לתרומה
חפש
גורמי סיכון
המאבק בעישון

עישון הוא הרוצח הציבורי היעיל ביותר המתהלך בתוכנו באופן חוקי

עוד בנושא

הצעת חוק למניעת פרסומת לעישון בעיתונות הכתובה נדחתה בכנסת - ניתוח של כישלון ידוע מראש.

 

מאת פרופ' בן-עמי סלע ,מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לביוכימיה קלינית, פאקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב. יועץ האגודה למלחמה בסרטן וחבר ועדת העידכון לסרטן הריאות באגודה למלחמה בסרטן.

 

נובמבר 2005.

 

אחרי שנים של כתיבת מאות מאמרים בנושאים רפואיים ומדעיים טהורים, בחרתי להתבטא היום באופן חד פעמי באמירה פובליציסטית על אירוע עצוב שהתרחש ביום רביעי, 15 בנובמבר 2005, בכנסת ישראל. הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת חיים שהייתה אמורה לאסור פרסומת לסיגריות ומוצרי טבק אחרים בעיתונות הכתובה, במגזינים ובאתרי אינטרנט, נדחתה בהצבעה במליאה הכנסת ברוב של 29 כנגד 26, שניים נמנעו. נדגיש בראשית הדברים כי במדינת ישראל כבר קיימת חקיקה המונעת פרסומת לסיגריות באמצעי תקשורת אלקטרוניים כמו טלוויזיה ורדיו וכן בכתבי העת המיועדים לנוער ובשילוט חוצות. אך עדיין אנו מוצאים, בעיקר במוספים של סופי השבוע את כל הדף האחורי המאוד בולט לעיין, מוקדש בצבעים מצודדים ובגרפיקה מרשימה לפרסומת המדברת בשבחי העישון. וצריך לומר כאן שוב את הדברים הנשמעים נדושים כל כך ואף טורדניים במידת מה, כי עישון הוא הרוצח הציבורי היעיל ביותר המתהלך בתוכנו באופן חוקי ומפיל כעשרת אלפי מעשנים בשנה, ועוד כאלפיים המעשנים מיד שנייה, בהיותם מצויים בקרבת מעשנים.

 

הצעת החוק לאיסור פרסומת לסיגריות בעיתונות הכללית היא הצעה מוסרית ונבונה, ודואגת לבריאות הציבור. חוקים כאלה קיימים כבר במספר מדינות באירופה כגון אירלנד, נורווגיה, צרפת, בריטניה ואיטליה ובעוד מספר מדינות באסיה. עיתונים נחשבים בארה"ב שעדיין לא אימצה לעצמה חוק דומה, ה"ניו-יורק טיימס" וה"וושינגטון פוסט", החליטו ביוזמתם ועל פי מדדים של מוסר והגינות כלפי ציבור קוראיהם להפסיק לפרסם פרסומות לסיגריות, ואף הגבירו פרסום מאמרים נגד שימוש בטבק. אין אנו מצפים במקומותינו שעיתונים מובילים יחליטו בהתנדבות לחדול מפרסום מוצרי טבק, שהרי השיקול הכלכלי כאן גובר בדרך כלל על כל נימוק אחר, גם אם הוא בנפשנו. לכן תלינו תקווה בחברי הכנסת, שמא הם, בהבלחה נדירה של היגיון, הגינות ומוסר ציבוריים, יאמצו ויאשרו את הצעת החוק האמורה, שאולי הייתה מקטינה במעט את המצטרפים מדי יום לחוג המעשנים.

 

מסתבר שהייתה זו תקוות שווא. עשן הסיגריות מעוור אפילו את עיניהם של נבחרי העם. ואם שערתם שאלה שהצביעו נגד ההצעה לאסור פרסומת לעישון הם דווקא המעשנים מבין חברי הכנסת, טעות בידכם. ההצבעה התנהלה על פי קווים מפלגתיים מובהקים, אולי אף משיקולים קואליציוניים, ומייד אסביר. נטפל תחילה במנצחים של אותה הצבעה אומללה, אלה התומכים בהמשך פרסומת לעישון, מתוך רצון לכאורה לראות בהתחזקות "המעשנים בעם" ומי מבין חברי הכנסת רוצה בהתגברות התחלואה מעישון? מתוך 20 חכ"ים ממפלגת השלטון "הליכוד" שנכחו במליאה 17 הצביעו נגד ההצעה ורק שלושה בעדה ואציין את שמות התומכים בהצעת החוק מתוך הערכה אליהם, יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, דוד לוי ואיוב קרא. חשוב להכיר את אלו שבריאות תושבי ישראל אינה חשובה בעיניהם, בודאי פחות מהמניע הכלכלי: ראש הממשלה אריאל שרון, השר לביטחון פנים גדעון עזרא, סגן ראש הממשלה ושר האוצר-המתמלא-כל-שנה-מיליארדי-שקלים-מהמס-על-סיגריות, אהוד אולמרט, עומרי שרון, מראשי יוזמי הצעת חוק "אויר נקי", העוסקת בזיהום אויר ונזקיו, חיים כץ, יושב ראש ועדת הבריאות, משה כחלון, אלי אפללו, יולי אדלשטיין, מרינה סולודקין, ענבל גבריאלי, דניאל בנלולו, מגלי והבה, רוחמה אברהם, אהוד יתום, לאה נס, נעמי בלומנטל וגדעון סער. ומה באשר לשר הבריאות דני נוה, המגלה בימים כתיקונם אמפתיה למאבק בעישון? הוא הודיע שאינו משתתף בהצבעה למרות נטייתו להצביע בעד הצעת החוק, כיוון שהוא אינו יכול להפר את החלטת וועדת השרים לחקיקה שהחליטה כנראה בהליך קודם בו הוא לא נכח כלל, לדחות את ההצעה. ומה מצב התמיכה בעישון בקרב חברי מפלגת העבודה, מפלגה החברה בממשלת האחדות, בכל הקשור להתנתקות מעזה ולאי-התנתקות מעישון? מתוך 10 חברי העבודה שנכחו בהצבעה, רק אחת הצביעה בעד הצעת החוק (אילנה כהן), אחד נמנע, ושמונה התנגדו לה: השר לאיכות הסביבה שלום שמחון הסבור-לכאורה-שעשן-הסיגריות-טוב-לאיכות-האוויר, ושר השיכון יצחק הרצוג, ושרי הבריאות לשעבר חיים רמון וד"ר אפרים סנה, שהוא רופא בהשכלתו, איתן כבל, יולי תמיר, קולט אביטל ואלי בן מנחם. אליעזר כהן וצבי הנדל מהאיחוד הלאומי, ואסל טאהא מבל"ד ואברהם פורז משינוי, שהתגייס לטובת האינטרס של העיתונות ואף נאם בגנות הצעת החוק, לאחר ששר הבריאות, כנציג הממשלה, לא הצליח להצדיק את התנגדות הממשלה לחוק. נחטא לאנשים טובים שתמכו בהצעת החוק האמורה אם לא נציין כאן שכל חמשת החכ"ים של ש"ס הצביעו בעדה, כמו גם חמשת אנשי מרץ-יחד שהשתתפו בהצבעה וכן חברי מפלגות ערביות בהם חד"ש-תע"ל, בל"ד ורע"מ: מעולם לא הייתה תמימות דעים כה גורפת בין אנשי ש"ס, המפלגות הערביות ומרץ-יחד, וטוב שיש עישון בעולם, שמפלגות אלה יכלו להתאחד כנגדו. וכיון שמהמפד"ל השתתף רק שאול יהלום בהצבעה ותמך בהצעה נזכירו לטובה. וכיון שכותב דברים אלה הוא איש מערכת הבריאות אאלץ להדגיש שוב באי-חמדה ששלושה שרי בריאות לשעבר, אפרים סנה (הרופא), וחיים רמון, ואהוד אולמרט, הצביעו נגד החוק למניעת פרסומת לסיגריות בעיתונות, ממש מומרים להכעיס. ואיני יכול אלא להתייחס בתמיהה לאי-הופעתו של שר הבריאות הנוכחי להצבעה מתוך אחריות פרוטוקולית להחלטה פוליטית, למרות "מצפונו והכרתו כשר בריאות".

 

ומדוע עלתה על דעתי המחשבה הנלוזה על המשמעת הקואליציונית הנכפית על החכ"ים כאשר הליכוד והמערך מתאחדים במליאת הכנסת להפר עצתם של המתנגדים לפרסומת לעישון בעיתונות היומית? מתוך התבוננות בפעלתנותו של יו"ר הקואליציה גדעון סער, המצליף הבלתי נלאה, שנראה מעל מסך ערוץ הכנסת מתרוצץ במהלך ההצבעה בין החכ"ים במליאה וממריצם להצביע נגד ההצעה. עד כדי כך הייתה התנהגותו יוצאת דופן גם בכנסת כמו שלנו, בה כולם מתרוצצים לכל עבר בכל עת נתונה, עד כי יושב ראש המליאה, נאלץ לקרוא אותו לסדר. מדוע מתלכדים הליכוד והמערך, ושרים חשובים ואף העומד בראשם, למנוע חוק כה נכון, כה צודק, כה בריא, רק להם פתרונות. ואולי הפתרון בעוצמתם של בעלי העיתונים, וב"קשר הגורדי" בין פוליטיקאים לבין עיתונאים ועיתונים הכותבים עליהם, ולכן אין להכעיסם. הפרסומת לסיגריות מכניסה ממון רב לעיתונים, זאת אמרנו?

 

אני לא חש בנוח בכתיבת דברים אלה. איני עיתונאי מהשורה, וכתבות על המתרחש בכנסת אינם לחם חוקי. אך אני רואה יום-יום בבית החולים שלי את קורבנות העישון, והמלחמה בנגע הזה לדאבוננו, לא תסתייע בנבחרי עם שכאלה.