המידע המובא בהמשך עוסק בלוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL), ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
חזרה למעלה >>
הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בנין קטנות הקרויות תאים. סרטן הוא מחלה של תאים אלה. למרות שתאים בחלקים שונים של הגוף עשויים להיראות ולתפקד באופן שונה, רובם מתחדשים באותה צורה, כלומר, על ידי חלוקה. בדרך כלל, חלוקת תאים זו מתרחשת באופן מסודר ומבוקר. אם מסיבה כלשהי התהליך יוצא משליטה, ממשיכים התאים להתחלק ללא צורך. כתוצאה מכך, נוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.
בגידול שפיר התאים אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף. יחד עם זאת, אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.
גידול ממאיר (סרטני) מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות. אם לא מטפלים בגידול ממאיר, הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעתים ניתקים תאים מן הגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף באמצעות מחזור הדם או מערכת הלימפה. כאשר תאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הנקראים גידול משני, שניוני או גרורה.
חשוב להבין שלמחלת הסרטן אין גורם אחד או סוג אחד של טיפול. קיימים יותר מ- 100 סוגי סרטן שונים, לכל אחד מהם שם, התנהגות וטיפול הייחודיים לו. גם לגידול סרטני בשד סוגים שונים בעלי מאפיינים שונים.
כדי להבין מהי לוקמיה לימפובלסטית חריפה, יש לדעת יותר על מערכת הדם בגוף, כיצד היא בנויה ופועלת. מערכת הדם בנויה מתאי דם שנעים בנוזל הנקרא פלזמה. תאי הדם מיוצרים במח העצם - חומר ספוגי הממלא את העצמות, ומצוי בעיקר בעצמות האגן, עמוד השדרה ועצם החזה (סטרנום). באופן תקין, מיליוני תאים חדשים מיוצרים מדי יום ומחליפים תאים ישנים. כל תאי הדם מתפתחים מתאי הגזע של מח העצם. תאים אלו קרויים גם תאי אב רב-תכליתיים, שכן מהם נוצרים כל סוגי תאי הדם, כולל:
תאי דם אדומים - הנושאים את ההמוגלובין, המעביר את החמצן מהריאות לכל תאי הגוף.
תאי דם לבנים - החיוניים למלחמה בזיהומים; שני הסוגים החשובים ביותר של תאי הדם הלבנים הם הלימפוציטים והגרנולוציטים (הנקראים גם נויטרופילים).
טסיות הדם - חלקיקים קטנים המסייעים בקרישת הדם ובעצירת דימומים.
לוקמיה היא מחלה ממארת של תאי דם לבנים. לחולים בלוקמיה יש לרוב יותר תאי דם לבנים מהנורמה, והתנהגות תאים אלו שונה משל תאי דם לבנים תקינים. קיימים ארבעה סוגים מוכרים של לוקמיה, לכל אחד מהם מאפיינים וטיפול ייחודיים:
באגודה למלחמה בסרטן ניתן לקבל חוברות מידע לכל אחת ממחלות סרטן אלו. לקבלת חוברת מידע ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.
לוקמיה לימפובלסטית חריפה היא סוג של לוקמיה חריפה הנפוצה יותר בקרב ילדים וצעירים מתחת לגיל 25 ובקרב מבוגרים בני 75 ומעלה. ALL היא מחלה של לימפוציטים (תאי דם לבנים) צעירים, בשלב בו הם אינם בשלים עדיין, הקרויים לימפובלסטים או תאים בלסטים. במצב רגיל, תאי דם לבנים מתרבים בצורה מאורגנת ומבוקרת. בלוקמיה, לעומת זאת, תהליך זה יוצא מכלל שליטה והתאים מתרבים ללא בקרה, מבלי שהבשילו. תאים צעירים אלו ממלאים את מח העצם, ומונעים את ייצור תאי הדם התקינים.
מכיוון שהלימפובלסטים אינם בשלים, הם אינם ממלאים את תפקידם כראוי, ולכן הסיכון להתפתחות זיהום עולה. מח העצם אינו יכול לייצר תאי דם אדומים וטסיות דם בכמות ובאיכות הנדרשים, ובעקבות זאת מופיעים תסמיני אנמיה ונטייה לדמם. לוקמיה לימפובלסטית חריפה עלולה לערב גם את בלוטות הלימפה, ולגרום להגדלתן.
הגורמים ללוקמיה לימפובלסטית חריפה אינם ידועים, ומתקיימים מחקרים לאיתור הסיבות האפשריות להתפרצותה. לוקמיה לימפובלסטית חריפה, בדומה למחלות ממאירות אחרות, אינה מידבקת ולא ניתן להעבירה לאנשים אחרים.
ממחקרים שנערכו בנושא מתברר כי הסיכון לחלות בלוקמיה לימפובלסטית חריפה אינו עולה בעקבות חשיפה לשדות אלקטרומגנטיים, מגורים בסמיכות לכבלים אלקטרוניים בעלי עוצמה רבה או חשיפה לגז ראדון. עם זאת, ישנם מספר גורמי סיכון שעלולים להגביר את האפשרות לחלות ב-ALL:
חשיפה לרמות גבוהות של קרינה (כגון בעקבות תאונה גרעינית או פיצוץ אטומי) מוכרת כגורם המעלה את הסיכון לחלות ב-ALL. בשנים האחרונות הופיעו פרסומים על עלייה בשיעור מקרי הלוקמיה אצל אנשים המתגוררים בסמוך למרכזים גרעיניים, ונושא זה עדיין נחקר. עד כה לא נמצאו הוכחות חד-משמעיות לקשר בין גורם זה לבין התפתחות המחלה.
מרבית מקרי ALL אינם נגרמים בשל גן תורשתי פגום, כך שבני משפחתך אינם נמצאים בסיכון גבוה לחלות במחלה. עם זאת, אנשים בעלי הפרעה גנטית מסוימת, כמו תסמונת דאון ואנמיה ע"ש פנקוני (Fanconi Anemia) נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות במחלה זו.
במקרים חריגים לוקמיה עלולה להופיע אצל אנשים שנחשפו לכימיקלים, כגון במן או ממיסים אחרים המשמשים בתעשייה.
התסמינים העיקריים של לוקמיה לימפובלסטית חריפה נובעים מעלייה במספר הלימפובלסטים בדם, המפחיתים את מספרם של תאי הדם התקינים. כתוצאה מכך מופיעים:
ייתכן שלא יופיע אף אחד מתסמינים אלו והמחלה תאובחן בבדיקת דם שגרתית. תסמינים ללוקמיה לימפובלסטית חריפה עלולים להופיע תוך שבועות אחדים, ואת הטיפול במחלה יש לקבל בהקדם האפשרי. בכל מקרה של הופעת תסמינים אלו - יש לפנות לרופא, אולם, יש לזכור כי תסמינים דומים עלולים להופיע גם במחלות אחרות, שאינן מחלות סרטן.
בדרך כלל, רופא המשפחה יערוך בדיקה גופנית וישלח אותך לערוך ספירת דם. אם תוצאות הבדיקה אינן תקינות, או שעולה מהן ממצא חשוד כלשהו, רופא המשפחה יפנה אותך להתייעצות עם רופא המטולוג, המתמחה בטיפול ובאבחון בעיות הקשורות בתאי הדם. במסגרת הבירור הרפואי תוזמן לבדיקות נוספות ולטיפולים שונים. מרבית החולים ב-ALL מופנים לטיפול במחלקה ההמטולוגית של בית החולים, בה הם מטופלים על ידי צוות מומחים רב-תחומי הכולל: המטולוג, אחיות, פתולוג (המספק מידע על סוג הלוקמיה והיקף המחלה), וכן עובדים סוציאליים, תזונאים, פסיכולוגים, ופיזיותרפיסטים. הרופא בבית החולים יבדוק את ההיסטוריה הרפואית שלך, יבצע בדיקה גופנית ויפנה אותך לבדיקות דם מיוחדות, שימדדו את כמות תאי הדם השונים בגופך. אם נמצאה עדות לנוכחות תאים לוקמיים בדם, יהיה צורך לבצע דגימת מח עצם. זוהי הבדיקה החשובה ביותר לאיתורה של מחלת הלוקמיה, המספקת את המידע הדרוש לתכנון הטיפול המתאים והטוב ביותר עבורך.
בבדיקה זו נלקחת דגימה קטנה של מח עצם מחלקה האחורי של עצם האגן או עצם החזה. הדגימה נבחנת במעבדה בכדי לאתר אם ישנם תאי דם לבנים שאינם תקינים. לאחר איתורם וזיהויים של תאים לא תקינים אלו, ניתן לקבוע מהו סוג הלוקמיה. דגימת מח העצם נעשית בהרדמה מקומית או כללית. לאחר הרדמת האזור, תוחדר בעדינות מחט מיוחדת לעצם, ובעזרת מזרק תישאב דגימה ממח העצם. לעתים, יש צורך בליבת רקמה קטנה ממח העצם, דהיינו ביופסיה, ואז הבדיקה תימשך עוד כמה דקות. את הבדיקה ניתן לעבור במסגרת אשפוז רגיל או אשפוז יום, במשך כ-15 עד 20 דקות. בעת הבדיקה תיתכן אי-נוחות, אולם היא תחלוף תוך זמן קצר. בחלק מבתי החולים נהוג לתת תרופת הרגעה קצרת טווח, שמאפשרת שינה בזמן הבדיקה. עם סיומה ייתכן שתחוש מעט כאב במשך כמה ימים, אותו ניתן להקל על ידי נטילת משככי כאבים.
לוקמיה לימפובלסטית חריפה היא לוקמיה של תאי המערכת החיסונית של הגוף. בדיקות דם ודגימת מח עצם עשויות להראות באיזה סוג של לוקמיה לימפובלסטית חלית (לוקמיה של לימפוציטים מסוג B או מסוג T. כאשר הרופאים יידעו בדיוק באיזה סוג מחלה מדובר, הם יוכלו לתכנן טוב יותר את הטיפול היעיל והמתאים לך.
אפיון הנבדק בתאי הלוקמיה הוא מבנה ומספר הכרומוזומים (בדרך כלל נבדקים כרומוזומים מכ-20 עד 30 תאים. כל אחד מתאי הגוף נושא כרומוזומים, המורכבים מגנים, האחראים על כל הפעילות המתרחשת בתא. אצל אדם חולה לוקמיה חלים שינויים במבנה או במספר הכרומוזומים בתאים החולים, אך לא בתאים התקינים (למשל במצב של כרומוזום פילדלפיה, ראה בהמשך). בבדיקות הדם ובדגימת מח העצם ניתן לראות את השינויים שחלו בכרומוזומים, ודבר זה עשוי לסייע לרופא להחליט על הטיפול המתאים ולהעריך כיצד תאי הלוקמיה יגיבו לטיפול שיינתן לחולה. חשוב מאוד לציין: השינויים בכרומוזומים הם שינויים נרכשים, לא שינויים אותם קיבלת בתורשה מהוריך, ולכן אין חשש כי יעברו בתורשה לילדיך.
אצל חלק מחולי ALL קיים פגם כרומוזומלי גנטי, הנקרא 'כרומוזום פילדלפיה', פגם אותו ניתן לאתר בבדיקות ציטוגנטיות. פגם זה מופיע כאשר חלק מכרומוזום 9 (גן ABL) עובר לכרומוזום 22 (גן BCR) בעת חלוקת התא. פעולה זו יוצרת גן חדש (BCR-ABL), המייצר את האנזים טירוזין קינאז. אנזים זה מעודד את מח העצם לייצר תאי דם לא תקינים. פגם זה אינו תורשתי.
בשנים האחרונות הוכנסה לשימוש שיטה מולקולארית (ברמת ה-DNA) באמצעותה ניתן בשלבי האבחון, הטיפול והמעקב השונים, למפות את "טביעת האצבעות" הייחודית ללוקמיה של כל חולה (ולאתר תא בלתי תקין אחד מתוך אלפי תאים בריאים). במדד זה, הנקרא "מחלה שארית מינמאלית", עוקבים הרופאים אחר יעילות הטיפול ומתכננים את המשך המעקב והטיפול בחולה.
צילום רנטגן של החזה יתבצע בכדי לאבחון בלוטות לימפה מוגדלות בבית החזה.
בבדיקה זו נלקחת דגימה קטנה מהנוזל הסובב את חוט השדרה בכדי לבדוק אם תאי הלוקמיה התפשטו לנוזל זה. לאחר זריקת הרדמה לחלקו התחתון של הגב, תוחדר בעדינות מחט לעמוד השדרה, השואבת דגימת נוזל קטנה. תיתכן אי-נוחות קלה בעת הבדיקה, אך היא תימשך כמה דקות בלבד. לאחר הבדיקה ״תכן שתתבקש לשכב למשך כמה שעות. חלק מהאנשים סובלים מכאבי ראש, אך ניתן להיעזר בתרופה משככת כאבים להקלת הכאב.
ייתכן שתעבור בדיקות הדמיה נוספות, כגון CT ,MRI ואולטרה-סאונד בכדי לראות אם תאי הלוקמיה התפשטו לאיברים שונים בגוף.
קרוב לוודאי שיחלפו מספר ימים עד לקבלת תוצאות כל הבדיקות, וטבעי שבתקופה זו תחוש מתח ודאגה. שיחות עם חבר או עם בן משפחה יסייעו לך בהפחתת החרדה ויעניקו לך תמיכה והרגעה.
קיימות שתי שיטות לסיווג לוקמיה לימפובלסטית חריפה: אחת של ארגון הבריאות העולמי (WHO) והשנייה, המקובלת פחות כיום, היא צרפתית-אמריקנית-בריטית (FAB). שיטת ארגון הבריאות העולמי מתבססת על סוג הלימפוציטים (מסוג B או T) שהפכו סרטניים. שיטה זו יעילה בתכנון הטיפול ובחיזוי יעילותו. בשיטה זו קיימים שלושה תתי-סוגים: לוקמיה לימפובלסטית מסוג B מוקדמת (מופיעה אצל רוב החולים המבוגרים) לוקמיה לימפובלסטית מסוג B בשלה ולוקמיה לימפובלסטית מסוג T מוקדמת.
מטרותיו של הטיפול בלוקמיה לימפובלסטית חריפה הן להשמיד את תאי הלוקמיה ולאפשר למח העצם לחזור לתפקוד תקין. הצוות בבית החולים יתכנן את הטיפול במחלתך על פי מספר גורמים: סוג הלוקמיה (B או T), אי-התקינות הכרומוזומלית בתאים, גילך ומצבך הבריאותי. הטיפול ב-ALL עשוי להשתנות על פי סוג המחלה. הטיפול הראשון והעיקרי במחלה זו ניתן על ידי תרופות כימיות (כימותרפיה), העוברות במחזור הדם ומגיעות כמעט לכל האיברים, מלבד המוח, עמוד השדרה והאשכים (כשמדובר בגברים). לפיכך, ייתכן שיידרש טיפול כימי נוסף המוחדר ישירות לנוזל השדרה, כדי להשמיד את תאי הלוקמיה, אם הם נמצאים בנוזל זה (אם אותרו), לעתים יחד עם טיפול בקרינה. במרבית המקרים, טיפול כימי נמצא יעיל כנגד לוקמיה לימפובלסטית חריפה, אך בחלק מהם, המחלה עלולה להופיע שוב, מסיבות שונות.
מתן טיפול כימי במינון גבוה יחד עם השתלת תאי גזע מתורם מעלים את סיכויי ההחלמה ונחשבים לאפשרות הטיפולית המומלצת. לעתים, הטיפול יוכל לשלוט על התקדמות המחלה, לשפר את התסמינים ואת איכות חיי החולה. חשוב לדעת כי כיום קיימים טיפולים ניסיוניים, במסגרת מחקרים קליניים, עם תוצאות ראשוניות מבטיחות מאוד. אדם שאובחן לראשונה כחולה ב-ALL חייב להתחיל בטיפול רפואי מהר ככל האפשר, שכן כך יהיה לו סיכוי טוב מאוד להחלים. הטיפול עשוי לכלול כימותרפיה במינון רגיל או במינון גבוה, מלווה בהשתלת תאי גזע.
הפנה אותן לרופא המטפל. מומלץ להכין מראש רשימת שאלות ולהיעזר בחבר קרוב או בבן משפחה, שילווה אותך לטיפולים ולמפגשים עם הרופא.
הרופא יסביר לך את מטרות הטיפול ולאחר מכן תתבקש לחתום על טופס בו אתה מעניק את הסכמתך לקבל את הטיפול. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך. לפני שתחתום עליך לקבל את כל המידע על סוג הטיפול שהוצע לך והיקפו, יתרונותיו וחסרונותיו, טיפולים אחרים העשויים להתאים לך, סיכונים ותופשת לוואי. אם אינך מבין את ההסבר - שאל את הצוות הרפואי. הטיפולים נגד לוקמיה מורכבים, וחולים רבים זקוקים להסבר נוסף. מומלץ שחבר קרוב או בן משפחה יהיה איתך בזמן שמיעת ההסברים, וכדאי גם להכין מראש רשימת שאלות. זכותך להחליט כי אינך מעוניין לקבל את הטיפול ואינך חייב לספק הסבר להחלטתך זו. הצוות הרפואי יסביר לך מה יקרה אם תחליט כך.
חולים רבים חוששים מהטיפול בגלל תופעות הלוואי הצפויות כתוצאה ממנו. אכן, טיפולים רבים עלולים לגרום לתופעות לוואי, אך ישנן תרופות המסייעות בהפחתת חומרתן.
אם מטרת הטיפול היא להביא להחלמה, קרוב לוודאי שההחלטה אם לקבלו תהיה קלה. אם לא ניתן לרפא את המחלה, והטיפול נועד להקל את תסמיני המחלה לתקופה מסוימת - ההחלטה עלולה להיות קשה יותר, ומומלץ להתייעץ על כך עם הרופא המטפל בך. אם תחליט שלא לקבל טיפול, תוכל לקבל טיפול תומך (פליאטיבי) כדי לצמצם את תסמיני המחלה. אם ברצונך להפסיק את הטיפול, עליך לדווח על כך לרופא או לאחות כדי שיוכלו לסייע ולהעניק לך את המידע הטוב ביותר, וכן לתעד את החלטתך בתיקך הרפואי.
קבלת חוות דעת רפואית נוספת מסייעת לחולים רבים בקבלת ההחלטה לגבי הטיפול המוצע להם. עם זאת, הדבר עלול לגרום לעיכוב בטיפול, ובמחלה זו רצוי להתחיל בטיפול רפואי במהירות האפשרית. אם ברצונך לקבל חוות דעת רפואית נוספת - דון בכך בהקדם האפשרי עם הרופא המטפל בך.
בכימותרפיה נעשה שימוש בתרופות כימיות (ציטוטוקסיות) המשמידות תאים לוקמיים ועוצרות את התפתחותם. התרופות נישאות במחזור הדם ומגיעות לתאים הלוקמיים בכל אזורי ואיברי הגוף. מכיוון שחלק מהתרופות אינן יכולות לחדור לנוזל סביב המוח וחוט השדרה, יהיה צורך לעתים להזריק אותן ישירות לנוזל זה באמצעות ניקור מותני (כימותרפיה תוך-תיקית), גם אם לא נמצאו תאים בנוזל זה - בכדי למנוע את התפשטותם של התאים אליו.
טיפול כימי הניתן כנגד לוקמיה לימפובלסטית חריפה מורכב משלושה שלבים, כאשר המחזור הטיפולי כולו נמשך כשנתיים:
הטיפול האינטנסיבי הראשון, במטרה להשמיד כמה שיותר תאים ממאירים. טיפול זה מביא בדרך כלל להפוגה במחלה. כלומר, לאחריו לא ניתן עוד לאתר תאים לוקמיים בבחינה מיקרוסקופית של דגימת מח עצם; תרופות הניתנות בדרך כלל בשלב זה כוללות: סטרואידים, דונורוביצין - Daunorubicin HCL (סרובידין® - Cerubidine®)*, וינקריסטין - Vincristine, מתוטרקסאט - Methotrexate, ציקלופוספמיד - Cyclophosphamide (אנדוקסן® - Endoxan®)*, סיטרבין - Cytarabine ומרקפטופורין - Mercaptopurine (פורינטול® - Puri-Nethol®)* כמו כן, ייתכן שייעשה שימוש גם בטיפול נגד תופעות הלוואי של הכימותרפיה כגון: אלופורינול - Allopurinol (זילול® - Zylol®)* וחומצה פולינית.
כדי לחזק את סיכויי ההחלמה ניתן בדרך כלל מחזור שני, שלישי, ולפעמים רביעי, של טיפול כימי אינטנסיבי. בשלב זה ניתנות התרופות: סטרואידים, מתוטרקסאט, במינון גבוה, וינקריסטין, סיטרבין, אטופוסיד - Etoposide, דונורוביצין, ציקלופוספמיד, וטיוגואנין - Thioguanine (לאנויס® - Lanvis®)*. לעתים, לחולים בעלי כרומוזום פילדלפיה, תינתן תרופה ממשפחת מעכבי החלבון טירוזין קינאז, במשולב או במקום הטיפול הכימי, בשלב זה כחלק מניסויים קליניים.
תרופה זו חוסמת (מעכבת) אותות בתאים הלוקמיים הגורמים להם להפוך לבלתי-תקינים ולהתפתח, וכך מובילה למותם. תרופה זו עלולה לגרום לתחושת חול׳ כללית, לשלשולים, לכאבים והתכווצויות בשרירי הרגליים, אדמומית ונפיחות בפנים, במיוחד סביב העיניים. כל תופעות הלוואי קלות יחסית וניתנות לטיפול.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
מחזור טיפול׳ פחות אינטנסיבי, הנמשך זמן רב יותר, על ידי תרופות בטבליות לבליעה. שלב זה מטרתו להשמיד כל תא סרטני שנותר בגוף. התרופות שניתנות בשלב זה כוללות: מרקפטופורין, מתוטרקסט, וינקריסטין וסיטרבין (המוחדרת לנוזל סביב עמוד השדרה). כמו כן, ייתכן שיינתנו סטרואידים ואנטיביוטיקה, ושיימשך הטיפול במעכב טירוזין קינאז במידה שקיים כרומוזום פילדלפיה. לעתים, חלק מהחולים יקבלו בשלב זה טיפול כימי במינון גבוה בתמיכת תאי גזע, במקום טיפול כימי המשכי במינון רגיל, לעתים יחד עם טיפול בקרינה לכל הגוף (TBI). אם הנך מקבל טיפול כימי המשכי סטנדרטי, מחזור הטיפול עשוי להימשך שנתיים לפחות. אם אתה מקבל בשלב זה טיפול כימי במינון גבוה (לאחר שלבי ההשראה/אינדוקציה והמיצוק/העצמה) - תקופת הטיפול תתקצר ותסתיים בתוך פחות משנה.
בשלבי הטיפול והמעקב ייבדקו מעת לעת "טביעות האצבעות" הייחודיות של המחלה, כפי שאותרו בתהליך האבחון, ובהתאם לממצאים - יתוכננו המשך הטיפול והמעקב.
חלק מהתרופות ניתנות בטבליות, אך הטיפול העיקרי בשלבי האינדוקציה וההעצמה מורכב משלוש או ארבע תרופות הניתנות בזריקה לווריד.
כדי למנוע את הצורך בזריקות חוזרות, ניתן להחדיר צינורית פלסטיק (עירוי מרכזי), לווריד בבית החזה. העירוי מוחדר, בהרדמה כללית או מקומית, דרך חתך זעיר בבית החזה או דרך וריד בזרוע. הקצה השני של הצינורית נשאר מחוץ לגוף, ומסתיים בהברגה. באמצעות הצינורית ניתן להחדיר תרופות, נוזלים, תאי גזע או מח עצם, ולבצע בדיקות דם. ייתכן שלאחר החדרת העירוי יופיעו רגישות ואי-נוחות למספר ימים, אך הן יחלפו בהדרגה. לאחר החדרת העירוי, הוא נתפר או מודבק לבית החזה או לזרוע, בכדי למנוע ממנו להישלף מחוץ לווריד. את העירוי ניתן להשאיר בווריד למשך תקופה ארוכה, ככל הנדרש מבחינה רפואית, גם יותר משנתיים. הצוות הרפואי ידריך ויסביר לך כיצד לטפל בעירוי בכדי למנוע הופעת זיהומים או חסימה.
בנוסף לעירוי לווריד, כימותרפיה יכולה להינתן גם ישירות לנוזל סביב חוט השדרה, פעולה הדומה לניקור מותני: לאחר הרדמה מקומית, מחט מוחדרת בעדינות לנוזל השדרה ודרכה עובר הטיפול הכימי. כאמור בתחילת הפרק, טיפול זה מסייע בהשמדת תאים סרטניים המצויים בנוזל השדרה ובמניעת התפשטות המחלה.
טיפול כימי ניתן בכמה מחזורי טיפול. כל מחזור טיפול נמשך ימים ספורים, שלאחריו כמה שבועות של מנוחה, עד לטיפול הבא. תקופת מנוחה זו מאפשרת לגוף להתגבר על תופעות הלוואי של הטיפול, ולתאים הבריאים במח העצם להתאושש ולייצר תאי דם חדשים. מספר מחזורי הטיפול שתקבל יהיה תלוי בתגובתך לטיפול וביעילותו. קבלת התרופות כרוכה בדרך כלל באשפוז בבית החולים לכמה שבועות. לעתים, אם תרגיש טוב מספיק - תוכל לשהות בביתך בין טיפול לטיפול. מרבית המטופלים מקבלים כארבעה מחזורי כימותרפיה אינטנסיבית. בתקופת הטיפול תעבור בדיקות דם וניקורים מותניים בכדי לעקוב אחר יעילות הטיפול ולאתר תאים סרטניים, אם ישנם. אם יתברר שהטיפול אינו משפיע, ייתכן שיוחלפו התרופות או המינון.
לעתים, לצד הטיפול הכימי ניתן גם טיפול רפואי תומך, המסייע בטיפול ומקל את התסמינים הנגרמים בעקבות המחלה והטיפולים. בדרך כלל יש צורך בעירויים של תאי דם אדומים ושל טסיות המסייעים בהתאוששותם של תאי הדם וחזרתם למצבם התקין. עירויים אלה ניתנים לעתים דרך העירוי המרכזי.
הטיפול הכימי משפיע באופן שונה על כל מטופל. חלק מהמטופלים ממשיכים לנהל אורח חיים רגיל למדי בתקופה זו, בעוד רבים מגלים שהם עייפים יותר וחייבים להאט את הקצב. חשוב שתעשה רק מה שאתה מסוגל, ושלא תתאמץ מעבר ליכולתך.
הטסיות מסייעות בקרישת הדם. במקרה של לוקמיה, מספר הטסיות בדם נמוך מהרגיל, והטיפול הכימי עלול, זמנית, להפחית את מספרן עוד יותר. כתוצאה מכך, המטופל עלול להיפצע בקלות רבה יותר, וכל חתך או שפשוף קל - עלול לגרום לדימום משמעותי יותר. לעתים, לפני תחילת הטיפול הכימי ובמשך כל תקופת הטיפול יינתנו עירויים של טסיות, בהתאם לצורך, בכדי לשמור על כמות תקינה של טסיות. במקרה של פציעות או דימומים ללא הסבר - יש להגיע מיד לבית החולים.
התרופות הכימיות הפועלות על התאים הסרטניים מפחיתות לזמן מה גם את מספרם של התאים הבריאים בדם. כאשר מספר התאים הבריאים קטן מהרגיל, קיימת סבירות גבוהה יותר להתפתחות זיהום. לכן, בתקופת הטיפול הכימי תבצע בדיקות דם שגרתיות, וקרוב לוודאי שיינתן לך טיפול תרופתי למניעת זיהומים. במקרה של זיהום - תטופל בהתאם.
מרבית הזיהומים נגרמים על ידי חיידקים או וירוסים שכבר נמצאים בגופך, אך כאשר המערכת החיסונית חלשה - רצוי להימנע משהייה במקומות הומי אדם, מהם אתה עלול להידבק. מומלץ להישמר גם מפני זיהומים שמקורם במזון מזוהם או במזון שלא בושל כראוי. בבית החולים תקבל הסבר והדרכה כיצד לטפל במזון, מאילו מזונות להימנע, וכיצד להישמר מזיהומים. ייתכן שתקבל זריקת מיוחדת המעודדת את ייצור תאי הדם הלבנים (G-CSF). אם אתה בא במגע עם תינוק המקבל חיסונים (בטיפת חלב או במרפאה אחרת) - חשוב להקפיד לציין שאת החיסון נגד מחלת הפוליו עליו לקבל בזריקה ולא בבליעה. אם חום גופך יעלה מעל 38°, או אם תחוש ברע גם ללא עלייה בחום הגוף - יש להגיע מיד לבית החולים.
אם רמתם של תאי הדם האדומים וההמוגלובין נמוכות מאוד, ייתכן שתרגיש עייף וחסר כוחות, ואולי יופיע גם קוצר נשימה. כל אלה הם תסמיני אנמיה - תופעה בה ניתן לטפל בהצלחה על ידי עירוי דם. לאחר קבלת עירוי דם - תחוש נמרץ יותר ותרגיש הקלה בתסמינים.
תשישות ועייפות הן תופעות שכיחות מאוד של הטיפולים במחלת הסרטן, בעיקר של הטיפול הכימי, גם אם ספירת הדם תקינה. תופעות אלו עלולות להתגבר במיוחד בין מחזורי טיפול, בזמן שהותך בבית, וגם במשך מספר חודשים לאחר סיום הטיפול. כימותרפיה משפיעה על אנשים שונים בדרכים שונות. חלק מהאנשים מגלים שהם מסוגלים לנהל אורח חיים רגיל.
לקבלת חוברת 'תשישות ועייפות אצל אנשים המתמודדים עם מחלת הסרטן' ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.
חלק מהתרופות המשמשות לטיפול בלוקמיה לימפובלסטית חריפה עלולות לגרום לבחילות והקאות. כיום קיימות תרופות יעילות מאוד, שמטרתן למנוע או להפחית משמעותית את הבחילות וההקאות. תוכל לקבל לשם כך מרשמים מהרופא המטפל.
לקבלת חוברות 'התמודדות עם בחילות והקאות הנלוות לטיפול כימי וקרינתי' ו'הטיפול התזונתי התומך בחולה הסרטן' ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. כמו כן, ניתן להתייעץ באתר האגודה למלחמה בסרטן בפורומים השונים עם מיטב המומחים.
חלק מהתרופות הכימיות עלולות לגרום לרגישות ולכיבים בפה. חשוב מאוד לבצע שטיפות שגרתיות של הפה. האחות תדריך אותך כיצד לבצע נכון שטיפות אלה. אם תרגיש במהלך הטיפול חוסר תיאבון, תוכל לנסות להחליף חלק מהארוחות במשקאות מזינים או במזון רך.
חלק מהתרופות שניתנות לטיפול בלוקמיה לימפובלסטית חריפה עלולות להשפיע על שריר הלב. לפיכך, יש בקרה על מינון התרופות ונעשות בדיקות כדי לעמוד על מצב הלב.
נשירת שיער היא תופעת לוואי נפוצה נוספת של הכימותרפיה. חלק מהאנשים מסתירים את נשירת השיער באמצעות שימוש בפאות, כובעים או צעיפים. אם השיער שלך אכן ינשור, הוא יצמח חזרה בתוך 6-3 חודשים לאחר תום הטיפול.
לקבלת חוברת 'התמודדות עם נשירת שיער' ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.
חשוב לזכור: אמנם קשה להתמודד עם תופעות לוואי אלה בעת הופעתן, אך הן ייעלמו עם סיום הטיפול.
בתקופת הטיפול הכימי קיים איסור מוחלט לתכנן הריון, שכן התרופות עלולות לפגוע בהתפתחות העובר. חשוב אפוא להשתמש באמצעי מניעה יעילים בתקופת הטיפול ומספר חודשים לאחר סיומו. ב-48 השעות הראשונות לאחר הטיפול הכימי יש להשתמש בקונדום, בכדי להגן על בת/בן הזוג מחדירת התרופה הכימית העלולה להימצא בנוזלי הזרע או הנרתיק.
לקבלת חוברת 'הטיפול הכימי - כימותרפיה' של האגודה למלחמה בסרטן העוסקת ביתר פירוט בטיפול הכימי ובתופעות הלוואי, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. כמו כן, ניתן להתייעץ באתר האגודה למלחמה בסרטן בפורומים השונים, ולקרוא מידע מפורט אודות כל אחת מהתרופות בהן נעשה שימוש בטיפול במחלת הסרטן ותופעות הלוואי שלהן.
סטרואידים הם תרופות הניתנות לעתים קרובות בנוסף לכימותרפיה כדי לסייע בהשמדת התאים הממאירים. בדרך כלל משתמשים בפרדיניזולון או בדקסמטזון.
בלוקמיה לימפובלסטית חריפה ניתנים סטרואידים בדרך כלל למספר ימים בלבד בכל חודש, ולכן הטיפול מלווה במעט מאוד תופעות לוואי, בהן תיאבון מוגבר, מרץ רב וקשיי שינה. סטרואידים ניתנים בטבליות לבליעה. במקרה של טיפול ממושך בסטרואידים - ייתכנו עלייה במשקל, אגירת נוזלים בגוף, יתר לחץ דם, הפרעות בעיכול, סיכון מוגבר לזיהומים, ובחלק מהמקרים עלולה להתפתח סוכרת. במקרה כזה, תקבל מהרופא המטפל מרשם לתרופות לנטילה יומיומית בכדי לשמור על רמת סוכר תקינה בדם. ייתכן שתצטרך לבצע בדיקה יומית פשוטה של רמת הסוכר בשתן, האחות תדריך אותך כיצד לבצע בדיקה זו.
אם תזדקק לטיפול ממושך בסטרואידים, חשוב לזכור שאין להפסיק את השימוש בבת-אחת, אלא להפחיתו בהדרגה. תופעות הלוואי של הטיפול זמניות, וחולפות בהדרגה לאחר הפחתה של מינון הסטרואידים. מומלץ שתישא איתך כרטיס עליו רשום שאתה נוטל סטרואידים.
בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעוצמה גבוהה להשמדת תאים סרטניים, תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים הבריאים. לעתים ניתן טיפול בקרינה לאזור הראש, אם יש צורך בכך.
חולים הנזקקים להשתלת מח עצם או תאי גזע עשויים לקבל טיפול מיוחד בקרינה, המכונה "טיפול בקרינה כוללת לגוף". בטיפול זה מכוונת הקרינה לכל הגוף כדי להשמיד את התאים במח העצם. הטיפול בקרינה ניתן ביחידת הקרינה של בית החולים. מחזור טיפול׳ נמשך בדרך כלל שבועיים וכולל בין שמונה לעשרה מפגשים בימי חול (ומנוחה בסופי השבוע). לפני תחילת הטיפול הרופא יסביר לך בפירוט רב יותר במה הוא כרוך.
כדי להבטיח את התוצאות הטובות ביותר לטיפול בקרינה, חשוב שהטיפול יתוכנן בקפידה. הצעד הראשון הוא להקפיד לשכב בדיוק באותה תנוחה בכל פעם שניתן הטיפול. בביקורים הראשונים ביחידת הקרינה, תתבקש לשכב על מיטה תחת סימולטור, אשר עורך צילומי רנטגן של האזור שיוקרן. לעיתים נעשה שימוש בסורק CT לאותה מטרה.
לטיפול בקרינה באזור הראש ייתכן שיכינו לך מסכה מיוחדת מפלסטיק שקוף, שתותאם בדיוק למידות הראש והצוואר שלך. את המסכה מקבעים למיטת הטיפולים והיא שומרת על מיקומו המדויק של הראש. על המסכה נרשמים סימונים של האזור המדויק המיועד להקרנה. אם הטיפול ניתן ללא מסכה, טכנאי הקרינה יסמן על עורך סימנים כדי שיוכל למקם אותך בצורה מדויקת ולכוון את הקרינה למקום המדויק. סימונים אלה צריכים להישאר על העור לאורך כל הטיפול, אך ניתן לשטוף אותם עם סיום הטיפול. ניתן גם לסמן סימונים קבועים זעירים על העור, אך זה ייעשה רק בהסכמתך.
בתחילת הטיפול יינתנו לך הוראות כיצד לטפל בעור באזור המוקרן. לפני כל מפגש טיפולי, טכנאי הקרינה ׳מקם אותך על המיטה, ויוודא שנוח לך. במהלך הטיפול, שנמשך דקות ספורות בלבד, תישאר לבד בחדר, וטכנאי הקרינה יתבונן בך דרך צג טלוויזיה מהחדר הסמוך. תוכל לשוחח איתו באמצעות האינטרקום. הטיפול בקרינה אינו מלווה בכאבים, אך מצריך שכיבה ללא תזוזה במשך מספר דקות.
הטיפול בקרינה עלול לגרום לתופעות לוואי כלליות כגון בחילות ועייפות. כאשר הטיפול מכוון לראש הוא יכול לגרום לתופעות לוואי ייחודיות, כגון עייפות חריפה ונמנום. תופעות הלוואי מופיעות בדרך כלל מספר שבועות לאחר תחילת הטיפול ועלולות להימשך מספר שבועות.
לאחר טיפול בקרינה באזור הראש השיער במקום ינשור. הנשירה היא זמנית בלבד, והשיער יצמח מחדש לאחר סיום הטיפול, אך ייתכן שלא יהיה עבה כפי שהיה קודם.
בדרך כלל ניתן לטפל בבחילות ביעילות באמצעות תרופות. במקרה של היעדר תיאבון, אפשר להחליף את הארוחות במשקאות מזינים עשירים בקלוריות. את המשקאות הללו ניתן לרכוש ברוב בתי המרקחת.
מכיוון שהטיפול בקרינה יכול לגרום לעייפות רבה, מומלץ לנוח ככל האפשר, במיוחד אם קבלת הטיפול כרוכה בנסיעה ארוכה מדי יום לקבלת הטיפול.
תופעות הלוואי אמורות להיעלם בהדרגה עם סיום מחזור הטיפול. חשוב להודיע לרופא אם הן נמשכות. טיפול בקרינה אינו גורם לך לפלוט קרינה רדיואקטיבית, ולכן אין מניעה שתשהה במהלך הטיפול בחברת אנשים, לרבות ילדים.
לאגודה למלחמה בסרטן חוברות העוסקות בטיפולים בקרינה בהתאם לאזורי הגוף השונים, וכן חוברות הסברה על תופעות הלוואי השונות ודרכי התמודדות עימן. לקבלת מידע ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.
השתלת תאי גזע מאפשרת מתן טיפול כימי במינון גבוה יותר, הניתן לעתים בשילוב עם טיפול בקרינה למשך כמה ימים, ומעלה את הסיכויים להחלמה או להארכת תקופת ההפוגה. תאי גזע הם תאי דם צעירים, שאינם בשלים, המצויים במח העצם (תאים אלו ניתן לאסוף ישירות ממחזור הדם או ממח העצם). טיפול כימי במינון גבוה בתמיכת תאי גזע עשוי להועיל לחלק מחולי לוקמיה לימפובלסטית חריפה, אך אינו מתאים לכל אחד. שיטה טיפולית זו מתבצעת בדרך כלל במקרה של הישנות מחלה לאחר טיפול קודם, או כאשר קיים סיכון לחזרת המחלה לאחר טיפול כימי ראשוני.
אם הצוות הרפואי המטפל סבור שההשתלה נחוצה ואפשרית עבורך, תיסקר אפשרות זו בפניך, ותוסבר לך בפירוט רב יותר. ישנן שתי דרכים לביצוע השתלת תאי גזע:
כדי להגביר את סיכויי הריפוי, תקבל כימותרפיה במינון גבוה, לפעמים יחד עם טיפול בקרינה לכל הגוף. המינון הגבוה של הטיפול הורס את התאים במח העצם, לכן, חלק מתאי הגזע שלך נלקחים לפני תחילת הטיפול ומוחזרים לאחר שהטיפול מסתיים. להצלחת הטיפול חשוב שלא יהיה כל סימן לנוכחות של תאים חולים במח העצם. לכן, טיפול במינון גבוה ניתן בדרך כלל לאחר שהלוקמיה כבר חוסלה ממח העצם באמצעות טיפול כימותרפי קודם. בסופו של דבר, טיפול זה פחות מורכב משימוש בתאי גזע מתורם, יש פחות סיבוכים וההחלמה מהירה יותר.
בשיטה זו ניתן טיפול כימי במינון גבוה ההורס את התאים הסרטניים במח העצם. לאחר מכן תתבצע השתלת תאי גזע שניתנו על ידי תורם (אדם אחר), המהווה מקור למח עצם בריא, שיסייע בהחלמה ובהתאוששות מהטיפול האינטנסיבי שעברת. התורם המתאים ביותר ברוב המקרים הוא אח או אחות, שמח העצם שלהם מתאים לשלך.
לעתים, ניתן יהיה להשתמש במח עצם מתורם שאינו קרוב משפחה, אם בבדיקה נמצא שהוא מתאים. תרומת מח עצם כרוכה בשני ביקורים של התורם: במפגש הראשון, לפני שתאי הגזע נלקחים, יקבל התורם זריקות של חלבון G-CSF, המעודדות את מח העצם לייצר תאי גזע. תאים אלה מגיעים למחזור הדם ומשם, בפגישה השנייה, הם נאספים. זריקות החלבון אינן גורמות כל נזק לתורם, אינן מצריכות הרדמה או אשפוז בבית חולים. הצוות הרפואי יוודא שהמטופל והתורם מבינים ומודעים לתהליך ולסיכונים הנלווים לו. מומלץ לשאול ולבקש הבהרה לגבי כל דבר ועניין שאינם מובנים לך.
השתלת תאי גזע מתורם עלולה לגרום לתגובת נגד של הגוף. הצוות הרפואי יעקוב אחריך בקפידה מספר חודשים לאחר ההשתלה, כדי לראות אם הופיעו סימנים לתגובה כלשה׳ של מח העצם החדש כנגד רקמות הגוף של המטופל. תופעה זו עלולה להופיע בששת החודשים הראשונים לאחר ההשתלה, וגורמת לבעיות שונות, כגון שלשולים, פריחה בעור ונזק לכבד, אך אינה מעידה על כישלון ההשתלה. הרופא המטפל יוכל לרשום לך תרופות שיעזרו למנוע תגובה זו.
מחלת השתל נגד המאחסן בצורתה הקלה, היא תופעה מבורכת, כי כפי שתאים החדשים של התורם תוקפים תאים בריאים בגופך, הם עשויים לתקוף גם את התאים הסרטניים.
בשלב הראשון יש להשמיד לחלוטין את התאים הסרטניים במח העצם על ידי תרופות כימיות במינון גבוה, להן מתווסף לעתים קרובות טיפול בקרינה. הטיפול בקרינה ניתן בדרך כלל במנה אחת במשך כשעה, או בשמונה סבבי טיפול, שכל אחד נמשך כ-15 דקות. ניתן יהיה לקבל את הטיפול בקרינה בשכיבה או בישיבה על כיסא. אם הטיפול ניתן בפעם אחת, ייתכן שתקבל תרופת הרגעה שתקל עליך. הטיפולים האינטנסיביים עלולים להחליש אותך מאוד, ולגרום לך לתחושת חולי כללית למשך מספר שבועות. ייתכנו השפעות נוספות, כגון שלשול וסיבים (פצעים) בפה. הצוות הרפואי יסייע לך בהקלה על תופעות הלוואי. בדרך כלל, מופיעה נשירת שיער לאחר טיפול כימי במינון גבוה.
לאחרונה נמצא שישנם מקרים בהם ניתן להסתפק בטיפול כימי במינון נמוך, עם או בלי קרינה, שיטה הנקראת "השתלה מופחתת הכנה", המתבססת בעיקר על פעילות השתל נגד הלוקמיה, ומפחיתה מחומרת תופעות הלוואי. לאחר הטיפול במינון גבוה, מח העצם שנאסף מהמטופל קודם לטיפול, או תאי הגזע שנאספו מהתורם, מוחזרים בעירוי לווריד או דרך העירוי המרכזי של המטופל (בדומה לעירוי דם רגיל). יידרשו מספר שבועות עד שתאי הגזע החדשים יתמקמו בעצמות ויתחילו בייצור תאי הדם החדשים להם זקוק הגוף בכדי להתאושש ולהחלים.
מכיוון שבתקופה זו המערכת החיסונית נמצאת במצב ירוד, יש לנקוט מספר צעדים בכדי להגן על הגוף מפני הופעת זיהום, עד שספירת תאי הדם הלבנים תעיד על התאוששות. ייתכן שבמשך מספר שבועות תשכב בחדר מבודד ותקבל טיפול אנטיביוטי כדי להגן עליך מפני זיהום אפשרי. הדבר כרוך בהגבלות תזונתיות, וחברים ובני משפחה יתבקשו לא לבקר אם הם סובלים משיעול או צינון, או שאינם חשים בטוב.
ברוב המרכזים הרפואיים בהם נערך הליך זה יש מדיניות ייחודית לגבי הטיפול בתקופה זו. הצוות הרפואי יסביר לך מראש מהי המדיניות הנהוגה במחלקה שבה תעבור השתלה. בתקופת ההחלמה מהטיפול, הנמשכת כשנה, תימצא במעקב ובהשגחה רפואית צמודה.
טיפולים מכווננים (מכונים גם טיפולים ביולוגיים), עושים שימוש בחומרים טבעיים מהגוף או בתרופות המורכבות מחומרים אלו. טיפולים מכווננים מעודדים את הגוף לתקוף את התאים הסרטניים ולהתגבר על תופעות לוואי הנגרמות מטיפולים אחרים נגד הסרטן. הטיפולים העיקריים המשמשים נגדALL הם מעכבי טירוזין קינאז (TKIs) - הטיפול חוסם את הטירוזין קינאזות, שהם תאים כימיקליים המאותתים זה לזה ומאפשרים את צמיחת והתפשטות התאים הסרטניים.
תרופות מסוג זה כוללות את האימטיניב - Imatinib (גליבק® - ®Glivec)*, נילוטיניב - Nilotinib (טסיגנה® - ®Tasigna)* ודסטיניב - Dasatinib (ספרייסל® - ®Sprycel)*.
בלינטומומאב היא Blinatumomab (בלינציטו® - ®Blincyto)* - תרופה נוספת שאושרה לאחרונה בסל הבריאות בארץ, לטיפול ב-ALL שלילי לכרומוזום פילדלפיה חוזרת או עמידה לטיפול. זהו נוגדן דו-ראשי שתוקף ישירות את תאי הלוקמיה.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
המטרה העיקרית של הטיפול בלוקמיה לימפובלסטית חריפה היא הגעה למצב הפוגה מהמחלה. המונח 'הפוגה' מתייחס למצב בו לא ניתן לאתר בדם או במח העצם תאי דם לבנים שאינם בשלים, או שאינם תקינים (בלסטים), ובמקביל, נצפית התפתחות מחודשת של מח עצם תקין. אולם, גם לאחר שהושגה הפוגה, יתכן שיישארו בגוף מעט תאים בלתי תקינים. בכדי להשמידם, הצוות הרפואי עשוי להמליץ על טיפול 'תחזוקה' או על טיפול כימי המשכי, במשך כמה שנים. במקרה זה, במקביל לקבלת הטיפול, תעבור ביקורת תקופתית, בה יתבצע מעקב אחר התקדמות הטיפול שניתן לך. בבדיקות המעקב יילקחו דגימות ממח העצם, בהן יעקבו אחר 'שארית מחלה מינימלית', באמצעות טביעת אצבעות ייחודית שאופיינה לתאי הלוקמיה שלך בעת אבחון המחלה (מידע נוסף בפרק 'דרכי האבחון'). במרבית המקרים, מצב ההפוגה נמשך תקופה בלתי מוגבלת, כך שהמטופלים נחשבים כמחלימים.
לעתים, אצל חלק מהאנשים המחלה מופיעה שוב, מצב הנקרא 'הישנות מחלה'. המחלה עלולה להופיע שוב במח העצם, בנוזל סביב המוח וחוט השדרה או באשכים, וגם במצב זה ניתן לטפל. בשל האפשרות שהמחלה הפכה לעמידה בפני טיפולים שניתנו בפעם הראשונה, ייתכן שיינתנו תרופות אחרות או שילובים תרופתיים אחרים - בכדי להוביל שוב למצב הפוגה מהמחלה. אם לא עברת השתלה בעבר, ייתכן שבמצב של הישנות המחלה - הצוות הרפואי ימליץ לך לעבור השתלת תאי גזע.
חלק מהתרופות עלולות להשפיע באופן זמני או קבוע על הפוריות. מומלץ לשוחח על נושא זה עם הצוות הרפואי לפני תחילת הטיפול במחלה. אם יש לך בן/בת זוג - ייתכן שתרצו לשתף את הרופא בחששותיכם המשותפים. חשוב לזכור שישנן תרופות הפוגעות פחות ביכולת הפוריות לעומת תרופות אחרות, וזוגות רבים, שאחד מהם התמודד עם מחלת הסרטן, הביאו לעולם תינוקות בריאים. טיפול כימי במינון גבוה המלווה בטיפול בקרינה ובהשתלת תאי גזע - עלול לגרום לפגיעה משמעותית יותר בפוריות.
מאחר שהרופא המטפל בך יודע בדיוק איזה טיפול תקבל - הוא הכתובת הטובה ביותר לשאלותיך בנושא זה. הכן רשימה של שאלות לפגישה עם הרופא, כך שלפני שתתחיל בטיפול תדע בבירור מה אתה עתיד לעבור ואלו השפעות יהיו לכך.
גברים יכולים להקפיא זרע לפני תחילת הטיפול, כדי להשתמש בו בשלב מאוחר יותר, כאשר ירצו ילדים.
חלק מהנשים מבחינות שמחזור הווסת פסק או שסדירותו השתנתה בתקופת הטיפולים. עם סיום הטיפול, ״תכן שהמחזור החודשי ישוב להופיע באופן סדיר, ולכן חשוב להקפיד להשתמש באמצעי מניעה בתקופת הטיפולים וכמה חודשים לאחר סיומו.
ככל שהמטופלת קרובה יותר לגיל המעבר, כך גדלה הסבירות שהטיפול הכימי יגרום להפסקתו הקבועה של המחזור החודשי. נשים אלה יכולות לקבל טיפול הורמונלי חלופי; טיפול זה אינו ישיב את פוריות האישה, אך הוא מונע את הופעת תסמיני גיל המעבר, כגון גלי חום, עור יבש ויובש בנרתיק, תסמינים המקשים על קיום יחסי מין ומפחיתים את החשק המיני. ישנם אמצעים שונים המסייעים בשמירת פוריותה של האישה לאחר הטיפול במחלת הסרטן, כגון שימור עוברים והפרייתם, שימור ביציות לא מופרות למטרת השתלה ברחם בשלב מאוחר יותר וכדי. מכיוון שחשוב להתחיל בטיפולים מוקדם ככל האפשר - לא תמיד אפשר לאסוף ביציות או להפרות עובר.
פגיעה בפוריות כתוצאה מהטיפולים במחלת הסרטן עלולה לגרום לתסכול ולצער עמוק. ייתכן שתתקשה להשלים עם העובדה כ׳ אינך יכול להביא ילדים לעולם ותרגיש תחושות אובדן לגבי חלק חיוני מזהותך.
היבטים אחרים של הטיפול במחלה, כגון נשירת שיער, קיומו של עירוי מרכזי או צנתר - עלולים לפגוע בדימוי הגוף של חלק מהמטופלים ולהשפיע על תחושותיהם.
שיחה כנה על רגשותיך עם בן/בת הזוג, בני המשפחה או עם חבר קרוב - תסייע לך להבהיר את מחשבותיך ולתת לאנשים הקרובים לך הזדמנות להבין כיצד אתה מרגיש. תוכל להיעזר גם בצוות הרפואי, בשירות הפסיכו-אונקולוגי או הייעוץ המיני של האגודה למלחמה בסרטן.
לקבלת חוברות 'שימור פוריות בגברים המתמודדים עם מחלת הסרטן' ו'מיניות ופוריות האישה' ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. כמו כן, ניתן להפנות שאלות ולהתייעץ בנושאים אלו בפורומים השונים באתר האגודה למלחמה בסרטן, המנוהלים על ידי מיטב המומחים. ניתן גם להתייעץ עם אחות האגודה, המומחית בייעוץ מיני, בטל. 03-5721643.
עם סיום הטיפול, יהיה עליך לעבור בדיקות מעקב שגרתיות, כולל צילומי חזה, במשך כמה שנים מסיום הטיפול. אם אתה מבחין בתסמינים חדשים או סובל מבעיה כלשהי בין מועדי בדיקות, עליך ליידע את הרופא שלך בהקדם האפשרי. במהלך הטיפול ייערכו בדיקות דם תקופתיות על מנת לעמוד על מצב בריאותו הכללי של המטופל, ולוודא מהו מספר התאים הבריאים והלא בריאים בדם.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה ומסוג המחלה והסיכוי להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור כי גם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים להדרכה ולתמיכה. מחקרים הראו כי סביבה תומכת מסייעת לרוב החולים להתמודד עם המחלה. תגובות רגשיות קיצוניות מתמשכות מופיעות רק אצל מיעוט החולים. אולם נמצא כי ישנם חששות המשותפים לחלק גדול מהחולים, וכדאי לדון בהם עם בני המשפחה וחברים. הצוות המטפל בבית החולים יכול גם הוא להיות לעזר רב, בהסתמך על הניסיון הקליני שלו ועל הידע שצבר בתחום התמחותו.
לאגודה למלחמה בסרטן חוברת הנקראת 'לדבר, להקשיב, להבין' - מדריך למלווים, בני משפחה וחברים התומכים בחולי סרטן. ניתן לקבלה ללא תשלום בשיחת חינם ל'טלמידע'® בטל. 1-800-599-995.
כשם שהגוף זקוק לזמן כדי להחלים לאחר ניתוח או התערבות רפואית אחרת, כך דרושים זמן וסבלנות להסתגלות הנפשית למחלה. לעתים תהליכים רגשיים דורשים זמן ממושך יותר מהזמן הדרוש להחלמת הגוף, ויש לאפשר לחולה את הזמן הדרוש לו כדי שיוכל לעבד את משמעות השינויים שבאו בעקבות האבחנה. אצל חלק מהחולים ובני המשפחה מופיע חשש שהחיים לא יהיו עוד כפי שהיו.
ההסתכלות על החיים משתנה, ובחירות והחלטות עשויות להשתנות עקב עדכון סדר העדיפויות. חלק מהחולים מדמים זאת לתחושה של רכבת שסטתה מהפסים והם אינם בטוחים שיוכלו להשיבה בחזרה למסלולה, או שאין הם בטוחים לאן תוביל אותם הדרך. חלקם חשים שהעובדה שחלו בסרטן משפיעה על כל תחומי חייהם ואף משנה אותם עצמם. עיבוד הידיעה וחזרה לשגרת החיים או בניית שגרה חדשה, הם תהליכים האורכים זמן.
חולים הנדרשים לבצע סדרה ארוכה של בדיקות או לקבל טיפול כימי או טיפול בקרינה, צריכים לשנות את שגרת יומם בשל התלות במועדי הטיפול או הבדיקות. טיפולים עלולים לפגוע ביכולת להתמיד בסדר היום הרגיל, הכולל עבודה, לימודים או בילויים. עם זאת, חשוב לנסות לשמור ככל האפשר על רצף ושגרת חיים. אפשר ורצוי להתייעץ עם הצוות המטפל לגבי הפעילויות שחשוב וניתן לשמרן.
שאלות כמו "למה חליתי?"; "למה דווקא אני?"; "למה דווקא עכשיו?" ו-"האם יכולתי למנוע את המחלה?" עלולות להציק לחולים רבים. אצל חלק מהחולים הרצון להבין את הסיבות להופעת המחלה מוביל ללימוד ולהיכרות טובה יותר עם המחלה והטיפולים ומגביר את תחושת השליטה שלהם בחייהם. אצל חולים אחרים שאלות אלה עלולות לעורר תחושות של אשמה או האשמה. מחקרים שניסו למצוא קשר בין משברים אישיים, מצבי לחץ ואירועי חיים קשים, לבין הופעת המחלה, מעלים ממצאים סותרים. כיום נראה כי אירועים כאלה משפיעים אמנם על איכות החיים, אך אינם הגורם למחלת הסרטן. עם זאת, חשוב לשוחח על תחושות אלה ודומות להן, אשר מייצגות לעתים קושי מרכזי בהתמודדות עם המחלה ועם מצב של חוסר ודאות.
מחלת הסרטן מלווה לעתים בחוסר ודאות לגבי העתיד. קשה לשמור על אופטימיות כאשר העתיד הופך לבטוח פחות, וחלק מהחולים חווים תקופות של חוסר אונים. המפתח להתמודדות עם חוסר ודאות הוא תקווה ושמירה על איכות החיים הקיימת. מפגשים עם חולים אחרים או עם אנשים שהבריאו עשויים לעודד ולסייע בהתמודדות. חלק מהחולים שואבים כוח מהתמיכה ומהאהבה שעוטפת אותם, אחרים פונים ליצירה, לאמנות, ללימודים או מנסים להגשים חלומות ישנים. חלק מהחולים מדווחים שהמחלה הובילה אותם לחולל בחייהם מהפך חיובי ולשנות את סדר העדיפויות.
הרצון לשוחח על רגשות קשים משתנה מאדם לאדם. עם זאת, נמצא כ׳ לעצם הדיבור יש השפעה מרפאת על חלק גדול מהאנשים. קיים הבדל משמעותי בין דיבור עצמי, כאשר אדם חושב או מדבר אל עצמו, לבין דיבור החוצה, דהיינו קיומו של דיאלוג. מכאן למעשה התפתחה הפסיכותרפיה. דיבור עצמי עלול להגביר את הבדידות ולהעצים רגשות כואבים, בלי לאפשר 'אוורור' של רגשות אלה. חשוב להיות קשובים לצרכיו השונים של כל חולה ולהיות ערניים לשינויים בהם. יש לשמור על מינון נכון של הדיאלוג ולאפשר לחולה עצמו להכתיב את הקצב.
יש תקופות שבהן הצורך לשוחח גדול יותר, ויש תקופות שבהן רצוי להקשיב גם לשתיקות. חלק מהחולים יעדיפו בתקופות מסוימות להמעיט בשיחה על המחלה, כדי להסיח את הדעת ממנה ולעסוק בדברים אחרים. שיחות רבות בנושא טעון זה עלולות לגרום להצפה רגשית, ויש אנשים הזקוקים ליותר שקט ולפחות גירויים. חלק מהמשפחות מתקשות לשוחח על רגשות קשים והן זקוקות לסיוע. הצוות הפסיכו-אונקולוגי, יחד עם הרופאים והאחיות, יכולים לסייע בהתלבטויות אלה, לעזור למצוא את המילים ואת הדרכים לפתוח בשיחה ולאפשר את קיומה.
מחלת הסרטן מתרחשת בגופו של החולה אבל משפיעה על המשפחה כולה. חולים ובני משפחה מתמודדים עם השאלה למי צריך לספר על המחלה. האם לספר להורים מבוגרים? האם לספר לילדים קטנים? החל מאיזה גיל, ומה לספר להם? האם לספר לשכנים או לעמיתים לעבודה? לשאלות אלה אין תשובה נכונה אחת.
רוב הילדים מצליחים להתמודד עם מידע על מחלת הסרטן, כאשר המידע נמסר להם בצורה, במינון ובקצב המתאימים להם. אצל ילדים צעירים עדיין לא הבשילה היכולת לתמלל את רגשותיהם, ולכן קשה לנהל עמם דו-שיח מילולי על אודות רגשות. חשוב שהילד יבין מה מתרחש סביבו, ממידע שיימסר לו ישירות מהוריו, וחשוב להימנע ככל האפשר מקיומם של סודות העלולים להיחשף בנקל.
חוברת 'מה אספר לילדיי על מחלת הסרטן שלי' של האגודה למלחמה בסרטן עוסקת ביתר פירוט בנושא זה ומכילה מידע ועצות נוספים. לקבלתה ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® בטל. 1-800-599-995.
הרצון להגן על הורים קשישים מפני בשורות קשות, מוביל חלק מהחולים להחלטה שלא לספר להוריהם על מחלתם כלל. יש לכבד החלטה זו. עם זאת נראה כי הורים, גם אם הם קשישים, מסוגלים להתמודד עם מידע קשה, ומצליחים לגייס את ניסיון החיים שלהם ולהושיט עזרה.
יש חולים החוששים שעצם חשיפת מחלתם תגרור שינוי של היחס כלפיהם ותעורר גילויי רחמים. ברוב המקרים חשש זה מתבדה, ומה שמתפרש בתחילה כ'רחמים' מתברר כדאגה אמתית וכנה. חלק ממקומות העבודה מתגייסים לעזרת החולה, בכל הקשור להיעדרויות מהעבודה, ביקורים, הסעות לטיפולים ועוד. במדינה קטנה כמו ישראל קשה אמנם 'לשמור סוד', אך חשוב לכבד את פרטיותו של החולה ולשמור עליה.
בעקבות ניתוח או טיפולים עלולים להופיע שינויים גופניים. החולה נדרש להתמודד עם שינויים אלה ולהסתגל אליהם, כמו גם למשמעות השינוי לגבי בני משפחתו וסביבתו הקרובה. טיפולים עשויים לשנות את שגרת החיים ולגרום לאי נוחות פיזית ולתופעות לוואי כמו נשירת שיער, בחילות, הקאות, ירידה במשקל, עייפות וחולשה. חלק מהטיפולים עלולים לגרום לירידה זמנית או קבועה בחשק המיני, ובכך להשפיע על הפעילות המינית.
ברוב המקרים ניתן להקל את תופעות הלוואי בעזרת עצות והנחיות מהצוות המטפל, שברשותו ניסיון וידע רבים על הטיפולים והשפעותיהם. חשוב לזכור כ׳ שינויים גופניים עלולים לגרום לדימוי גוף נמוך, ביטחון עצמי נמוך ויכולות פיזיות פחותות. כל אלה עלולים לגרום לתחושת דחייה כלפי הגוף והתנכרות לו, דווקא כאשר הוא זקוק לטיפול ובנייה מחודשים. מחקרים מראים כי הליכות קצרות וקבועות, והתעמלות מתאימה, מסייעות בבניית הגוף אצל חולים המקבלים טיפול כימי או כאלה שעברו ניתוח.
באגודה למלחמה בסרטן ישנה חוברת בשם 'צעדים לאיכות חיים'®, ובה עצות והמלצות לאורח חיים בריא, פעילות גופנית ועוד. ניתן לקבלה ללא תשלום בשיחת חינם ל'טלמידע'® בטל. 1-800-599-995.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה שירות ייעוץ בנושאי מיניות, דימוי גוף ואינטימיות לחולי סרטן ובני זוגם ללא תשלום. יש לתאם פגישה בטל. 03-5721643 או 03-5721618.
חוק זכויות החולה מחייב רופאים למסור לחולה מידע על אודות מחלתו, הפרוגנוזה שלו והטיפולים. מידע רפואי הוא כמו תרופה, יש לתת אותו במינון הנכון, בזמן הנכון, באופן הנכון, ועל ידי האדם הנכון. קבלת מידע אמין, באופן המתאים לחולה, מאפשרת לו להבין את מצבו הרפואי, לקבל החלטות מודעות לגבי הטיפולים, לתכנן את חייו ולנהל אותם על פי העדפותיו ובהתאם לרצונותיו.
יש לזכור כי העברת המידע אינה אירוע חד פעמי אלא תהליך מתמשך של דו-שיח. לחולה יש זכות לבקש מרופאיו למסור את המידע לבני משפחה או לידידים, משום שהוא סומך עליהם שיעבירו לו אותו ויסייעו לו בתהליך קבלת ההחלטות. מחקרים מראים כי הסתרת מידע עלולה להקשות, בדיוק כמו הצפה של מידע, והדרך שבה נמסר המידע חשובה לא פחות. המידע הקשור למחלת הסרטן כולל עובדות מדעיות, בדרך כלל כאלה המתבססות על מחקרים סטטיסטיים, וגם הסבר על משמעות הנתונים האלה לגבי החולה בנסיבות החיים המיוחדות לו.
עיבוד המידע לוקח זמן משום שהוא כולל הבנה של נתונים ביו-רפואיים, חלקם לא מוכרים, לצד התמודדות עם מחשבות ורגשות קשים. חולים רבים מדגישים שהם זקוקים למידע כדי להביו את מה שקורה להם, כדי לקבל החלטות מודעות ולבסס תחושה חזקה יותר של שליטה. חולים רבים מעדיפים לקבל את מלוא המידע, גם אם הוא קשה, ומציינים שלעתים מידע קשה עדיף על חוסר ודאות. עם זאת, חשוב לזכור כי בנסיבות של מחלה, קושי ומצוקה, עומדת לאדם גם הזכות להגן על עצמו מפני מידע קשה. חולים המעוניינים שבני משפחתם יסיעו להם להתמודד עם המידע, טוב יעשו אם יבהירו זאת לרופא המטפל.
חשוב שהחולה, בני המשפחה והרופא יגיעו להסכמה לגבי דפוס הקשר המתאים להם. חולים המעוניינים שהרופא ימסור את המידע ישירות לבני משפחתם, גם ללא נוכחותם, צריכים לציין זאת בפניו. כיום ניתן למנות 'בא-כוח' שיכול לקבל החלטות הנוגעות לחולה במקומו, אם הוא לא יוכל לעשות זאת בעצמו. אפשרות זו יש להעלות בפני חולים ומשפחות שהדבר מתאים להם.
קיימים מקורות רבים וזמינים של מידע על מחלת הסרטן, על הטיפול בה ועל ההתמודדות עמה, בהם אינטרנט, ספרים, חברים ועוד. כיום קל הרבה יותר להגיע למידע רפואי, ולעתים מופעל על החולה לחץ סמוי ללמוד את כל שניתן על המחלה. אולם לא תמיד מידע נוסף מסייע בהתמודדות. הקלות הרבה שבה ניתן להשיג מידע עלולה להיות עבור חלק מהחולים יחרב פיפיות', ולגרום להצפה של חרדה, במקום לחזק את תחושת השליטה שלהם במצב. כמו כן, יש להקפיד לבדוק את מהימנות מקור המידע.
לשירותי מידע מתקדמים ומאגרים נוספים ניתן לפנות למרכז המידע של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721608 או בדוא״ל: info@cancer.org.il.
אף על פי שבזכות ההתקדמות בטיפולים, סיכויי ההחלמה או הארכת תוחלת החיים השתפרו לאין ערוך, מחשבות על המוות עדיין מלוות את החולים בסרטן. חלק מהחולים מעדיפים לשוחח על המוות עם בני משפחה או ידידים. אחרים אינם מעוניינים לשוחח על כך, אף שמחשבות בנושא מציקות להם מפעם לפעם. הבחירה לא לשוחח על המוות אינה מעידה בהכרח על הכחשה; היא יכולה להיות בחירה מודעת, הנובעת מהדרך שבה האדם מתמודד עם אירועים קשים או מגישה אופטימית המאפיינת אותו. יש חולים החוששים מהמוות אך אינם מוצאים את האדם, הדרך, או המקום המתאימים להעלות חששות אלה לשיחה.
חלק מבני המשפחה או החולים עצמם חוששים להעלות נושא זה כדי שלא לגרום כאב, מתוך מחשבה שמה שלא נאמר לא יכול להכאיב. עם זאת, יש לזכור כי לעתים ההחלטה לא לשוחח על רגשות כואבים מגבירה את תחושת הבדידות. כאשר חולים ובני משפחה מתלבטים אם לשוחח על הרגשות הכואבים או להימנע מכך, הם מוצאים את עצמם מתלבטים, למעשה, בין הבחירה להיות יחד בכאב או להישאר בבדידות. כל אדם וכל משפחה צריכים לבחור בסופו של דבר במה שמתאים להם. זאת לאחר שההחלטה התקבלה באופן מודע, תוך התמודדות עם החשש והפחד. צוות השירות הפסיכו-אונקולוגי, יחד עם הרופאים והאחיות, יכול לסייע בהתלבטות זו, לעזור בתכנון השיחה, או להיות שותף בה. שיחה יכולה לאפשר ביטוי מילולי לפחד וליכולת המשותפת לחיות עם הפחד, להתמודד עמו ולהתגבר עליו.
בחברה המערבית שבה ישנה חשיבות רבה לצורך להיות עצמאי ולאחריות הפרט על חייו, מצבי תלות עלולים להיות קשים במיוחד. עם זאת, חשוב לזכור כי מצבים של קושי ומצוקה מביאים לכדי ביטוי תכונות חיוביות של אחריות כלפי הזולת, קשרים משפחתיים, אהבה וידידות. ברוב המקרים התלות היא זמנית וחולפת עם תום הטיפולים. בני משפחה, שהם על פי רוב מקור התמיכה עבור החולה, מתמודדים עם הצורך למצוא את האיזון הנכון בין הרצון להגן עליו ולאפשר לו שקט ומנוחה, לבין הרצון לעזור לו לצאת מביתו וממיטתו. כדי למצוא את הפתרון האופטימלי, רצוי לשתף את החולה עצמו בהתלבטויות, לשאול אותו במה ירצה שיעזרו לו, למה הוא מצפה ממשפחתו ומה מכביד עליו. היכולת של החולה ושל בני משפחתו להתמודד עם מצבי תלות בצורה בוגרת ומכובדת, מפגישה חלק מהמשפחות עם סוג חדש של אינטימיות, כזו שלא הייתה מוכרת להם קודם לכן.