סרטן חלל הפה והגרון

מהו סרטן חלל הפה והגרון?

סרטן חלל הפה והגרון (Oral cavity [mouth] and Oropharyngeal [throat] cancer) הוא סוג הסרטן הנפוץ ביותר בסוגי סרטן ראש-צוואר. כ-90% מגידולי ראש-צוואר הם מסוג 'סרטן של תאי קשקש' (Squamous Cell Carcinoma) שמקורם ברקמת אפיתל רירית חלל הפה, הלוע והגרון.

 

 

חלל הפה (Oral cavity) - כולל את השפתיים והפה. סרטן יכול להתפתח בלשון, בחך (החלק העליון של הפה), בחניכיים, בתחתית הפה (מתחת ללשון) ובצדדים הפנימיים של השפתיים והלחיים (הנקראים לפעמים 'רירית הפה'). סרטן בתוך הפה יתפתח ברוב המקרים באזור הלשון ובתחתית הפה. סרטן הלשון מתפתח בשני השלישים הקדמיים של הלשון (החלק שאפשר להוציא מהפה). גידול שמתפתח בחלק האחורי של הלשון מוגדר 'סרטן לוע'. סרטן הלשון הוא שכיח יחסית לכלל סוגי הסרטן באזור הראש והצוואר (לא כולל סרטן מוח ובלוטת התריס). מיקומו של סרטן זה והטיפולים הניתנים לו משפיעים על הנשימה, הבליעה והדיבור.

 

אזור הלוע והגרון - הגרון (Pharynx) כולל שלושה חלקים עיקריים. סוגים שונים של סרטן יכולים להתפתח בכל אחד מהם:

• אורופארינקס (Oropharynx) - כולל את החלק הרך של החך העליון, בסיס הלשון, אזור השקדים ומיטת השקדים והדופן האחורית של הגרון (נקראת גם הדופן האחורית של הלוע). האזורים בהם הסרטן מתפתח ברוב המקרים כוללים את השקדים ואת בסיס הלשון.
• היפופרינקס או לרינגופרינקס (Hypopharynx/Laryngopharynx) - החלק התחתון של הלוע, באזור הכניסה לוושט.

 

גורמי סיכון

עישון

מעשנים נמצאים בסיכון גדול פי 10 לסרטן חלל הפה לעומת לא מעשנים. שימוש בטבק בכל האופנים - עישון סיגריות, סיגרים, נרגילות, לעיסה (ויריקה) של טבק וכו' – מעלה סיכון לחלות בסרטן הלחי, החניכיים וחלל פה. ישנן עדויות מדעיות על סיכון לחלות בסרטן חלל הפה גם מעישון סיגריות אלקטרוניות. אנשים שממשיכים לעשן במהלך הטיפול בסרטן נמצאים בסיכון גבוה לתופעות לוואי קשות יותר, פגיעה וקושי בריפוי של רירית הפה. 

אלכוהול

צריכת אלכוהול בכמות בינונית מעלה את הסיכון פי 1.8 לסרטן חלל הפה (למעט השפתיים) והלוע, ופי 1.4 לסרטן הגרון (תיבת קול) לעומת אי שתייה כלל. צריכת אלכוהול בכמות רבה מעלה את הסיכון פי 5 לסרטן החלל הפה והלוע. שילוב של צריכת אלכוהול ועישון יחד מעלה את הסיכון לסרטן באזור זה. 

נגיף הפפילומה האנושי Human Papilloma Virus – HPV))

נגיף זה מקושר לסרטן תאי קשקש באזור הראש והצוואר, בעיקר באזור לוע הפה. הגידול נגרם מזנים מסוימים של נגיף הפפילומה, הגורמים גם לסרטן צוואר הרחם ולסרטן פי הטבעת, ולכן סרטן תאי קשקש מסוג זה נחשב מחלה המועברת ביחסי מין. ייתכנו דרכי העברה נוספות של הנגיף שטרם ידועות. שילוב של הימצאות הנגיף ועישון מגביר את הסיכון לחלות בסרטן.

לעיסת עלי בטל (פלפל הודי)

שכיחה בעיקר בהודו, וגורמת לסרטן בחלל הפה. 

תזונה

דיאטה דלת פירות וירקות טריים וצריכה מוגברת של מזונות מעובדים או מלוחים מעלות את הסיכון לסרטן חלל הפה והגרון.

חשיפה לקרני שמש (UV)

חשיפה לא מבוקרת לשמש מעלה את הסיכון לסרטן בשפתיים ובעור. 

בריאות פה לקויה

הסיכון לסרטן חלל הפה והלוע גבוה יותר באנשים עם היגיינת פה ירודה או בעיות שיניים. בנוסף, שינויים טרום סרטניים עלולים להתרחש בתאי חלל הפה, והם יכולים להיראות ככתמים אדומים או לבנים. רופא שיניים יכול לזהות כתמים אלו במהלך ביקור אצלו, לכן חשוב ביותר להקפיד על בדיקה תקופתית. 

גיל

גיל ממוצע לאבחון סרטן חלל הפה והגרון הוא 64, עם זאת 1 מתוך 5 אנשים מאובחנים לפני גיל 55. סרטן חלל הפה והגרון הקשור לנגיף הפפילומה עלול להופיע לפני גיל 50.

מין

הסיכון לחלות בסרטן חלל הפה והגרון הוא 1 מתוך 60 בקרב גברים, ו-1 מתוך 141 בקרב נשים.

גורמי סיכון תעסוקתיים

חשיפה לחומרים קרצינוגניים, כגון אזבסט או אבקת נסורת, מעלה את הסיכון לסרטן חלל הפה והגרון. 

מערכת חיסון ירודה

מחלות כגון מחלת הכשל החיסוני (HIV, איידס) הגורמות להחלשת המערכת החיסונית, או נטילת טיפול מדכא חיסון מגבירות את הסיכון לסרטן ראש-צוואר.

תסמונות גנטיות

הסיכון להתפתחות סרטן בראש ובצוואר גבוה מעט יותר בקרב אנשים שלהם קרוב משפחה מדרגה ראשונה שחלה במחלה (הורה, אח, אחות או ילד). אנשים עם תסמונת משפחתית נדירה הנקראת 'אנמיה על שם פאנקוני' (Fanconi Anemia) נמצאים בסיכון גבוה מעט יותר לסרטן באזור חלל הפה והגרון. תסמונת בשם 'דיסקרתוזיס קונגניטה' (Dyskeratosis congenita) אשר עלולה לגרום לאנמיה אפלסטית (Aplastic anemia), מגבירה את הסיכון לחלות בסרטן חלל הפה והגרון.

 

תסמינים (סימפטומים)

• פצע בשפה או בפה שאינו מתרפא.
• כאב בפה או בגרון שאינו חולף.
• גוש או עיבוי בשפתיים, בפה או בלחי.
• כתם אדום (אריתרופלקיה) או לבן (לויקופלקיה) על הלשון שאינו חולף.
• כאב גרון או תחושה שמשהו מציק או תקוע בגרון ואינו חולף.
• קושי בלעיסה או בבליעה.
• קושי בפתיחה מלאה של הפה או הזזת הלשון.
• חוסר תחושה של הלשון, השפה או אזור אחר בפה.
• נפיחות או כאב בלסת.
• שיניים תותבות שאינן מתאימות עוד או גורמות אי-נוחות.
• התרופפות השיניים או כאבים סביב השיניים.
• שינויים בקול.
• גוש או מסה בצוואר או בחלק האחורי של הגרון.
• ירידה במשקל.
• כאבים באוזן ללא ממצא של דלקת אוזן.
• שיעול דמי.
• נקודה כואבת (אולקוס) או גוש דמוי הרפס בלשון שלא נעלם.
• כאב או תחושת צריבה בלשון.
• בעיות בהזזת הלשון או הדיבור.
• גוש בצוואר.
• דימום בלתי מוסבר מהלשון (שלא נגרם מנשיכת הלשון או מפציעה אחרת).

חלק ניכר מגידולי הלוע (לוע האף, לוע הפה וההיפופרינקס) יכולים להתפתח ללא סימנים וללא כאבים או פצעים הנראים לעין, אלא רק עם בלוטה מוגדלת בצוואר. לכן חשוב מאוד לפנות לבדיקה בהקדם אם מורגש גוש בצוואר. 

 

אבחון

אם רופא שיניים או רופא משפחה יעלו חשד שמדובר בסרטן, הם יפנו אותך למומחה בתחום אף אוזן וגרון או לכירורג ראש-צוואר לקבלת ייעוץ ובדיקה.

הרופא המומחה יתשאל אותך לגבי התסמינים השונים ובעיות רקע אחרות מהן סבלת לאחרונה. סביר להניח כי ישאלו אותך אם הבחנת בשינוי כלשהו בקול, בבליעה, בנשימה, בתיאבון או במשקל. לאחר מכן הרופא יבצע בדיקה גופנית של אזור הפה, הגרון והצוואר כדי לזהות שינויים נראים לעין. בהמשך יפנה אותך לבדיקות נוספות לצורך קביעת האבחנה ושלב המחלה. הבדיקות יכללו בדיקות דם ובדיקות הדמיה ייחודיות לגילוי סרטן. האבחון הסופי נעשה באמצעות ביופסיה  -נטילת דגימה מרקמה חשודה.

בדיקות מעבדה: דם ושתן.

בדיקות דימות: CT, MRI, PET-CT

אנדוסקופיה: מכיוון שלא ניתן לראות בעין חלקים עמוקים יותר בתוך הפה או הגרון, ייתכן כי חלק מהאבחון יכלול שימוש באנדוסקופיה. במהלך הבדיקה מוחדרת לגוף צינורית ארוכה וגמישה העשויה מסיבים אופטיים אשר מקרינים אור ומעבירים תמונות באמצעות מצלמת וידאו אל צג שבו מתבונן הרופא המבצע את הבדיקה.

אולטרה-סאונד צווארי: במהלך הבדיקה טכנאי מזיז את מתמר האולטרה-סאונד על גבי העור בצוואר. בדיקה זו יכולה לאתר בלוטות לימפה בצוואר שהן נפוחות או לא תקינות למראה. לעיתים ניתן להיעזר באולטרה-סאונד גם בעת נטילת ביופסיה מבלוטת לימפה לא תקינה.

ביופסיה (נטילת דגימה): ביופסיה היא הליך פולשני שבו רופא נוטל דגימה מהרקמה החשודה. רופא פתולוג מסתכל על הרקמה תחת מיקרוסקופ ומבצע בדיקות נוספות, כדי לבחון אם יש בה תאים ממאירים (סרטניים). דו"ח הפתולוגיה ממלא תפקיד חשוב באבחון הגידול ובקביעת אפשרויות הטיפול. ברוב המקרים התשובה של הבדיקה מגיעה לרופא כעבור כמה שבועות. עם קבלת תוצאות הבדיקה חשוב לדון עם הרופא בתוצאות.

המתנה לתוצאות הבדיקות

ייתכן שיחלפו כמה ימים או שבועות עד שכל תוצאות הבדיקות יתקבלו ועד מועד הפגישה עם הרופא. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ובמתח, לכן מומלץ להיעזר בבני המשפחה או בחברים קרובים היכולים לתמוך ולסייע.

 

קביעת שלב המחלה 

'שלב המחלה' (stage) הוא מונח המשמש לתיאור גודל הגידול הסרטני ומידת התפשטותו אל מעבר לאזור שבו הוא נוצר. קביעת שלב המחלה חיונית לקבלת ההחלטה על הטיפול המתאים והיעיל ביותר. באופן כללי, מחלת סרטן מתפתחת בארבעה שלבים:

שלב 1 - גידול קטן ומקומי. 

שלב 3-2 - סרטן שהתפשט לאזורים הקרובים. 

שלב 4 - סרטן שהתפשט לאיברים אחרים בגוף. נקרא גם 'סרטן משני' או 'סרטן גרורתי'.

קביעת שלב המחלה משתנה בהתאם לסוג הסרטן ולמיקומו. הרופא או האחות יוכלו לתת לך מידע נוסף בנוגע לשלב המחלה במקרה שלך.

שלבי המחלה לפי שיטת TNM

שיטת דירוג המספקת מידע מדויק לגבי שלב המחלה:

T  - Tumor – שלב המתאר את היקף הגידול. כולל ארבעה תתי-שלבים, מ-1 עד 4, בהתאם לגודל הגידול, מיקומו ומידת התפשטותו לאיברים סמוכים. TX  מציין שהגידול לא ניתן למדידה.T0  משמעותו כי לא נמצא גידול ראשוני.

N – Nodes - מתאר את מידת התפשטות הגידול לבלוטות הלימפה בצוואר. אם אין גרורות בבלוטות לימפה בצוואר - הדירוג הוא N0. גרורה אחת בצוואר מדורגת N1; ריבוי בלוטות בצוואר מדורג N2, ובלוטות מוגדלות מאוד בצוואר מדורגות N3.

M – Metastasis - מתאר את מידת התפשטות הגידול הסרטני לאיברים אחרים בגוף, כגון הריאות או הכבד (סרטן גרורתי). קיימים שני תתי-שלבים: M0 - מתאר מצב בו לא נמצאו גרורות; M1 - מתאר מחלה גרורתית שהתפשטה לאיברים נוספים.

 

תכנון הטיפול

תכנון הטיפול המיטבי ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי הכולל רופאים ורופאות מתחומי הכירורגיה, הרדיולוגיה, הפתולוגיה והאונקולוגיה. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, הם יתחשבו בכמה גורמים, לרבות הגיל ומצבך הבריאותי הכללי, סוג המחלה, בשלב ובדרגה שלה (כלומר, במיקום הגידול, היקפו ומידת התפשטותו ברחבי הגוף).

במסגרת תכנון הטיפול, הרופא או הרופאה המטפלים ישוחחו איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר. אם יש צורך להחליט על דרך טיפול אחת, חשוב לקבל את כל המידע על דרכי הטיפול האפשריות. ניתן לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי הכנת שאלות מראש ונוכחות של  אדם קרוב (חבר/ה או בן או בת משפחה) בפגישה עם הצוות הרפואי יכולות לעזור בבירור כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.

מטרות הטיפול, יתרונות הטיפול וחסרונותיו

חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם, והוא משתנה בהתאם למחלה ולמצב הכללי של המטופל. לפני קבלת טיפול כלשהו יש לוודא שקיבלת מהצוות הרפואי הסבר על סוג הטיפול והיקפו, מטרותיו, יתרונותיו וחסרונותיו, הסיכונים ותופעות לוואי הכרוכות בו וטיפולים אפשריים אחרים.

לטיפול שהוצע יכולות להיות מטרות שונות, בהתאם למצב הבריאותי של המטופל ולשלב המחלה: טיפולים שמטרתם לרפא את המחלה; טיפולים שמטרתם לשלוט במחלה ולאפשר חיים לצידה לפרק זמן ארוך, גם אם המחלה אינה ניתנת לריפוי; טיפולים שנועדו להקל את התסמינים ולשפר את איכות החיים.

בכל מקרה, כדאי לדון עם הרופא/ה על אפשרויות הטיפול, להבין ולשקול את היתרונות והחסרונות שלו.

חוות דעת רפואית נוספת

זכותו של כל אדם לבקש ולקבל חוות דעת רפואית נוספת, על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".

המימון לחוות דעת נוספת אינו כלול בסל הבריאות. ניתן לבדוק אם ניתן לקבל החזר דרך ביטוח משלים של קופת חולים או דרך ביטוח בריאות פרטי.
לקראת הפגישה לקבלת חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית אדם קרוב. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו בפגישה.

מתן הסכמה מדעת

לאחר קבלת הסבר על הטיפול יש לחתום על טופס הסכמה מדעת – מסמך הצהרה שבו מובעת הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.

הנחיות לפני תחילת הטיפול 

טיפולי שיניים: בדרך כלל מומלץ לבצע בדיקת שיניים מקיפה וטיפולי שיניים לפני תחילת הטיפול. הרופא עשוי להמליץ לך להיפגש עם רופא שיניים המנוסה בטיפול באנשים שחלו בסרטן בראש ובצוואר, ולאו דווקא עם רופא השיניים הקבוע שלך.

רופא השיניים או השיננית יבדקו את מצב השיניים והחניכיים, ויתנו הנחיות לטיפול. הטיפולים בסרטן עלול לגרום לרגישות רבה יותר בסביבת הפה ולהעלות את הסיכון לזיהומים, בעיקר בטיפול בקרינה, ולכן חשוב ביותר לבצע את בדיקת חלל הפה לפני תחילת הטיפולים.

עישון: ידוע כי עישון מזיק לבריאות ומהווה גורם סיכון משמעותי לסרטן. אם חלית בסרטן בראש ובצוואר, יש סיכוי גבוה יותר שהטיפול יצליח אם לא תעשן. העישון יכול להגביר את תופעות הלוואי של הטיפול ואת הסיכון לחזרה של הסרטן או להתפתחות סרטן נוסף באותו אזור.

קשה להיגמל מההרגל לעשן, אך קיימים ארגונים וקבוצות תמיכה שיוכלו לעזור לך. רופא המשפחה יוכל לייעץ בנושא.

לקריאת מידע נוסף: המדריך לגמילה עצמית מעישון.

 

ניתוח (טיפול כירורגי)

ניתוח הוא טיפול מקובל להסרת גידולים באזור הראש והצוואר. היקף הניתוח תלוי בסוג הגידול, השלב, המיקום ומידת מעורבות הרקמות מסביב. כמעט בכל הניתוחים התוכנית היא להוציא את כל הגידול יחד עם שוליים של רקמה בריאה סביבו (נקרא 'שוליים נקיים'). אם הגידול התגלה בשלב מוקדם, ניתוח עשוי להיות הטיפול היחיד הדרוש. בחלק מהמקרים, לדוגמה אם הגידול התגלה בשלב מאוחר יותר, הטיפול הניתוחי ישולב עם סוגי טיפול נוספים, כגון כימותרפיה או קרינה. לעיתים, לאחר הסרת הגידול יהיה צורך בניתוח משחזר כדי לשפר את התפקוד והמראה.

לפני הניתוח, חשוב לשאול את המנתח:

• מה בדיוק ייעשה במהלך הניתוח?
• מהן מטרות הניתוח?
• האם יש אפשרויות אחרות?
• האם הניתוח ישנה את המראה שלי או את התפקוד של האיברים?
• אילו תופעות לוואי צפויות?

ניתוחים בחלל הפה 

ניתוח מיקרוגרפי מוס Mohs Micrography Surgery))

חלק מסוגי הסרטן של השפתיים, כגון אלו שבקצה השפתיים, עשויים להיות מוסרים בניתוח מוס, הידוע גם כ'ניתוח מיקרוגרפי'. שכבה דקה של הגידול מוסרת ונבחנת מיד מתחת למיקרוסקופ כדי לראות אם יש בה תאים סרטניים. אם מזוהים תאים סרטניים מוסרת שכבה נוספת ונבדקת. התהליך נמשך עד שמסירים שכבה נקייה מתאים סרטניים. בשיטה זו מצטמצמת כמות הרקמה התקינה שמוסרת עם הגידול, והשינוי במראה החיצוני הנגרם מהניתוח הוא מוגבל. ניתוח בשיטה זו יכול להימשך זמן רב יותר מכריתת גידול רגילה וכן מצריך מיומנות ניתוחית בטכניקת מוס.

הסרת לשון (Glossectomy)

ייתכן שיהיה צורך בהסרת הלשון כדי לטפל בגידול סרטני באיבר זה. עבור סוגי סרטן קטנים יותר, ייתכן שיהיה צורך רק בכריתה חלקית – הסרת חלק מהלשון (פחות משליש). עבור גידולים גדולים יותר ייתכן שיהיה צורך להסיר את כל הלשון (כריתת גלוסקטומיה כוללת).

הסרת עצם הלסת ((Mandibulectomy  

אם צילום הרנטגן מראה שהגידול גדל לתוך עצם הלסת יהיה צורך להסיר חלק גדול מהלסת בניתוח שנקרא 'כריתת לסת מקטעית'. לאחר מכן ניתן להחליף את החלק שהוסר בעצם מחלק אחר בגוף, כגון החלק התחתון של הרגל, עצם הירך או השכמה. ניתן להשתמש גם ברכיב מתכת או בעצם מתורם שנפטר.

הסרת חך (Maxillectomy)

אם הסרטן גדל לתוך החך הקשה (החלק הקדמי של גג הפה), יהיה צורך להסיר את כל העצם המעורבת (לסת עליונה) או חלק ממנה. פעולה זו יוצרת חלל בגג הפה שניתן למלא באמצעות תותבת מיוחדת (הסבר מפורט בהמשך). אפשרויות אחרות לסגירת חלל זה כוללות השתלת עור או חתיכת שריר מהאמה או מהירך.

ניתוח רובוטי

ניתוח רובוטי טרנס-אוראלי (TORS) להסרת סרטן בחלק האחורי של הגרון והפה נעשה נפוץ יותר ויותר, ומחליף במקרים מסוימים כריתת לסת תחתונה שמאפשרת למנתח גישה לגידול. המנתח יושב ליד לוח בקרה בחדר הניתוח ובעזרת מצלמה צמודה מזיז זרועות רובוטיות ועליהן כלים קטנים לחיתוך הגידול.

ניתוחים רובוטיים חדשניים עשויים לאפשר למנתחים להסיר לחלוטין סרטן בגרון בניתוח שיש לו פחות תופעות לוואי. טכניקות אלה הן חדשות יחסית ולכן חשוב שיתבצעו על ידי צוות מומחה במרכזי טיפול בעלי ניסיון.

ניתוח להסרת בלוטות הלימפה הצוואריות

אם תאים סרטניים התפשטו אל מחוץ לאזור הראשוני של הגידול, סביר להניח כי המקום הראשון שאליו הם התפשטו הוא בלוטות הלימפה בצוואר. לכל גידול התפשטות אופיינית לקבוצת בלוטות לימפה מסוימות בצוואר. ניתוח צווארי הוא ניתוח שבמהלכו מסירים חלק מבלוטות הלימפה או את כולן, בצד אחד של הצוואר או בשניהם, בהתאם למיקום הגידול הראשוני. הצוות הרפואי המטפל בך יעריך את הסיכון להתפשטות הגידול ואם יש צורך בניתוח להסרת בלוטות הלימפה.

ניתוח בצוואר יכול להשפיע על העצב אשר עוזר להפעיל את איברי הפה, ולגרום לחולשה בצד אחד של הפנים. ייתכן שהחיוך לא יהיה סימטרי באופן זמני. תופעה זו תחלוף מעצמה לאחר כמה חודשים. גם העצב אשר עוזר להפעיל את הכתף עלול להיפגע ולגרום לנוקשות בשרירי הכתפיים. פיזיותרפיסט יוכל להציע לך תרגילים להקלת תופעה זו.

מתלים ושתלים

ייתכן שהמנתח ייאלץ להסיר חלק מהפה או מהצד הפנימי של הגרון, ולעיתים גם חלק מעור הפנים. ניתן להחליף חלקים אלה באמצעות פיסת עור אשר נלקחת מחלק אחר בגוף - בדרך כלל מהזרוע או מהחזה. פעולה זו נקראת 'מתלה עור'.

אם הסרטן פגע בחלק מעצם הלסת, ייתכן שיסירו את העצם הנגועה יחד עם הגידול. במקרה כזה, ייתכן שיצטרכו לקחת חלק של עצם ממקום אחר בגוף כדי להחליף את עצם הלסת החסרה. הליך זה נקרא 'שתל עצם'. באמצעות שימוש בשיטות חדשניות, ניתן להניע את הלסת מיד לאחר הניתוח. ניתוחים אלה נעשים לרוב על ידי רופא פלסטיקאי מומחה לשחזור באמצעות מיקרוכירורגיה.

תותבים

לפעמים, כדי להסיר את הגידול, ייתכן שייאלצו להסיר חלק מעצמות הפנים, כגון עצם הלחי או החך. בהתאם להיקף הניתוח, ייתכן שיוצע לך תחליף מלאכותי או תותב. זהו תחליף פלסטיק רך המעוצב במיוחד עבור החלק שהוסר מהפנים. התותב הנפוץ ביותר הוא 'פלטת אובטורטור' - תותבת שיניים עם הארכה שמיועדת להשלים את הלסת העליונה.

תותבים חדשניים מעוצבים כך שיתאימו לצרכים של כל מטופל. על אף שהם לעולם לא ירגישו כמו רקמה טבעית, הם יכולים להיראות אמיתיים מאוד ולתפקד בצורה מצוינת. אם קיימת סבירות שיידרש תותב, הרופא ישוחח עמך על כך בפירוט לפני הניתוח. כמו כן תתקיים שיחה עם טכנאי תותבים שיהיה מעורב בעיצוב והכנת התותב שלך.

לאחר הניתוח

בחלק מהמקרים הניתוח יכול להיעשות במסגרת אשפוז יום, במיוחד כאשר מדובר בבדיקה בהרדמה או בביופסיה בלבד. אם הניתוח מורכב יותר, האשפוז יימשך כמה ימים עד כמה שבועות. משך השהות בבית החולים תלוי בהיקף הניתוח ובמורכבות שלו.

עירויים וצינורות הזנה

סביר להניח שלאחר הניתוח יישארו בגופך כמה צינורות. הם יוסרו בהדרגה עם ההחלמה.

רוב הניתוחים בפה ובגרון עלולים להקשות את האכילה והשתייה לזמן מסוים. לכן סביר להניח שבזמן הניתוח יותקן בגופך עירוי תוך-ורידי (צינור המוחדר לווריד בצוואר או בזרוע). כך יוחדרו נוזלים וחומרים מזינים ישירות לתוך מחזור הדם למשך כמה ימים. העירוי יוסר ברגע שיתאפשר לאכול ולשתות שוב. אם יש סיכוי שיהיה קושי באכילה למשך יותר מכמה ימים, הצוות יציע לך אחת מהאפשרויות הבאות אשר יבוצעו במהלך הניתוח, בזמן ההרדמה, או לאחר הניתוח במהלך האשפוז:

• הזנה דרך צינורית לקיבה או צינורית אפית-קיבתית (Nasogastric tube - NG) - צינורית דקה הנקראת גם 'זונדה' מוחדרת במהלך הניתוח או לאחר מכן באלחוש, דרך האף אל הקיבה. דרכה נכנס לגוף מזון מיוחד, עשיר בחלבונים ובקלוריות, בזמנים קבועים. דבר זה יעזור לך להתחזק, ויסייע לגוף להחלים מהניתוח. ייתכן שיהיה צורך להשאיר את הזונדה מחוברת למשך כמה שבועות, עד שתתאפשר אכילה דרך הפה.
• גסטרוסטומיה אנדוסקופית מילעורית ((Percutaneous Endoscopic Gastrostomy – PEG – ייתכן שיעבירו צינורית ישירות דרך דופן הבטן שלך לתוך הקיבה, ודרכה יכניסו מזון נוזלי ותרופות. הזנה זו מיועדת לאנשים אשר בעקבות הניתוח ייאלצו להמשיך את ההזנה שלא דרך הפה, לתקופה ארוכה ובהתאם להתקדמות בבליעה. במיעוט המקרים מצב זה יכול להישאר קבוע (למידע מפורט על PEG). 
• הזנה תוך ורידית ((Total Parenteral Nutrition – TPN – הזנה זאת מתבצעת דרך צנתר אשר יישאר בווריד באופן קבוע למשך כמה שבועות עד חודשים, או עד אשר ניתן יהיה לאכול שוב דרך הפה.

תזונאית תשוחח איתך על סוג וכמות המזון הרפואי (פורמולות) שחשוב לקבל כדי להתחזק. היא תקבע את הכמות המדויקת ואת סוג המזון הרצוי כדי להחליף את התזונה הרגילה שלך.

צנתר שתן (קתטר)

לפעמים מכניסים צינורית קטנה (צנתר) אל תוך שלפוחית השתן, והשתן זורם דרכה לשקית איסוף. בדרך כלל מסירים את הצנתר לאחר כמה ימים.

נקז

באזור הניתוח לרוב נשארת צינורית פלסטיק דקה המחוברת אל מקום הניתוח (נקז), כדי לנקז את הנוזלים המופרשים מהפצע בתהליך ההבראה. נקז זה יוסר עם ההפחתה בהפרשות ולאחר שרופא מנתח יחליט כי אין בו צורך יותר.

צינורית פיום הקנה (טרכאוסטומיה)

לפעמים ניתוח בפה או בגרון עלול לגרום לנפיחות או לפצעים ברקמות שבאזור, וכך להקשות את הנשימה. במקרה כזה, המנתח ייצור פתח בקנה הנשימה, באזור התחתון של הצוואר, ודרכו ניתן לנשום. הליך זה נקרא 'פיום קנה'.

צינורית פלסטיק קטנה (קנולה) באורך של כמה סנטימטרים, תוחדר דרך הפתח בצוואר ותחזיק את פיום הקנה פתוח. היא תוסר כאשר דרכי הנשימה יתפנו ותרד הנפיחות שנגרמה מהניתוח. פיום קנה הוא בדרך כלל זמני, אבל הוא יכול להיות קבוע כאשר מדובר בניתוח שבו הסירו את הגרון או חלקים ממנו ויש סכנה של הופעת קשיי נשימה.

בשל הקִרבה של פיום הקנה לתיבת הקול, ייתכן שלא יהיה ניתן להפיק קול, מפני שאוויר לא יוכל לעבור דרך תיבת הקול כדי ליצור קול. הצוות הרפואי יסביר לך כיצד לתקשר בתקופה זו. אם פיום הקנה הוא קבוע, יסופקו לך אמצעים אחרים שיעזרו לך לתקשר (פירוט בפרק 'התמודדות עם שינויים בבליעה ובדיבור עקב הטיפולים').

לאחר ביצוע פיום קנה תתקיים פגישה עם קלינאי/ת תקשורת כדי שתדריך אותך על אופן הפקת הקול והדיבור. מימון שסתום דיבור לחולים לאחר פיום קנה נכלל בסל הבריאות.

 

תופעות לוואי של הניתוח

כאבים

ייתכן שלאחר הניתוח יופיעו כאבים או אי-נוחות מסוימת למשך כמה ימים. קיימים סוגים שונים של משככי כאבים יעילים. במקרה של קושי באכילה או בליעה יינתנו משככי הכאבים בזריקה, או דרך הזונדה או באמצעות ה-PEG. חשוב לעדכן מוקדם ככל האפשר את הצוות הרפואי על תחושת כאב. אם התרופות לא יעזרו לך, ניתן להגדיל את המינון או לשנות את סוג משכך הכאבים. 

שינויים בתחושה (נימול)

ניתוח עלול לפגוע בתחושה באזור הפה, הפנים, הצוואר או הכתפיים, ובחלק מאזורים אלו יכול להופיע נימול. מצב זה קורה כאשר עצבי התחושה נפגעים עקב הניתוח, וייתכן שיחלפו כמה חודשים עד שהתחושה תחזור למצב רגיל. לעיתים, אם הגידול הסרטני מתפתח מהר מאוד בסמוך לעצב, הדרך היחידה להסיר אותו במלואו היא באמצעות הסרה של העצב. במקרה כזה, השינויים בתחושה עלולים להיות קבועים.

תסמונת פריי (Frey Syndrome)

במקרים של סרטן בבלוטות הרוק, עצבים שנחתכו במהלך הניתוח צומחים לפעמים בחזרה בצורה לא תקינה ומתחברים לבלוטות הזיעה של הפנים. מצב זה, הנקרא 'תסמונת פריי' או 'הזעת טעם', גורם להסמקה או להזעה באזורי הפנים בזמן לעיסה.

נזק לעצב הפנים

אם במהלך ניתוח של גידול באזור בלוטות הרוק חלה פגיעה בעצב הפנים, ייתכן איבוד שליטה על שרירי הפנים בצד שבו נעשה הניתוח. כתוצאה מכך, הצד הזה של הפנים עלול לצנוח. ייתכן גם קושי לעצום את העין לחלוטין באותו צד, מה שעלול להוביל ליובש בעין. ניתן לטפל בתופעה זאת באמצעות טיפות עיניים, כיסויי עיניים או דמעות מלאכותיות. אם הפגיעה בעצב הפנים קשורה לנסיגה (משיכה) של העצב במהלך הניתוח ו/או לנפיחות מהניתוח, הנזק עלול לחלוף עם הזמן, ותפקוד עצב הפנים יחזור בדרך כלל בתוך כמה חודשים.

שינויים בבליעה ובדיבור ונוקשות בלסת

ניתוחים בחלק האחורי של הפה והלסת יכולים לגרום לנוקשות בלסת. בדרך כלל זהו מצב זמני, והצוות ידריך אותך כיצד לבצע תרגילים כדי לשמר את הגמישות ואת מרחב הפתיחה של הפה.

 

טיפול בקרינה (רדיותרפיה)

בטיפול זה נעשה שימוש בקרינה רדיואקטיבית באנרגיה גבוהה, המשמידה את התאים הסרטניים תוך גרימת נזק מזערי ככל האפשר לתאים הבריאים. הטיפול ניתן במסגרת יחידת הקרינה במכונים האונקולוגיים בבתי החולים.

טיפול בקרינה מקובל במקרים הבאים:

• גידולים בשלב מוקדם המגיבים באופן מלא לקרינה, ובכך נמנע הצורך בניתוח.
• בשילוב עם כימותרפיה, וללא ניתוח, הטיפול בגידולים גדולים יאפשר שימור איברים, לדוגמה שימור הגרון או הלוע, וימנע את הצורך בהסרתם.
• לאחר ניתוח (טיפול אדג'ובנטי), עם או בלי כימותרפיה, כדי להשלים את הטיפול הניתוחי ולהשמיד תאי סרטן נותרים, במטרה להפחית את הסיכון לחזרת הגידול.
• כטיפול פליאטיבי להקטנת הגידול, להפחתת תסמיני המחלה במקרה של סרטן גרורתי שהתפשט לריאות או לעצמות.

תופעות לוואי של קרינה

לטיפול בקרינה יכולות להיות תופעות לוואי כלליות, כגון עייפות ותשישות ושינויים על פני העור באזור המוקרן, וכן תופעות לוואי מקומיות, אשר מתפתחות לרוב בשבועות שלאחר הטיפול וחולפות בהדרגה. לעיתים התופעות נשארות לצמיתות, לדוגמה, יובש בפה. עוצמת התופעות ומשך הזמן שלהן משתנים ממטופל למטופל.

שינויים בטעם ובריח יכולים לקרות בשל התפתחות גידול או בשל הטיפול בקרינה. במקרים רבים ישנה ירידה בתחושה, וחלים שינויים בטעם עקב פגיעה בלשון. ירידה בתחושת הריח מעוררת בעיה משנית של חשיפה לסכנות נוספות כמו דליפה של גז או אכילת מזון מקולקל. סיבות לירידה בחוש הריח יכולות לכלול חסך בוויטמינים ומינרלים, אטרופיה זמנית או ממושכת של איברי החישה, נזק ישיר לתאי העצב, הפרעה בהתחדשות הרקמה, שינויים בסביבת קולטי החישה (ברירית האף וברוק), הפחתה בכמות הרוק ויובש בפה.

במצב נורמלי מפרישות בלוטות הרוק כ-1 מ"ל רוק לשנייה. פגיעה בבלוטות הרוק יכולה להיות ראשונית, עקב הימצאות הגידול בבלוטה ו/או חסימת הבלוטה; ושניונית, בעקבות ניתוח ו/או טיפול בקרינה, אשר גורמים לחוסר תפקוד של הבלוטה. לאחר טיפול בקרינה או בניתוח, יש ירידה ניכרת בהפרשת הרוק, עד כדי עשירית מכמות הרוק במצב נורמלי. כמו כן יש שינויים באיכות הרוק ובצמיגותו. בשל כך ייתכנו יובש בפה, קושי בלעיסה ובעיבוד המזון בעיקר בעת אכילת מזונות יבשים, פצעים בפה, כיבים ולעיתים אף כאבים, תחושת מחנק וקושי בתנועת הלשון. שינוי במרקם הריר גם מגביל את ההגנה הטבעית שהרוק נותן בפני חיידקים ומגביר את סכנת העששת.

הטיפול הניתן הוא בעיקר סימפטומטי, כלומר כזה המפחית את תופעות הלוואי. ההמלצות למטופלים הן שתייה מרובה, שתייה בזמן אכילה, העדפה של מזונות "רטובים" והוספת מיץ לימון למזון, כדי להגביר את הפרשת הרוק. אמנם קיימים תכשירים מלאכותיים להתזה בפה (רוק מלאכותי), אבל הם מספקים הקלה זמנית בלבד, ואינם מהווים פתרון לבעיה.

 

כימותרפיה

טיפול כימי (כימותרפיה) הוא שיטת טיפול נפוצה נגד מחלת הסרטן. בטיפול זה ניתנות תרופות כימיות (הנקראות גם "תרופות ציטוטוקסיות") במטרה להרוס את תאי הגידול הסרטני. הטיפול הכימי יכול להינתן גם בשילוב עם טיפולים אחרים, דוגמת ניתוח, טיפול בקרינה, טיפול מכוונן מטרה, אימונותרפיה ו/או טיפול הורמונלי.

 

טיפול כימו-קרינה

הטיפול המקובל כיום לגידולים גדולים הוא שילוב של כימותרפיה וקרינה (רדיותרפיה) הניתנים יחד כדי להגביר את יעילות הטיפול הקרינתי, תוך שמירה על התפקוד. טיפול זה נקרא 'טיפול משמר איברים', והוא נועד להימנע מניתוחים גדולים ומורכבים הגורמים לנכות.

קיימים משלבי טיפול שונים (פרוטוקולים). בחלק מהם הטיפול הכימי ניתן לפני קרינה, ובחלק הוא ניתן יחד עם הקרינה בו זמנית. במקרים בהם הטיפולים ניתנים יחד, הטיפול הכימי ניתן אחת לשבוע או אחת לשלושה שבועות, והקרינה מדי יום.

טיפולים אלה יעילים כמו ניתוח ומטרתם להחליף אותו. הצוות המטפל בך, כולל רופא אא"ג-מנתח ראש וצוואר ואונקולוג, ימליצו לך על שיטת הטיפול הטובה ביותר במצבך.

ישנם מקרים שבהם יש צורך במתן כימותרפיה וקרינה לאחר ניתוח, במטרה להפחית את הסיכון לחזרה של המחלה. טיפול כימי ניתן גם כאשר מחלת הסרטן התפשטה לחלקים אחרים בגוף או כאשר היא חזרה לאחר טיפול בקרינה. במקרה כזה מטרת הכימותרפיה לכווץ את הגידול ולשלוט בו, להקל את התסמינים ולשפר את איכות החיים.

התרופות הכימיות הנפוצות לטיפול בגידולי סרטן חלל הפה והגרון הן:

ציספלאטין - Cisplatin (ציספלאטין "אבווה"® - ®"Cisplatin "EBEWE)* 

קרבופלאטין - Carboplatin (קרבופלאטין® - ®Carboplatin)*

דוסטקסאל - Docetaxel (טקסוטר® - ®Texotere)*

פלואורואורציל - Flourouracil (פלואורואורציל "אבווה"® - ®"Flourouracil "EBEWE)*

פקליטקסל - Paclitaxei (טקסול® - ®Taxol)*

בליאומיצין –*Bleomycin

*או תרופות אחרות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.

 

טיפול כימו-קרינתי משולב יכול לגרום להחמרה ניכרת בתופעות הלוואי של הקרינה, ובעיקר בהיווצרות מוקוסיטיס (כיבים בפה ובלוע) עד כדי קושי ניכר באכילה ובבליעה. במקרים אלה ייתכן שיוחדר צינור הזנה לקיבה (PEG), כדי למנוע איבוד נוזלים ומשקל. זאת עד לאחר השלמת הטיפול.

 

טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה)

הטיפול הביולוגי הוא טיפול תרופתי ממוקד המנטרל את פעילותם של התאים הסרטניים, למשל באמצעות חסימת הגורם המאיץ את שגשוג תאי הסרטן או עידוד המערכת החיסונית לתקוף אותם. קיימים סוגים שונים של טיפולים ביולוגיים, כגון נוגדנים חד-שבטיים, מעכבי גדילה, אימונותרפיה ועוד.

סטוקסימאב - Cetuximab (ארביטוקס® - ®Erbitux)* - תרופה לטיפול בגידולים שבהם קיימת מוטציה בגן KRAS. מוטציה זאת גורמת לביטוי יתר של Epidermal Growth Factor (EGFR) וכתוצאה מכך, גידול יתר של תאים סרטניים.

*או תרופות אחרות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים

אימונותרפיה

אימונותרפיה היא שיטת טיפול נגד מחלת הסרטן אשר מסייעת למערכת החיסון של הגוף לזהות ולתקוף תאים סרטניים. טיפול אימונותרפי עושה שימוש במערכת החיסון של המטופל לצורך תקיפת תאי הגידול בצורה יעילה וטובה יותר. בניגוד לתרופות כימיות, הפועלות על כל תאי הגוף אשר מתחלקים בקצב מהיר, בין שהם ממאירים ובין שלא, תרופות אימונותרפיות פועלות על מולקולות ספציפיות בתא שקשורות למחלת הסרטן, דוגמת PD1 ו-CTLA4.

התרופות מקבוצה זאת הנפוצות בגידולי ראש-צוואר הן:

פמברוליזומאב - Pembrolizumab (קיטרודה® - ®Keytruda)* - נמצאת בסל לטיפול קו ראשון בסרטן גרורתי או חוזר בלתי נתיח של ראש צוואר מסוג תאים קשקשיים, בשילוב עם פלטינום ופלואורואורציל, או בחולים המבטאים PD-L1 (לפי CPS שווה או גדול מ-1) כתכשיר יחיד, וכן לטיפול בגידולים סולידיים מתקדמים לא נתיחים או גרורתיים בחולים שהם MSI-H / dMMR - לאחר מיצוי קווי טיפול קודמים.

ניבולומאב - Nivolumab (אופדיבו® - ®Opdivo)* - בסל כקו טיפול מתקדם בסרטן חוזר או גרורתי של ראש צוואר מסוג תאים קשקשיים (Squamous cell head and neck carcinoma) בחולים שמחלתם התקדמה במהלך או לאחר טיפול כימותרפי שכלל תרכובת פלטינום.

*או תרופות אחרות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.

 

רפואה משלימה ומשולבת

המונח רפואה משלימה (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מראים שגישת הטיפול האינטגרטיבית עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים.
אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם האונקולוג המטפל ועם רופא מומחה ברפואה משלימה כדי לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה עשויות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.

 

מעקב

לאחר השלמת הטיפול ימשיכו להתקיים בדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וצילומי רנטגן. את בדיקות המעקב מבצעים לרוב רופא אא"ג-מנתח ראש וצוואר ואונקולוג. בדיקת המנתח היא חיונית עקב היכולת לבדוק את אזור הגידול הראשוני באמצעות אנדוסקופ. אם תסבול מבעיות כלשהן או תבחין בתסמינים חדשים בין מועדי הבדיקות, עליך לדווח על כך לרופא המשפחה או לרופא המומחה בהקדם האפשרי.

פגישות המעקב הן הזדמנות לשוחח עם הרופא על החששות הקיימים ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין הפגישות עם הרופא מבחינים בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות, יש לדווח לרופא או לפנות לבית החולים בהקדם האפשרי.

סביר שתמשיך לעבור בדיקות מעקב במשך כמה שנים, תחילה בתדירות גבוהה ולאחר מכן בתדירות נמוכה יותר. חשוב להקפיד על אורח חיים בריא, פעילות גופנית, כגון הליכה, ושמירה על תזונה מזינה ומאוזנת, עשירה בירקות ובפירות טריים.

לפורומים של האגודה בנושאים שונים, בהם ניתן להפנות שאלות למומחים.

 

מחקרים קליניים

מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת. מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.

מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.

אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.

תהליך האבחון של מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה, פחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית.
התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים להדרכה ולתמיכה, בדומה לבן או בת המשפחה שאובחנו בסרטן.

להמשך.

 

מערך המידע, הסיוע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן

האגודה למלחמה בסרטן מפעילה מערך מידע ותמיכה (ללא תשלום) לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם:

• 'טלמידע'® – מוקד טלפוני בעברית (1-800-599-995), בערבית (1-800-36-36-55) וברוסית (1-800-34-33-44)
• שירותי מידע מתקדמים: 03-5721608 או info@cancer.org.il
• 'טלתמיכה'® – מוקד תמיכה נפשית ראשונית: 1-800-200-444
• פורומים לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם: מיטב המומחים מספקים מידע נרחב ומהימן באתר האגודה: www.cancer.org.il

למידע מפורט על פעילויות האגודה.