חזרה למעלה >>
מהו סרטן?
דרכי המרה
גורמי סיכון
תסמינים
כיצד מתבצעת האבחנה?
קביעת שלב המחלה ודירוג הגידול
טיפול
ניתוח
מעקף מרתי
החדרת תומכן (סטנט)
טיפול בקרינה - רדיותרפיה
טיפול כימי - כמותרפיה
מעקב
מחקרים וניסויים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בנין קטנות הקרויות תאים. סרטן הוא מחלה של תאים אלה. למרות שתאים בחלקים שונים של הגוף עשויים להיראות ולתפקד באופן שונה, רובם מתחדשים באותה צורה, כלומר, על ידי חלוקה. בדרך כלל, חלוקת תאים זו מתרחשת באופן מסודר ומבוקר. אם מסיבה כלשהי התהליך יוצא משליטה, ממשיכים התאים להתחלק ללא צורך. כתוצאה מכך, נוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.
צינור המרה הוא האיבר המחבר את הכבד ואת כיס המרה אל המעי הדק. נוזל המרה, המיוצר בכבד, נאגר בכיס המרה. תפקידו העיקרי של נוזל המרה הוא לפרק שומנים במעי הדק. צינור המרה וכיס המרה מרכיבים יחד את 'דרכי המרה החוץ כבדיות'. אצל אנשים שעברו ניתוח לכריתת כיס המרה, זורמת המרה ישירות למעי הדק דרך דרכי המרה.
מחלת הסרטן מסווגת על פי התאים שבהם החלה להתפתח. סרטן דרכי המרה מתחיל כמעט תמיד ברקמות בלוטיות ולכן הוא מסוג אדנוקרצינומה, כלומר סרטן של רקמה בלוטית. שמות נוספים לסרטן דרכי המרה: Biliary cancer; Gallbladder cancer - גידול של כיס המרה, 1-Cholangiocarcinoma - גידול של צינורות המרה.
גידול שמקורו בחלק של צינור המרה שמחוץ לכבד נקרא "חוץ־כבדי" (אקסטרה-הפאטי). גידול המתפתח בחלק של דרכי המרה שבתוך הכבד, נקרא "תוך־כבדי" (אינטרה-הפאטי).
בדומה לסוגי סרטן אחרים, הגורמים לסרטן של דרכי המרה אינם ידועים במלואם. עם זאת, ישנם כמה גורמים המגבירים את הסיכון לחלות בו:
מחלה דלקתית כרונית של המעי - אנשים הלוקים במחלה דלקתית כרונית של המעי, הנקראת דלקת כיבית של המעי הגס (Ulcerative colitis) או מחלה ע"ש קרוהן (Crohn's disease), נמצאים בסיכון גבוה לפתח סרטן דרכי המרה.
צינור מרה פגום - אנשים בעלי פגמים מולדים בצינור המרה, כגון ציסטות, נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן דרכי המרה.
זיהומים - באפריקה ובאסיה, זיהום שנגרם על ידי טפיל בשם עלקת הכבד נחשב לגורם מרכזי למספר רב של מקרי סרטן דרכי המרה.
גיל - שניים מתוך שלושה מקרי סרטן דרכי המרה מאובחנים אצל מבוגרים בני 65 ומעלה. עם זאת, סרטן דרכי המרה יכול להתפתח גם אצל צעירים.
סרטן של דרכי המרה, בדומה לסוגי סרטן אחרים, אינו מידבק ואינו עובר מאדם לאדם.
כאשר גידול סרטני מתפתח בדרכי המרה, הוא עלול לחסום את זרימת נוזל המרה מהכבד אל המעי הדק. במקרים שבהם נוצרת חסימה, נוזל המרה אינו מתפנה למעי באופן תקין אלא זורם בחזרה למחזור הדם, מגיע לרקמות הגוף וגורם להצהבה של העור ושל לובן העין. מצב זה נקרא צהבת חסימתית. בעקבות הצהבת יהפוך השתן לצהוב כהה, הצואה תיצבע בגוון חיוור ועלול להופיע גרד בעור. סוג זה של צהבת אינו מידבק ואינו עובר מאדם לאדם. תסמינים אפשריים נוספים הם: תחושת אי נוחות בבטן, אובדן תיאבון, חום גבוה וירידה במשקל.
תסמינים אלה יכולים להעיד גם על מצבים אחרים, מלבד סרטן של דרכי המרה. עם זאת, בכל מקרה של צהבת או תסמין אחר שמחמיר או אינו חולף לאחר שבועות אחדים, יש לפנות לרופא.
לקבלת החוברת 'מילון מונחים באונקולוגיה' ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן, בטל. 1-800-599-995.
האבחנה מתחילה בדרך כלל בביקור אצל רופא המשפחה שלך, שיבדוק אותך ויפנה אותך במידת הצורך לרופא מומחה לשם בדיקות נוספות. הרופא המומחה יתעד את ההיסטוריה הרפואית שלך, בטרם יבצע בדיקה גופנית ובדיקות נוספות.
להלן הבדיקות הנפוצות במסגרת אבחון של סרטן בדרכי המרה:
סריקת אולטרסאונד מדגימה את דרכי המרה והאיברים הסמוכים, באמצעות שימוש בגלי קול. לרוב תתבקש להימנע מאכילה ומשתייה (מלבד מים) כשש שעות לפני הבדיקה. בזמן הבדיקה תתבקש לשכב על גבך בתנוחה נוחה למשך כמה דקות, ג'ל יימרח על בטנך ומכשיר קטן דמוי מיקרופון, המפיק גלי קול, יועבר על פני האזור. גלי הקול הופכים באמצעות מחשב לתמונה שאותה יוכל הרופא לבחון. בדיקה זו אינה כרוכה בכאב או בחשיפה לקרינה, והיא אורכת כ־15 עד 20 דקות. הבדיקה יכולה להראות הרחבה של דרכי המרה כתוצאה מחסימתן על ידי גידול.
סריקה חיצונית באמצעות מכשיר רנטגן מיוחד, המצלם תמונות חתך רבות ומאפשר למפות בדיוק רב את האנטומיה של האזור הנבדק. לפני הבדיקה תתבקש להימנע מאכילה ומשתייה למשך ארבע שעות לפחות.
תקבל משקה וזריקה של חומר ניגוד (יוד), שיסייע להבליט בצילום אזורים מסוימים באופן ברור יותר. חומר זה עשוי לגרום לך לחוש גל חום בכל הגוף למשך כמה דקות. אם אתה אלרגי ליוד, או סובל מאסתמה, אתה עלול לסבול מתגובה חמורה יותר לזריקה, על כן חשוב שתדווח על כך לטכנאי הרנטגן מראש. הבדיקה עצמה אינה כרוכה בכאב, אולם עליך לשכב ללא תנועה בין 10 דקות ל־30 דקות. אם המעטת בשתייה לפני הבדיקה, ייתכן שתתבקש לשתות כמות רבה של נוזלים לאחריה.
בדיקת MRI היא סריקה חיצונית של האיברים הפנימיים הנעשית באמצעות תהודה מגנטית, ללא חשיפה לקרינה. גם הבדיקה הזו מאפשרת קבלת תמונות חתך רבות ומדגימה את האנטומיה בדיוק רב. ייתכן שתקבל לפני הבדיקה זריקה של חומר ניגוד לווריד הזרוע, על מנת לשפר את ההדמיה. במהלך הבדיקה תתבקש לשכב ללא תזוזה על מיטה בתוך גליל גדול למשך כשעה. אם יש לך חרדה ממקומות סגורים (קלאוסטרופוביה), חשוב ליידע את הרופא שלך. במקרה כזה תוכל לקבל תרופה שתרגיע אותך ותגרום לך לנמנום קל.
תהליך סריקת ה-MRI אינו כואב, אך מרעיש מאוד. על מנת לסייע לך להתמודד עם הרעש תקבל אטמי אוזניים או אוזניות. בנוסף לכך תוכל לבקש מאדם קרוב לארח לך לחברה בחדר הבדיקה. הגליל הוא מגנט רב עוצמה, ולכן תתבקש להסיר את כל חפצי המתכת שעל גופך - כגון תכשיטים, שעון, משקפיים ומכשיר שמיעה - לפני כניסתך לחדר הבדיקה. אנשים שבגופם מושתל מוניטור לב, קוצב לב או סוגים מסוימים של שתלים וגופים זרים, מנועים מלעבור סריקת MRI, בשל השדות המגנטיים.
ההדמיה האנדוסקופית היא הליך פולשני הדומה לגסטרוסקופיה ומאפשר לצלם תמונות של דרכי המרה והלבלב, מתוך החלק הפנימי של מערכת העיכול. ההליך משמש גם לפתיחת חסימות בדרכי המרה. לפני הבדיקה תתבקש לצום למשך כ־6 שעות, במטרה לרוקן את הקיבה ואת התריסריון.
לפני ביצוע הבדיקה תקבל תרופת הרגעה (בטבלייה או בזריקה) וספריי להרדמה מקומית (על מנת להרדים את אזור הגרון). לאחר מכן יחדיר הרופא אנדוסקופ (צינורית פלסטיק גמישה) דרך הפה לתוך הקיבה והתריסריון. כך ניתן יהיה לאתר את הפתח שדרכו מתנקזים צינור המרה וצינור הלבלב לתוך התריסריון. אל אזור זה יזריק הרופא חומר צבע, הנראה היטב בצילום. הליך זה מאפשר לזהות ממצאים חריגים או חסימות.
במקרה של חסימה בצינור המרה, ניתן יהיה לבצע הליך של החדרת תומכן (צינורית קטנה, סטנט). אם אתה חש אי נוחות מסוימת במהלך הבדיקה, הודע על כך לרופא. על מנת למנוע זיהום תקבל לפני הבדיקה מנת אנטיביוטיקה. רוב הנבדקים נשארים באשפוז למשך לילה אחד לאחר הבדיקה, על מנת לוודא כי לא נוצר זיהום באזור או סיבוך אחר הנובע מהפעולה.
בדיקה הדומה ל-ERCP, אך עושה שימוש במתמר אולטרסאונד (מכשיר דמוי מיקרופון קטן המעביר גלי קול), במטרה לצלם תמונות אולטרסאונד של דרכי המרה ואיברים נוספים.
תתבקש לצום במשך כ־6 שעות לפני ביצוע הבדיקה ותקבל תרופת הרגעה וזריקת הרדמה מקומית בצד הימני של הבטן. לצורך הבדיקה תוחדר מחט דרך העור אל תוך הכבד. החדרת המחט עלולה לגרום לך לתחושה לא נוחה. לאחר מכן יתבצע צילום רנטגן כדי לזהות ממצאים חריגים או חסימות. לפני ביצוע הבדיקה תקבל אנטיביוטיקה ולאחריה תתבקש להישאר בבית החולים למשך הלילה, על מנת לוודא שלא התפתח זיהום באזור או סיבוכים אחרים.
ממצאים העולים מהבדיקות שתוארו לעיל עלולים לעורר חשד לקיומו של גידול ממאיר בדרכי המרה. על מנת לאשש אבחנה זו יבצע הרופא ביופסיה, בדיקה שבמהלכה לוקחים דגימה של רקמות או תאים מהאזור הנגוע של דרכי המרה, לשם בחינתם במיקרוסקופ. את הביופסיה ניתן לבצע בזמן בדיקת ERCP או בהכוונת CT או אולטרסאונד. לפני ביצוע הביופסיה ניתנת זריקת הרדמה מקומית ולאחריה מוחדרת לתוך הגידול מחט דקה, ובאמצעותה נלקחת דגימה מהאזור החשוד כנגוע. לעתים קשה לקבל ביופסיה אבחנתית באזור זה של הגוף, ולכן די בחשד לגידול באזור זה כדי להורות על ניתוח, גם ללא ממצא אבחנתי בביופסיה.
במקרים שבהם כל הבדיקות שפורטו לעיל לא מובילות את הרופא למסקנה חד משמעית באשר לקיומו של גידול בדרכי המרה, הוא עשוי לבצע הליך בשם לפרוטומיה. הליך זה מבוצע בהרדמה כללית, ובמסגרתו נעשה חתך בבטן, המאפשר לרופא המנתח לבחון את דרכי המרה, את הכבד ואת חלל הבטן, בעזרת מצלמה זעירה בשם לפרוסקופ (הליך הנקרא "חור מנעול"). אם בלפרוטומיה נמצא כי הגידול הסרטני לא התפשט לרקמות סמוכות, יוכל הרופא להסירו או לפתוח את החסימה.
שלב המחלה הוא מונח המשמש לתיאור גודל הגידול ומידת התפשטותו מעבר למיקומו המקורי. זיהוי סוג הסרטן והשלב שבו הוא נמצא מסייעים לרופאים לקבוע מהו הטיפול המתאים לכל מטופל. על מנת לקבוע את שלב המחלה יבחן הרופא את תוצאות כל בדיקות הדימות שעברת. הסרטן עלול להתפשט בגוף דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה. מערכת הלימפה היא חלק ממערכת ההגנה של הגוף כנגד זיהומים ומחלות. המערכת מורכבת מרשת של בלוטות, המחוברות ביניהן בצינוריות קטנות ומכילות את נוזל הלימפה.
שלב 1: גידול המוגבל לחלק הפנימי בלבד של הכיס עצמו.
שלב 2: גידול שמערב את כל שכבות דופן כיס המרה.
שלב 3: גידול שפורץ מהכיס אל רקמת הכבד שסביבו או לאיברים סמוכים (קיבה, לבלב וכדומה), או גידול שהגיע אל בלוטות הלימפה.
שלב 4: גידול החודר לכלי דם גדולים של הכבד, מערב בלוטות לימפה מרוחקות או מפושט לאיברים מרוחקים (גרורות).
שלב 1: גידול שאינו חורג מגבולות צינור המרה.
שלב 2: גידול שהתפשט מעבר לדרכי המרה עצמן וחדר לרקמת הכבד או לכלי דם סמוכים או מספר גידולים לאורך דרכי המרה.
שלב 3: גידול שהתפשט לאיברים סמוכים או לבלוטות לימפה אזוריות.
שלב 4: גידול שמערב קשרי לימפה רבים או איברים מרוחקים בגוף (גרורות).
ניתן לחלק את הגידולים לכאלה שניתנים לכריתה מלאה בניתוח ולכאלה שאינם נתיחים (בשל מעורבות כלי דם, איברים סמוכים, בלוטות לימפה מרובות או גרורות).
אם מחלת הסרטן שבה ומופיעה לאחר טיפול ראשוני מצב זה נקרא "הישנות המחלה".
דרגת הסרטן נקבעת על פי מראה תאי הסרטן בבדיקה מיקרוסקופית. דרגת הגידול נותנת מושג לגבי המהירות שבה מתפתחת המחלה. דרגה נמוכה מצביעה על תאים סרטניים הדומים לתאים בריאים - הם גדלים לאט וקיימת סבירות נמוכה שיתפשטו. תאי סרטן בדרגה גבוהה נראים חריגים מאוד - הם גדלים במהירות וקיימת סבירות גבוהה שיתפשטו.
סוג הטיפול שתקבל תלוי בכמה גורמים, כגון מצב בריאותך הכללי, מיקום הגידול הסרטני, גודלו ומידת התפשטותו אל מחוץ לדרכי המרה.
בטרם שתקבל טיפול כלשהו, הרופא ייתן לך מידע מלא על אופן הטיפול ויסביר לך את מטרותיו. תתבקש לחתום על טופס שבו אתה מביע את הסכמתך לטיפול. לא יינתן לך כל טיפול רפואי מבלי שנתת לכך את הסכמתך.
טיפול ניתן בשל סיבות שונות והיתרונות האפשריים משתנים מחולה לחולה ותלויים במצבו הייחודי. אם הוצע לך טיפול שמטרתו לרפא את המחלה, ההחלטה אם לקבלו אינה קשה בדרך כלל. לעומת זאת, אם ריפוי מלא אינו אפשרי, והטיפול המוצע לך נועד לשלוט על התסמינים ועל המחלה לפרק זמן מסוים, ההחלטה אם לקבלו מורכבת יותר. אם אינך מצליח לקבל החלטה לגבי הטיפול כאשר הוא מוסבר לך לראשונה, תוכל תמיד לבקש פרק זמן נוסף כדי להחליט. אתה יכול לבחור שלא לקבל את הטיפול והצוות הרפואי יסביר לך מה יקרה במצב כזה. אינך חייב להסביר את רצונך שלא לעבור את הטיפול, אולם כדאי לך להסתייע בצוות הרפואי ולשתף אותם בחששותייך, כדי שיוכלו להעניק לך את התמיכה הטובה ביותר.
זהו הטיפול העיקרי שנועד לריפוי סרטן דרכי המרה. ניתוח מבוצע על מנת להסיר את הגידול הסרטני, במקרים שבהם הגידול לא התפשט מעבר לצינור המרה. במקרים מסוימים ניתוח איננו אפשרי בשל מגוון סיבות, והעיקריות שבהן: מעורבות של כלי דם גדולים סמוכים, פיזור גרורתי, מחלות רקע המציבות את המטופל בקבוצת סיכון ועוד. ההחלטה אם ניתוח הוא אפשרי תלויה בתוצאות הבדיקות שפורטו לעיל. אם ניתוח הוא הטיפול המומלץ עבורך, תופנה לרופא מנתח המתמחה בניתוחים אלה.
ישנם כמה סוגי ניתוחים, והבחירה בניתוח המתאים נעשית על פי גודלו של הגידול הסרטני ועל פי מידת התפשטותו לרקמות בסביבה. אם הגידול הסרטני התפשט אל הכבד הסמוך לדרכי המרה, יוסרו בניתוח החלק הנגוע בכבד, יחד עם צינורות המרה. לעתים הניתוח דורש הסרה של חלק מהקיבה, חלק מהמעי הדק, הלבלב, כיס המרה וכל בלוטות הלימפה הסמוכות (ניתוח ע"ש וויפל). סיבוכים עיקריים לאחר ניתוח זה הם דליפות מיץ לבלב מנקודת החיבור החדשה, פינוי קיבתי מאוחר וצורך בזונדה לאורך זמן, דימומים פנימיים ועוד.
לאחר הניתוח תטופל במחלקת טיפול נמרץ במשך כמה ימים. לאחר מכן תועבר למחלקה הכירורגית לשם התאוששות. רוב המנותחים משוחררים לביתם כשבועיים לאחר הניתוח.
במקרים שבהם הגידול חוסם את דרכי המרה אך לא ניתן להסירו בניתוח, ניתן לבצע מעקף מרתי.
הליך זה עוקף את החסימה, מאפשר את זרימת מיצי המרה לתוך המעי ומפסיק את תופעות הצהבת. במהלך הניתוח מחברים את כיס המרה (או צינור המרה) למעי הדק (לתריסריון או למעי הריק). כך עוקפים את החלק החסום ומאפשרים למיצי המרה לזרום מהכבד למעי. לעתים חסימה בתריסריון מצריכה גם היא ניתוח. ניתוח זה נקרא פיום קיבה - מעי, במהלכו מחברים את המעי הדק אל הקיבה על מנת לעקוף את התריסריון. הניתוח מונע את ההקאות המתמשכות שעלולות להופיע כתוצאה מחסימה בתריסריון.
סטנט הוא צינורית המוחדרת לדרכי המרה ומאפשרת את ניקוז מיצי המרה החוצה. עוביו של הסטנט כצינורית המילוי של עט כדורי ואורכו כ־10-5 ס"מ. קיימות שתי דרכים להחדרת סטנט: ERCP או PTC.
ERCP - אנדוסקופיה המבוצעת בהרדמה. רופא גסטרואנטרולוג מחדיר דרך הפה צינורית (בדומה לגסטרוסקופיה) המגיעה עד לתריסריון, שם נמצא פתח ניקוז צינור המרה. הרופא מרחיב את אזור החסימה באמצעות מרחיבים (מעין בלונים קטנים), מחדיר את הסטנט דרך האנדוסקופ ומאפשר את ניקוז מיצי המרה.
PTC - בשיטה זו מוחדרת בהנחיית CT או סונר, צינורית ניקוז דרך דופן הבטן באזור בטן ימין עליונה - והנוזלים המתנקזים נאספים לשקית חיצונית. לפני ההליך ובסיומו תקבל אנטיביוטיקה, על מנת למנוע זיהומים אפשריים. רוב המטופלים מתבקשים להישאר בבית החולים למשך ימים אחדים לצורך השגחה. לעתים ניתן להשתמש בשילוב של שני ההליכים (ERCP ו-PTC), על מנת לפתוח את החסימה בדרכי המרה.
על מנת למנוע חסימה של הסטנט עצמו, יש להחליפו כל שלושה-ארבעה חודשים. במקרה של חסימה חוזרת, עלול חום הגוף לעלות והצהבת עלולה לחזור. חשוב שתדווח לרופא שלך אם אתה חווה את התסמינים הללו. ייתכן שתזדקק לטיפול אנטיביוטי או להחלפה של הסטנט. אצל רוב המטופלים הליך זה לא כרוך בבעיות מיוחדות.
לעתים נעשה שימוש בקרינה על מנת לטפל בסרטן דרכי המרה. טיפול בקרינה הוא טיפול בקרניים בעלות אנרגיה גבוהה, המשמידות את תאי הסרטן. הטיפול בקרינה ניתן בצורה חיצונית (ממכונת קרינה) או בצורה פנימית (באמצעות החדרת חומר רדיואקטיבי אל הכבד - ברכיתרפיה). לעתים טיפול קרינה ניתן לאחר ניתוח כריתת גידול בדרכי המרה, ומטרתו להקטין את הסיכון לחזרת הסרטן. כמו כן, יש מקרים שבהם ניתן טיפול בקרינה כשאין אפשרות לנתח. במקרה כזה הטיפול הקרינתי אינו יכול לרפא את הסרטן, אך הוא יכול להקטין את הגידול או להאט את קצב התפתחותו. בעיות עיקריות בקרינה הן פגיעה בריריות והיצרויות של איברים חלולים.
כימותרפיה משמעה שימוש בתרופות אנטי־סרטניות (ציטוטוקסיות), לשם השמדת תאים סרטניים. הכימותרפיה פועלת באמצעות שיבוש הגדילה של תאים סרטניים. לעתים ניתן טיפול כימותרפי במקרים שבהם לא ניתן לנתח או במקרים של חזרת הסרטן לאחר טיפול ראשוני. מטרת הטיפול הכימותרפי היא לנסות להקטין את הגידול, להאט את קצב גדילתו ולהביא להקלה בסימפטומים. השילוב התרופתי הנפוץ ביותר מכיל את התרופות גמציטבין - Gemcitabine (גמזר® - ®Gemzar)*, ותרופה ממשפחה הפלטינום ציספלטין - Cisplatin; אוקסליפלטין - Oxaliplatin (אלקסטין® - ®Eloxatin)*.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים
חוברת 'הטיפול הכימי - כימותרפיה' של האגודה למלחמה בסרטן עוסקת ביתר פירוט בטיפולים ובתופעות הלוואי שלהם. בנוסף, באגודה למלחמה בסרטן דפי מידע מיוחדים ומפורטים על כל אחת מהתרופות ותופעות הלוואי שלהן. מאגר מידע בנושא תרופות נמצא באתר האינטרנט של האגודה למלחמה בסרטן. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות ל'טלמידע'® בטל. 1-800-599-995.
לעתים מטפלים בכימותרפיה ובהקרנות כטיפול משולב. ייתכן שיוצע לך טיפול כזה לאחר ניתוח להסרת גידול סרטני בדרכי המרה או במקרה שבו לא ניתן להסיר את הגידול באמצעות ניתוח.
לאחר שהטיפול בך יושלם, תמשיך לעבור בדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וצילומי רנטגן. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא על חששות המתעוררים ולקבל מענה על שאלות שונות. אם בין הפגישות עם הרופא תסבול מבעיות כלשהן או תבחין בתסמינים חדשים, דווח על כך לרופא שלך או פנה אל בית החולים בהקדם האפשרי.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור כי גם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים, בדומה לחולה, להדרכה ולתמיכה.
להמשך