לתרומה
חפש
סרטן השד
סרטן השד בצעירות

נשים צעירות וסרטן השד

עוד בנושא

Big-Bullet-SQR.gif מבוא

Big-Bullet-SQR.gif גורמי סיכון לסרטן שד בקרב נשים צעירות

Big-Bullet-SQR.gif תכנית "הסיכוי שבסיכון"
Big-Bullet-SQR.gif הסימנים לגידול בשד
Big-Bullet-SQR.gif דרכי האבחון
Big-Bullet-SQR.gif סוגי גידולים בשד
Big-Bullet-SQR.gif קביעת שלב המחלה
Big-Bullet-SQR.gif הטיפול בסרטן השד
Big-Bullet-SQR.gif הטיפול הכירורגי (ניתוחי) 
Big-Bullet-SQR.gif טיפול קרינתי (רדיותרפיה)

Big-Bullet-SQR.gif טיפול כימי (כימותרפיה)

Big-Bullet-SQR.gif טיפול הורמונלי
Big-Bullet-SQR.gif טיפול מכוונן (ממוקד מטרה)
Big-Bullet-SQR.gif מחקרים קליניים
Big-Bullet-SQR.gif המעון ע"ש צ'ארלס קלור בגבעתיים
Big-Bullet-SQR.gif שינויים בהרגלי החיים והתמודדות עם תופעות לוואי בתקופת הטיפולים
Big-Bullet-SQR.gif השפעות הטיפול בסרטן השד על פוריות ומיניות האישה
Big-Bullet-SQR.gif היריון ומחלת סרטן השד
Big-Bullet-SQR.gif יחסי אישות
Big-Bullet-SQR.gif תגובות נפשיות ודרכי התמודדות
Big-Bullet-SQR.gif מערך התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן לנשים המתמודדות עם סרטן השד

סרטן השד יצירת קשר

מבוא

המידע המובא כאן נועד לסייע לנשים צעירות, מתחת לגיל 50, החולות בסרטן השד, לבני משפחתן ולקרוביהן, להבין ולדעת יותר על המחלה. אנו מקווים כי בדף המידע תמצאי מענה על מרבית השאלות בנוגע לאבחנה, לטיפול ולתופעות הלוואי הנובעות לעתים מהטיפול ומדרכי השיקום הייחודיות לנשים צעירות.

 

הסבר על המחלה והמלצות ביחס לטיפולים השונים הרלוונטיים עבור החולה יינתנו על ידי הצוות הרפואי המטפל בה. רצוי כי האישה תהיה שותפה בקבלת ההחלטות לגבי הטיפולים שהיא עתידה לעבור. לצורך זה יש ללמוד, לשאול שאלות ולקבל הסברים מהרופאים המטפלים במהלך כל שלבי הטיפול וההחלמה מהמחלה, ולבקש הבהרות אם המידע אינו ברור.

 

נתונים סטטיסטיים: מחלת סרטן השד אינה שכיחה בקבוצת הגיל של נשים צעירות. כ-21% מכלל הנשים החולות בסרטן שד משתייכות לקבוצה זו. הנתונים בישראל מראים ששיעור זה נותר יציב במשך 10 השנים האחרונות ולא חלה עלייה משמעותית בשיעור הנשים הצעירות החולות בסרטן השד.

 

מהו סרטן?

איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. סרטן הוא מחלה של תאים אלה. תאים בחלקים שונים של הגוף עשויים להיראות ולתפקד באופן שונה, אולם רובם מתחדשים באותה צורה, כלומר באמצעות חלוקה. בדרך כלל חלוקת התאים מתרחשת באופן מסודר ומבוקר. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, ממשיכים התאים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי 'גידול'. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.

 

בגידול שפיר התאים אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף - אך אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי, הם עלולים ללחוץ על האיברים הסמוכים.

גידול ממאיר (סרטני) מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות מעבר למיקום המקורי שבו הם נוצרו. תאים אלו עלולים לחדור לאיברים סמוכים ולהפריע לתפקודם התקין. כמו כן, התאים יכולים להינתק מהגידול המקורי (הראשוני), ולהגיע לאיברים אחרים בגוף באמצעות מחזור הדם או מערכת הלימפה. כאשר תאים אלה עוברים לאיבר חדש, הם יכולים להמשיך ולהתחלק וליצור גידול חדש, המכונה 'גידול משני' או 'גרורה'.

 

האבחנה הסופית אם הגוש שפיר או סרטני נקבעת על ידי בדיקת הדגימה של הרקמה תחת מיקרוסקופ (ביופסיה). סוגי סרטן השד הם רבים, חלקם שכיחים יותר וחלקם נדירים.

 

מבנה השד

שד האישה נמצא מעל הצלעות ושרירי בית החזה ויש בו:

  • בלוטות המייצרות חלב (Milk glands)
  • צינוריות המעבירות את החלב לפטמה.
  • רקמה שומנית.
  • רקמת חיבור 

מבנה השד

רקמת השד מורכבת מ-12-10 אונות (Lobules). מכל אונה נמשכים צינורות חלב המתנקזים אל הפטמה. רקמת החיבור בשד היא רקמה גמישה המתרופפת או נמתחת לסירוגין, במשך חיי האישה, בהתאם לשינויים הורמונליים ולשינויים במשקל הגוף. כמות רקמת השומן בשד קשורה בנתונים גנטיים (תורשתיים). יש לציין, כי שני השדיים אינם בהכרח זהים בגודלם. שינויים טבעיים מתרחשים בשד במהלך חייה של כל אישה, והגורמים לכך הם גיל, מחזור חודשי, היריון, הנקה, גלולות למניעת היריון והפסקת הווסת.

 

קיימים הבדלים בגודל, במרקם ובצורת השד בין אישה לאישה. רקמת השד מגיעה אל תוך בית השחי (זנב השד), שם מצויות בלוטות לימפה מרובות. בלוטות אלו שייכות למערכת הלימפה, הכוללת רשת של בלוטות קטנות, הנקראות ׳קשריות לימפה׳, וצינורות לימפה שבהם זורם נוזל לימפטי. תפקידה של מערכת הלימפה הוא להגן על הגוף מפני זיהומים ולעצור התפשטות של גורמי מחלה. בלוטות הלימפה פועלות כמסננות המסוגלות ללכוד ולעצור תהליכים זיהומיים.

חזרה למעלה >>


גורמי סיכון לסרטן שד בקרב נשים צעירות

מרבית הגורמים לסרטן השד עדיין אינם ברורים, אולם כמה גורמים עלולים להעלות את הסיכון של האישה לחלות. חשוב לציין כי אם לאישה יש גורם סיכון אחד או יותר, אין הדבר אומר כי היא תחלה בסרטן, כפי שבמצב של היעדר גורמי סיכון כלל, אין הדבר אומר שהיא לא תחלה בסרטן.

 

מין (מגדר)

סרטן השד נפוץ הרבה יותר בקרב נשים מאשר בגברים. בקרב גברים שכיחותו היא פחות מחולה אחד לכל 100 נשים חולות. על פי נתוני רישום הסרטן הלאומי בישראל, מדי שנה מאובחנים כ-50 גברים החולים בסרטן השד, בהשוואה ליותר מ-4,500 נשים.

למידע נוסף ללא תשלום בנושא סרטן שד בגברים ניתן לפנות בשיחת חינם ל׳טלמידע׳® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.

גיל

הסיכון לחלות בסרטן עולה עם הגיל. מנתוני רישום הסרטן הלאומי בישראל נמצא כי סרטן השד שכיח יותר בקרב נשים בגיל 50 ומעלה, וכ-79% מהחולות מאובחנות בגילים אלה. כ-15% מהחולות מאובחנות בגילאי 49-40, וכ-6% מהחולות מאובחנות מתחת לגיל 40.

 

היסטוריה משפחתית

נשים שבמשפחתן אובחנו קרובות או קרובים בסרטן שד או שחלה, במיוחד אם מדובר בקרבה ראשונה (אם או אחות) או נשים שאובחנו כבעלות מוטציה גנטית המעלה את הסיכון לחלות, נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד (פרק בנושא 'סרטן השד וגנטיקה' - בהמשך).

 

היסטוריה רפואית ומבנה השד

מי שחלתה בעבר בסרטן שד, כולל בגידולים מסוג

Lobular Carcinoma In Situ) LCIS ,(Ductal Carcinoma In Situ) DCIS) ו-ADH Atypical Ductal) (Hyperplasia וכן מי שחלתה במחלת שד שאינה סרטן, או אישה בעלת מבנה שד צפוף - נשים אלה נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד. המונח 'שד צפוף' מתייחס למצב בו רוב רקמת השד עשויה בעיקר מרקמת חיבור, ומעט מאוד רקמת שומן. מצב זה אופייני במיוחד בנשים צעירות.

 

אורח חיים

ממחקרים מדעיים מסתמן קשר ברור בין עלייה בסיכון לחלות בסרטן השד בנשים צעירות, לבין השמנת יתר, היעדר פעילות גופנית, תזונה לא מאוזנת, צריכת אלכוהול מוגברת ועישון.

 

טיפולים בקרינה (רדיותרפיה) לאזור החזה בגיל צעיר

מי שעברה טיפולים בקרינה לבית החזה) בדרך כלל כטיפול במחלת לימפומה ע״ש הודגיקין), בעיקר בגיל בו מתפתח השד, נמצאת בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד.

גורמים הורמונליים המעלים את הסיכון לסרטן השד:

  1. נשים הנוטלות טיפול הורמונלי חלופי (HRT) לטיפול בתופעות גיל המעבר, במיוחד טיפול המשלב אסטרוגן ופרוגסטרון, במשך יותר מ-10 שנים. עם הפסקת הטיפול פוחת הסיכון. לנשים אלו מומלץ להקפיד על מעקב רפואי צמוד, ולהגביל את הטיפול לפרק זמן קצר ככל הניתן.
  2. נשים שלא ילדו מעולם או שילדו לאחר גיל 30.
  3. נשים שלא הניקו כלל או שהניקו פחות משנה.
  4. נשים שקיבלו מחזור חודשי בגיל צעיר (לפני גיל 11) או נכנסו לגיל המעבר בגיל מבוגר יחסית (אחרי גיל 55).

    למידע נוסף בנושא מניעה ואבחון מוקדם של סרטן השד ושמירה על אורח חיים בריא ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® בטל. 1-800-599-995 או לאתר האינטרנט של האגודה למלחמה בסרטן.

סרטן השד וגנטיקה

מרבית מקרי סרטן השד (90-85%) אינם קשורים לסיפור משפחתי קודם או לגורמים גנטיים תורשתיים מוכרים. אצל נשים מתחת לגיל 50 המפתחות סרטן שד, אחוז גבוה יותר של הגידולים קשור לשינוי גנטי תורשתי. במשפחות בהן כמה נשים חלו בסרטן שד או בסרטן שחלה, עולה הסבירות כי סרטן השד קשור לשינוי גנטי תורשתי, גם אם לא זוהתה בוודאות מוטציה מוכרת בגנים הידועים.

 

במחקרים מדעיים שנערכו זוהו מספר גנים ששינויים תורשתיים בהם (מוטציות) קשורים לשכיחות גבוהה יותר של סרטן השד וסרטן השחלה. שני הגנים העיקריים, ששינויים בהם מסבירים כ-50-80% מהמקרים המורשים הם הגנים BRCA2 ו-BRCA1. מוטציות אלו שכיחות בעיקר בקרב נשים ממוצא אשכנזי ועיראקי.

 

גנים אלה מעלים במידה ניכרת גם את הסיכון לחלות בסרטן שחלה. כיום ישנם אמצעים שהוכחו כמפחיתים משמעותית סיכון זה, וניתן להציע או לתכנן מניעה ובמידה רבה גם ריפוי והחלמה.

 

בנשים חולות סרטן שד, זיהוי שינוי גנטי מלמד שהן מצויות בסיכון גבוה לחלות גם בסרטן שחלה, כמו גם בגידולים סרטניים נוספים בשד. בנוסף, לזיהוי שינוי גנטי באישה שחלתה בסרטן שד עשויות להיות גם השלכות טיפוליות עבורה. בחולות הזקוקות לטיפול כימי (כימותרפיה) - קיום מוטציה עשוי להשפיע על בחירת סוג הטיפול הכימי. כמו כן, ישנם טיפולים היעילים באופן ספציפי דווקא בחולות סרטן שד תורשתי.

 

בכל מקרה, לזיהוי של שינוי גנטי באישה חולה יש השלכות לגבי קרובות משפחתה, שייתכן וירשו את אותו שינוי גנטי, ולכן אף הן נמצאות בסיכון.

 

חשוב לציין: במרבית המקרים, אישה שחלתה בסרטן שד ולא נמצא אצלה שינוי גנטי במוטציות  BRCA 1,2   אינה נמצאת בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שחלות, מהסיכון הרגיל באוכלוסייה. הערכת סיכון מדויקת תלויה בסיפור המשפחתי ובבדיקות גנטיות נוספות שניתן לעשות.

 

את השינויים (מוטציות) בגנים ניתן לאתר באמצעות בדיקת דם או רוק. בדיקות אלה אמנם מנבאות סיכון גבוה, אולם לא ניתן לחזות את גיל הופעת המחלה או את סוג המחלה (סרטן שד או שחלה).

 

ישנם כיום אמצעים יעילים למדי למניעת סרטן השד והשחלה בנשים נשאיות, אולם הם בעיקר כירורגיים - כריתת שחלות להפחתת הסיכון וכריתת שד להפחתת הסיכון.

 

מחקרים הצביעו גם על יעילות נטילת טיפול תרופתי להפחתת הסיכון לחלות בסרטן שד בקרב נשים בסיכון גבוה: טמוקסיפן לנשים לפני הפסקת המחזור החודשי ולאחריו, ומעכבי ארומטז לנשים לאחר הפסקת המחזור. כיום כבר קיים מעקב של כ-20 שנה המוכיח יעילות זו.

ניתן לקרוא דפי מידע על תרופות אלה באתר האגודה למלחמה בסרטן

כמו כן, קיימים אמצעי מעקב יעילים המסייעים באיתור ואבחון מוקדם של נשים הנמצאות בסיכון גבוה. לפני ששוקלים ביצוע בדיקות אבחון גנטי, חשוב לקבל ייעוץ מקיף המסביר את היתרונות והחסרונות של הבדיקה והשלכותיה על מהלך המעקב והטיפול. קיימות מרפאות לייעוץ גנטי בבתי חולים שונים בארץ וכן בקופות החולים השונות. חשוב לקבל הסבר לשאלה: האם לתוצאות הבדיקה תהיינה השלכות מעשיות על המשך המעקב והטיפול, גם לאישה וגם לקרובות משפחתה? חשוב לקרוא בעיון רב את טופס ההסכמה לביצוע הבדיקה לפני החתימה עליו.

למידע נוסף בנושא תסמונות סרטן תורשתיות ולקבלת חוברת 'כל מה שרצית לדעת על סרטן וגנטיקה' של האגודה למלחמה בסרטן ללא תשלום ניתן לפנות לטלמידע® בשיחת חינם בטל. 1-800-599-995. 

חזרה למעלה >>


תוכנית 'הסיכוי שבסיכון'

תוכנית 'הסיכוי שבסיכון׳ נועדה להעלות את המודעות של חולות סרטן שד ושחלה לחשיבות קבלת ייעוץ גנטי. קיומו של גורם תורשתי למחלה הוא אמנם גורם סיכון, אך גילוי גורם זה מעניק סיכוי למניעת מחלות סרטן נוספות בנבדקת ובבני משפחתה.

 

התוכנית הוקמה על ידי האגודה למלחמה בסרטן בסיוע The Northern Charitable Foundation) NCF), ובשיתוף הקונסורציום הישראלי לאבחון גנטי של סרטן שד ושחלה הפועל בחסות האגודה למלחמה בסרטן. במסגרת הפעילות, הועלה לאתר האגודה שאלון אינטראקטיבי מיוחד, שבעזרתו ניתן לברר את הנטייה הגנטית לחלות. בהתאם לתוצאות השאלון, תוכלי להחליט אם לפנות לרופאת המשפחה לבירור נוסף בעזרת ייעוץ גנטי. האגודה למלחמה בסרטן גם הפיקה עלוני מידע בנושא בשפות עברית, רוסית, ערבית ואנגלית.

לקבלת חוברות 'הסיכוי שבסיכון', ו'כל מה שרצית לדעת על גנטיקה וסרטן' של האגודה למלחמה בסרטן, ורשימת המרפאות לייעוץ גנטי ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. כמו כן, ניתן לפנות לייעוץ בפורום נשאיות גנטיות ונשים בסיכון גבוה לחלות בסרטן השד והשחלות, באתר של האגודה למלחמה בסרטן באינטרנט.


חשוב לזכור: כ-80% מהנשים שחלו בסרטן השד אינן משתייכות לקבוצת סיכון. לכן, כל אישה צריכה להיות מודעת לגופה ולהיבדק על פי ההמלצות. נשים הנמצאות בקבוצת סיכון גבוה צריכות להקפיד על הבדיקות התקופתיות בתדירות המומלצת להן.

חזרה למעלה >>


הסימנים לגידול בשד

ב-90% מהמקרים הסימן הראשון לגידול סרטני בשד הוא נוכחותו של גוש בשד, אולם ישנם גם סימנים נוספים אליהם חשוב לשים לב. אישה המכירה את שדיה יכולה באופן שגרתי לעקוב אחר שינויים במבנה שלהם ולגלות גושים או תופעות אחרות שלא הורגשו או נראו קודם לכן. כ-70% מהגידולים מופיעים בחלק החיצוני העליון של השד, הכולל גם את אזור בית השחי, אך כמובן יש לבדוק ביסודיות את כל אזור השדיים. למה יש לשים לב?  

 

בשד:

  • גוש
  • שינוי בצורה או בגודל השד
  • שקע או בליטה בעור
  • אי-נוחות או כאבים (תופעה שאינה שכיחה)
  • הופעת אודם וחום בשד, ללא קשר להנקה או לזיהום.

בפטמה:

  • פטמה ששקעה פנימה לאחרונה
  • גוש
  • פצע שלא מחלים או אקזמה (פריחה) שאינה חולפת

  • הפרשה מהפטמה (שאינה קשורה להנקה).

בזרוע:

  • גוש או נפיחות בבית השחי.

חזרה למעלה >>


דרכי האבחון

אבחון מוקדם - בדיקות שגרתיות

נכון להיום, גילוי מוקדם הוא האמצעי היעיל ביותר לריפוי סרטן השד, וככל שהמחלה מאובחנת בשלבים מוקדמים עולים סיכויי הריפוי לכ-90% ומעלה. במטרה להעלות את הסיכוי לאבחן את המחלה בשלביה המוקדמים, חשוב להקפיד על ביצוע מעקב שגרתי בהתאם להמלצות.

 

הכרת השדיים

חשוב לכל אישה להכיר את שדיה בכל גיל ובכל מצב, כדי שתוכל להבחין בשינויים, אם הם קיימים, ולפנות לרופאה להמשך בדיקה. אם מרגישים בגוש או בשינוי כלשהו בשד, חשוב לפנות לרופאה ולהתעקש לברר את טיבו.

 

בדיקת רופאה

מגיל 30 לערך, מומלץ להיבדק אחת לשנה על ידי רופאה המתמחה בבדיקת שד ידנית. הרופאה בודקת את השדיים ואת בלוטות (קשריות) הלימפה בבית השחי ובצוואר. הבדיקה נעשית כשהנבדקת יושבת ושוכבת. בהתאם לצורך ולשיקול דעתה, הרופאה תמליץ על בדיקות נוספות.

 

ממוגרפיה

  • על פי המלצות המועצה הלאומית לאונקולוגיה, על נשים מגיל 50 ומעלה לבצע בדיקת ממוגרפיה אחת לשנתיים, במכונים שאושרו על ידי משרד הבריאות. הודות ליוזמת האגודה למלחמה בסרטן, מפעילות כל קופות החולים תוכנית לאומית לסריקה בממוגרפיה ומזמינות את הנשים הנמצאות בגיל המתאים לבצע את הבדיקה בהתאם להמלצות.

  • לנשים שלהן קרובת משפחה מדרגה ראשונה שחלתה בסרטן השד, ולנשים הנמצאות בסיכון גבוה, מומלץ לבצע בדיקת ממוגרפיה פעם בשנה, מגיל 40, או בהתאם להמלצת הרופאה.

  • לנשים הנמצאות במעקב רפואי בשל אבחונן כנשאיות למוטציות גנטיות תורשתיות, או הנמצאות בסיכון גבוה לחלות בסרטן שד מסיבות אחרות ולנשים הנמצאות במעקב בשל ממאירות במעי הגס, השחלה או הרחם - מומלץ לבצע בדיקת ממוגרפיה על פי שיקול דעתה של הרופאה המטפלת (בדרך כלל מגיל צעיר יותר ובתדירות גבוהה יותר).

  • מתחת לגיל 50 מבנה השד הוא בדרך כלל צפוף וסמיך, וישנה פעילות הורמונלית המקשה על איתור שינויים בשד בבדיקת ממוגרפיה .

  • נטילת הורמונים חלופיים לאחר הפסקת המחזור החודשי עשויה גם היא לגרום לשינויים בצפיפות רקמת השד הנראים בצילום הממוגרפיה. לכן, לפני ביצוע הבדיקה, חשוב שהנבדקת תציין אם היא נוטלת הורמונים חלופיים, ובמשך כמה זמן.

בדיקת הממוגרפיה יעילה ב-90-80% מהמקרים. זוהי הבדיקה היחידה שהוכחה כמפחיתה את התמותה בכ-25%. עם זאת, מבנה שד צפוף עלול להסתיר ממצאים בשד, ולכן לעתים יש צורך להשלים את הבדיקה בבדיקות נוספות, כגון אולטרה-סאונד. נשים צעירות יותר צריכות לקבל הפניה רפואית מיוחדת לביצוע בדיקה זו.

 

בדיקת תהודה מגנטית - Magnetic Resonance Imaging) MRI)

בדיקת MRI של השד מומלצת כסריקה תקופתית לנשים שזוהו כנשאיות של מוטציות בגנים BRCA1, BRCA2, נשאיות מוטציה בגנים PTEN ,P53, נשים שטופלו בקרינה לבית החזה בצעירותן עקב מחלת לימפומה ע״ש הודגיקין, נשים לאחר ייעוץ גנטי שהוגדרו בסיכון של מעל 20% לחלות בסרטן שד ושאינן שייכות לקבוצה אתנית בה יש שכיחות למוטציות המוכרות, ולצורך מעקב של שד שני לנשאיות שחלו בסרטן שד.

לקבוצות אלו הבדיקה ניתנת חינם על ידי כל קופות החולים במסגרת סל הבריאות.

 

אולטרה-סאונד (Ultrasound, US, ABVS)

בדיקת האולטרה-סאונד אינה בדיקת סקירה, אלא בדיקה משלימה. היא יכולה לשמש כבדיקה לנשים צעירות מאוד, לבדיקת קשריות הלימפה בבית השחי, לבירור ממצאים שעלו בבדיקות דימות אחרות או לאחר ממוגרפיה במקרה של שדיים צפופים, ולהכוונת מחט הביופסיה, במקרה הצורך.

 

הגישה כיום היא שהאבחון המוקדם של סרטן השד והמעקב אחר נשים הנמצאות בסיכון צריכים להיות מותאמים לסיכון האישי של כל אישה לחלות, ולמבנה השד שלה כפי שנראה בבדיקת הממוגרפיה, תוך שימוש בשילוב מספר אמצעי הדמיה (דימות).

חוברות ומידע בנושאי אבחון מוקדם של סרטן השד, בדיקת ממוגרפיה ורשימת מכוני הממוגרפיה המאושרים ניתן לקבל ללא תשלום בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או באתר האגודה.

אבחון ממצא שהתגלה בשד

להבדיל מבדיקות הסקירה השגרתיות, שנועדו לבדיקת נשים בריאות ללא תסמינים, כאשר האישה עצמה, או הרופאה, מאתרים ממצא או מעלים חשד לכזה, ייעשה שימוש במספר בדיקות הדמיה כדי להגיע לאבחנה או כדי לשלול קיומו של גידול סרטני או ממצא המצריך המשך טיפול.

 

אם הבחנת בשינוי בשד:

  1. בקשי מהרופאה הפניה למרכז שד כוללני, הכולל צוות רב-מקצועי, שהוכח כיעיל יותר לאבחון ובמידת הצורך לטיפול בסרטן השד.

  2. אם התשובה בבדיקת ההדמיה שלילית, כלומר לא אובחן חשד לגוש ממאיר, אך את מרגישה בגוש, או אם בוצע ניקור בשד או בבית השחי במחט עדינה (FNA - Fine Needle Aspiration) והתשובה שהתקבלה הייתה שלילית - אל תסתפקי בכך, ובקשי לדעת מה מציע הצוות הרב-מקצועי לעשות כדי לשלול לחלוטין אפשרות קיומו של גידול סרטני.

  3. בררי אם ניתן לבצע ביופסיה במחט עבה (Core Needle Biopsy - CNB) בהנחיית אולטרה-סאונד, ממוגרפיה או אפילו MRI. בדיקה כזו חיונית כיום כדי לתכנן טוב יותר את הטיפול בכלל, ואת הטיפול הכירורגי בפרט, אם התוצאה חיובית.

    לאגודה 'מדריך לאישה שאובחנה עם ממצא בשד' אותו ניתן לקבל בשיחת חינם ל'טלמידע'®:
    1-800-599-995 או באתר האינטרנט של האגודה.

מידע נוסף על בדיקות האבחון השונות

ממוגרפיה

בדיקת ממוגרפיה היא בדיקה העושה שימוש בקרינת רנטגן בעוצמה נמוכה במטרה לאתר גידול סרטני בשד, לשלול את קיומו או לאתר את מיקומו אם הוא אינו ניתן למישוש. התהליך פשוט ונמשך כמה דקות. לעתים קרובות ניתן בבדיקת הממוגרפיה לזהות גידול עוד לפני שניתן להרגישו בבדיקה ידנית של רופאה. רוב מכשירי הממוגרפיה בישראל עומדים בתקנים הבינלאומיים ונמצאים במעקב סדיר של בקרת איכות. בבדיקה לוחצים את השד בין שני משטחים, פעם מלמעלה למטה ופעם מהצדדים.

 

לעתים הלחץ גורם לאי-נוחות או לכאב במשך שניות אחדות. אם את חשה בכאב - אל תחששי לדווח לטכנאית. היא תשתדל, ככל הניתן, להפחית את הלחץ שמפעיל המכשיר. ביום הבדיקה רצוי לא להשתמש בדאודורנט, אבקת טלק או קרמים כלשהם על השדיים ומתחת לבית השחי. מכשיר הממוגרפיה פולט קרינה ברמה נמוכה ביותר. במחקרים רבים הוכח כי התועלת מהשימוש בו גבוהה בהרבה מנזק אפשרי.

 

הערכת יעילות תוכנית סריקה באמצעות ממוגרפיה נמדדת ביכולת בדיקות סריקה אלו להוריד את שיעורי התמותה מסרטן שד באוכלוסייה נתונה. מומחים מאירופה בתחום תוכניות סריקה פרסמו בספטמבר 2012 סדרת מאמרים הסוקרים את הנושא במטרה להגיע לתמונה ברורה על יעילותה של הממוגרפיה, בייחוד לאור הטענות על אבחון יתר.

 

אבחון יתר מוגדר כאבחון באמצעות תוכנית סריקה שלא היה מאובחן במהלך חיי האישה, לולא נסרקה. למשל, גידול סרטני מקומי בצינורית (Ductal Carcinoma In Situ - DCIS) - שלב מחלה מוקדם וממוקד מאוד שלעתים אינו מתפתח לגידול חודרני (שחדר את דפנות הצינורית). נכון להיום, לא ניתן לדעת מראש אילו מהגידולים מסוג זה ייהפכו לחודרניים ואילו יישארו רדומים.

 

לכל בדיקה יש בצד היתרונות גם חסרונות, המתבטאים באפשרות שלא לגלות גידול ממאיר קיים, או לחשוד בטעות בגידול בעל התנהגות שפירה שהוא ממאיר. עם זאת, לאחר ששוקלים את היתרונות והחסרונות, מרבית רשויות הבריאות הרפואיות במדינות המערב בעולם ממליצות לכל אישה מעל גיל 50 על ביצוע ממוגרפיה אחת לשנתיים באופן שגרתי.

 

ממוגרפיה דיגיטלית וטומוסינתזיס

בטכנולוגיות חדישות אלו התמונה מושגת על ידי מערכת אלקטרונית, בליווי אמצעים טכנולוגיים שאינם משנים מהותית את מהלך הבדיקה מבחינת הנבדקת, אך יוצרים תמונה בעלת יכולת אבחונית טובה יותר. התמונות נשמרות במחשב ועל דיסק, במקום על סרט צילום. הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת עיבוד ממוחשב של התמונה לאחר ביצוע הצילום. לבדיקה זו כמה יתרונות:

  • יכולת הגדלת ממצאים שונים, כגון הסתיידויות קטנות, ללא צורך להזמין את האישה לבצע צילום הגדלה נוסף (יכולת ההגדלה עצמה קיימת גם בממוגרפיה שאינה דיגיטלית).

  • הצילומים נשמרים במחשב ואין סכנה כי יאבדו.

  • שיפור ניגודיות התמונה מאפשר להדגיש ממצאים בתמונת הממוגרפיה ובכך לשפר לעתים את דיוק הבדיקה.

  • יצירת 'חתכים' רנטגניים בעומק הרקמה, כדי להבהיר ממצאים שונים הנצפים בה.

בדיקות משלימות

כאשר מתגלה ממצא כלשהו בשד, הרופאה עשויה להיעזר גם באמצעי האבחון שלהלן:

אולטרה-סאונד (Ultrasound, US, ABVS)

האולטרה-סאונד מבוצע כבדיקה משלימה לבדיקת הממוגרפיה, בעיקר כדי להבדיל בין גוש ציסטי (המכיל נוזל) לבין גוש מוצק. הבדיקה אינה כרוכה בקרינה ומבוצעת במקביל או בהמשך לממוגרפיה, אך לא במקומה.

 

בדיקת תהודה מגנטית (MRI)

בדיקה זו מתבצעת באמצעות מגנט, ללא קרינת רנטגן. זוהי הבדיקה הרגישה ביותר לאבחון מוקדם של ממצאים חשודים או להערכה מדויקת של היקף מחלה ידועה בשד. היא מסייעת לעתים באבחון מחלה ממאירה בשד שלא אותרה בבדיקות אחרות, והסתמנה בקשריות לימפה נגועות בבית השחי ללא מקור ידוע.

 

לפני הבדיקה מוזרק חומר ניגוד (שאינו יוד) לווריד, ואבחנת הגידולים נעשית על סמך צביעה מוגברת ובולטת יותר של האזור החשוד, בהשוואה לרקמת השד סביבו. הבדיקה מעניקה מידע לגבי אספקת הדם בשד, כאשר ההנחה היא שבאזורי גידול סרטני תימצא אספקת דם מוגברת וחשודה. בדיקת MRI מצטיינת ברגישות גבוהה לתהליכים סרטניים (100-95%) אולם מאתרת גם ממצאים לא סרטניים ולכן לעתים תבוצע ביופסיה במהלך הבדיקה.

 

בדיקת MRI תתבצע במקרים הבאים:

  1. לפני ניתוח - בעיקר כאשר אין התאמה בין ממוגרפיה לאולטרה-סאונד וביניהן לבין הבדיקה הידנית.

  2. לבדיקת שאריות גידול סרטני בשד לאחר ניתוח - בקרב נשים עם שוליים חיוביים (הכוונה לרקמה הנותרת מסביב לגידול) לאחר ניתוחים משמרי שד (למפקטומי) למטרת בדיקת שארית גידול בשד. ניתן לבצע בדיקת MRI כבר לאחר כשלושה שבועות מהניתוח.

  3. למציאת מקור ראשוני לגידול - במקרים של סרטן גרורתי בבית השחי, או באזור אחר בגוף, כאשר הבדיקה הידנית, הממוגרפיה והאולטרה-סאונד נמצאו תקינים.

  4. בדיקת סקר בנשים נשאיות הגנים לסרטן השד ונשים בסיכון (מידע נוסף בהמשך).

בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (סי.טי., Computerized Tomography - CT)

בדיקת זו אינה משמשת ככלי לאבחון של סרטן השד, עקב רמת הקרינה הכרוכה בבדיקה ודיוקה המוגבל. עם זאת, משתמשים בה כדי לאבחן גרורות באזורים אחרים בגוף, אם יש חשש לכך, או למעקב עתידי.

 

בדיקות מיפוי עצמות

בדיקות המשמשות לאיתור גרורות בעצמות ולעתים גם לקביעת שלב המחלה בעת האבחון (staging), במיוחד במקרים בהם מדובר בגידול נרחב יחסית, או במחלה מתקדמת כאשר נמצאו קשריות לימפה נגועות. לפני בדיקות אלו מוזרק חומר רדיואקטיבי לווריד. לאחר המתנה של כשעתיים-שלוש תתבצע סריקה של כלל הגוף במשך 20 עד 30 דקות. בהתאם לצורך, יבוצעו מיפויים נוספים לאזורים מסוימים להדגמת ממצאים חשודים ו/או בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת של פליטת פוטון יחיד

(SPECT - Single-Photon Emission Computed Tomography).

 

בדיקת טומוגרפיה באמצעות פליטת פוזיטרונים (פט.סי.טי. -PET CT - Positron Emission Tomography)

בדיקה המשלבת סריקת CT ומיפוי. הבדיקה מתבצעת לאחר הזרקה לווריד, בדרך כלל בזרוע, של כמות קטנה של חומר רדיואקטיבי מיוחד הנקלט בתאים הסרטניים, הפעילים יותר ולכן נראים בבירור על גבי הסורק. בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל לכל הגוף, למעט הרגליים, אלא אם כן ישנה סיבה מיוחדת. הבדיקה מסייעת בקביעת שלב המחלה המדויק, ובוחנת את תגובת הגידול לטיפול.

 

כאשר ישנו חשד להישנות מחלה, לשיטה זו חשיבות להערכת מוקדי מחלה בלתי ידועים, בעיקר בהישנות מקומית, בהם הבדיקה מזהה גרורות מרוחקות. גם בדיקה זו מאופיינת ברגישות גבוהה מאוד ולכן מתגלה בה שיעור לא מבוטל של ממצאים המתבררים אחר כך כבלתי קשורים לסרטן השד, או אפילו חסרי חשיבות כלל.

 

מטרותיה העיקריות של הבדיקה:

  • קביעת שלב המחלה - על ידי זיהוי כל האזורים בהם מצויים תאים סרטניים.
  • הערכת הישנות מחלה.

  • הערכת תגובת החולה לטיפול.

ביופסיות

ביופסיית מחט עבה (Tru-Cut או Core Needle Biopsy)

בדיקה זו לרוב אינה כרוכה בכאב, נעשית בהרדמה מקומית ונמשכת זמן קצר בלבד. במהלך הבדיקה מוחדרת מחט חלולה, תוך כדי מישוש הגוש, במידה והוא נמוש. אם הגוש, או גבולותיו, אינם ודאיים, ייעשה שימוש בהנחיית אולטרה-סאונד במהלך הבדיקה. בעזרת המחט מוצאת רקמה בצורת גליל צר מהגוש בשד. מקובל לקחת בין 3 ל-6 גלילים מהגוש, ולשלוח אותם לבדיקה פתולוגית.

 

תוצאות הבדיקה הפתולוגית יינתנו עד שבועיים לאחר ביצוע הביופסיה, בהתאם למעבדה אליה נשלחה הדגימה. התשובה שתתקבל תהיה מדויקת לא רק לגבי תאים בודדים, אלא גם לגבי מיקומם והתייחסותם לרקמה סביב להם. כמו כן, ניתן לבדוק בדגימה את הימצאותם של קולטנים (רצפטורים) מיוחדים על גבי התאים הסרטניים - עובדה המסייעת בקביעת אופי הטיפול שייבחר.

 

ביופסיית מחט עבה בסיוע ואקום (Mammotome)

ביופסיה זו מיועדת לדגימת ממצאים או גושים קטנים והסתיידויות אשר זוהו בבדיקת סריקה בממוגרפיה. בדיקה זו נערכת בשכיבה על הבטן, בהרדמה מקומית, בהכוונת ממוגרפיה ממוחשבת המנתבת את מחט הביופסיה ישירות אל הממצא, בהנחיה מרחבית על ידי מחשב.

 

מהלך הבדיקה כולל החדרת מחט חלולה ובתוכה מכשיר חד, המחוברים למערכת ואקום. המכשיר נע בתוך רקמת השד בתנועה סיבובית ומוציא דגימת רקמה מהאזור המיועד לבדיקה. דיוק האבחנה רב יותר, מאחר והמכשיר דוגם את הרקמה באותו אזור באופן מדויק. בדרך כלל, בתום תהליך הדגימה תשאיר הרופאה הבודקת 'קליפ' מתכתי קטן באזור שנדגם, כדי לזהותו בעתיד, אם ״דרש. קליפ זה אינו מפריע או גורם לבעיות עתידיות כלשהן.

 

ביופסיה ניתוחית (דגימת רקמה, Excisional Biopsy)

במקרים נדירים לא ניתן לאבחן בוודאות באמצעי האבחון שהוזכרו אם הממצא הוא ממאיר או שפיר ונדרשת ביופסיה כירורגית פתוחה של הממצא. אם הליך זה הומלץ - יש לשקול זאת היטב, ואולי אף לשמוע חוות דעת נוספת. הפעולה יכולה להתבצע בהרדמה כללית או מקומית, והדגימה חייבת להישלח לבדיקה פתולוגית.

 

לפי תקנות משרד הבריאות הביופסיה מתבצעת בנפרד מהניתוח המלא. האישה רשאית וזכאית לבקש הפרדה בין פעולת הביופסיה, בכל דרך בה תתבצע, לבין הניתוח המלא. הפרדה זו מאפשרת לאישה שהות נוספת להכין את עצמה, להתייעץ ולהיות שותפה בבחירת סוג הניתוח. העיכוב הקצר בין האבחנה לבין הניתוח אינו פוגע בסיכויים להחלמה.

 

לא נהוג היום, למעט מקרים חריגים מאוד, לבצע את הניתוח כולו ללא ידיעה מראש מה אפיוניו הפתולוגיים של התהליך בשד. אם האישה מחליטה על ביצוע מיידי של הניתוח לאחר הביופסיה, הגוש שנכרת נבדק במיקרוסקופ בעוד האישה נמצאת בהרדמה. לצורך הבדיקה מוקפא הגוש ולכן הבדיקה נקראת חתך קפוא (Frozen Section). כאמור, גישה זו מתאימה רק למקרים חריגים ביותר, אך עדיין משמשת, בחלק מהמקרים, להחלטה על היקף הניתוח הנדרש בבית השחי.

חזרה למעלה >>


סוגי גידולים בשד

גידולים שפירים

גושים בשד הם תופעה נפוצה. אצל כ-80% מהנשים החשות בגוש מדובר בגידולים שפירים, כיסיות, או בשמם המוכר יותר - ציסטות, המהווים שקיקי נוזל שמקורם בתהליכים הורמונליים ברקמת השד. סוג שכיח נוסף של גושים שפירים בשד הוא פיברואדנומה, המורכב מרקמה סיבית-בלוטית. שליש עד מחצית מהנשים בעולם המערבי חוות בעיה כלשהי בשדיים, כגון נפיחות, כאב, רגישות, גושים ועוד.

 

ציסטות

נשים רבות בגיל הפוריות (בעיקר בגילאים 40-30) חוות מצב המכונה 'שדיים ציסטיים' (Fibrocystic Breasts). במצב זה מתפתחים כיסים המכילים נוזל, בשד אחד או בשניהם, העלולים להתנפח ולגרום לכאבים שיכולים להיות קשורים למחזור החודשי (וסת). בדרך כלל, עם סיום הדימום הווסתי, הציסטות נוטות להצטמק. מצב זה אינו מחלה, אלא מיוחס לשינויים ההורמונליים בגוף האישה בהתאם למחזור החודשי. אין קשר בין הופעת ציסטות אלו לבין גידול סרטני בשד.

 

עם זאת, אישה בעלת שדיים ציסטיים חייבת להכיר את שדיה היטב, כדי שתוכל להבחין בשינוי כלשהו שחל בהם, ואם חל שינוי - עליה לפנות מיידית לרופאה המטפלת. הזמן הטוב ביותר לביצוע בדיקה על ידי הרופאה הוא כשבוע ימים לאחר תחילת הדימום, כשהנוזלים בציסטות נספגים. בנוסף, על האישה להקפיד על ביקורת רפואית שגרתית בהתאם להמלצות (ראי בהמשך).

 

פיברואדנומה (Fibroadenoma)

גידולים שפירים בשד, שמקורם אינו בתעלות החלב, אלא ברקמת החיבור שביניהן. מצב זה שכיח מאוד אצל נשים צעירות (בדרך כלל, עד גיל 35-30). גידולים אלו אינם מהווים סכנה, וניתן לזהותם בבירור באולטרה-סאונד. כשמדובר בגושים קטנים (פחות מ-1 ס"מ), בנשים צעירות ללא גורמי סיכון, ניתן לקבוע את האבחנה על בסיס האולטרה-סאונד בלבד. בגושים גדולים מ-2-1 ס"מ מומלץ לבצע ביופסיית מחט בהנחיית אולטרה-סאונד.

 

גידול שפיר מסוג זה עשוי להיספג מעצמו, להישאר ללא שינוי שנים רבות או לגדול. יכולים להיות כמה גידולים, בשד אחד או בשניהם. אם במהלך המעקב אחר הגידול מתברר כי הוא מתפתח - יומלץ על הסרתו מהשד. גידול אחר מאותה משפחה, אך נדיר הרבה יותר, הוא גידול פילודס (Phyllodes Tumor) העלול להופיע בצורתו השפירה או הממאירה. אם הביופסיה מעלה חשד לגידול מסוג זה מומלץ להסירו, גם אם מדובר בצורתו השפירה.

 

פפילומה תוך צינורית

גידולים קטנים המופיעים בתוך תעלות המוליכות חלב אל הפטמה, ועלולים לגרום להפרשות שונות מהפטמה. ההפרשה יכולה להיות צלולה, צהובה, ירוקה, אפורה, חומה או דמית. מאחר והפרשה כזו עלולה להעיד על קיומו של גידול סרטני, תילקח ממנה דגימה ותישלח לבדיקת מעבדה. בדרך כלל מדובר בממצאים שפירים המעידים על תהליך דלקתי כלשהו בשד. ממצאים אלו מצריכים בירור מלא ולעתים קרובות הסרה כירורגית.

 

אם מגלים גוש בשד, אין לדחות את הביקור אצל הרופאה. כל ממצא בשד מחייב בדיקה וחשוב לא לדחותה. ברוב המקרים, כאמור, אין מדובר בגידול ממאיר, אך במידה וכן, גילוי מוקדם הוא המפתח לריפוי. כאמור, גם גברים יכולים לפתח סרטן שד, אולם השכיחות אצלם קטנה פי 100 מזו שאצל נשים.

 

גידולים סרטניים (ממאירים)

סרטן שד לא-חודרני Ductal Carcinoma in Situ) DCIS)

גידול סרטני בשלב מוקדם, הממוקם בתוך צינוריות החלב בלבד (נקרא לעתים גם 'גידול טרום-חודרני' או 'סרטן שד תוך-צינורי'). גידולים אלו עלולים להכיל בתוכם מוקד של גידול סרטני חודרני, כך שאם אינם מטופלים בשלב מוקדם, הם עלולים להתפשט לרקמות סמוכות ולאיברים מרוחקים. כיוון שאין דרך לנבא באלו מקרים מצב זה עלול לקרות, הצוות הרפואי יטפל במחלה בהתאם.

 

אישה שחלתה בסרטן שד לא חודרני נמצאת בסיכון גבוה מעט יותר מזה הקיים באוכלוסייה הכללית לחלות בגידולים נוספים בשד הפגוע, או הבריא, ולכן עליה להיות במעקב שגרתי ולבצע ממוגרפיה אחת לשנה. מרבית הנשים אינן חוות תסמינים מוקדמים, כך שהגידול מתגלה באמצעות בדיקת ממוגרפיה שגרתית.

 

כיום, כאשר בדיקת הממוגרפיה מתבצעת בישראל באופן שגרתי אחת לשנתיים כחלק מהתוכנית הלאומית לנשים בגילאי 74-50, מקרים רבים יותר של סרטן שד מסוג זה מתגלים. במקרים רבים גידולים אלה לא הופכים להיות חודרניים, אבל לא ניתן לדעת מראש אלו מהם יהפכו לכאלה. לעתים חלק מהנשים חשות גוש בשד או סובלות מפריחה או מהפרשת נוזלים מהפטמה. תופעות אלה יכולות להיות מוגבלות לפתחי תעלות החלב בפטמה עצמה, מצב המכונה 'מחלת פאג'ט' (הסבר להלן).

 

סרטן שד חודרני

רוב הגידולים בשד הם מהסוג החודרני (Invasive Breast Cancer) פירוש הדבר שתאים סרטניים חדרו את דופן צינוריות החלב או הבלוטות והתפשטו לרקמת השד. שני הסוגים הנפוצים הם:

  • קרצינומה דקטלית (Ductal Carcinoma) שמקורה בצינוריות החלב. מרבית גידולי השד החודרניים (כ-80%) הם מסוג זה.

  • קרצינומה לובולארית (Lobular Carcinoma) שמקורה ברקמה בלוטית. מהווה כ-10% מגידולי השד החודרניים.

סוגי סרטן שד לא שכיחים:

מחלת פאג'ט (Paget's Disease of the Nipple)

מחלה המתבטאת בתסמינים הדומים לאקזמה של העור על הפטמה או באזור העטרה. לעתים, אצל נשים הסובלות ממחלת פאג'ט, המחלה מלווה בגידול סרטני פולשני מאחורי הפטמה. במקרים אחרים מדובר בגידול סרטני מסוג סרטן שד לא חודרני (DCIS). מחלת פאג'ט היא מחלה נדירה יחסית המאובחנת באישה אחת או שתיים מתוך 100 חולות סרטן שד. המחלה נפוצה בעיקר בקרב נשים בשנות ה-50 לחייהן, ונדיר מאוד שהיא מאובחנת בקרב גברים.

 

תסמיני מחלת פאג'ט דומים מאוד לאלו של מחלות אחרות בעור, כגון: אקזמה, דרמטיטיס או פסוריאזיס. התסמין הראשון הוא פריחה קשקשית אדומה שאינה חולפת על הפטמה, לעתים גם על העטרה. עם הזמן האישה עלולה לחוות כאבים, עור הפטמה והעטרה עלול להפוך לדלקתי, וייתכנו דימומים, כיבים ופצעים על עור השד. בקרב חלק מהנשים הפריחה מלווה בגרד ובצריבה. לעתים מופיעות גם הפרשת נוזלים ושקיעה של הפטמה. רק אצל מחצית מהנשים המאובחנות במחלת פאג'ט ניתן לחוש בזמן האבחון בגוש בשד.

 

תהליך אבחון המחלה דומה לאבחון סרטן השד, וכולל ביופסיה, ממוגרפיה ואולטרה-סאונד. כאשר התופעות הללו מתמשכות, יש לפנות לרופאה כירורגית על מנת לשלול קיומה של מחלה זו.

 

סרטן שד דלקתי (Inflammatory Breast Cancer)

סרטן שד דלקתי הוא מצב נדיר יחסית, בו גידול סרטני בשד חודר לתוך תעלות הלימפה בעור השד ויוצר מעין דלקת. התאים הסרטניים אינם מתפתחים כקבוצה (גוש), אלא גדלים לאורך התעלות הקטנות בעור השד (כלי הלימפה) וחוסמים אותן. ישנן נשים שגופן מגיב להימצאותם של התאים הסרטניים בכלי הלימפה ואז מראה השד הוא נפוח ודלקתי (ומכאן שמה של המחלה) תפקידה של מערכת הלימפה בגוף הוא לסלק נוזלים, חיידקים וחומרי פסולת שנוכחותם בגוף אינה רצויה.

 

לעתים קרובות תסמיני המחלה מופיעים באופן די פתאומי. השד נראה אדום, דלקתי, חם ונפוח למגע. על עור השד עלולים להופיע חריצים או סימנים בולטים, במקרים מסוימים העור הופך מצולק, בדומה לקליפת תפוז (תופעה הנקראת 'peau d'orange')

תסמינים אחרים כוללים גוש, כאבים בשד או בפטמה והפרשה מהפטמה. סרטן שד דלקתי עלול להתפשט מהר יותר מגידולים סרטניים אחרים בשד, ולכן הטיפול במחלה יינתן מוקדם ככל האפשר. במקרי סרטן שד דלקתי, תמיד יינתן טיפול כימי ראשוני, ורק לאחריו יבוצע ניתוח.

 

סרקומה (Sarcoma)

גידול סרטני נדיר ברקמה החיבורית של השד.

חזרה למעלה >>


קביעת שלב המחלה

המונח 'שלב המחלה' מתייחס למכלול הנתונים על אודות מחלת הסרטן שאובחנה: אפיון תאי הגידול, מצב קשריות הלימפה, וקיומן או אי-קיומן של גרורות מרוחקות. שלב המחלה מסייע בתכנון הטיפול בשלב האבחון ומהווה חלק ממערך הנתונים להערכת הסיכון להישנות המחלה בעתיד.

 

שלב 0

מדובר בגידול לא חודרני, המוגבל על ידי קרום דק הנקרא 'קרצינומה מקומית' Carcinoma) in situ). גידול זה אינו שולח גרורות ואינו מערב קשריות לימפה. בשלב זה מסווג הגידול 'סרטן שד לא חודרני'  (DCIS - Ductal Carcinoma In Situ).

 

שלב 1

גידול סרטני בקו<