איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בנין קטנות הקרויות תאים. סרטן הוא מחלה של תאים אלה. למרות שתאים בחלקים שונים של הגוף עשויים להיראות ולתפקד באופן שונה, רובם מתחדשים באותה צורה, כלומר, על ידי חלוקה. בדרך כלל, חלוקת תאים זו מתרחשת באופן מסודר ומבוקר. אם מסיבה כלשהי התהליך יוצא משליטה, ממשיכים התאים להתחלק ללא צורך. כתוצאה מכך, נוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.
חזרה למעלה >>
לוקמיה היא מונח כללי המתאר מצב בו קיים עודף של סוג אחד של תאי דם. כדי להבין את השפעת הלוקמיה על הגוף, יש להבין את התהליך הנורמלי של יצירת תאי דם.
מח העצם הוא חומר ספוגי הממלא את העצמות, ומייצר תאים המתפתחים לאחת משלוש קבוצות של תאי דם בוגרים:
באופן תקין, תאים אלה נמצאים במח העצם עד הבשלתם, ולאחר מכן הם חודרים למחזור הדם על מנת לבצע את תפקידם. מח העצם מייצר שני סוגים עיקריים של תאי דם לבנים: נויטרופילים ולימפוציטים. תאים אלה מגנים יחד על הגוף מפני זיהומים.
הלימפוציטים נמצאים במערכת הלימפה, אחת מהדרכים הטבעיות של הגוף להגן על עצמו מפני זיהומים. מערכת הלימפה המורכבת מאיברי לימפה כגון מח עצם, בלוטת התימוס והטחול, וכן בלוטות לימפה המקושרות על ידי דרכי לימפה, רשת צינורות לימפה זעירים. בלוטות הלימפה ממוקמות בכל רחבי הגוף, לרבות בצוואר, בבית השחי ובמפשעה. השקדים בגרון והטחול גם הם חלק ממערכת הלימפה. הטחול הוא איבר אליפטי הממוקם מאחורי הקיבה. הטחול לוקח חלק בייצור לימפוציטים בכמויות קטנות ובהשמדת תאי דם זקנים ופגועים. הטחול אינו חיוני לגוף, אפשר לחיות בלעדיו, וכאשר מסירים אותו איברים אחרים בגוף ממלאים את תפקידו.
במצב רגיל, תאי דם לבנים מתרבים בצורה מאורגנת ומבוקרת. הלוקמיה, לעומת זאת, פוגמת בתבנית התקינה של התפתחות תאי הדם, וגורמת לייצור עודף של תאים מסוג מסוים, מבלי שעברו הבשלה תקינה. עם הזמן לשד העצם כולו עסוק בייצור תאים בלתי תקינים, וכך ויש ירידה במספר תאי הדם הלבנים, כדוריות הדם האדומות והטסיות התקינים.
לוקמיה של תאים שעירים היא מצב בו קיים ייצור יתר של לימפוציטים מסוג מסוים. המונח "תאים שעירים" מתייחס לבליטות שעל פני השטח של התאים הלבנים, אשר בבדיקה מיקרוסקופית נראות דומות לשערות.
בלוקמיה של תאים שעירים נאגרים הלימפוציטים הפגומים בטחול, ובעקבות זאת גורמים להגדלתו. הטחול המוגדל עלול גם לפנות תאי דם תקינים ממחזור הדם ובכך להוביל למחסור גדול עוד יותר בכדוריות דם אדומות, ולמספרים נמוכים עוד יותר של תאי דם לבנים תקינים וטסיות. לוקמיה של תאים שעירים היא נדירה מאוד ומהווה רק 5%-2% מכלל הלוקמיות. היא מופיעה לרוב באנשים בגילאים 60-40 ושכיחה יותר בגברים מאשר בנשים. בדרך כלל מתפתחת המחלה באיטיות רבה, ולכן היא מתוארת כמחלה כרונית.
הגורמים ללוקמיה של תאים שעירים אינם ידועים. לוקמיה של תאים שעירים, כמו כל שאר סוגי הסרטן, איננה מדבקת ואי אפשר להעבירה לאנשים אחרים.
כיוון שלוקמיה של תאים שעירים מתפתחת בדרך כלל באיטיות, ולעתים קרובות היא אינה מלווה בתסמינים כלשהם, קורה שאבחון הלוקמיה מתבצע בדרך כלל באמצעות בדיקת דם שנלקחה לצורך בירור אחר לחלוטין. כאשר מופיעים בכל זאת תסמינים של לוקמיה של תאים שעירים, הם עשויים להיות תסמינים כלליים כגון עייפות, רגישות לזיהומים וקוצר נשימה. חלק מהאנשים פונים לרופא כיוון שהם מרגישים עייפים או נראים חיוורים עקב מחסור בכדוריות הדם האדומות (אנמיה). אחרים לוקים בזיהומים לעתים קרובות עקב המחסור בתאי דם לבנים בריאים (שתפקידם להרוס את החיידקים). אחרים מתלוננים על גוש מלא או רגיש בצד השמאלי של הבטן, שמקורו בטחול המוגדל. בכל מקרה של הופעת הסימנים הנזכרים יש לפנות לרופא בהקדם.
אולם, יש לזכור כי סימנים דומים עשויים להופיע גם במחלות אחרות שאינן ממאירות.
רופא המשפחה יבדוק אותך ויערוך בדיקת דם. בהתאם לתוצאות הבדיקה, הוא יפנה אותך לבית חולים לצורך התייעצות עם רופא מומחה ו/או לקבלת טיפול. המומחה בבית החולים ישאל אותך לגבי הרקע הרפואי שלך, יבדוק אותך וייקח וייקח דם לבדיקות נוספות. בבדיקות דם ניתן לגלות את מספר תאי הדם הלבנים, ובמשטח הדם ניתן להבחין במראה האופייני של תאים "שעירים". לחולי לוקמיה של תאים שעירים עשוי להיות גם מספר נמוך של טסיות וכדוריות דם אדומות. במהלך הטיפול תבצע ספירות דם באופן סדיר, כדי לבדוק את מספר התאים התקינים בדם. בדיקות אחרות יעקבו אחר מצב בריאותך הכללי. הטחול של רוב חולי לוקמיה של תאים שעירים מוגדל, והרופא יכול בדרך כלל למששו בבדיקה גופנית. הרופא עשוי לבצע אולטרא סאונד של חלל הבטן כדי להעריך את גודל הטחול.
אם בבדיקת הדם מתגלים תאים חריגים, תילקח בבית החולים דגימה מלשד העצם לבדיקה מיקרוסקופית. בדיקה זו מספקת מידע מדוייק יותר לגבי המחלה. לצורך עריכת בדיקה זו נלקחת דגימה קטנה של מח עצם מהחלק האחורי של עצם האגן או מעצם החזה. דגימת מח העצם נעשית תחת הרדמה מקומית. לאחר הרדמת האיזור תוחדר בעדינות מחט דרך העור אל תוך העצם, ובעזרת מזרק תישאב דגימה ממח העצם.
לעיתים יש צורך בליבה קטנה של מח עצם, דהיינו ביופסיה, ואז הבדיקה תימשך מספר דקות נוספות. את הבדיקה ניתן לבצע במסגרת אשפוז רגיל או אשפוז יום, והיא נמשכת כ-15 דקות בלבד. במהלכה יתכן ותחוש אי נוחות או כאב, עליהם ניתן להקל באמצעות תרופות. כאשר תפוג השפעת חומר ההרדמה, תרגיש כאב שעלול להימשך מספר ימים. אם תזדקק לכך, תוכל לקחת משככי כאבים.
לוקמיה של תאים שעירים בהחלט ניתנת לטיפול. לעיתים קרובות, מכיוון שהמחלה מתפתחת באיטיות, אין צורך בטיפול מיידי. אם אינך זקוק לטיפול מיידי, הרופא ימשיך לעקוב אחריך באמצעות בדיקות דם תקופתיות. הרופא ימליץ על טיפול אם נראה כי כמות תאי הלוקמיה בגוף גדלה או אם מתחילים להופיע אצלך תסמינים. ישנן מספר שיטות לטפל בלוקמיה של תאים שעירים, ביניהן כימותרפיה, כריתת הטחול וטיפול באינטרפרון.
כימותרפיה היא השימוש בתרופות נגד סרטן (ציטוטוקסיות) אשר עוצרות את התרבות תאי הלוקמיה.
ניתנת בדרך כלל בעירוי תוך ורידי או בזריקות תת עוריות, מדי יום במשך 7 ימים. לפעמים יש צורך במחזור טיפול נוסף. תופעות הלוואי השכיחות הן חום גבוה וזיהום, בו יש לטפל באמצעות אנטיביוטיקה. תופעות לוואי אפשריות נוספות כוללות כאבי ראש, חולשה, בחילות, פריחה בעור וכאבי שרירים. כדאי לדווח לרופא על כל תופעה חריגה. חוברת הטיפול הכימי - כימותרפיה של האגודה למלחמה בסרטן עוסקת ביתר פירוט בטיפולים ובתופעות הלוואי שלהם. בנוסף, באגודה למלחמה בסרטן דפי מידע מיוחדים ומפורטים אודות כל אחת מהתרופות, ותופעות הלוואי שלהן. מאגר מידע בנושא תרופות נמצא באתר האגודה למלחמה בסרטן באינטרנט.
אינטרפרון הוא סוג של טיפול חיסוני, כלומר, טיפול המעודד את המערכת החיסונית של הגוף. אופן הפעולה המדויק של האינטרפרון וכיצד הוא משפיע על לוקמיה של תאים שעירים אינו לגמרי ברור, אולם הוא עוזר ככל הנראה לחזק את המערכת החיסונית של הגוף ואף פועל ישירות על התאים הסרטניים. טיפול זה ניתן שלוש פעמים בשבוע בזריקה תחת עורית. תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן תסמינים דמויי שפעת כגון צמרמורות, חום וכאבי פרקים ועצמות. תרופות פשוטות כמו אקמול עשויות להקל על תופעות אלה. באגודה למלחמה בסרטן דף מידע מיוחד ומפורט אודות אינטרפרון, ותופעות הלוואי שלו. מאגר מידע בנושא תרופות נמצא באתר האגודה למלחמה בסרטן באינטרנט.
כריתת טחול (ספלנקטומיה) מתבצעת בניתוח. באנשים הסובלים מטחול מוגדל, הסרתו עשויה להביא להקלה בתסמינים. עם זאת, כריתת הטחול אינה מרפאה את המחלה, ובדרך כלל יש צורך בטיפולים נוספים. מיעוט מהחולים אינם נזקקים לטיפול נוסף לאחר כריתת הטחול.
מטרת הטיפול בלוקמיה של תאים שעירים היא להביא לנסיגת המחלה, כלומר למצב בו המחלה רדומה או שאינה פעילה, על אף שהיא עדיין קיימת. עם זאת, ללוקמיה של תאים שעירים נטיה לחזרה, ולכן הרופא מנהל מעקב באמצעות בדיקות דם. במקרה של חזרת המחלה, ידון איתך הרופא באפשרות של קבלת מחזור טיפול נוסף. הרופאים אינם מסוגלים לחזות כמה זמן תישאר המחלה במצב של נסיגה, אך הטיפולים הזמינים כיום מאפשרים פרקי זמן ארוכים יותר של נסיגה.
לאחר סיום הטיפול, יהיה עליך לעבור בדיקות מעקב שגרתיות, כולל צילומי חזה. בדיקות אלה עשויות להתפרס על פני מספר שנים. אם אתה מבחין בתסמינים חדשים או סובל מבעיה כלשהי בין מועדי בדיקות, עליך ליידע את הרופא שלך בהקדם האפשרי. במהלך הטיפול ייערכו בדיקות דם תקופתיות על מנת לעמוד על מצב בריאותו הכללי של המטופל, ולוודא מהו מספר התאים הבריאים והלא בריאים בדם.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול בסרטן נערכים כל הזמן, מאחר שטרם נמצא טיפול קיים לסרטן, המציע מרפא לכל המטופלים. ניסויים קליניים נעשים כדי למצוא דרכי טיפול חדשות למחלה.
להמשך
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור כי גם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים, בדומה לחולה, להדרכה ולתמיכה.