החלטתי ששנת 2018 תהיה שנת מפנה לטובה עבורי חמסה, שום, בצל!
היי, שמי שלי והיום לאחר שנתיים וחצי לגילוי סרטן השד, הניתוחים, ההקרנות הבדיקות ותופעות לוואי שנמשכות גם היום, קיבלתי החלטה לפתוח בלוג עבורי כדי שהחומות יפסיקו להסתיר לי את הלב.
אני לומדת לחיות כל יום מחדש וגם מזכירה לעצמי את שלי שהייתי לפני הגילוי. אני דואגת לקבל אהבה ולא רק להעניק, מחייכת ושמחה בחלקי בנוסף לחבילה שהתווספה מבלי שביקשתי, הייתי ונשארתי אופטימית למרות ההלם בתחילת הדרך.
ב-18.8.15, עברתי ממוגרפיה ואולטראסאונד לשד, זה היה יומיים לפני שחמותי נפטרה. הכירורגית החליטה לשלוח למרות שהיא לא הרגישה בדבר אבל בגלל שדילגתי על שנה. במהלך השבעה התקשרו אליי מאסותא וביקשו ממני להגיע לבדיקה חוזרת הפעם הרופאה רוצה לבצע אותה. הראש שלי לא היה שם, אפילו לא ניסיתי לחשוד שמשהו לא בסדר, ביקשתי לדחות לשבועיים מאוחר יותר כי "יש לי דברים חשובים יותר" , מוכר נכון?
במועד שנקבע, הגעתי לבד, לא חשבתי בכלל להציע לבעלי או לחברה להתלוות אליי, חשבתי שזה ייגמר במהרה ואוכל לרוץ לעיסוקיי "החשובים...."
בסיום הבדיקה, הרופאה מודיעה מבלי להתבלבל שיש לי גוש חשוד ושאני צריכה לעבור ביופסיה ומתחילה ללכת לכיוון היציאה מהחדר.
רגע! אני כמעט צועקת, מה זה אומר? מה צריך לעשות עכשיו? אהה את צריכה לדאוג להפנייה ולקבוע תאריך לביופסיה עונה לי הרופאה, אוקיי תעשי לי עכשיו ביופסיה אני מבקשת, היא צוחקת ואומרת שזה לא כך יש צורך לקבוע תור מסודר, דאגתי שההפניה תהייה אצלה עוד באותו היום ולאחר כמה שעות כבר עברתי את הביופסיה כי לא הסכמתי לחכות יום נוסף לאחר החשד.
לבעלי הודעתי רק לאחר הביופסיה, לא רציתי להדאיג אותו הוא רק קבר את אמו האהובה.
הביופסיה הייתה ביום שני בשבוע, ביום ראשון לאחר מכן היה ערב ראש השנה והזמנו אלינו כ-20 בני משפחה.
יום שישי, 4 ימים לאחר הביופסיה ויומיים לפני ערב החג אני יושבת עם צבע על הראש במספרה, השעה 14:12 (לא יכולה לשכוח את השעה) רופאת המשפחה מתקשרת אליי, אני מנהלת איתה שיחה מבלי לחשוד לרגע בדברים שהיא תאמר לי לאחר מכן… היה חשוב לה ליידע אותי מיד כדי שאתחיל לחפש רופא שינתח ויוציא כמה שיותר מהר את הגוש הסרטני שהתגלה.
הדמעות התחילו לזלוג הרצתי בראש את המילה סרטן הלוך ושוב , הבכי הגיע בעקבות החוסר הוודאות ,מה זה אומר מבחינתי, מה יקרה לי הלאה
הגעתי הביתה לקראת השעה 16:00, יום שישי בעלי ישן, הילדים לא נמצאים בבית ואני מתיישבת מולו, לא מדברת רק מסתכלת עליו הוא התעורר בבהלה ושואל מה קרה?
בחזרה לדף הראשי >>