על חקיקה בתחום הגבלת עישון בישראל
שיעור המעשנים בישראל בקרב בני 21 ומעלה, נכון לשנת 2014, עומד על כ-19.8%, כך על פי סקר הבריאות הלאומי שפורסם לרגל "היום הבינלאומי ללא עישון" 2015. נתון זה משקף את מגמת הירידה בשעורי העישון בישראל, ירידה שהחלה בשנות ה-70.
27.3% מכלל הגברים בישראל מעשנים ו-12.6% מכלל הנשים בישראל מעשנות. שיעורי העישון באוכלוסייה היהודית הם 18.4%, ושיעורי העישון המשוקללים באוכלוסייה הערבית הם 26.3%. שיעורי העישון הם 23.1% בקרב גברים יהודים, 14% בקרב נשים יהודיות, 46.6% בקרב גברים ערבים ו-6.1% בקרב נשים ערביות.
בקרב גברים, בכל קבוצות הגיל, שיעורי העישון גבוהים יותר באוכלוסייה הערבית בהשוואה לאוכלוסייה היהודית (פי 1.6 בקבוצת הגיל 21-34, ופי 2.7 בקבוצת הגיל 50-64). בקבוצות הגיל 21-64 שיעורי העישון גבוהים יותר בקרב נשים יהודיות בהשוואה לנשים ערביות (פי 1.8 בקבוצת הגיל 21-34 ופי 3.9 בקבוצת הגיל 50-64).
מאותו הדו"ח עולה כי הגיל הממוצע להתחלת עישון סיגריות היה 18.2 שנים בקרב גברים יהודים ו-20.6 שנים בקרב נשים יהודיות; 19.9 שנים בקרב גברים ערבים, ו-26.51 שנים בקרב נשים ערביות.
על פי נתוני המחקר הישראלי של התנהגויות בריאות בקרב ילדים בגיל בית הספר (בו משתתפים בני נוער בכיתות ו', ח' ו-י'), אשר נערך כחלק ממחקר רב לאומי של ארגון הבריאות העולמי, בין השנים 2011-2010 אחוז התלמידים שהתנסו אי פעם בעישון סיגריות, או מוצרי טבק, עמד על 18.9% בקרב תלמידים יהודים ו-19.2% בקרב תלמידים ערבים.
אחוז התלמידים, שדיווחו שהם מעשנים סיגריות או מוצרי טבק לפחות פעם בשבוע, עמד על 6.1% בקרב תלמידים יהודים, ו-10.4% בקרב תלמידים ערבים.
אחוז התלמידים, שדיווחו שהם מעשנים סיגריות או מוצרי טבק לפחות פעם ביום, עמד על 3.9% בקרב יהודים, ו-6.2% בקרב ערבים.
שיעורי העישון הגבוהים ביותר נצפו בקרב בנים בכיתה י': 20.9% בקרב תלמידים יהודים. ו-24.1% בקרב בנים ערבים, המעשנים לפחות פעם בשבוע.
שיעורי העישון בקרב חיילים אשר התגייסו לצה"ל בשנת 2012 היו 30.6%, ושיעורי העישון בקרב חיילים שהשתחררו מצה"ל בשנת 2012 היו 29.3%. בקרב המתגייסים בשנת 2009, אשר רובם השתחררו בשנת 2012, שיעורי המעשנים היו 33.8%.
שיעורי העישון בקרב מתגייסות בשנת 2012 היו 23.3%, ושיעורי העישון בקרב המשתחררות בשנה זו היו 25.9%. בקרב המתגייסות בשנת 2010, שמייצגות ברובן את המשתחררות בשנת 2012, שיעורי העישון בעת הגיוס היו 24.6%. בשנת 2012 עמד שיעור המעשנים החדשים על 3.8% מכלל המשתחררים, ואילו אחוז המשתחררות שהחלו לעשן בזמן השירות הצבאי היה 4% מכלל המשתחררות (הנתונים נלקחו מדו"ח שרת הבריאות על העישון לשנת 2014).
מידע נוסף על שעורי העישון בישראל ניתן לקרוא בדו"ח שר הבריאות על העישון בישראל
חזרה למעלה >>
האגודה למלחמה בסרטן קידמה בעבר ומקדמת כיום חקיקת חוקים בנושא הגבלת העישון, לדוגמא:
החוק להגבלת העישון במקומות ציבוריים שנחקק בשנת 1983 ביוזמת האגודה למלחמה בסרטן, יצר תקדים עולמי. ישראל הייתה המדינה הראשונה בעולם, שחוקקה חוק להגבלת עישון. לפי לשון החוק נאסר העישון בכל מקום ציבורי, כמו בתי קולנוע, אוטובוסים ועוד.
בשנת 1987 הורחב החוק לאיסור העישון במקומות ציבוריים גם במסעדות, בתי אוכל, רכבות, מרכולים, טיסות פנים וטיסות לחו"ל.
בדצמבר 2004, בסיוע האגודה למלחמה בסרטן, נכנסו לתוקף תיקוני חקיקה נוספים לחוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק: בוטל השימוש במונח "לייט" על גבי כל חפיסות הסיגריות, וכן נאסר שימוש בכל מונח, או סימון מטעה אחר, העלול ליצור רושם שהמוצר מזיק פחות ממוצר טבק אחר.
בנובמבר 2007 הורחב ותוקן החוק שוב:
מעתה האחריות למניעת העישון מוטלת על בעל המקום הציבורי, ולא רק על המעשן עצמו. בעל המקום הציבורי נושא באחריות פלילית.
חלה חובה על בעל מקום ציבורי לקבע בו שלטים המורים על איסור העישון, וחל איסור להציב מאפרות. כמו כן, הורחבו הקנסות באופן משמעותי: מעשן במקום אסור ייקנס ב-1,000 ₪, ובעל המקום ייקנס ב- 5,000 ₪.
במאי 2012 אושרו תוספות חדשות לחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים, בדגש על מקומות פתוחים:
בין התוספות לחוק שאושרו: איסור עישון בתחנות אוטובוס מקורות, וכן ברציפי רכבת (למעט אזור שיוקצה לעישון), גני אירועים, מקלטים ציבוריים, בריכות שחיה ועוד.
בדצמבר 2012 בעקבות עתירה לבג"צ שהוגשה באמצעות יו"ר המועצה הלאומית למניעת עישון נאסר עישון סיגריות על בימת התיאטרון.
במאי 2013 אושרה ויושמה העלאת המיסוי על סיגריות, וכן צומצם הפטור ממכס הניתן ביבוא אישי של טבק, מ-400 סיגריות ל-200 (פאקט אחד במקום שניים), לכל נכנס שגילו 18 שנה לפחות.
בשנת 2014 אושרה תוספת לחוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים, ונקבע כי חל איסור על עישון באצטדיוני ספורט (למעט אזורים נפרדים של מושבים שהוקצו לעישון בידי הנהלת האצטדיון, אם הוקצו, ובלבד שמספר המושבים אינו עולה על רבע ממספר המושבים באצטדיון כולו).
לחצו כאן לנתונים נוספים בנושא חקיקה כנגד העישון
עשן הסיגריה מכיל כ- 7,000 כימיקלים שונים, כ- 70 מהם ידועים כחומרים מסרטנים (מחוללי סרטן, קרצינוגנים). שניים מהם, בנזופירן -NNK, הם בעלי פוטנציאל מסרטן גבוה במיוחד. האיברים הבאים במגע ישיר ומיידי עם עשן הסיגריה, כגון חלל הפה, הלוע, הושט, הגרון והריאות, הם הניזוקים ביותר.
בין החומרים המסרטנים נמצאים:
התשובה חיובית. מזה כ- 50 שנה ידוע הנזק הכבד שמסב העישון לבריאותם של גברים, נשים ובני נוער בכל הגילים.
ארגון הבריאות העולמי הכריז כי עישון הינו גורם המוות מספר 1 בעולם הניתן למניעה! כמו כן, צופה הארגון כי עד שנת 2020 ימותו כעשרה מיליון איש בעולם, כתוצאה מנזקי העישון, אם מספר המעשנים לא יפחת.
העישון גורם לנזקים בריאותיים רבים ומגוונים כגון: מחלות סרטן, כלי דם, מחלות ריאות, אין אונות, פגיעה בראייה, דלדול מאגרי ויטמין C בגוף ועוד. לעתים קרובות הנזק הגופני שנגרם מהעישון אינו ניתן לתיקון. העישון מקצר את תוחלת החיים בכ-10 שנים בממוצע.
נהגים מעשנים מעורבים פי 3 בתאונות דרכים בהשוואה לנהגים לא מעשנים מכיוון שהעישון מסיח את דעתם מהנהיגה.
על פי הערכות, העישון אחראי לכ-30% מכלל מקרי המוות מסרטן. מלבד סרטן הריאה, קשור עישון מוצרי הטבק לסוגי סרטן אחרים: סרטן הלוע, הגרון וחלל הפה, הושט, שלפוחית השתן, הכליה, הלבלב, השד, צוואר הרחם ועוד.
בנוסף, מסתכנים המעשנים פי שניים ויותר מהלא-מעשנים במחלות לב כליליות, מחלות כלי-דם, התקפי לב, שבץ מוחי ומוות פתאומי.
המעשנים הם בעלי סיכויים גבוהים לפתח מחלות ריאה ודרכי הנשימה, כגון: נפחת הריאות (אמפיזמה, COPD) ומחלות ריאה חסימתיות כרוניות, שאינן גורמות בהכרח למוות מיידי, אך פוגעות באיכות החיים של המעשן, ועלולות לגרום לנכויות קשות. שיעורי התמותה מסרטן בדרכי הנשימה העליונות, בשפתיים, בלשון ובפה - גדולים אצל מעשנים פי 10 ויותר מאשר אצל הלא-מעשנים.
ציבור הגברים המעשנים מצוי בסיכון גדול יותר לאימפוטנציה (אין-אונות), בהשוואה ללא מעשנים.
הוכח כי העישון והסיבוכים הנובעים ממנו משפיעים לרעה על החולים בכיב קיבה ומקשים על ריפויו. שיעור התמותה בקרב החולים במחלה זו גדול אצל המעשנים פי 2.9 מאשר אצל הלא-מעשנים. כמו כן, הוכח כי העישון פוגע בכושר הגופני ומזרז את הזדקנות עור הפנים.
במחקרים נמצא קשר סיבתי ברור בין העישון לבין ירידה בראייה וירוד (קטראקט), אוסטיאופורוזיס וצפיפות עצם נמוכה, שברים בצוואר הירך, כיב פפטי (אולקוס), הסתיידות עורקים, מתח נפשי וירידה בפוריות אצל גברים ונשים.
מחלות נוספות שנמצאו, על פי מחקרים, קשורות לעישון, כוללות: סוכרת, דלקת ריאות, שחפת, דלקת חניכיים, מצב בריאותי ירוד ועוד.
במחקר שפורסם בשנת 2015 על ידי החברה האמריקנית לסרטן (American Cancer Society) העישון מעלה את הסיכון לחלות בזיהומים שונים, מחלת כליות ומחלת מעיים, שנגרמת עקב פגיעה בזרימת הדם.
ככל שעולה מספר שנות עישון הסיגריות ומספר הסיגריות ליום ("מספר שנות חפיסה״), כך גדל הסיכון לתחלואה בסרטן הריאה, מחלות סרטן אחרות ומחלות ריאה. הסיכון לחלות בסרטן הריאה גדול פי 20 מאשר אצל הלא-מעשנים ופער זה גדל ככל שמעשנים יותר סיגריות.
בקרב מעשנים כבדים, הצורכים 40 או יותר סיגריות ליום, שיעורי התמותה של הגברים שהחלו לעשן לפני גיל 20 גבוהים במידה ניכרת משל אלה שהחלו לעשן בגיל 25. 50% מהצעירים המעשנים כיום, שימשיכו לעשן, ימותו בשל מחלות הקשורות לעישון.
הסיכון של מעשנים מתחת לגיל 40 ללקות בהתקף לב גדול פי 5 בהשוואה ללא מעשנים. 75% מהלוקים בהתקפי לב עד גיל 45 הינם מעשנים.
בכל שאיפה האוויר נכנס גם לריאות. בשאיפות לא עמוקות, בהן מרבית העשן נשאר בדרכי הנשימה העליונות, החומרים והרעלים הכימיים מעשן הסיגריות נספגים בפה, בשפתיים, בלשון ובחלל האף, ועלולים לגרום לסרטן באזורים אלו. בנוסף לכך, הצטברות זו גורמת לפגיעה בחושי הטעם והריח של המעשן. לכן, רמת הסיכון לסרטן, כמו גם נזקי העישון למעשן הסביל, נותרים בעינם.
סיגריות אלו פוגעות בבריאותו של המעשן באותה מידה כמו סיגריות אחרות, רגילות, וייתכן שאף יותר מהן. השימוש במונח סיגריות "לייט" הוא תרמית של יצרניות הטבק, כחלק משיטות השיווק המתוחכמות שלהן.
יצרניות הטבק בחרו במונח סיגריות "לייט" כדי לתאר סיגריות המכילות פחות ניקוטין, החומר הגורם להתמכרות לעישון, ולכן אמורות להיות מסוכנות פחות למעשן. העובדה שסיגריות אלו מכילות פחות ניקוטין בהשוואה לסיגריות אחרות, גורמת למעשן לשאוף לריאותיו שאיפות עמוקות יותר, עשן רב יותר, ו"להחזיק" את העשן בריאות זמן רב יותר, כדי לאפשר ספיגה רבה יותר של ניקוטין. כתוצאה מכך, המעשן סופג לריאותיו כמויות גדולות יותר מאותם 7,000 הכימיקלים הנמצאים בסיגריה, בהם כ-350 חומרים מסוכנים וכ-70 חומרים מסרטנים.
המנטול הוא תוספת המשנה את טעמו של העשן, אך לא את מרכיביו והשפעתו. להיפך, ישנם מחקרים בהם נמצא שמנטול מאיץ את ההתמכרות לניקוטין, מטשטש את טעמה המר של הסיגריה ובכך גורם לצריכה מוגברת של סיגריות.
הנרגילה היא כלי לעישון טבק. הנרגילה בנויה מראש, גוף, צינורית עם פיה וצנצנת זכוכית לאחסון המים. תהליך שריפת הטבק מתחיל בראש הנרגילה, וזאת בעזרת בעירה של גחלי פחם שהטבק נמצא בסמוך אליהם. המעשן שואף לריאותיו את עשן הטבק לאחר שעבר דרך הצינורית, ודרך המים שבגוף הנרגילה.
מחקרים רבים מראים כי עישון נרגילה מזיק לבריאות, בדומה לעישון סיגריות ואף יותר:
נרגילה מסוכנת ומזיקה כמו 100 סיגריות
מקובל לחשוב כי מעשני המקטרת והסיגרים מסתכנים פחות במחלות הקשורות לעישון, אולם מתברר כי אין זה נכון כלל וכלל. מעשני סיגרים ומקטרות מסתכנים במידה רבה בתחלואה במחלת הסרטן בפה (שפתיים, חניכיים, לשון), בגרון ובוושט, זאת בהשוואה ללא מעשנים ואפילו בהשוואה למעשני סיגריות.
סיגרים מכילים חומרים ממכרים, רעילים וגורמי סרטן כמו סיגריות והם אינם 'אלטרנטיבה בטוחה' לסיגריות. סיגר אחד יכול להכיל כמות טבק זהה לזו הנמצאת בקופסת סיגריות שלמה. מחקרים מראים כי גברים המעשנים לפחות 5 סיגרים ביום, ושואפים באופן בינוני את העשן לריאותיהם, נמצאים בסיכון למות מסרטן הריאות רק במעט פחות מהסיכון של מעשן קופסת סיגריות שלמה.
מחקרים מצאו, שבעשן סיגריות המריחואנה קיימים חומרים מסרטנים, בדומה לחומרים שבעשן הטבק. הוכח כי חומרים אלה עלולים לגרום לסרטן הריאה, ולמחלות באזור הראש והצוואר (סרטן הגרון, סרטן הלוע, סרטן חלל הפה, סרטן הוושט, סרטן חלל האף, סרטן קנה הנשימה, סרטן הצוואר).
לדוגמה: הסיכון לחלות בסרטן הצוואר והראש בקרב אלה שעישנו סיגריית מריחואנה מדי יום ולא עישנו סיגריות רגילות, היה גדול פי 2.1 מהסיכון של אלה שמעולם לא עישנו מריחואנה. הסיכון גדל עשרות מונים כאשר האדם מעשן סיגריות טבק ובנוסף מעשן מריחואנה.
התשובה שלילית. מחקרים מראים, כי שיעורי התחלואה מסרטן הנגרם עקב עישון מהווים 30% מכלל מקרי המוות מסרטן, בעוד ששיעור התמותה מסרטן שנגרם עקב חשיפה למסרטנים סביבתיים, הוא כ- 2% ממקרי הסרטן. מחקרים מצאו גם כי ריכוז החלקיקים הרעילים הנמצא בעשן הסיגריות גבוה ומסוכן יותר, מאשר החלקיקים הנפלטים מאגזוז של אוטובוס חולף.
בקליפורניה הוכרז עשן הסיגריות כזיהום אוויר, בדומה לזיהום הנפלט ממנועי אוטובוסים או ארובות, והוא מסווג בדרגה הגבוהה של חומרים הגורמים לסרטן בבני אדם.
זיהום אוויר במקומות סגורים, הנגרם בין השאר מעישון סיגריות (עישון פסיבי), הוא אחד מחמשת הסיכונים הסביבתיים הגדולים ביותר לבריאות הציבור. חשיפה לעישון פסיבי הוכחה במספר רב של מחקרים כגורם סיכון להתפתחות סרטן ריאות ומחלות אחרות הקשורות בעישון.
שיעור התמותה מסרטן ריאה, גדול פי 10-20 בקרב מעשנים לעומת לא מעשנים. קרוב ל-90% מכלל מקרי סרטן הריאה בגברים ונשים מופיעים אצל מעשנים, מעשנים לשעבר, או אנשים שנחשפו לעישון פסיבי רב.
תפקידן של הריאות הוא לאפשר חילוף גזים מהדם: לשחרר פחמן דו חמצני ולספק חמצן, שיגיע לכל איברי הגוף. החמצן מתאחד עם חומרי המזון, המהווים את הדלק של מיליארדי התאים שבגוף האדם, ומשחרר את האנרגיה האצורה בהם.
אנרגיה זו מקיימת את פעילות התאים, שאינם יכולים להתקיים ולתפקד ללא חמצן. אספקת חמצן תקינה מבטיחה פעולה תקינה של הגוף וכושר גופני טוב, הנפגע אם נפגמת אספקת החמצן לגוף.
ראשיתו בפעולת הנשימה. האוויר שאנו שואפים, ואשר אחד ממרכיביו החשובים הוא החמצן, נכנס דרך האף והפה, מגיע אל הלוע, ומשם אל הגרון והקנה. מהקנה מתפצל האוויר אל הסמפונות, ומשם אל שתי הריאות. בריאות זורם האוויר ברשת צינורות, שקוטרם הולך וקטן, עד שהוא מגיע לאשכולות זעירים של שקיקים מיקרוסקופיים, המכונים "נאדיות הריאה".
הנאדיות האלה הן למעשה האיברים בהם מתבצע חילוף הגזים, כלומר קליטת החמצן לתוך הדם, ופליטת דו תחמוצת הפחמן. קרומי הנאדיות עטופים ברשת של כלי דם דקיקים הנקראים נימים. החמצן שבנאדיות מפעפע וחודר לדם שבנימים דרך קרומית דקיקה ורגישה. מן הנימים עושה הדם המעורב בחמצן את דרכו הארוכה אל איברי הגוף השונים.
ניתן לומר, שכדי לספק לגוף את מלוא תצרוכת החמצן שלו, התפתחו הריאות למערכת סבוכה ויעילה של נאדיות וכלי דם המשתלבים אלה באלה.
כדי לשמור על הריאות, הממלאות תפקיד כה חיוני בגוף, קיימת מערכת סינון משוכללת, שדרכה עובר האוויר בעת הנשימה. תחנת הסינון הראשונה היא האף. במחילותיו נעצרים רבים מחלקיקי האבק והחיידקים, הנתפסים על ידי הריר או השערות שבתוך האף. תחנת הסינון השנייה היא הקנה, אשר הריר בתוכו קולט חלקיקים שהצליחו לעבור את מחילות האף.
לעתים פולטים האף והקנה את החלקיקים הזרים שנצטברו בהם באמצעות עיטוש או שיעול. לאחר מכן, מגיע האוויר אל הסמפונות ודרכם אל הנאדיות הקטנטנות. גם כאן פועל רפלקס השיעול ופולט החוצה חלקיקים מגרים, שהצליחו לעבור את המסננות הקודמות. הדופן הפנימית של הסמפונות מכוסה תאי ציפוי בעלי שערות דקיקות, הנקראות ריסיות, אלה מתנועעות בקצב של 1,000 תנועות בדקה בכיוון הפוך לתנועת האוויר הנכנס לריאות.
בתנועתן המשולה לתנועת מסוע, הן מסלקות כלפי מעלה גופים זרים וחלקיקים החודרים לדרכי הנשימה והעלולים להפריע לפעולת הריאה. בדופן הסמפונות מצויים גם תאים בדמות גביע, המפרישים ריר. ריר זה הוא אמצעי נוסף לסילוק הגופים הזרים הנכנסים לריאות.
העישון הורס את מנגנון הסינון העדין. יש לזכור, כי קרוב ל- 90% מהחלקיקים הנשאפים עם עשן הסיגריות נותרים בדרכי הנשימה וברקמת הריאות. הגירוי המתמיד של החומרים המזהמים, שמקורם בעישון, הורס את הריסיות העדינות תחילה, והללו אינן מסוגלות עוד להעביר ולסלק את הריר המכיל את חומרי הפסולת המרובים. בנוסף, הגירוי שיוצר העישון גורם ליצירה מוגברת של ריר וליחה על ידי תאי הגביע, אולם כיוון שהריסיות נהרסו, אין מי שיסלק את כמויות הריר המוגברות והריר נשאר כלוא בסמפונות ומצטבר בהן.
הסמפונות אינן יכולות לתפקד כראוי בסביבה החדשה והן מנסות להשתחרר מהליחה שנצטברה בהן. הדרך היחידה הפתוחה לפניהן היא השיעול. שיעול עמוק ובלתי רצוני הנקרא "שיעול המעשן". אולם דרך זו אינה יעילה די הצורך ורוב הריר נשאר בסמפונות, ועמו כל החלקיקים המזיקים והחומרים הכימיים שבעשן הטבק. אלה מוסיפים לגרות ולהרוס באין מפריע את התאים שבדפנות הסמפונות. כך נוצרים פצעים, שדרכם חודרים חיידקים ומזיקים אחרים לתוך התאים. כל עוד הגירוי נמשך, הפצעים אינם מגלידים והנזק מתפשט. כך נוצרת דלקת הסמפונות (ברונכיטיס), המתפתחת במשך הזמן לדלקת כרונית, העלולה להסתבך, עד למצבי חולי קשים. החולה אינו חדל להשתעל ולפלוט כיח מבלי שהדבר יקל על ריאותיו. גם כושרו הגופני הולך ומתדרדר.
עשן הטבק מכיל 70 חומרים כימיים העלולים לגרום לסרטן: בזפת שבטבק לפחות 10 פחמימנים, אחד מהם הוא בנזופירן, חומר מסרטן. הזפת חודר עמוק לתוך הריאות.
חומרים מזיקים אחרים שבסיגריות הם: ניקוטין, הגורם להתכווצות נימי הדם, ציאניד המימן, אמוניה, פחמן חד-חמצני המפחית את שיעור החמצן בריאות, בייחוד אצל עוברים ותינוקות, בוטאן, פנול התורם להרס הריסיות, ועוד. חומרים אלה גורמים, כאמור, גירוי ונזק מתקדם בריאות, על תוצאות הלוואי החמורות הכרוכות בכך. אם הגירוי שיוצר העישון נמשך, נוצרים תאים טרום-סרטניים, ובהמשך תאים סרטניים של ממש.
ישנם גורמי סיכון המעלים את סיכויי המעשנים לחלות בסרטן הריאה, ובגללם מעשנים מסוימים פגיעים יותר למחלה מאשר אחרים. בין הגורמים הנחקרים כמעלים את הסיכון לחלות בסרטן ריאה, הם סיכונים סביבתיים ומקצועיים, כשהם בפני עצמם או משולבים עם מנהגי עישון.
כמו כן, נבדקת האפשרות שהיסטוריה משפחתית של סרטן הריאה מהווה גורם סיכון. בנוסף, נבדקת האפשרות שאנשים הם בעלי מערכות אנזימטיות שונות הנקבעות גנטית, ושנוכחות או חוסר נוכחות של אנזים מפרק מסוים, יכולה להשפיע על הסיכוי של אדם מעשן לחלות בסרטן ריאה. המחקר הגנטי נמצא כיום בתהליך מואץ.
עשן הסיגריה נשאף לריאותיו של המעשן הפסיבי, ובכך גורם לאותם נזקים בריאותיים כשל נזקי העישון האקטיבי. מחקרים שנערכו בעולם הוכיחו, כי בגוף המעשן הפסיבי נספגים חומרים מסרטנים, בדומה לאלו הנספגים בגופם של המעשנים.
העישון הפסיבי בטווח הקצר גורם לגירוי בעיניים, לכאב ראש, לבחילה ולסחרחורת. שיעור התחלואה מסרטן הריאה וממחלות לב בקרב אנשים שאינם מעשנים החיים עם בני זוג מעשנים, גבוה ב-25% מאנשים שבני זוגם אינם מעשנים.
עישון פסיבי עלול להאיץ התפתחות גידולים סרטניים על ידי זירוז יצירת כלי דם חדשים בגידול, ולכן העישון מסוכן פי כמה לחולי סרטן. מחקר שנערך ביפן אף הראה כי חשיפה של 30 דקות בלבד לעישון פסיבי גרמה לעלייה משמעותית בסיכון ללקות בהתקף לב.
ילדים שהוריהם מעשנים, סובלים במיוחד מעישון פסיבי בבית ומפתחים לעתים קרובות גירוי בעיניים, באף ובגרון.
הסיכון לחלות במחלות דרכי הנשימה, אסטמה ודלקות אוזניים גבוה אצלם יותר מאשר אצל ילדים שלא חשופים לעישון פסיבי.
אצל ילדים החשופים לעישון פסיבי קיימים נטייה תכופה יותר להצטננויות ושיעול, שיעור גבוה יותר של אשפוזים, והפסד ימי לימודים, בהשוואה לילדים שהוריהם אינם מעשנים בבית.
קבוצה נוספת הנפגעת מעישון פסיבי היא עוברים ותינוקות. כמו כן, נמצא כי הסיכון שילדים להורים מעשנים יתחילו אף הם לעשן - גבוה פי שניים מהסיכון שילדים להורים שאינם מעשנים יתחילו לעשן.
במחקר שפורסם באוגוסט 2012 בכתב העת "Tobacco and Nicotine Research" נמצא כי עישון פסיבי פוגע ברפלקס השיעול החיוני לניקוי הריאות בקרב ילדים בגילאי 10 עד 17.
כיום ידועות השפעותיו המסוכנות של עישון בזמן היריון, וכן של עישון האב בנוכחות בת זוגו ההרה. נמצא קשר ברור בין עישון סיגריות לבין שיעור מוגבר של סיבוכי הריון, כגון שליית פתח, היפרדות שליה, הפלות, סיכון ללידה מוקדמת, לידת עובר מת, ופגמים מולדים כגון חיך סדוק, שפה שסועה ועוד.
נמצא כי חמש דקות מרגע התחלת פעולת העישון של האם פוחתות תנועות הנשימה של העובר, ומשערים כי זוהי אחת הסיבות לכך שעוברים לאמהות מעשנות סובלים מפיגור בגדילה התוך-רחמית ומאינטליגנציה יילודית נמוכה. גורם קריטי נוסף הוא הניקוטין, הגורם לכיווץ כלי דם, ובהם גם כלי הדם בשליה, וכתוצאה מכך יורדת אספקת הדם לעובר, המקבל פחות חמצן וחומרי מזון החיוניים להתפתחותו התקינה.
בהשוואה לנשים שאינן מעשנות, נשים מעשנות מתקשות להיכנס להריון, וסיכוייהן ללדת יורד ב-40%. הסיכונים לעובר שאמו עישנה, או נחשפה לעישון פסיבי במהלך ההיריון, ממשיכים לבוא לידי ביטוי גם לאחר הלידה. הסיכון למוות בעריסה מוערך כגבוה עד פי 4 בקרב ילודים אלו.
מחקרים נוספים מצאו הפרעות התנהגות ולמידה בנערים ונערות, שאימם עישנה בזמן ההיריון. בנוסף, תינוקות החשופים לניקוטין בבטן אימם נולדים "מכורים" ויפתחו תסמיני גמילה, בדומה למבוגר, המתבטאים בחוסר שקט ובעצבנות.
היילוד הופך למעשן פסיבי כאשר מעשנים על ידו. הטיפול בתינוק מצריך שהייה ממושכת בסביבתו, ולכן קשה ליצור מצב בו הדמות המטפלת מעשנת ואינה פוגעת בו. חשוב לדעת כי בחלב האם של אישה מעשנת נמצא ריכוז ניקוטין הגדול פי שלושה מרמת הניקוטין בדמה של האישה. הניקוטין נספג בדמו של היילוד, וישנם תיאורים של מקרים רפואיים המצביעים על הרעלת ניקוטין של חלק מיילודים אלו.
בהחלט כן. מחקרים מצאו כי מספרם של תלמידי תיכון להורים מעשנים, שמעשנים בעצמם, גדול פי 2.5 ממספרם של תלמידים מעשנים שהוריהם אינם עושים זאת.
מחקרים אחרים הראו, כי הבעת עמדה שלילית של הורים בנוגע לעישון של ילדיהם, מעלה פי 7 את הסיכוי שילדם לא יעשן. עובדה זו נכונה גם אם ההורה מעשן בעצמו. נמצא במחקרים כי גם אם ההורים מעשנים, יש להם יכולת להשפיע על ילדיהם שלא לעשן.
עובדים שאינם מעשנים החשופים לעישון פסיבי במקום עבודתם מסתכנים בתחלואה בסרטן ריאות ובמחלות ריאה אחרות.
עישון פסיבי גורם לשיעורי תמותה גבוהים מסרטן ריאה יותר מכל גורמי הזיהום הסביבתיים גם יחד!
ב-1991 אימצו 85% ממקומות העבודה בארצות הברית את המדיניות נגד עישון במקומות עבודה. הנתונים מארצות הברית מצביעים על כך, שהגבלת עישון במקומות עבודה לא הביאה להפסדים כלכליים במפעלים בהן הופעלה ההגבלה, אלא להיפך, העלות של עובד מעשן גבוהה מזו של עובד שאינו מעשן, עקב דמי ביטוח בריאות גבוהים יותר, תחלואה והיעדרויות הקשורות עם עישון. בנוסף לנזקים הכלכלים הנגרמים למקום העבודה כתוצאה ממחלות העובד, מעשנים יוצאים להפסקת עישון ובכך מפסידים זמן עבודה.
הגבלת עישון במקומות עבודה מקובלת כיום במדינות רבות בעולם המערבי. בישראל, במסגרת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, העישון במקומות עבודה מוגבל לאזור עישון נפרד לחלוטין, בו סידורי אוורור תקינים, ובתנאי שאינו גורם למטרד בחלקים אחרים של הבניין. בחודש מאי 2012, אושרה הרחבה נוספת האוסרת לחלוטין על עישון בכל משרדי הממשלה בישראל.
"עישון מיד שלישית" מתייחס לחשיפה לחלקיקים רעילים ולתרכובות נדיפות הנשארים, ונספגים לאחר כיבוי הסיגריה בסביבת המעשן, כגון בשטיחים, בספות, בסוגי ריפודים שונים, בבגדים ובחומרים אחרים, אפילו מספר ימים לאחר כיבוי הסיגריה. חומרים רעילים אלו משתחררים בהדרגה בחזרה לאוויר, ועלולים לגרום לנזק בריאותי. משמעות הדבר היא שכאשר מעשנים בבית, ברכב או בכל מקום אחר, יש לקחת בחשבון כי גם אם בני המשפחה, או בני אדם באופן כללי, אינם נמצאים במקום בזמן העישון - עצם העישון בחללים משותפים יכול לחשוף אותם לחומרים רעילים מאוחר יותר, ולסכן את בריאותם.
אחד המרכיבים המצויים בכל סיגריה הוא הניקוטין, שהוגדר בארה"ב בשנת 1996 כסם ממכר פסיכואקטיבי בדומה לסמים אחרים, כגון הרואין וקוקאין. ההתמכרות לסיגריה אינה רק גופנית (בעקבות השפעת הניקוטין), אלא גם התנהגותית (הרגל) ופסיכולוגית.
הניקוטין שבטבק אחראי לתופעת ההתמכרות הפיזיולוגית. הניקוטין משפיע על מערכת העצבים המרכזית, כלומר על המוח. בעקבות הגירוי של הניקוטין, המביא לעוררות מסוימת של המוח, בא רפיון, שכדי להתגבר עליו יש צורך במנת ניקוטין נוספת. כלומר, כל מה שמשיג העישון הוא חזרה למצב התחלתי, שהיה קיים בלא "עזרת" הניקוטין.
מעשנים חדשים אינם מרגישים את תחושת הרפיון המתוארת, שכן גופם עדיין לא רגיל להשפעת הניקוטין על המוח, ואינו חש בחסרונו.
ידוע גם שניקוטין גורם לכיווץ כלי הדם ולעלייה בלחץ הדם, ויוצר מצב של עצבנות מוגברת האופיינית במיוחד למעשנים חדשים.
ההסבר נעוץ בתחום הפיזיולוגי (השפעת הניקוטין), אולם גם בהסבר פסיכולוגי. התחלת עישון בגיל הנעורים מתרחשת לרוב מסיבות חברתיות ועקב השפעת פרסומות, קבוצת חברים אליה רוצים להשתייך, עישון הורים או בני משפחה ותפישות מוטעות. העישון אינו גורם להנאה למעשנים החדשים, להיפך. כרוכות בו תופעות לוואי שליליות כגון: בחילה, שיעול, כאב ראש, סחרחורות, ולעתים אף הקאות ושלשולים.
בשלב מאוחר יותר, אם מתרגלים לעישון, תופעות אלה נעלמות והעישון הופך להרגל שקשה להיגמל ממנו, אם כי לא בלתי אפשרי. עצם פעולת העישון וכל הכרוך בה הופכים להרגל שקשור בפעולות שגרתיות כמו למשל, אכילה, צפייה בטלוויזיה, נהיגה, פעילויות חברתיות וכד'. הרגל זה הופך חלק בלתי נפרד מחייו של המעשן.
ממחקרים שנערכו בנושא ההתמכרות מסתבר כי הרוב המכריע של הנגמלים (3/4) הפסיקו לעשן ללא התערבות טיפולית כלשהי. רוב הנגמלים עושים זאת בכוחות עצמם על ידי הפסקה מידית או הפחתה הדרגתית במספר הסיגריות ליום.
כאופציה נוספת לגמילה מעישון, האגודה למלחמה בסרטן וארגון הבריאות העולמי (ה- WHO), ממליצים על גמילה מעישון בדרך של השתתפות בקבוצת תמיכה, בהנחיית מומחה לגמילה, בשילוב תחליפי ניקוטין או תרופות מרשם לגמילה מעישון. בישראל משווקות כיום שתי תרופות לגמילה מעישון: זייבאן וצ'אמפיקס.
בינואר 2010 נכנסו תרופות הגמילה לסל הבריאות. התרופות מסובסדות על ידי קופות החולים בתנאי שהנגמלים ישתתפו בסדנא לגמילה מעישון או גמילה באמצעות הטלפון (המוצעת בשלב זה רק במכבי שירותי בריאות). סדנאות הגמילה מעישון מוצעות כיום למבוטחי קופות החולים ללא עלות כספית.
למרות ההכרה שהעישון מזיק, והרצון להשתחרר ממנו, ללא מוטיבציה חזקה - בלתי אפשרי להשתחרר מהרגל זה.
הדרך לעורר מוטיבציה לגמילה מעישון משתנה ממעשן למעשן, וקשורה בין השאר לשאלה: "מה ירוויח המעשן מהויתור על ההרגל לעשן".
בשלב הראשון יתרחש שיפור באיכות החיים של המעשן: שיפור בכושר הגופני, חוש הטעם וריח יחזרו, הקלה בנשימה, הפסקת השיעול והקלת הלחץ בגתות (בסינוסים), ובבית החזה, תחושת ערנות, וכמובן, הפחתת הסיכון לחלות במחלות חשוכות מרפא. לכך יש להוסיף את הסיפוק הנפשי, שבהשתחררות מהשעבוד לעישון, ואת החיסכון הכספי, שברוב המקרים אינו מבוטל.
הפסקת העישון כמוה כ"מבצע ניקיון" כללי - בגוף, בבית ובנשמה. זהו צעד דרמטי לסילוק חומרים רעילים ממערכת העיכול וממערכת העצבים המרכזית. המפסיק לעשן, מרחיק מעצמו את הזוהמה ואת התלות בסיגריות, בטבק ובכלי העישון.
הפסקת העישון מביאה תועלת בכל שלב ובכל מקרה.
לריאות האדם יש כושר התחדשות והתנקות מופלא.
אם לא נגרם להן נזק קבוע, מתחיל תהליך השיקום כמעט מיד עם הפסקת העישון. בדיקה ציטולוגית (של התאים) מראה, כי גוף מסוגל לפזר את קבוצות התאים הטרום-סרטניים שנוצרו עקב העישון, ורקמת הריאה חוזרת למצב תקין. לאחר כ-15 שנה, הסיכון לשבץ משתווה לזה של אדם לא מעשן.
לא בהכרח. תתכן עלייה במשקל של 2-3 ק"ג, עקב שינויים בחילוף החומרים, אך גם אם עולים במשקל, למשך תקופה מסוימת, חוזרים בדרך כלל למשקל המקורי אחרי תקופת הסתגלות. עליית-יתר במשקל נגרמת עקב אכילת יתר, שהיא לעתים תחליף לעישון. בנוסף לכך, חוש הטעם והריח חוזרים והמזון "טעים יותר", דבר העלול להביא לעלייה במשקל.
עם הפסקת העישון, רצוי לאכול בהתאם לעקרונות התזונה המומלצים, ולעסוק בפעילות גופנית מבוקרת, ובמידת הצורך להתייעץ בתזונאי/איש מקצוע בתחום.
אצל רוב הנגמלים לא מתגלים סימנים שליליים בעקבות הפסקת העישון. ישנם בודדים המגלים סימנים של התגברות השיעול והליחה, עצבנות, קוצר נשימה, מועקה בחזה, הזעה, כאב ראש, עייפות, שינה לא שקטה וכדומה. אולם, יש לזכור שסימנים אלה מעידים על תהליך החלמה ורובם נחלשים תוך ימים אחדים עד שבועות אחרי תחילת הגמילה.
לשאלה זו אין תשובה חד משמעית. יש להתאים את שיטת הגמילה לאישיותו של המעשן. הניסיון הוכיח, כי המבקש להיגמל מעישון רצוי שיתחיל בצמצום הדרגתי של מספר הסיגריות שהוא נוהג לעשן. זוהי הכנה לקראת הפסקת עישון מוחלטת.
מי שמתקשה להפסיק את העישון בהדרגה, רצוי שיקבע לו תאריך מוחלט להפסקת עישון.
ההתמכרות לעישון מורכבת מחלק פיזיולוגי ומחלק פסיכולוגי. אדם שהחל בתהליך גמילה מעישון יחוש בדרך כלל בימים הראשונים קושי פיזיולוגי: גופו יחוש בחסרונו של סם הניקוטין ויצטרך ללמוד לתפקד בלעדיו. הוא עלול לחוש עצבנות יתר, מתח ולעיתים אף רעד קל. תחליפי הניקוטין יכולים לעזור בהתמודדות עם תחושות אלו, וייתכן שהתחלת שימוש בתחליפי ניקוטין במקביל להפחתת העישון תקל על תהליך הגמילה.
במקביל לתחושות אלו, יחוש הנגמל השתוקקות לסיגריה, הנובעת מהזיקה ההתנהגותית שיצר בתקופת העישון בין פעולות יום יומיות לבין העישון, כמו למשל: סיגריה עם קפה, סיגריה בסיום כל ארוחה. שלב זה יכול להימשך בין שבועיים למספר חודשים.
כל מעשן עובר את תהליך הגמילה באופן הייחודי לו. ניתן להיעזר בחוברת "עישון או בריאות" של האגודה למלחמה בסרטן ובה תוכנית לגמילה עצמית מעישון ו"טיפים" להתמודדות עם הקשיים שבתהליך הגמילה.
בישראל קיימים תחליפי ניקוטין קצרי טווח המופיעים בשוק כגומי לעיסה, לכסניות או משאף, וכן תחליפי ניקוטין ארוכי טווח, כגון מדבקת ניקוטין. מטרתם של תחליפים אלו היא לספק לאדם במהלך הגמילה מנות קצובות של ניקוטין, במקום הניקוטין הבלתי מוגבלת, אותה נהג לקבל מעישון הסיגריות, ובכך לסייע לו להתגבר על השלב הפיזיולוגי בגמילה. תחליפי הניקוטין נמכרים בבתי מרקחת ללא צורך במרשם רופא והם אסורים לשימוש בקרב צעירים מתחת לגיל 18. יש לקרוא את הוראות היצרן לפני השימוש בהם.
זייבאן וצאמפיקס הנן תרופות המרשם המותרת לשימוש לגמילה מעישון בישראל.
נטילת תרופות אלו דורשת מרשם רופא. הן אינו מכילות ניקוטין ואינן ממכרות. בחירת התרופה המתאימה תהיה על ידי הרופא המטפל.
להדרכה, לייעוץ אישי ולתמיכה של מומחים בנושא יש תפקיד חשוב בהצלחת התהליך. מומלץ לשלב את נטילת התרופות בסדנה טיפולית לגמילה מעישון, או בייעוץ אישי להפסקת עישון. מחקרים מראים, כי גמילה המשלבת טיפול ושינוי פסיכולוגי/התנהגותי, במקביל לשינוי פיזיולוגי, המתקבל באמצעות הטיפול התרופתי, היא גמילה מוצלחת. התרופות אסורות לנערים ולנערות מתחת לגיל 18. המשתתפים בסדנאות הגמילה של קופת החולים זכאים לרכישת תרופות אלה בהנחה משמעותית.
לאגודה למלחמה בסרטן חוברת "המדריך לגמילה עצמית מעישון" המסייעת בתהליך הגמילה וניתנת לכל פונה ללא תשלום. לקבלת פרטים נוספים על סדנאות לגמילה מעישון וחומר הסברה בנושא נזקי עישון, ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע®' של האגודה למלחמה בסרטן בטל' 1-800-599-995.
סיגריה אלקטרונית דומה בצורתה לסיגריה הרגילה והמוכרת והיא מדמה את פעולת העישון. הסיגריה האלקטרונית נבדלת מהסיגריה הרגילה בכך שאינה מכילה עלי טבק או תהליך של בעירה.
בחודש יוני 2012 פרסם משרד הבריאות אזהרה רשמית מפני שימוש בסיגריות אלקטרוניות שתרומתן לגמילה מעישון לא הוכחה ושהן עלולות להוות, במקרים מסוימים, סכנה בריאותית של ממש.
מספר חודשים לאחר מכן, בחודש מרץ 2013 פורסמו מסקנות ועדה בראשות ד"ר ישי לב שנועדה לבחון את נושא הסיגריה האלקטרונית והמליצה לאסור על ייצור, ייבוא ושיווק של סיגריות אלקטרוניות בישראל בהוראת שעה תקפה ל-5 שנים. בתום תקופה זו יש להמשיך ולעקוב אחר ההתפתחויות המדעיות בעולם ולפעול לפיהן. המלצה זו מתבססת על הממצאים הבאים:
מנהל המזון והתרופות האמריקני (ה-(FDA מזהיר מפני השימוש בסיגריות אלקטרוניות ואף הודיע, כי יש בכוונתו להסדיר ולקבוע תקנות חדשות בנוגע לשימוש בהן.
במסגרת בדיקות שנערכו לסיגריות האלקטרוניות על ידי ה-FDA, נמצאו בסיגריה האלקטרונית חומרים רעילים כגון "דיאתילן גליקול" (חומר הרעיל לבני אדם, המצוי בחומרים נוגדי קפיאה בתעשיית הרכב), ניקוטין, וכן חומרים כימיים רעילים נוספים. כמו כן נמצא, כי בקרת האיכות על תהליכי הייצור אינה מספקת או שאינה קיימת כלל.
סכנה נוספת האורבת למשתמשים בסיגריה אלקטרונית היא העובדה, שלא ניתן לדעת האם הסיגריה מכילה ניקוטין (גם כאשר מציין היצרן כי המוצר אינו מכיל ניקוטין).
בניגוד לשאר תחליפי הניקוטין הנמכרים בבתי המרקחת כאביזר מסייע לגמילה מעישון (מדבקות, משאפים ומסטיקים), בהם המינון מדוד, ידוע ומוגבל בזמן. על עישון סיגריות אלקטרוניות אין הגבלת זמן. ניתן לעשן מחסנית שלמה ברצף, ובכך לצרוך כמויות גבוהות ומסוכנות של ניקוטין.
בשנת 2015 דיווח הארגון האמריקני של מרכזי ההרעלות על עלייה דרמטית במספר מקרי ההרעלות המדווחים של חשיפה לסיגריות אלקטרוניות ולניקוטין נוזלי. על פי האיגוד, כפית אחת של ניקוטין נוזלי יכולה להיות קטלנית לילד, וכמויות קטנות יותר עלולות לגרום לבחילות ולהקאות. למרות הסכנות במוצרים אלה, אין כיום סטנדרטים לאריזות בטיחותיות שיגנו על ילדים מפניהם. בכל חשד לפגיעה או הרעלה כלשהי - יש לדווח למרכז ההרעלות הארצי בטל.04-8451900.