מבוא
מהו סרטן יותרת הכליה?
מהם גורמי הסיכון?
מהם התסמינים?
כיצד מתבצעת האבחנה?
קביעת שלב המחלה
תכנון הטיפול
ניתוח
טיפול כימי (כימותרפיה)
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
מעקב
מחקרים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מרכז המידע, התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן - למען החולים, המחלימים ובני משפחותיהם
מידע זה נכתב על מנת לסייע לך ולבני משפחתך לדעת יותר על סרטן יותרת הכליה. אנו מקווים שהמידע יוכל לענות על חלק משאלותיך בנוגע לאבחנה ולטיפול. איננו יכולים לייעץ לך מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך, כיוון שעצה כזו יכול לתת רק הצוות הרפואי המטפל בך, המכיר את כל הרקע הרפואי שלך ואת עובדות מחלתך בהווה.
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. באופן תקין, תאים אלו מתחדשים באמצעות חלוקה מבוקרת. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, ממשיכים התאים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.
גידול שפיר הוא גידול ממוקם שהתאים שלו אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף, אך אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.
גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות. ללא טיפול, הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעיתים תאים ניתקים מן הגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף, דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה. כשתאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים גידול משני (שניוני) או גרורה.
למחלת הסרטן אין גורם או סוג אחד של טיפול. קיימים מעל 100 סוגי סרטן שונים, לכל אחד מהם שם, התנהגות וטיפול הייחודיים לו.
לאדם יש שתי כליות, הממוקמות בחלק האחורי של הגוף, אחת בכל צד, מתחת לקשת הצלעות. מעל כל אחת מהכליות נמצאת בלוטת יותרת הכליה (אדרנל, Adrenal). השכבה הפנימית של הבלוטת נקראת 'ליבת יותרת הכליה' (או 'מדולה'). השכבה החיצונית של הבלוטה נקראת 'קליפת יותרת הכליה' (או 'קורטקס'). בלוטות יותרת הכליה הן בלוטות אנדוקריניות, כלומר מייצרות הורמונים שונים: טסטוסטרון, קורטיזול, אלדוסטרון ועוד. הורמוני יותרת הכליה משפיעים על תהליכים רבים וחשובים בגוף: לחץ הדם, איזון המלחים, בקרת צמיחת השיער ועוד.
גידולים ביותרת הכליה יכולים להיות שפירים או ממאירים (סרטניים). סרטן בקליפת יותרת הכליה נקרא 'קרצינומה אדרנוקורטיקלית' (Adreno-cortical carcinoma). סרטן בליבת יותרת הכליה נקרא 'פיאוכרומוציטומה' (Pheochromocytoma).
סרטן בקליפת יותרת הכליה הוא נדיר, ולא ידוע מהם גורמי הסיכון לו. עם זאת, הסיכון עולה בנוכחות תסמונות גנטיות מסוימות, בהן:
כאשר תאים בקליפת יותרת הכליה הופכים לתאים סרטניים, הם עלולים לייצר כמות רבה מהורמון מסוים או ממספר הורמונים, וכך לגרום לתסמינים שונים, כגון לחץ דם גבוה, חולשת שרירים, סוכרת.
במקרה של גידול המשפיע על ייצור מוגבר של הורמוני מין זכריים או נקביים, עלולים להתרחש שינויים בגוף, כגון קול עמוק יותר, צמיחת שיער פנים, נפיחות באיברי המין או נפיחות בחזה.
למרות שישנם גידולים המייצרים הורמונים (functional tumors), רבים מסוגי הסרטן בקליפת יותרת הכליה אינם גורמים לייצור מוגבר של הורמונים (non-functional tumors).
מרבית האנשים פונים לרופא המשפחה כאשר מתחילים להופיע תסמינים. הרופא הכללי יבדוק אותך, ועשוי לשלוח אותך לבדיקות או לצילומי רנטגן. ייתכן שהוא יפנה אותך לבית החולים לצורך ביצוע הבדיקות וקבלת ייעוץ וטיפול מרופא מומחה. הרופא בבית החולים יעיין בהיסטוריה הרפואית והתעסוקתית שלך לפני שיבצע בדיקה גופנית.
קיימות מספר בדיקות לאבחון סרטן ביותרת הכליה:
בדיקות מעבדה לבדיקת רמות ההורמונים המיוצרים על ידי בלוטת יותרת הכליה, לרבות ההורמונים קורטיזול, אלדוסטרון ואנדרוגנים.
על מנת לזהות בדיוק רב יותר את סוג הגידול ואם הוא התפשט לאזורים אחרים בגוף, כמו הריאות או הכבד הרופאים עשויים להפנות אותך לבדיקות ההדמיה הללו:
סריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת)
סריקה היוצרת תמונה תלת-ממדית של איברי הגוף באמצעות סדרה של צילומי רנטגן. הסריקה אינה גורמת כאב, ונמשכת מעט יותר זמן מצילום רנטגן רגיל (בין דקה אחת לחמש דקות). בזמן זה תתבקש לשכב ללא תזוזה על מיטת הטיפול. בסריקות CT נעשה שימוש בכמות קטנה של קרינה, והסבירות לנזק נמוכה ביותר. תתבקש לא לאכול או לשתות במשך ארבע שעות לפחות לפני הבדיקה. אדם שעובר בדיקה זו אינו פולט לאחריה קרינה ואינו מסכן את סביבתו.
אם תתבקש לבצע את הבדיקה עם הזרקת חומר ניגוד, בתחילת הבדיקה יוזרק לווריד חומר בעל צבע, שיאפשר לראות אזורים מסוימים באופן ברור יותר. הדבר יכול לגרום גל חום בכל הגוף למשך מספר דקות, אך זוהי תגובה תקינה. אם אתה אלרגי ליוד, או סובל מאסטמה, אתה עלול לסבול מתגובה חמורה יותר, ולכן חשוב לדווח על כך לצוות הרפואי מראש.
סריקת MRI (הדמיה באמצעות תהודה מגנטית)
בדיקת לא פולשנית של האיברים הפנימיים באמצעות תהודה מגנטית, המאפשרת קבלת תמונות חתך רוחביות של הגוף. לבדיקת הריאות ורוב חלקי החזה אין יתרון בבדיקה זאת, אולם לעיתים בכל זאת יהיה צורך בביצוע MRI. הבדיקה כוללת בדרך כלל הזרקה של חומר ניגוד לווריד הזרוע, על מנת לשפר את רגישות ההדמיה. בזמן הבדיקה תתבקש לשכב ללא תזוזה על מיטה בתוך גליל גדול למשך כ-30 דקות. אם יש לך חרדה ממקומות סגורים (קלאוסטרופוביה) חשוב ליידע את הרופא שלך. במקרה כזה תוכל לקבל תרופת הרגעה שגורמת לנמנום קל. תהליך סריקת ה-MRI אינו כואב, אך מרעיש מאוד. על מנת לסייע לך להתמודד עם הרעש תקבל אטמי אוזניים או אוזניות. הגליל הוא מגנט רב עוצמה, ולכן תתבקש להסיר את כל חפצי המתכת שעל גופך, כגון תכשיטים, שעון, משקפיים ומכשיר שמיעה, לפני כניסתך לחדר הבדיקה. אנשים שבגופם מושתל מוניטור לב, קוצב לב או סוגים מסוימים של אטבים כירורגיים אינם יכולים לעבור סריקת MRI, בשל השדות המגנטיים.
סריקת PET-CT (פליטת פוזיטרונים ממוחשבת)
בדיקה מתקדמת המשלבת סריקת CT ובדיקת PET .PET היא בדיקת דימות מתחום הרפואה הגרעינית, המאפשרת לאתר אזורים שקיימת בהם פעילות מטאבולית מואצת (מצב האופייני למשל לגידול סרטני), בעזרת חומר רדיואקטיבי במינון נמוך המוזרק לגוף.יתרונה של הבדיקה הוא בכך שהיא מאפשרת להדגים גם אזורים קטנים אשר אינם נצפים ב-CT או תהליכים בשלבי התהוות ראשונים. כשעה לפני הבדיקה תוזרק לך כמות קטנה של גלוקוז רדיואקטיבי במינון נמוך הנקרא FDG. ההזרקה נעשית לווריד, בדרך כלל בזרוע. גידולים סופגים בדרך כלל כמות רבה יותר של גלוקוז, והחומר הרדיואקטיבי נראה על המסך.
אחרי הזריקה תתבקש להמתין 45 דקות עד שעה, על מנת לאפשר לחומר להתפזר באופן אחיד בגוף ולהיספג ברקמות. ההמתנה נעשית בחדר מיוחד, באווירה שקטה ורגועה תוך מנוחה מוחלטת (אין אפשרות להכניס לחדר ההמתנה מלווים או טלפון סלולרי). לאחר מכן תילקח לחדר הסריקה ותתבקש לשכב על מיטה שסביבה טבעת סריקה. מנת הקרינה שתספוג אינה גדולה ממנת הקרינה בצילום רנטגן רגיל.
אם הצוות הרפואי חושד שיש לך סרטן ביותרת הכליה, הוא יכול להמליץ על ביופסיה מהבלוטה תחת בדיקת הדמיה (דוגמת אולטרה-סאונד או סריקת CT). ביופסיה היא בדיקה פתולוגית של הרקמות שהוסרו וביכולתה לאשש אם אכן מדובר בסרטן ואילו סוגי תאים מעורבים.
לאחר שאובחן הגידול הסרטני ביותרת הכליה יתבצעו בדיקות נוספות על מנת לזהות את מידת התפשטותו של הגידול. תהליך זה נקרא 'קביעת שלב המחלה' (stage), והוא יסייע לרופא לתכנן את הטיפול המיטבי. להלן השלבים שהוגדרו בגידול סרטני בקליפת יותרת הכליה:שלב I
הגידול קטן מ-5 ס"מ ולא התפשט לרקמות מסביב לבלוטת יותרת הכליה.
שלב II
הגידול גדול מ-5 ס"מ ולא התפשט לרקמות מסביב לבלוטת יותרת הכליה.
שלב III
הסרטן התפשט לרקמות מסביב לבלוטת יותרת הכליה או התפשט לבלוטות הלימפה שמסביב ליותרת הכליה.
שלב IV
הסרטן התפשט לאיברים נוספים באזור או לאזורים אחרים בגוף.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שתקבל את כל תוצאות הבדיקות ועד שתגיע לפגישת מעקב שתיקבע לך בטרם תשוחרר לביתך. תקופת ההמתנה הזו עלולה להיות מלווה בחששות ומתח. מומלץ להיעזר בבני המשפחה או בחברים קרובים שיכולים להעניק לך תמיכה וסיוע.
תכנון הטיפול המיטבי עבורך ייעשה בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי, שכולל מנתחים, רדיולוגים, פתולוגים ואונקולוגים. בבית החולים ישנם אנשי צוות נוספים שיכולים לעזור לך לפי הצורך, כגון תזונאים, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, יתחשבו הרופאים בגילך ובמצב בריאותך הכללי, וכן בסוג, בשלב ובדרגה של מחלתך.
הרופא המטפל ידון איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר עבורך, או שיציע לך לבחור בטיפול אחד מבין כמה אפשרויות. אם אתה צריך לבחור טיפול, ודא שיש בידך מספיק מידע על כל אפשרויות הטיפול והשלכותיהן, כדי שתוכל להחליט איזו מהן מתאימה לך. אל תחשוש לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה שברצונך לברר בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי. לעיתים קרובות הכנת שאלות מראש וליווי של חבר קרוב או בן משפחה לפגישה עם הרופא יעזרו לך לברר את כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
אנשים רבים חוששים מהטיפולים נגד מחלת הסרטן, בשל תופעות הלוואי האפשריות. לרוב, ניתן לשלוט בתופעות הלוואי באמצעות תרופות. חשוב לזכור שהטיפול 'נתפר' באופן אישי לכל אדם שחלה, ומשתנה בהתאם למחלתו הראשונית ומצבו הכללי.
אם הציעו לך טיפול שמטרתו לרפא את המחלה או לשלוט בגידול לאורך זמן, ההחלטה אם לקבל אותו תהיה קלה יותר ככל הנראה. אם אין אפשרות לריפוי, והטיפול ניתן כדי להאט או לעצור את התקדמות המחלה לתקופת זמן מסוימת, יהיה קשה יותר להחליט אם להסכים לקבל אותו או לא. קבלת החלטות הנוגעות לטיפול בנסיבות כאלו היא תמיד קשה, וכדאי לדון על כך בפירוט עם הרופא המטפל.
למרות שצוות רב-תחומי של מומחים יקבע מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך, ייתכן שתרצה לקבל חוות דעת רפואית נוספת, וזו זכותך המלאה. על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו- 1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו". אם תבחר לקבל חוות דעת נוספת, כדאי שתכין מראש רשימת שאלות ותגיע בלוויית חבר קרוב או בן משפחה, כדי להבטיח שבפגישה תדונו בכל הנושאים המדאיגים אותך.
לפני שתקבל טיפול כלשהו, הרופא יסביר לך על מטרותיו, ויבקש ממך לחתום על טופס שמצהיר כי אתה מסכים לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך. לפני חתימתך על הטופס אתה אמור לקבל את מלוא המידע על אודות סוג הטיפול המומלץ לך והיקפו, יתרונותיו וחסרונותיו, טיפולים אפשריים אחרים, סיכונים ותופעות לוואי.
קיימים שלושה סוגי טיפול עיקריים בסרטן ביותרת הכליה: ניתוח, טיפול כימי (כימותרפיה) או טיפול בקרינה (רדיותרפיה).
הטיפול העיקרי בסרטן יותרת הכליה הוא ניתוח, במהלכו תתבצע הסרת הגידול באמצעות פעולה כירורגית. ייתכן שבלוטת יותרת הכליה תוסר באמצעות ניתוח הנקרא 'כריתת יותרת הכליה'. ייתכן גם שיוסרו רקמות סרטניות מסביב ליותרת הכליה, או בלוטות הלימפה באזור.
סוגי ניתוחים:
ניתוח נפוץ יחסית, במהלכו מבצעים חתך בקדמת הבטן, המאפשר למנתח לראות טוב יותר את הגידול ואם הוא התפשט לאזורים סמוכים. כמו כן, חתך בקדמת הבטן מאפשר למנתח להסיר גידול גדול יותר שהתפשט לאיברים סמוכים.
שיטת ניתוח נפוצה פחות, המתאימה לגידולים קטנים אך פחות לגידולים גדולים שהגישה אליהם עלולה להיות קשה דרך חתך אחד.
במקום לבצע חתך גדול בעור, מבצעים כמה חתכים קטנים. דרך אחד החתכים יחדיר המנתח לפרוסקופ – צינורית דקה שבקצה שלה ממוקמת מצלמה זעירה, המאפשרת לו לראות את פנים הבטן. דרך החתכים האחרים יחדיר המנתח את כלי הניתוח להסרת הגידול מבלוטת יותרת הכליה. היתרון העיקרי בשיטה זו הוא שהחתכים קטנים וההתאוששות מהירה יותר.
במקרים מסוימים הסרטן מתפשט מיותרת הכליה לאזורים הדורשים ניתוח מורכב יותר, למשל לווריד הנבוב התחתון, שתפקידו להעביר דם מחלק הגוף התחתון אל הלב. במקרים אלו יש לבצע ניתוח מורכב על מנת להסיר את הגידול כולו מהווריד תוך שמירה על הווריד בשלמותו. ניתוח כזה יכלול שימוש במכונת לב-ריאה בדומה לנעשה בניתוח לב. מקרה אחר יכול להיות כשהגידול שולח גרורה לכבד, אז יש להסיר את חלק הכבד בו נמצא הגידול.
כימותרפיה עושה שימוש בתרופות נגד סרטן (ציטוטוקסיות) על מנת להשמיד תאים סרטניים. הטיפול הכימי ניתן באמצעות גלולות או עירוי לתוך הגוף. עירוי יינתן באמצעות מחט המוחדרת לווריד או לשריר. הכימותרפיה נקראת "טיפול מערכתי", שכן התרופה חודרת למחזור הדם, מתפשטת בכל אזורי הגוף והורגת תאים סרטניים המצויים בו. התרופה הכימית השכיחה בטיפול בסרטן יותרת הכליה היא מיטוטן – Mitotane (ליזודרן ® Lysodren)*, אשר גורמת באופן ספציפי להרס של תאי קליפת יותרת הכליה. אולם היא גם יכולה לפגוע בתאי קליפת יותרת הכליה השנייה, הבריאה. עקב כך, יכולה להיגרם ירידה ברמות הקורטיזול והורמונים אחרים, שגורמת לתחושת עייפות וחולשה ולתסמינים דמויי שפעת. במקרה כזה, יוצעו לך תחליפי הורמונים סטרואידים שיעלו את רמות ההורמונים חזרה לנורמה. מיטוטן יכולה לשנות גם את רמות ההורמונים האחרים, כמו ההורמונים שבבלוטת התריס או טסטוסטרון, אך ניתן ליטול תרופות שיהוו תחליף להורמונים אלו.
תופעות לוואי של הטיפול במיטוטן כוללות בחילות, חולשה, הרגשה כללית רעה והפרעה בתפקודי כבד. יש להעלות את מינון התרופה באופן מבוקר ואיטי, בהנחיית הרופא המטפל.
לעיתים יינתן שילוב תרופתי של מיטוטן עם תרופות אחרות, בעיקר לטיפול בסרטן יותרת הכליה גרורתי. שילובים אפשריים הם:
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
במקרה כזה התרופה מיטוטן ניתנת לאחר ניתוח בו הוסרו התאים הסרטניים מבלוטת יותרת הכליה. במהלך הניתוח מוסרים התאים הנראים לעין, אך ייתכן שנותרו בגוף תאים מיקרוסקופיים שלא ניתן לאתר, לכן יינתן טיפול במיטוטן להשמדת התאים שנותרו, ולשם מניעה או הארכת משך הזמן של חזרת הסרטן.
טיפול כימי עלול לגרום לתופעות לוואי לא נעימות, אולם ניתן לטפל בהן באמצעות תרופות. לא כל התרופות גורמות לתופעות לוואי, וייתכן שחלק מהמטופלים יחושו רק מעט תופעות לוואי. הרופא המטפל יסביר לך לאילו תופעות ניתן לצפות. להלן תופעות הלוואי האפשריות:
עמידות נמוכה לזיהומים
כאשר התרופות פועלות בגוף נגד התאים הסרטניים, הן עלולות לגרום לירידה בכמות תאי הדם הלבנים המסייעים בהגנה מפני זיהומים. בדרך כלל, החשיפה לזיהומים היא קריטית 14-7 ימים לאחר הטיפול הכימי. במהלך הטיפול תהיה במעקב שוטף באמצעות בדיקות דם, ובמידת הצורך תיטול אנטיביוטיקה כדי לטפל בכל זיהום, אם יופיע.
אם חום גופך עולה מעל 38°, או אם מתפתחים תסמינים הדומים לשפעת, כגון כאבי גרון, כאב בעת מתן שתן, שיעול ועוד, או אם אינך חש בטוב, גם אם חום גופך תקין, ייתכן שנדבקת בזיהום כלשהו. דווח מיידית על כך לרופא המטפל בבית החולים.
אנמיה
אם מספר תאי הדם האדומים (המוגלובין) נמוך, אתה עלול לחוש עייפות וחוסר אנרגיה, ולעיתים אף קוצר נשימה. כל אלו תופעות של אנמיה - חוסר המוגלובין בדם. באנמיה ניתן לטפל ביעילות באמצעות עירוי דם או מתן זריקה פעם בשבוע, אשר מעודדת את היווצרות הכדוריות האדומות במח העצם. העלאת רמת ההמוגלובין בדם משפרת את ההרגשה ומפחיתה את תופעת קוצר הנשימה.
פציעות ודימומים
כימותרפיה עלולה להפחית את ייצור טסיות הדם המסייעות בקרישת הדם. יש לדווח לרופא באופן מידי במקרה שמופיעים דימומים או פציעות ללא סיבה, כגון דימום מהאף או מהחניכיים, פריחה או נקודות אדומות בעור.
בחילות והקאות
חלק מהתרופות עלולות לגרום לתחושת בחילה ואף להקאות. קיימות כיום תרופות יעילות מאוד, שמטרתן למנוע או להפחית באופן משמעותי את התופעות. אם מופיעה בחילה, היא עשויה להתרחש מספר שעות לאחר הטיפול ולהימשך עד יום אחד לאחר מכן. אם הבחילה נמשכת זמן ממושך יותר או שהתרופות נגדה אינן עוזרות – יש לדווח לרופא.
כאבים בחלל הפה
חלק מהתרופות הכימיות עלולות לגרום לכאבים ולכיבים קטנים בפה. חשוב לעדכן את הצוות הרפואי במקרה זה, כדי שיוכלו להדריך אותך כיצד להפחית תסמינים אלו. חשוב לבצע שטיפות פה באופן קבוע, ולהשתמש במברשת שיניים רכה. אם יש קושי לאכול במהלך הטיפול, ניתן להחליף חלק מהארוחות במשקאות מזינים או במזונות רכים. מומלץ להיבדק אצל רופא השיניים טרם תחילת הטיפול הכימי. עקב הסיכון לזיהומים וכאבים בחלל הפה יש לדחות טיפולי שיניים עד לאחר סיום הטיפול הכימי.
עייפות ותשישות
טיפול כימי משפיע על מטופלים באופנים שונים. חלק מהחולים מסוגלים להמשיך לנהל אורח חיים כמעט רגיל, ואילו אחרים מרגישים שהם מתעייפים בקלות וזקוקים למנוחה לעיתים קרובות. עייפות יכולה להתגבר עם ההתקדמות במחזור הטיפול, ואם הטיפול הוא ארוך, היא עלולה להימשך גם מספר חודשים לאחר סיום הטיפול. כדי להתמודד עם התופעה מומלץ לתכנן מראש את מהלך היום ולקבל תמיכה וסיוע מחברים ובני משפחה. כאשר ההרגשה משתפרת חשוב לנסות לבצע פעילות גופנית קלה, בהתאם ליכולת. פעילות גופנית מתונה יכולה להפיג את העייפות ולהעלות את רמת האנרגיה.
טיפול בקרינה משתמש בקרני אנרגיה בעוצמה גבוהה על מנת להשמיד תאים סרטניים ולצמק גידולים. במקרה של סרטן בקליפת יותרת הכליה, הטיפול בקרינה אינו נפוץ מאוד, מאחר ויש קושי להשמיד את תאי הסרטן הללו ספציפית. טיפול בקרינה יכול לטפל בגרורות שהתפשטו לעצמות או למוח.
בסרטן יותרת הכליה נעשה שימוש בקרינה חיצונית - טיפול קרינה ממוקד שניתן על ידי מכשיר קרינה חיצוני לגוף. לרוב הטיפולים ניתנים פעם ביום, חמישה ימים בשבוע, והם אינם גורמים כאב. הטיפול נמשך מספר דקות, אם כי זמן ההכנה ארוך יותר כדי לוודא שהטיפול יינתן בכל פעם למיקום המדויק. לפני תחילת הטיפול תיערך סימולציה של הטיפול, במהלכה הצוות יסמן את מיקום הגידול, ימדוד באופן מדויק את הזוויות בהן יש להקרין ויחשב את מינון הקרינה המדויק שיינתן.
טיפול קרינתי לאזור הבטן עלול לגרום לבחילות והקאות. אם אתה סובל מתופעות אלו פנה לרופא המטפל בך לקבלת טיפול תרופתי והמלצות לתזונה מתאימה, דלת שומן ועשירה בקלוריות. במקרה שאתה סובל מבחילות עליך להימנע ממזונות מטוגנים או מתובלים, כדי שלא לגרות את חוש הטעם והריח. כמו כן, מומלץ להקפיד על אכילת ארוחות קלות לפני הטיפול ולאחריו.
במקרה של הקאות, יש להחזיר לגוף נוזלים ומינרלים כדי למנוע התייבשות. יש לאכול מזונות עתירי מינרלים, כגון פירות וירקות, ולהקפיד על שתייה מרובה. רצוי להימנע ממזונות מתובלים וממאכלים שעלולים לגרום לך לבחילה.
הפרעה בתפקוד רירית המעיים
פגיעה ברירית המעיים עלולה להתבטא בשלשולים, הנגרמים כתוצאה מבעיות בספיגת המזון, ולגרום לאובדן ניכר של נוזלים ומינרלים. אם יש שינוי כלשהו בתדירות היציאות או בהרכבן – יש לדווח לצוות הרפואי. יש להרבות בשתייה, להימנע מחלב ומוצריו וממזונות עשירים בשומן וסיבים. תזונה נכונה עשויה להקל עליך.
כשתדירות היציאות עולה על שלוש פעמים ביום או יותר, נדרש טיפול תרופתי, הניתן על פי הנחיית הרופא.
שינויים על פני העור
חלק מהמטופלים מתמודדים עם תגובה בעור בעקבות הטיפול בקרינה. חומרת התגובה משתנה מאדם לאדם, ומאזור טיפול אחד לאחר. עם זאת, חלק מהמטופלים לא מפתחים כל תגובה בעור. התגובה בעור אינה מיידית, אלא מופיעה לאחר מספר שבועות של טיפול.
אם אתה חווה תגובה בעור, מכל סוג - חום, שינוי צבע, גרד, יובש - דווח לצוות המטפל.
נשירת שיער
שיער הראש אינו צפוי לנשור כתוצאה מטיפולים בקרינה, להוציא מקרים בהם הקרינה מתבצעת באזור הראש. השיער נושר רק במקום אליו מכוון הטיפול הקרינתי.
אחת מתופעות הלוואי השכיחות יותר היא עייפות המלווה בתשישות רבה מהרגיל. בדומה לתופעות אחרות, רמת העייפות והתשישות היא אישית, אך מרבית המטופלים ממשיכים לנהל אורח חיים רגיל. יש לדווח לצוות המטפל על שינויים חריגים במידת העייפות והתפקוד.
לאחר השלמת הטיפול, תמשיך לעבור בדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וצילומי רנטגן. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא על חששות המתעוררים ולקבל מענה על שאלות שונות. אם בין הפגישות עם הרופא תסבול מבעיות כלשהן או תבחין בתסמינים חדשים, דווח על כך לרופא שלך או פנה אל בית החולים בהקדם האפשרי.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה.
להמשך
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן