גורמי סיכון לסרטן שד בקרב נשים צעירות
טיפול כימי (כימותרפיה)
המידע המובא כאן נועד לסייע לנשים צעירות, מתחת לגיל 50, החולות בסרטן השד, לבני משפחתן ולקרוביהן, להבין ולדעת יותר על המחלה. אנו מקווים כי בדף המידע תמצאי מענה על מרבית השאלות בנוגע לאבחנה, לטיפול ולתופעות הלוואי הנובעות לעתים מהטיפול ומדרכי השיקום הייחודיות לנשים צעירות.
הסבר על המחלה והמלצות ביחס לטיפולים השונים הרלוונטיים עבור החולה יינתנו על ידי הצוות הרפואי המטפל בה. רצוי כי האישה תהיה שותפה בקבלת ההחלטות לגבי הטיפולים שהיא עתידה לעבור. לצורך זה יש ללמוד, לשאול שאלות ולקבל הסברים מהרופאים המטפלים במהלך כל שלבי הטיפול וההחלמה מהמחלה, ולבקש הבהרות אם המידע אינו ברור.
נתונים סטטיסטיים: מחלת סרטן השד אינה שכיחה בקבוצת הגיל של נשים צעירות. כ-21% מכלל הנשים החולות בסרטן שד משתייכות לקבוצה זו. הנתונים בישראל מראים ששיעור זה נותר יציב במשך 10 השנים האחרונות ולא חלה עלייה משמעותית בשיעור הנשים הצעירות החולות בסרטן השד.
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. סרטן הוא מחלה של תאים אלה. תאים בחלקים שונים של הגוף עשויים להיראות ולתפקד באופן שונה, אולם רובם מתחדשים באותה צורה, כלומר באמצעות חלוקה. בדרך כלל חלוקת התאים מתרחשת באופן מסודר ומבוקר. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, ממשיכים התאים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי 'גידול'. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.
בגידול שפיר התאים אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף - אך אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי, הם עלולים ללחוץ על האיברים הסמוכים.
גידול ממאיר (סרטני) מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות מעבר למיקום המקורי שבו הם נוצרו. תאים אלו עלולים לחדור לאיברים סמוכים ולהפריע לתפקודם התקין. כמו כן, התאים יכולים להינתק מהגידול המקורי (הראשוני), ולהגיע לאיברים אחרים בגוף באמצעות מחזור הדם או מערכת הלימפה. כאשר תאים אלה עוברים לאיבר חדש, הם יכולים להמשיך ולהתחלק וליצור גידול חדש, המכונה 'גידול משני' או 'גרורה'.
האבחנה הסופית אם הגוש שפיר או סרטני נקבעת על ידי בדיקת הדגימה של הרקמה תחת מיקרוסקופ (ביופסיה). סוגי סרטן השד הם רבים, חלקם שכיחים יותר וחלקם נדירים.
שד האישה נמצא מעל הצלעות ושרירי בית החזה ויש בו:
רקמת השד מורכבת מ-12-10 אונות (Lobules). מכל אונה נמשכים צינורות חלב המתנקזים אל הפטמה. רקמת החיבור בשד היא רקמה גמישה המתרופפת או נמתחת לסירוגין, במשך חיי האישה, בהתאם לשינויים הורמונליים ולשינויים במשקל הגוף. כמות רקמת השומן בשד קשורה בנתונים גנטיים (תורשתיים). יש לציין, כי שני השדיים אינם בהכרח זהים בגודלם. שינויים טבעיים מתרחשים בשד במהלך חייה של כל אישה, והגורמים לכך הם גיל, מחזור חודשי, היריון, הנקה, גלולות למניעת היריון והפסקת הווסת.
קיימים הבדלים בגודל, במרקם ובצורת השד בין אישה לאישה. רקמת השד מגיעה אל תוך בית השחי (זנב השד), שם מצויות בלוטות לימפה מרובות. בלוטות אלו שייכות למערכת הלימפה, הכוללת רשת של בלוטות קטנות, הנקראות ׳קשריות לימפה׳, וצינורות לימפה שבהם זורם נוזל לימפטי. תפקידה של מערכת הלימפה הוא להגן על הגוף מפני זיהומים ולעצור התפשטות של גורמי מחלה. בלוטות הלימפה פועלות כמסננות המסוגלות ללכוד ולעצור תהליכים זיהומיים.
חזרה למעלה >>
מרבית הגורמים לסרטן השד עדיין אינם ברורים, אולם כמה גורמים עלולים להעלות את הסיכון של האישה לחלות. חשוב לציין כי אם לאישה יש גורם סיכון אחד או יותר, אין הדבר אומר כי היא תחלה בסרטן, כפי שבמצב של היעדר גורמי סיכון כלל, אין הדבר אומר שהיא לא תחלה בסרטן.
סרטן השד נפוץ הרבה יותר בקרב נשים מאשר בגברים. בקרב גברים שכיחותו היא פחות מחולה אחד לכל 100 נשים חולות. על פי נתוני רישום הסרטן הלאומי בישראל, מדי שנה מאובחנים כ-50 גברים החולים בסרטן השד, בהשוואה ליותר מ-4,500 נשים.
הסיכון לחלות בסרטן עולה עם הגיל. מנתוני רישום הסרטן הלאומי בישראל נמצא כי סרטן השד שכיח יותר בקרב נשים בגיל 50 ומעלה, וכ-79% מהחולות מאובחנות בגילים אלה. כ-15% מהחולות מאובחנות בגילאי 49-40, וכ-6% מהחולות מאובחנות מתחת לגיל 40.
נשים שבמשפחתן אובחנו קרובות או קרובים בסרטן שד או שחלה, במיוחד אם מדובר בקרבה ראשונה (אם או אחות) או נשים שאובחנו כבעלות מוטציה גנטית המעלה את הסיכון לחלות, נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד (פרק בנושא 'סרטן השד וגנטיקה' - בהמשך).
מי שחלתה בעבר בסרטן שד, כולל בגידולים מסוג
Lobular Carcinoma In Situ) LCIS ,(Ductal Carcinoma In Situ) DCIS) ו-ADH Atypical Ductal) (Hyperplasia וכן מי שחלתה במחלת שד שאינה סרטן, או אישה בעלת מבנה שד צפוף - נשים אלה נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד. המונח 'שד צפוף' מתייחס למצב בו רוב רקמת השד עשויה בעיקר מרקמת חיבור, ומעט מאוד רקמת שומן. מצב זה אופייני במיוחד בנשים צעירות.
ממחקרים מדעיים מסתמן קשר ברור בין עלייה בסיכון לחלות בסרטן השד בנשים צעירות, לבין השמנת יתר, היעדר פעילות גופנית, תזונה לא מאוזנת, צריכת אלכוהול מוגברת ועישון.
מי שעברה טיפולים בקרינה לבית החזה) בדרך כלל כטיפול במחלת לימפומה ע״ש הודגיקין), בעיקר בגיל בו מתפתח השד, נמצאת בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד.
גורמים הורמונליים המעלים את הסיכון לסרטן השד:
מרבית מקרי סרטן השד (90-85%) אינם קשורים לסיפור משפחתי קודם או לגורמים גנטיים תורשתיים מוכרים. אצל נשים מתחת לגיל 50 המפתחות סרטן שד, אחוז גבוה יותר של הגידולים קשור לשינוי גנטי תורשתי. במשפחות בהן כמה נשים חלו בסרטן שד או בסרטן שחלה, עולה הסבירות כי סרטן השד קשור לשינוי גנטי תורשתי, גם אם לא זוהתה בוודאות מוטציה מוכרת בגנים הידועים.
במחקרים מדעיים שנערכו זוהו מספר גנים ששינויים תורשתיים בהם (מוטציות) קשורים לשכיחות גבוהה יותר של סרטן השד וסרטן השחלה. שני הגנים העיקריים, ששינויים בהם מסבירים כ-50-80% מהמקרים המורשים הם הגנים BRCA2 ו-BRCA1. מוטציות אלו שכיחות בעיקר בקרב נשים ממוצא אשכנזי ועיראקי.
גנים אלה מעלים במידה ניכרת גם את הסיכון לחלות בסרטן שחלה. כיום ישנם אמצעים שהוכחו כמפחיתים משמעותית סיכון זה, וניתן להציע או לתכנן מניעה ובמידה רבה גם ריפוי והחלמה.
בנשים חולות סרטן שד, זיהוי שינוי גנטי מלמד שהן מצויות בסיכון גבוה לחלות גם בסרטן שחלה, כמו גם בגידולים סרטניים נוספים בשד. בנוסף, לזיהוי שינוי גנטי באישה שחלתה בסרטן שד עשויות להיות גם השלכות טיפוליות עבורה. בחולות הזקוקות לטיפול כימי (כימותרפיה) - קיום מוטציה עשוי להשפיע על בחירת סוג הטיפול הכימי. כמו כן, ישנם טיפולים היעילים באופן ספציפי דווקא בחולות סרטן שד תורשתי.
בכל מקרה, לזיהוי של שינוי גנטי באישה חולה יש השלכות לגבי קרובות משפחתה, שייתכן וירשו את אותו שינוי גנטי, ולכן אף הן נמצאות בסיכון.
חשוב לציין: במרבית המקרים, אישה שחלתה בסרטן שד ולא נמצא אצלה שינוי גנטי במוטציות BRCA 1,2 אינה נמצאת בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שחלות, מהסיכון הרגיל באוכלוסייה. הערכת סיכון מדויקת תלויה בסיפור המשפחתי ובבדיקות גנטיות נוספות שניתן לעשות.
את השינויים (מוטציות) בגנים ניתן לאתר באמצעות בדיקת דם או רוק. בדיקות אלה אמנם מנבאות סיכון גבוה, אולם לא ניתן לחזות את גיל הופעת המחלה או את סוג המחלה (סרטן שד או שחלה).
ישנם כיום אמצעים יעילים למדי למניעת סרטן השד והשחלה בנשים נשאיות, אולם הם בעיקר כירורגיים - כריתת שחלות להפחתת הסיכון וכריתת שד להפחתת הסיכון.
מחקרים הצביעו גם על יעילות נטילת טיפול תרופתי להפחתת הסיכון לחלות בסרטן שד בקרב נשים בסיכון גבוה: טמוקסיפן לנשים לפני הפסקת המחזור החודשי ולאחריו, ומעכבי ארומטז לנשים לאחר הפסקת המחזור. כיום כבר קיים מעקב של כ-20 שנה המוכיח יעילות זו.
כמו כן, קיימים אמצעי מעקב יעילים המסייעים באיתור ואבחון מוקדם של נשים הנמצאות בסיכון גבוה. לפני ששוקלים ביצוע בדיקות אבחון גנטי, חשוב לקבל ייעוץ מקיף המסביר את היתרונות והחסרונות של הבדיקה והשלכותיה על מהלך המעקב והטיפול. קיימות מרפאות לייעוץ גנטי בבתי חולים שונים בארץ וכן בקופות החולים השונות. חשוב לקבל הסבר לשאלה: האם לתוצאות הבדיקה תהיינה השלכות מעשיות על המשך המעקב והטיפול, גם לאישה וגם לקרובות משפחתה? חשוב לקרוא בעיון רב את טופס ההסכמה לביצוע הבדיקה לפני החתימה עליו.
תוכנית 'הסיכוי שבסיכון׳ נועדה להעלות את המודעות של חולות סרטן שד ושחלה לחשיבות קבלת ייעוץ גנטי. קיומו של גורם תורשתי למחלה הוא אמנם גורם סיכון, אך גילוי גורם זה מעניק סיכוי למניעת מחלות סרטן נוספות בנבדקת ובבני משפחתה.
התוכנית הוקמה על ידי האגודה למלחמה בסרטן בסיוע The Northern Charitable Foundation) NCF), ובשיתוף הקונסורציום הישראלי לאבחון גנטי של סרטן שד ושחלה הפועל בחסות האגודה למלחמה בסרטן. במסגרת הפעילות, הועלה לאתר האגודה שאלון אינטראקטיבי מיוחד, שבעזרתו ניתן לברר את הנטייה הגנטית לחלות. בהתאם לתוצאות השאלון, תוכלי להחליט אם לפנות לרופאת המשפחה לבירור נוסף בעזרת ייעוץ גנטי. האגודה למלחמה בסרטן גם הפיקה עלוני מידע בנושא בשפות עברית, רוסית, ערבית ואנגלית.
חשוב לזכור: כ-80% מהנשים שחלו בסרטן השד אינן משתייכות לקבוצת סיכון. לכן, כל אישה צריכה להיות מודעת לגופה ולהיבדק על פי ההמלצות. נשים הנמצאות בקבוצת סיכון גבוה צריכות להקפיד על הבדיקות התקופתיות בתדירות המומלצת להן.
ב-90% מהמקרים הסימן הראשון לגידול סרטני בשד הוא נוכחותו של גוש בשד, אולם ישנם גם סימנים נוספים אליהם חשוב לשים לב. אישה המכירה את שדיה יכולה באופן שגרתי לעקוב אחר שינויים במבנה שלהם ולגלות גושים או תופעות אחרות שלא הורגשו או נראו קודם לכן. כ-70% מהגידולים מופיעים בחלק החיצוני העליון של השד, הכולל גם את אזור בית השחי, אך כמובן יש לבדוק ביסודיות את כל אזור השדיים. למה יש לשים לב?
הופעת אודם וחום בשד, ללא קשר להנקה או לזיהום.
פצע שלא מחלים או אקזמה (פריחה) שאינה חולפת
הפרשה מהפטמה (שאינה קשורה להנקה).
נכון להיום, גילוי מוקדם הוא האמצעי היעיל ביותר לריפוי סרטן השד, וככל שהמחלה מאובחנת בשלבים מוקדמים עולים סיכויי הריפוי לכ-90% ומעלה. במטרה להעלות את הסיכוי לאבחן את המחלה בשלביה המוקדמים, חשוב להקפיד על ביצוע מעקב שגרתי בהתאם להמלצות.
חשוב לכל אישה להכיר את שדיה בכל גיל ובכל מצב, כדי שתוכל להבחין בשינויים, אם הם קיימים, ולפנות לרופאה להמשך בדיקה. אם מרגישים בגוש או בשינוי כלשהו בשד, חשוב לפנות לרופאה ולהתעקש לברר את טיבו.
מגיל 30 לערך, מומלץ להיבדק אחת לשנה על ידי רופאה המתמחה בבדיקת שד ידנית. הרופאה בודקת את השדיים ואת בלוטות (קשריות) הלימפה בבית השחי ובצוואר. הבדיקה נעשית כשהנבדקת יושבת ושוכבת. בהתאם לצורך ולשיקול דעתה, הרופאה תמליץ על בדיקות נוספות.
בדיקת הממוגרפיה יעילה ב-90-80% מהמקרים. זוהי הבדיקה היחידה שהוכחה כמפחיתה את התמותה בכ-25%. עם זאת, מבנה שד צפוף עלול להסתיר ממצאים בשד, ולכן לעתים יש צורך להשלים את הבדיקה בבדיקות נוספות, כגון אולטרה-סאונד. נשים צעירות יותר צריכות לקבל הפניה רפואית מיוחדת לביצוע בדיקה זו.
בדיקת MRI של השד מומלצת כסריקה תקופתית לנשים שזוהו כנשאיות של מוטציות בגנים BRCA1, BRCA2, נשאיות מוטציה בגנים PTEN ,P53, נשים שטופלו בקרינה לבית החזה בצעירותן עקב מחלת לימפומה ע״ש הודגיקין, נשים לאחר ייעוץ גנטי שהוגדרו בסיכון של מעל 20% לחלות בסרטן שד ושאינן שייכות לקבוצה אתנית בה יש שכיחות למוטציות המוכרות, ולצורך מעקב של שד שני לנשאיות שחלו בסרטן שד.
לקבוצות אלו הבדיקה ניתנת חינם על ידי כל קופות החולים במסגרת סל הבריאות.
בדיקת האולטרה-סאונד אינה בדיקת סקירה, אלא בדיקה משלימה. היא יכולה לשמש כבדיקה לנשים צעירות מאוד, לבדיקת קשריות הלימפה בבית השחי, לבירור ממצאים שעלו בבדיקות דימות אחרות או לאחר ממוגרפיה במקרה של שדיים צפופים, ולהכוונת מחט הביופסיה, במקרה הצורך.
הגישה כיום היא שהאבחון המוקדם של סרטן השד והמעקב אחר נשים הנמצאות בסיכון צריכים להיות מותאמים לסיכון האישי של כל אישה לחלות, ולמבנה השד שלה כפי שנראה בבדיקת הממוגרפיה, תוך שימוש בשילוב מספר אמצעי הדמיה (דימות).
להבדיל מבדיקות הסקירה השגרתיות, שנועדו לבדיקת נשים בריאות ללא תסמינים, כאשר האישה עצמה, או הרופאה, מאתרים ממצא או מעלים חשד לכזה, ייעשה שימוש במספר בדיקות הדמיה כדי להגיע לאבחנה או כדי לשלול קיומו של גידול סרטני או ממצא המצריך המשך טיפול.
אם הבחנת בשינוי בשד:
בדיקת ממוגרפיה היא בדיקה העושה שימוש בקרינת רנטגן בעוצמה נמוכה במטרה לאתר גידול סרטני בשד, לשלול את קיומו או לאתר את מיקומו אם הוא אינו ניתן למישוש. התהליך פשוט ונמשך כמה דקות. לעתים קרובות ניתן בבדיקת הממוגרפיה לזהות גידול עוד לפני שניתן להרגישו בבדיקה ידנית של רופאה. רוב מכשירי הממוגרפיה בישראל עומדים בתקנים הבינלאומיים ונמצאים במעקב סדיר של בקרת איכות. בבדיקה לוחצים את השד בין שני משטחים, פעם מלמעלה למטה ופעם מהצדדים.
לעתים הלחץ גורם לאי-נוחות או לכאב במשך שניות אחדות. אם את חשה בכאב - אל תחששי לדווח לטכנאית. היא תשתדל, ככל הניתן, להפחית את הלחץ שמפעיל המכשיר. ביום הבדיקה רצוי לא להשתמש בדאודורנט, אבקת טלק או קרמים כלשהם על השדיים ומתחת לבית השחי. מכשיר הממוגרפיה פולט קרינה ברמה נמוכה ביותר. במחקרים רבים הוכח כי התועלת מהשימוש בו גבוהה בהרבה מנזק אפשרי.
הערכת יעילות תוכנית סריקה באמצעות ממוגרפיה נמדדת ביכולת בדיקות סריקה אלו להוריד את שיעורי התמותה מסרטן שד באוכלוסייה נתונה. מומחים מאירופה בתחום תוכניות סריקה פרסמו בספטמבר 2012 סדרת מאמרים הסוקרים את הנושא במטרה להגיע לתמונה ברורה על יעילותה של הממוגרפיה, בייחוד לאור הטענות על אבחון יתר.
אבחון יתר מוגדר כאבחון באמצעות תוכנית סריקה שלא היה מאובחן במהלך חיי האישה, לולא נסרקה. למשל, גידול סרטני מקומי בצינורית (Ductal Carcinoma In Situ - DCIS) - שלב מחלה מוקדם וממוקד מאוד שלעתים אינו מתפתח לגידול חודרני (שחדר את דפנות הצינורית). נכון להיום, לא ניתן לדעת מראש אילו מהגידולים מסוג זה ייהפכו לחודרניים ואילו יישארו רדומים.
לכל בדיקה יש בצד היתרונות גם חסרונות, המתבטאים באפשרות שלא לגלות גידול ממאיר קיים, או לחשוד בטעות בגידול בעל התנהגות שפירה שהוא ממאיר. עם זאת, לאחר ששוקלים את היתרונות והחסרונות, מרבית רשויות הבריאות הרפואיות במדינות המערב בעולם ממליצות לכל אישה מעל גיל 50 על ביצוע ממוגרפיה אחת לשנתיים באופן שגרתי.
בטכנולוגיות חדישות אלו התמונה מושגת על ידי מערכת אלקטרונית, בליווי אמצעים טכנולוגיים שאינם משנים מהותית את מהלך הבדיקה מבחינת הנבדקת, אך יוצרים תמונה בעלת יכולת אבחונית טובה יותר. התמונות נשמרות במחשב ועל דיסק, במקום על סרט צילום. הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת עיבוד ממוחשב של התמונה לאחר ביצוע הצילום. לבדיקה זו כמה יתרונות:
שיפור ניגודיות התמונה מאפשר להדגיש ממצאים בתמונת הממוגרפיה ובכך לשפר לעתים את דיוק הבדיקה.
יצירת 'חתכים' רנטגניים בעומק הרקמה, כדי להבהיר ממצאים שונים הנצפים בה.
כאשר מתגלה ממצא כלשהו בשד, הרופאה עשויה להיעזר גם באמצעי האבחון שלהלן:
האולטרה-סאונד מבוצע כבדיקה משלימה לבדיקת הממוגרפיה, בעיקר כדי להבדיל בין גוש ציסטי (המכיל נוזל) לבין גוש מוצק. הבדיקה אינה כרוכה בקרינה ומבוצעת במקביל או בהמשך לממוגרפיה, אך לא במקומה.
בדיקה זו מתבצעת באמצעות מגנט, ללא קרינת רנטגן. זוהי הבדיקה הרגישה ביותר לאבחון מוקדם של ממצאים חשודים או להערכה מדויקת של היקף מחלה ידועה בשד. היא מסייעת לעתים באבחון מחלה ממאירה בשד שלא אותרה בבדיקות אחרות, והסתמנה בקשריות לימפה נגועות בבית השחי ללא מקור ידוע.
לפני הבדיקה מוזרק חומר ניגוד (שאינו יוד) לווריד, ואבחנת הגידולים נעשית על סמך צביעה מוגברת ובולטת יותר של האזור החשוד, בהשוואה לרקמת השד סביבו. הבדיקה מעניקה מידע לגבי אספקת הדם בשד, כאשר ההנחה היא שבאזורי גידול סרטני תימצא אספקת דם מוגברת וחשודה. בדיקת MRI מצטיינת ברגישות גבוהה לתהליכים סרטניים (100-95%) אולם מאתרת גם ממצאים לא סרטניים ולכן לעתים תבוצע ביופסיה במהלך הבדיקה.
בדיקת MRI תתבצע במקרים הבאים:
למציאת מקור ראשוני לגידול - במקרים של סרטן גרורתי בבית השחי, או באזור אחר בגוף, כאשר הבדיקה הידנית, הממוגרפיה והאולטרה-סאונד נמצאו תקינים.
בדיקת סקר בנשים נשאיות הגנים לסרטן השד ונשים בסיכון (מידע נוסף בהמשך).
בדיקת זו אינה משמשת ככלי לאבחון של סרטן השד, עקב רמת הקרינה הכרוכה בבדיקה ודיוקה המוגבל. עם זאת, משתמשים בה כדי לאבחן גרורות באזורים אחרים בגוף, אם יש חשש לכך, או למעקב עתידי.
בדיקות המשמשות לאיתור גרורות בעצמות ולעתים גם לקביעת שלב המחלה בעת האבחון (staging), במיוחד במקרים בהם מדובר בגידול נרחב יחסית, או במחלה מתקדמת כאשר נמצאו קשריות לימפה נגועות. לפני בדיקות אלו מוזרק חומר רדיואקטיבי לווריד. לאחר המתנה של כשעתיים-שלוש תתבצע סריקה של כלל הגוף במשך 20 עד 30 דקות. בהתאם לצורך, יבוצעו מיפויים נוספים לאזורים מסוימים להדגמת ממצאים חשודים ו/או בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת של פליטת פוטון יחיד
(SPECT - Single-Photon Emission Computed Tomography).
בדיקה המשלבת סריקת CT ומיפוי. הבדיקה מתבצעת לאחר הזרקה לווריד, בדרך כלל בזרוע, של כמות קטנה של חומר רדיואקטיבי מיוחד הנקלט בתאים הסרטניים, הפעילים יותר ולכן נראים בבירור על גבי הסורק. בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל לכל הגוף, למעט הרגליים, אלא אם כן ישנה סיבה מיוחדת. הבדיקה מסייעת בקביעת שלב המחלה המדויק, ובוחנת את תגובת הגידול לטיפול.
כאשר ישנו חשד להישנות מחלה, לשיטה זו חשיבות להערכת מוקדי מחלה בלתי ידועים, בעיקר בהישנות מקומית, בהם הבדיקה מזהה גרורות מרוחקות. גם בדיקה זו מאופיינת ברגישות גבוהה מאוד ולכן מתגלה בה שיעור לא מבוטל של ממצאים המתבררים אחר כך כבלתי קשורים לסרטן השד, או אפילו חסרי חשיבות כלל.
מטרותיה העיקריות של הבדיקה:
הערכת הישנות מחלה.
הערכת תגובת החולה לטיפול.
בדיקה זו לרוב אינה כרוכה בכאב, נעשית בהרדמה מקומית ונמשכת זמן קצר בלבד. במהלך הבדיקה מוחדרת מחט חלולה, תוך כדי מישוש הגוש, במידה והוא נמוש. אם הגוש, או גבולותיו, אינם ודאיים, ייעשה שימוש בהנחיית אולטרה-סאונד במהלך הבדיקה. בעזרת המחט מוצאת רקמה בצורת גליל צר מהגוש בשד. מקובל לקחת בין 3 ל-6 גלילים מהגוש, ולשלוח אותם לבדיקה פתולוגית.
תוצאות הבדיקה הפתולוגית יינתנו עד שבועיים לאחר ביצוע הביופסיה, בהתאם למעבדה אליה נשלחה הדגימה. התשובה שתתקבל תהיה מדויקת לא רק לגבי תאים בודדים, אלא גם לגבי מיקומם והתייחסותם לרקמה סביב להם. כמו כן, ניתן לבדוק בדגימה את הימצאותם של קולטנים (רצפטורים) מיוחדים על גבי התאים הסרטניים - עובדה המסייעת בקביעת אופי הטיפול שייבחר.
ביופסיה זו מיועדת לדגימת ממצאים או גושים קטנים והסתיידויות אשר זוהו בבדיקת סריקה בממוגרפיה. בדיקה זו נערכת בשכיבה על הבטן, בהרדמה מקומית, בהכוונת ממוגרפיה ממוחשבת המנתבת את מחט הביופסיה ישירות אל הממצא, בהנחיה מרחבית על ידי מחשב.
מהלך הבדיקה כולל החדרת מחט חלולה ובתוכה מכשיר חד, המחוברים למערכת ואקום. המכשיר נע בתוך רקמת השד בתנועה סיבובית ומוציא דגימת רקמה מהאזור המיועד לבדיקה. דיוק האבחנה רב יותר, מאחר והמכשיר דוגם את הרקמה באותו אזור באופן מדויק. בדרך כלל, בתום תהליך הדגימה תשאיר הרופאה הבודקת 'קליפ' מתכתי קטן באזור שנדגם, כדי לזהותו בעתיד, אם ״דרש. קליפ זה אינו מפריע או גורם לבעיות עתידיות כלשהן.
במקרים נדירים לא ניתן לאבחן בוודאות באמצעי האבחון שהוזכרו אם הממצא הוא ממאיר או שפיר ונדרשת ביופסיה כירורגית פתוחה של הממצא. אם הליך זה הומלץ - יש לשקול זאת היטב, ואולי אף לשמוע חוות דעת נוספת. הפעולה יכולה להתבצע בהרדמה כללית או מקומית, והדגימה חייבת להישלח לבדיקה פתולוגית.
לפי תקנות משרד הבריאות הביופסיה מתבצעת בנפרד מהניתוח המלא. האישה רשאית וזכאית לבקש הפרדה בין פעולת הביופסיה, בכל דרך בה תתבצע, לבין הניתוח המלא. הפרדה זו מאפשרת לאישה שהות נוספת להכין את עצמה, להתייעץ ולהיות שותפה בבחירת סוג הניתוח. העיכוב הקצר בין האבחנה לבין הניתוח אינו פוגע בסיכויים להחלמה.
לא נהוג היום, למעט מקרים חריגים מאוד, לבצע את הניתוח כולו ללא ידיעה מראש מה אפיוניו הפתולוגיים של התהליך בשד. אם האישה מחליטה על ביצוע מיידי של הניתוח לאחר הביופסיה, הגוש שנכרת נבדק במיקרוסקופ בעוד האישה נמצאת בהרדמה. לצורך הבדיקה מוקפא הגוש ולכן הבדיקה נקראת חתך קפוא (Frozen Section). כאמור, גישה זו מתאימה רק למקרים חריגים ביותר, אך עדיין משמשת, בחלק מהמקרים, להחלטה על היקף הניתוח הנדרש בבית השחי.
גושים בשד הם תופעה נפוצה. אצל כ-80% מהנשים החשות בגוש מדובר בגידולים שפירים, כיסיות, או בשמם המוכר יותר - ציסטות, המהווים שקיקי נוזל שמקורם בתהליכים הורמונליים ברקמת השד. סוג שכיח נוסף של גושים שפירים בשד הוא פיברואדנומה, המורכב מרקמה סיבית-בלוטית. שליש עד מחצית מהנשים בעולם המערבי חוות בעיה כלשהי בשדיים, כגון נפיחות, כאב, רגישות, גושים ועוד.
נשים רבות בגיל הפוריות (בעיקר בגילאים 40-30) חוות מצב המכונה 'שדיים ציסטיים' (Fibrocystic Breasts). במצב זה מתפתחים כיסים המכילים נוזל, בשד אחד או בשניהם, העלולים להתנפח ולגרום לכאבים שיכולים להיות קשורים למחזור החודשי (וסת). בדרך כלל, עם סיום הדימום הווסתי, הציסטות נוטות להצטמק. מצב זה אינו מחלה, אלא מיוחס לשינויים ההורמונליים בגוף האישה בהתאם למחזור החודשי. אין קשר בין הופעת ציסטות אלו לבין גידול סרטני בשד.
עם זאת, אישה בעלת שדיים ציסטיים חייבת להכיר את שדיה היטב, כדי שתוכל להבחין בשינוי כלשהו שחל בהם, ואם חל שינוי - עליה לפנות מיידית לרופאה המטפלת. הזמן הטוב ביותר לביצוע בדיקה על ידי הרופאה הוא כשבוע ימים לאחר תחילת הדימום, כשהנוזלים בציסטות נספגים. בנוסף, על האישה להקפיד על ביקורת רפואית שגרתית בהתאם להמלצות (ראי בהמשך).
גידולים שפירים בשד, שמקורם אינו בתעלות החלב, אלא ברקמת החיבור שביניהן. מצב זה שכיח מאוד אצל נשים צעירות (בדרך כלל, עד גיל 35-30). גידולים אלו אינם מהווים סכנה, וניתן לזהותם בבירור באולטרה-סאונד. כשמדובר בגושים קטנים (פחות מ-1 ס"מ), בנשים צעירות ללא גורמי סיכון, ניתן לקבוע את האבחנה על בסיס האולטרה-סאונד בלבד. בגושים גדולים מ-2-1 ס"מ מומלץ לבצע ביופסיית מחט בהנחיית אולטרה-סאונד.
גידול שפיר מסוג זה עשוי להיספג מעצמו, להישאר ללא שינוי שנים רבות או לגדול. יכולים להיות כמה גידולים, בשד אחד או בשניהם. אם במהלך המעקב אחר הגידול מתברר כי הוא מתפתח - יומלץ על הסרתו מהשד. גידול אחר מאותה משפחה, אך נדיר הרבה יותר, הוא גידול פילודס (Phyllodes Tumor) העלול להופיע בצורתו השפירה או הממאירה. אם הביופסיה מעלה חשד לגידול מסוג זה מומלץ להסירו, גם אם מדובר בצורתו השפירה.
גידולים קטנים המופיעים בתוך תעלות המוליכות חלב אל הפטמה, ועלולים לגרום להפרשות שונות מהפטמה. ההפרשה יכולה להיות צלולה, צהובה, ירוקה, אפורה, חומה או דמית. מאחר והפרשה כזו עלולה להעיד על קיומו של גידול סרטני, תילקח ממנה דגימה ותישלח לבדיקת מעבדה. בדרך כלל מדובר בממצאים שפירים המעידים על תהליך דלקתי כלשהו בשד. ממצאים אלו מצריכים בירור מלא ולעתים קרובות הסרה כירורגית.
אם מגלים גוש בשד, אין לדחות את הביקור אצל הרופאה. כל ממצא בשד מחייב בדיקה וחשוב לא לדחותה. ברוב המקרים, כאמור, אין מדובר בגידול ממאיר, אך במידה וכן, גילוי מוקדם הוא המפתח לריפוי. כאמור, גם גברים יכולים לפתח סרטן שד, אולם השכיחות אצלם קטנה פי 100 מזו שאצל נשים.
גידול סרטני בשלב מוקדם, הממוקם בתוך צינוריות החלב בלבד (נקרא לעתים גם 'גידול טרום-חודרני' או 'סרטן שד תוך-צינורי'). גידולים אלו עלולים להכיל בתוכם מוקד של גידול סרטני חודרני, כך שאם אינם מטופלים בשלב מוקדם, הם עלולים להתפשט לרקמות סמוכות ולאיברים מרוחקים. כיוון שאין דרך לנבא באלו מקרים מצב זה עלול לקרות, הצוות הרפואי יטפל במחלה בהתאם.
אישה שחלתה בסרטן שד לא חודרני נמצאת בסיכון גבוה מעט יותר מזה הקיים באוכלוסייה הכללית לחלות בגידולים נוספים בשד הפגוע, או הבריא, ולכן עליה להיות במעקב שגרתי ולבצע ממוגרפיה אחת לשנה. מרבית הנשים אינן חוות תסמינים מוקדמים, כך שהגידול מתגלה באמצעות בדיקת ממוגרפיה שגרתית.
כיום, כאשר בדיקת הממוגרפיה מתבצעת בישראל באופן שגרתי אחת לשנתיים כחלק מהתוכנית הלאומית לנשים בגילאי 74-50, מקרים רבים יותר של סרטן שד מסוג זה מתגלים. במקרים רבים גידולים אלה לא הופכים להיות חודרניים, אבל לא ניתן לדעת מראש אלו מהם יהפכו לכאלה. לעתים חלק מהנשים חשות גוש בשד או סובלות מפריחה או מהפרשת נוזלים מהפטמה. תופעות אלה יכולות להיות מוגבלות לפתחי תעלות החלב בפטמה עצמה, מצב המכונה 'מחלת פאג'ט' (הסבר להלן).
רוב הגידולים בשד הם מהסוג החודרני (Invasive Breast Cancer) פירוש הדבר שתאים סרטניים חדרו את דופן צינוריות החלב או הבלוטות והתפשטו לרקמת השד. שני הסוגים הנפוצים הם:
קרצינומה דקטלית (Ductal Carcinoma) שמקורה בצינוריות החלב. מרבית גידולי השד החודרניים (כ-80%) הם מסוג זה.
קרצינומה לובולארית (Lobular Carcinoma) שמקורה ברקמה בלוטית. מהווה כ-10% מגידולי השד החודרניים.
מחלה המתבטאת בתסמינים הדומים לאקזמה של העור על הפטמה או באזור העטרה. לעתים, אצל נשים הסובלות ממחלת פאג'ט, המחלה מלווה בגידול סרטני פולשני מאחורי הפטמה. במקרים אחרים מדובר בגידול סרטני מסוג סרטן שד לא חודרני (DCIS). מחלת פאג'ט היא מחלה נדירה יחסית המאובחנת באישה אחת או שתיים מתוך 100 חולות סרטן שד. המחלה נפוצה בעיקר בקרב נשים בשנות ה-50 לחייהן, ונדיר מאוד שהיא מאובחנת בקרב גברים.
תסמיני מחלת פאג'ט דומים מאוד לאלו של מחלות אחרות בעור, כגון: אקזמה, דרמטיטיס או פסוריאזיס. התסמין הראשון הוא פריחה קשקשית אדומה שאינה חולפת על הפטמה, לעתים גם על העטרה. עם הזמן האישה עלולה לחוות כאבים, עור הפטמה והעטרה עלול להפוך לדלקתי, וייתכנו דימומים, כיבים ופצעים על עור השד. בקרב חלק מהנשים הפריחה מלווה בגרד ובצריבה. לעתים מופיעות גם הפרשת נוזלים ושקיעה של הפטמה. רק אצל מחצית מהנשים המאובחנות במחלת פאג'ט ניתן לחוש בזמן האבחון בגוש בשד.
תהליך אבחון המחלה דומה לאבחון סרטן השד, וכולל ביופסיה, ממוגרפיה ואולטרה-סאונד. כאשר התופעות הללו מתמשכות, יש לפנות לרופאה כירורגית על מנת לשלול קיומה של מחלה זו.
סרטן שד דלקתי הוא מצב נדיר יחסית, בו גידול סרטני בשד חודר לתוך תעלות הלימפה בעור השד ויוצר מעין דלקת. התאים הסרטניים אינם מתפתחים כקבוצה (גוש), אלא גדלים לאורך התעלות הקטנות בעור השד (כלי הלימפה) וחוסמים אותן. ישנן נשים שגופן מגיב להימצאותם של התאים הסרטניים בכלי הלימפה ואז מראה השד הוא נפוח ודלקתי (ומכאן שמה של המחלה) תפקידה של מערכת הלימפה בגוף הוא לסלק נוזלים, חיידקים וחומרי פסולת שנוכחותם בגוף אינה רצויה.
לעתים קרובות תסמיני המחלה מופיעים באופן די פתאומי. השד נראה אדום, דלקתי, חם ונפוח למגע. על עור השד עלולים להופיע חריצים או סימנים בולטים, במקרים מסוימים העור הופך מצולק, בדומה לקליפת תפוז (תופעה הנקראת 'peau d'orange')
תסמינים אחרים כוללים גוש, כאבים בשד או בפטמה והפרשה מהפטמה. סרטן שד דלקתי עלול להתפשט מהר יותר מגידולים סרטניים אחרים בשד, ולכן הטיפול במחלה יינתן מוקדם ככל האפשר. במקרי סרטן שד דלקתי, תמיד יינתן טיפול כימי ראשוני, ורק לאחריו יבוצע ניתוח.
גידול סרטני נדיר ברקמה החיבורית של השד.
המונח 'שלב המחלה' מתייחס למכלול הנתונים על אודות מחלת הסרטן שאובחנה: אפיון תאי הגידול, מצב קשריות הלימפה, וקיומן או אי-קיומן של גרורות מרוחקות. שלב המחלה מסייע בתכנון הטיפול בשלב האבחון ומהווה חלק ממערך הנתונים להערכת הסיכון להישנות המחלה בעתיד.
מדובר בגידול לא חודרני, המוגבל על ידי קרום דק הנקרא 'קרצינומה מקומית' Carcinoma) in situ). גידול זה אינו שולח גרורות ואינו מערב קשריות לימפה. בשלב זה מסווג הגידול 'סרטן שד לא חודרני' (DCIS - Ductal Carcinoma In Situ).
גידול סרטני בקוטר של עד 2 ס"מ שיצא מגבולות הצינוריות, פלש לרקמת השד, אך לא התפשט לקשריות לימפה, או אל מחוץ לשד. שלב זה נקרא גם 'גידול חודרני' (Infiltrating) או 'פולשני' (Invasive).
בשלב זה כל אחת מהאפשרויות הבאות יכולה להתקיים:
כל אחת מהאפשרויות הבאות יכולה להתקיים:
גידול חודרני בקוטר של עד 5 ס"מ, המערב קשריות לימפה בבית השחי שהן מקובעות או שנצמדו זו לזו.
גידול חודרני בקוטר מעל 5 ס"מ, המערב קשריות לימפה שהן באותו צד בבית השחי וניתנות להזזה.
כל אחת מאפשרויות אלו יכולה להתקיים:
גידול, בכל קוטר שהוא, אשר התפשט לקשריות הלימפה בדופן בית החזה, לאורך עצם החזה.
סרטן שד דלקתי - סוג נדיר של סרטן שד, המסווג כגידול סרטני בשלב 3 (מידע נוסף בהמשך).
גידולים סרטניים בשד, ששלחו גרורות לאיברים אחרים בגוף, כגון לעצמות, לריאות, לכבד או למוח.
כאשר מאובחן גידול סרטני בשד, על המטופלת לזכור כי במרבית המקרים המחלה ניתנת לריפוי. זכותה של האישה להיות שותפה פעילה בכל הנוגע לקבלת החלטות לגבי דרכי הטיפול, אפשרויות הטיפול השונות - יתרונותיהן וחסרונותיהן - כולל שחזור השד, וכל זאת על סמך הסבר מדויק של הרופאה המטפלת. כמו כן זכותה של המטופלת להעלות בפני הרופאה את כל השאלות המטרידות אותה ולבקש חוות דעת רפואית נוספת.
בדרך כלל, האבחון מתקבל כאשר האישה נמצאת בטיפולה של רופאת קופת החולים: רופאת משפחה או כירורגית. לפני כל החלטה על סוג ועיתוי הניתוח, חשוב לקבל חוות דעת גם של אונקולוגית ופלסטיקאית מומחיות בטיפול בסרטן השד. במרכזים רפואיים רבים קיים מרכז שד בו פועל צוות רב-מקצועי, כך שההחלטה על סוג הניתוח, העיתוי של הניתוח, ביצוע בדיקות נוספות ותכנון הטיפול, מתקבלת על ידי צוות רב-תחומי (כירורגית, פלסטיקאית, פתולוגית, אונקולוגית, רדיולוגית, רדיותרפיסטית, אחות מתאמת, עובדת סוציאלית ועוד), שדן בכל היבטי המחלה ומגבש את המלצותיו.
עם הגעתה של האישה למכון האונקולוגי, תקבל את פניה 'אחות מתאמת טיפול בסרטן השד', אשר תלווה אותה לכל אורך התהליך, בהסבר ובתמיכה, במהלך הטיפולים, בשיקום ובמעקב. רשת אחיות ועובדות סוציאליות מתאמות הטיפול בסרטן השד הוקמה ביוזמתה של האגודה למלחמה בסרטן, ומופעלת בסיועה, במרבית בתי החולים בארץ.
עם ההתקדמות הטכנולוגית והמחקרית השתכללו אפשרויות הטיפול במחלה, והן כוללות: טיפול כירורגי, טיפול קרינתי, טיפול כימי, טיפול הורמונלי, טיפולים ביולוגיים וכיום נמצאים גם בשלבי מחקר טיפולים אימונותרפיים, הניתנים כטיפול בודד או בשילוב מספר טיפולים. בתכנון הטיפול נלקחים בחשבון המחלה, גיל האישה, מצב בריאותה הכללי, סוג הגידול, אפיונו המיקרוסקופי, דרגתו, קיום קולטנים על פני תאי הגידול ומידת התפשטותו מחוץ לשד. הגורם העיקרי המשפיע על סוג הטיפול המומלץ הוא שלב המחלה - האם מדובר במחלה ממוקדת או מפושטת:
מטרתו להסיר את הגידול הסרטני או להרוס תאים סרטניים מאזור מסוים. ניתוח וטיפול בקרינה הם טיפולים המוגדרים מקומיים.
טיפולים שונים, כגון טיפול כימי, הורמונלי וביולוגי, משפיעים על הגוף כולו, ומטרתם לתקוף תאים סרטניים באזורים מרוחקים מאזור הגידול המקומי.
רוב חולות סרטן השד עוברות ניתוח להסרת הגידול הסרטני מהשד יחד עם שוליים נקיים סביבו (למפקטומי), וטיפול מסוים לבית השחי. בהתאם לשלב המחלה, מצב בריאותן הכללי, הגיל ובחירתן האישית, ״נתנו טיפול בקרינה, ו/או טיפול מערכתי (כימי, ביולוגי או הורמונלי).
אין סיבה לחשוש לשאול שאלות ולבקש חוות דעת רפואית נוספת, זוהי זכותו של כל מטופל! (ראי הצעות לשאלות למטה).
חשוב להגיע עם מלווה ולוודא כי כל ההסברים שניתנו ברורים ומובנים , כולל היתרונות, החסרונות ותופעות הלוואי הצפויות.
חשוב לרשום את הנאמר ולתייק בקלסר ייעודי.
מומלץ לברר מראש כיצד ניתן להקל את תופעות הלוואי הצפויות, כגון כאב, עייפות, בחילות והקאות.
במקרה ודבר מה שהוסבר אינו מובן - מומלץ לפנות לרופאה או לאיש צוות אחר בצוות הרב-מקצועי ולבקש הסבר נוסף.
האם יש צורך בטיפול נוסף מלבד ניתוח?
האם הניתוח דחוף? אם כן, בתוך כמה זמן חשוב שיתבצע?
האם חשוב סדר הטיפולים? במה מומלץ להתחיל?
באילו מצבים מתחילים טיפול תרופתי לפני ביצוע הניתוח?
מהם היתרונות והחסרונות של כל טיפול?
אילו בדיקות חשוב לבצע לפני ובמהלך הטיפולים?
האם ומתי מומלץ לקבל ייעוץ גנטי כדי לבחון ביצוע בדיקה לנשאות?
אם אובחנתי כנשאית של מוטציה גנטית, מה הן ההשלכות עלי ועל בני משפחתי?
האם הימצאות של מוטציה עשויה להשפיע על הטיפול?
האם אפשר להיפגש עם מתנדבת 'יד להחלמה' של האגודה למלחמה בסרטן
שעברה ניתוח מהסוג שהומלץ לי? למי פונים?
האם יש לדווח על תסמינים נוספים בגוף (כאב, סחרחורת וכד')?
זכרי! במקרה של אבחון גידול סרטני בשד, ולפני טיפול ניתוחי, חשוב מאוד שאונקולוגית תהיה חלק מהצוות המייעץ.
המלצות הצוות הרפואי לגבי אופן הטיפול הניתוחי, היקפו ותזמונו, אינן תמיד זהות. לכן לפרקים מומלץ לפנות לקבלת חוות דעת רפואית נוספת. בשיחה עם הרופאה חשוב לקבל המלצות על סוג הניתוח המתאים ביותר לדעתה, בהתאם להיקף הגידול הסרטני, מיקומו ומידת התפשטותו. שיקום האישה לאחר הניתוח אינו תלוי רק בסוג הניתוח שעברה, אלא גם במידת מעורבותה בקבלת החלטות הקשורות בטיפול בה. לקראת הביקור אצל הרופאה מומלץ להכין רשימת שאלות ולוודא שהתהליך ברור ומובן לפני קבלת ההחלטה על הניתוח (בהמשך תמצאי רשימת שאלות אפשריות).
על פי תקנות משרד הבריאות בארץ, הביופסיה מתבצעת בנפרד מהניתוח בשד. העיכוב הקצר בין האבחנה לבין הניתוח אינו פוגע בסיכויים להחלמה ומאפשר לשקול טוב יותר את האפשרויות הטיפוליות. (למידע נוסף ראי פרק 'ביופסיות').
קיימים שני סוגים עיקריים של ניתוחי שד: ניתוחים משמרי שד (למפקטומי, Lumpectomy), בהם המנתחת עושה ככל יכולתה כדי לשמור על מבנה השד, וניתוחים בהם מבוצעת הסרה מלאה של השד (מסטקטומי, Mastectomy).
ניתוחים אלו מוצעים מלכתחילה, כאשר הצוות הרפואי מעריך כי ניתן לשמר את השד עם תוצאה קוסמטית טובה ככל האפשר. בקרב מרבית המטופלות אכן ניתן יהיה לבצע ניתוח מסוג זה. היכולת לבצע ניתוחים משמרי שד תלויה בכמה גורמים, בהם: היקף הגידול הסרטני שאובחן אצל האישה, מהו סוג ושלב המחלה, והיחס בין היקפו של הגידול לבין גודלו ומבנהו של השד הבריא.
מחקרים ארוכי טווח מצאו כי סיכויי החלמתן של נשים שעברו ניתוחים משמרי שד, בתוספת טיפולים בקרינה, זהים לסיכויי החלמתן של מטופלות שעברו כריתת שד מלאה. לכן, ההעדפה הברורה היא לבצע ניתוחים אלו, אלא אם כן, בנסיבות מסוימות, יש צורך רפואי ברור להסיר את השד כולו. סוגי הניתוחים הם:
'קוודרנטקטומיה' (Quadrantectomy) - הסרת רביע השד בו ממוקם הגידול הסרטני.
בחלק מהמקרים עלול להתברר בבדיקה פתולוגית סופית כי גבולות הכריתה אינם נקיים מגידול כפי שחשבה הכירורגית במהלך הניתוח, ובמצב זה יישקל הצורך בניתוח נוסף להרחבת הכריתה הקודמת.
אונקופלסטיקה היא תחום ניתוחי חדש יחסית, במסגרת הניתוחים משמרי השד. בתחום זה משולבים השיקולים האונקולוגיים עם השיקולים האסתטיים, כאשר השיקולים האונקולוגיים תמיד חשובים מהשיקולים האסתטיים. בטיפול בסרטן השד קיימת כיום גישה רב-מערכתית בה מעורבות רופאות מתחומי טיפול שונים, עוד בשלב בו אובחנה המחלה אצל האישה.
לתכנון הניתוח בתחום האונקופלסטי שותפות כירורגית, אונקולוגית, רופאת הדמיה וכירורגית פלסטית, במטרה לתת טיפול יעיל נגד המחלה תוך התחשבות מרבית בצד האסתטי. הטכניקה האונקופלסטית מתקנת את החסר הנוצר כתוצאה מהסרת הרקמה הגידולית על ידי שימוש ברקמת השד הנותרת; לדוגמה, שינוי מיקומם של מרכיבים מהשד עצמו לצורך השלמת צורתו.
השיטה עשויה לכלול שימוש בשתלים. השימוש בשיטה יגרום, בדרך כלל ,להרמת או הקטנת השד המנותח, ולכן גם יהיה צורך בהתאמת השד הבריא לשד הפגוע, בו זמנית או בניתוח נפרד. היתרון הבולט של ניתוח בגישה אונקופלסטית הוא היכולת להסיר את הגידול הסרטני יחד עם שוליים רחבים ונקיים, ולהגיע לתוצאה אסתטית טובה של השד המנותח ולסימטריה טובה עם השד השני. שיטה זו מתאימה בעיקר למקרים בהם יש צורך בכריתה נרחבת יחסית לגודל השד.
מומלץ לכל אישה להתייעץ עם הצוות המטפל, הכולל כירורגית, אונקולוגית, רופאת הדמיה וכירורגית פלסטית, שיקבע את התאמתה לתהליך. עם זאת, יש לזכור כי לאחר הוצאת הגידול, הבדיקה הפתולוגית הסופית יכולה לקבוע כי שאריות גידול מזעריות נותרו ברקמת השד. לאחר הסטה אונקופלסטית של רקמת השד, עלול להתעורר קושי ניכר באיתור המיקום של גבולות אלו, וכן קושי במתן מנת קרינה מדויקת לאזור הגידול ('מיטת הגידול').
כיום נשים רבות מאובחנות בשלביה המוקדמים של המחלה, ולכן ניתוח משמר שד נחשב כטיפול בחירה בסרטן השד. בניתוח זה, כאמור, אין צורך בהסרת השד, המהווה איבר משמעותי ביותר עבור כל אישה, בכל גיל, ותהליך השיקום וההחלמה נחשבים מהירים וקלים יותר יחסית. עם זאת, ניתוח מסוג זה מלווה בטיפולים משלימים, כגון טיפולים בקרינה במשך כחודש וחצי לאחר הניתוח, כדי להפחית את הסיכון להישנות מחלה מקומית באותו השד.
חשוב להדגיש כי הסרה של כל השד (מסטקטומי) אינה משפרת את סיכויי ההחלמה או הריפוי - דבר זה נכון בכל גיל, כולל בנשים צעירות. מסטקטומי צריכה להתבצע אך ורק כשאין אפשרות לבצע למפקטומי או כאשר זוהי בחירת האישה, מתוך הבנה מלאה של ההשלכות של ניתוח כזה. לפיכך, יש נשים הבוחרות בהסרת השד כאופציה המתאימה להן.
סוגי ניתוחי הסרה מלאה הם:
ניתוחים אלו יבוצעו במקרים בהם:
הרופאה המנתחת תעריך בכל מקרה לגופו את הצורך לבצע ניתוח הסרה מלאה של השד, בהתאם לבדיקות ההדמיה, שלב המחלה, מיקום ואופי הגידול הסרטני, גודל השד, היכולת להשיג תוצאה קוסמטית טובה, מצב בריאותה הכללי וגילה של המטופלת. במקרה של הסרת שד מלאה, חשוב לברר מהן האפשרויות לביצוע שחזור שד ולהתייעץ עם אונקולוגית וכירורגית פלסטית לפני קבלת ההחלטות.
איזה סוג ניתוח מומלץ לי לבצע?
מה היתרונות והחסרונות של כל סוג ניתוח?
כמה זמן יימשך הניתוח?
מהי בלוטת הזקיף? האם ניתן להסתפק בהסרה שלה בלבד או שיש צורך בהסרת בלוטות בית השחי?
האם יש אמצעי שמוודא שהשוליים יצאו נקיים ושמפחית את הצורך בניתוח נוסף?
לאחר הניתוח, מהן המגבלות הצפויות לי בתפקוד היומיומי?
מהם הסיבוכים האפשריים וכיצד ניתן להתמודד איתם?
האם יישארו לאחר הניתוח נקזי נוזלים? אם כן, לכמה זמן?
האם צפויים שינויים כלשהם בתפקוד הגופני שלי?
האם ישתנה משהו בהופעתי החיצונית?
האם צפויים כאבים כלשהם?
על אילו תופעות עליי לדווח לצוות המטפל?
כיצד יש לטפל בצלקת הניתוחית?
מתי מומלץ להתחיל בתרגילי פיזיותרפיה?
מתי, היכן ועל ידי מי מומלץ לקבל עיסוי לימפטי?
בנוסף למעקב אונקולוגי, האם ייערך מעקב גם על ידי הכירורגית, ובאיזו תדירות?
מתי אוכל לחזור לתפקוד מלא?
מתי עליי לפנות למכון האונקולוגי?
עם השנים השתכללו השיטות בהן נעשה שימוש כדי לשחזר את השד לאחר הניתוחים להסרת הגידול הסרטני. עם זאת, ישנן נשים המעדיפות להימנע מניתוח נוסף, לחיות עם הצלקת הניתוחית ולהיעזר בשד מלאכותי (פרוטזה). אחרות מבקשות לעבור ניתוח נוסף, לשחזר את השד שנפגע, לבנותו מחדש ולהתאימו לשד השני. כמו כל ניתוח, גם תהליך השחזור מצריך הרדמה מלאה ואשפוז.
ההחלטה לעבור ניתוח שחזור נובעת, לרוב, ממניעים הקשורים בתחושתה האישית של האישה. המנתחת הפלסטית תסביר למטופלת מהן אפשרויות השחזור המתאימות לה והפעולות הכירורגיות הכרוכות בהן. ישנם מקרים בהם ניתן לבצע שחזור מיידי, בזמן הניתוח הראשוני, או בתקופת זמן כלשהי לאחריו, במטרה להתאים את הניתוח לצרכי האישה ולסייע לה בתהליך השיקום.
גם את הפטמה והעטרה (האריאולה, העיגול הכהה סביב הפטמה) ניתן לשחזר. לרוב, תהליך זה מתבצע בשלב מאוחר יותר, כאשר השד המשוחזר מקבל את צורתו הסופית. כך ניתן לקבוע את המיקום המדויק ביותר של הפטמה, ולהתאימה לפטמה של השד הבריא. בדרך כלל, הרופאה תציע להמתין כשלושה חודשים לפני ביצוע שחזור פטמה. הפטמה יכולה להיות משוחזרת במספר דרכים, כגון שימוש בעור השד המשוחזר עצמו, בחלק מהפטמה של השד הבריא, בעור שנלקח מאחורי האוזן ועוד.
שחזור העטרה נעשה על ידי השתלת עור שנלקח מאזור המפשעה, או באופן המקובל יותר - קעקוע צבע (בדומה לכתובת קעקע), וכך נמנעת המטופלת מפעולה ניתוחית נוספת. קיימת גם אפשרות להשתמש בפטמות סיליקון, המודבקות על השד המשוחזר. ישנן נשים המסתפקות רק בשחזור השד עצמו, ואינן מבצעות שחזור פטמה ועטרה. כל אישה בוחרת לפעול בהתאם לתחושותיה האישיות ונוחיותה.
יריעה ביולוגית היא יריעה מיוחדת (Acellular Dermal Matrix - ADM) בה נעשה שימוש בשחזורי שד. היריעה הביולוגית מבוססת על רקמה אנושית, העוברת תהליך עיבוד וניקוי של התאים, כך שהיא מכילה את כל מרכיבי העור הביולוגיים, ללא גורמים העלולים לגרום לדחייתה על ידי הגוף. (קיימים סוגים שונים של יריעות, כאשר נכון לזמן כתיבת דף המידע, אלודרם® (®AlloDerm) נמצאת בשימוש הרחב ביותר בארץ ובעולם).
השימוש ביריעות מאפשר בזמן השחזור המיידי הכנסת שתל קבוע, ללא צורך בשימוש במותחני עור או שתלים זמניים, משמשת כתוספת רקמה המגינה על השתל (במקרים בהם יש צורך בטיפול קרינתי לאחר הניתוח), ומאפשרת עיצוב ומיקום מדויק של השתל, בסימטריה מקסימלית מול השד הנגדי.
מ-1 בינואר 2015 השימוש ביריעה הביולוגית כלול בעלויות הניתוח שמעבירה קופת החולים לבית החולים הציבורי בו נערך הניתוח.
מהן השיטות השונות של שחזור השד, ומהו הסיכון הכרוך בהן?
מהם היתרונות והחסרונות של כל שיטה?
מהו השחזור שמוצע לי ומדוע?
אם מוצע לי שחזור באמצעות שתל, לכמה שנים צפוי השתל להישמר?
האם כורתים גם את הפטמה במהלך הניתוח? האם ניתן לשחזר אותה ובאילו שיטות?
האם השחזור עלול להקשות על אבחון עתידי באמצעות ממוגרפיה, או באמצעי דימות אחר?
האם הכריתה והשחזור יתבצעו בניתוח אחד?
האם השחזור יפגע בתפקוד הפיזי שלי? כמה ימי עבודה אני עלולה להחסיר?
האם תהיה הגבלה בתפקוד היומיומי שלי במסגרת הבית והמשפחה?
האם ניתן לראות צילומים של נשים שביצעו שחזור שד?
קיימת חשיבות רבה לידיעה אם תאים סרטניים התפשטו לקשריות הלימפה (עובדה זו משפיעה על סיכויי ההחלמה, כמו גם על אופי הטיפולים והמעקב לאחר הניתוח). הטכניקה המאפשרת לדעת אם קשריות בית השחי נגועות נקראת 'טכניקת המיפוי הלימפטי': איתור והסרת קשריות הזקיף ובדיקתן הפתולוגית, במהלך הניתוח או לאחריו.
ניתן לבצע מיפוי בעזרת חומר רדיואקטיבי, צבע כחול או שניהם, על מנת להגיע לדיוק מרבי. אם התאים הסרטניים הספיקו לנדוד במערכת הלימפה, מרבית הסיכויים שהם יתמקמו קודם כל דווקא בקשריות הלימפה המכונות 'זקיף', ולכן איתורן ובדיקה קפדנית שלהן חשובה יותר מאשר בדיקה שטחית של כל הקשריות. כמות מזערית של חומר (נוזל רדיואקטיבי ו/או צבע כחול) מוזרק לאזור סביב הגידול הסרטני, ובאמצעות מכשור רפואי מתאים הרופאה במכון לרפואה גרעינית והמנתחת ממפות את האזור. המנתחת מסירה רק את קשריות הלימפה הצבועות (קשריות הזקיף) ומעבירה את הדגימה לבדיקה פתולוגית.
במקרים בהם לא יימצאו תאים סרטניים בקשריות הזקיף, בתום הבדיקה הקפדנית המלאה, ישנה סבירות גבוהה כי כל הקשריות האחרות בבית השחי גם הן אינן נגועות, ולכן לא יהיה צורך להסירן. להסרת קשריות הזקיף עצמן שיעור נמוך מאוד של סיבוכים, אם כי בחלק מהמקרים (כ-5%) לא מאותרות גרורות לימפטיות, אף על פי שהן קיימות.
אם יסתבר כי קשרית הזקיף נגועה, יש לשקול להסיר את יתר קשריות הלימפה באזור.
הנטייה כיום היא להפחית את מספר הנשים העוברות ניתוחים נרחבים בבית השחי, כי אין בכך כדי לשפר את הסיכוי לריפוי אצל חלק ניכר מהן. אם המידע כי קשרית הלימפה נגועה הושג כבר בזמן הניתוח, תבוצע בחלק מהמנותחות הזקוקות לכך הסרת כל הקשריות בניתוח עצמו. אם הגרורות לקשרית הזקיף אותרו רק בבדיקה לאחר הניתוח, יעלה הצורך בניתוח נוסף להסרת כל קשריות הלימפה. שיטה זו, של בדיקת קשריות הזקיף, מפחיתה את מספר המקרים בהם מוסרות כל קשריות הלימפה, וכך גם מפחיתה את שיעור הנשים העלולות לסבול מבצקת לימפטית (לימפדמה) והסיבוכים הנלווים לתופעה זו.
בכינוס בינלאומי שנערך בדצמבר 2014 בסן אנטוניו ארצות הברית, הוצג כי הדמיה של בלוטות בית השחי באולטרה-סאונד, עשויה לחסוך את הוצאת קשריות הזקיף, במידה ונצפות בלוטות מוגדלות.
כאשר הגידול מוצא מהשד, הרקמה נשלחת למכון הפתולוגי לבדיקות נוספות. הפתולוגית מסתכלת על הגידול במיקרוסקופ, קובעת את גודלו, ובודקת אם קיימות קשריות לימפה נגועות במחלה וכמה. בנוסף, היא מבצעת צביעות מיוחדות של תאי הגידול, היכולות לכוון את האונקולוגית לגבי מהלך הטיפול בהמשך. לכל גידול בשד נעשית צביעה לרצפטורים לאסטרוגן ולפרוגסטרון, הקובעת אם טיפול הורמונלי מתאים לחולה. כמו כן, נעשית צביעה לחלבון שנקרא 'הר טו' (HER2) כדי לקבוע אם טיפול תרופתי, כגון הרצפטין, עשוי להתאים.
קיימות בדיקות נוספות שניתן לבצע בגידול, במטרה לסייע לאונקולוגית בבחירת הטיפול המתאים. לאחרונה פותחו בדיקות לאבחון מולקולרי מדויק יותר של הגידול, ששמן אונקוטייפ ( ®Oncotype DX), מאמפרינט (®MammaPrint), פרוסיגנה (®Prosigna) ואנדופרדיקט (® EndoPredict). בדיקות אלו בודקות את פעילותם של מספר רב של גנים בו-זמנית בתאי הגידול הסרטני, וקובעות את 'הפרופיל המולקולרי' שלו. במקרים מסוימים בדיקות אלו מסייעות בהחלטה אם להוסיף טיפול כימי על הטיפול המוצע, או שניתן להימנע ממנו, אך בכל מקרה, ההחלטה על הטיפול מתקבלת על סמך מכלול הפרמטרים של המטופלת ולא רק על סמך בדיקות אלה.
חשוב לציין כי לא כל קופות החולים משתתפות במימון מלא של הבדיקות, ויש לברר נושא זה מול קופת החולים. כיום נבדקות בעולם שיטות נוספות חדשות כדי לסייע בפיתוח התאמה אישית ייחודית של הטיפול לכל אישה, בהתאם לפרופיל הגנטי שלה.
תהליך ההחלמה מהניתוח תלוי בכמות הרקמות שהוסרו בניתוח ובמיקומו של הגידול הסרטני. ההתאוששות מניתוח משמר שד מהירה יותר מאשר מניתוח הסרה מלאה של השד. הסרת קשריות הלימפה מבית השחי כחלק מהניתוח עלולה גם היא לגרום לכאבים, לעתים יותר מאשר הניתוח עצמו, כמו גם להצטברות נוזלים בזרוע, מצב הנקרא 'לימפדמה' המלווה בנפיחות באחת הגפיים, בצדהשד שנפגע (פירוט בהמשך).
ניתוח הסרה מלאה של השד עלול לפגוע בשיווי המשקל (במיוחד עם מדובר במטופלת בעלת שדיים גדולים), ולגרום לכאבים בצוואר ובגב. העור באזור החזה עלול להימתח ושרירי הזרוע והכתף עלולים להתקשותץ לעיתים מאבדות המטופלות מכוחן הגופני באזורים שנפגעו.
בבית החולים הגישו לך ארוחות, סידרו את מיטתך ועזרו לך בכל. עם כל רצונך לחזור הביתה מהר ככל האפשר, החזרה תלווה בחששות ואי ודאות. חשוב שתזכרי כי בימים הראשונים תרגישי עייפות וחולשה, אולי אף כאבים. זהו דבר טבעי אשר אינו צריך להדאיג אותך. הרגילי עצמך, בקצב שלך, להתנהלות השגרתית בבית. בתקופה הראשונה לאחר הניתוח כדאי שתרבי במנוחה ולא תתאמצי מעל לכוחותייך. מותר לבקש עזרה ולבטא את הרגשתך האמיתית. ניתוח שד אינו מחייב מלתחה חדשה. תוכלי להשתמש בבגדייך, כולל החזיות, גם בעתיד. יידרשו אולי תיקון או התאמה קטנים. תחושת אי הנוחות תחלוף עם הזמן, את תשובי לאיתנך, ותוכלי לחזור לתפקוד מלא.
כדי לחזק את השרירים באזור הניתוח ולמנוע התקשות מקומית, תינתן לך הדרכה לביצוע תרגילי פיזיותרפיה מיוחדים למצבך. פגיעה עצבית באזור המנותח עלולה לגרום לחלק מהמטופלות תחושת עקצוץ או חוסר תחושה באזור החזה והזרוע. עם הזמן והתקדמות ההחלמה צפויות תופעות אלו לחלוף בהדרגה. חלק מבתי החולים נוהגים לשחרר את המטופלות לביתן יום לאחר הניתוח, עם נקזים תלויים מתחת לבית השחי (אליהם מתנקזים נוזלי לימפה ושאריות דם מהפצע הניתוחי), והן מתבקשות לרוקן אותם באופן עצמאי מדי יום. אם קיים קושי כלשהו בביצוע המשימה - יש לדווח לצוות המטפל.
למנתחות שונות העדפות שונות לגבי הפעלת הכתף לאחר הניתוח. ככלל, עלייך לקבל הנחיות מהפיזיותרפיסטיות בבית החולים טרם שחרורך מאשפוז. אם הוסרו רק קשריות הזקיף, מומלצת הפעלת הכתף לטווחים מלאים בכל הכיוונים, כדי למנוע יצירת צלקת נוקשה בבית השחי. אם הוסרו בניתוח כל קשריות הלימפה - עלייך להפעיל את האזור באופן מתון יותר, עד גבול הכאב (בדרך כלל עד 90 מעלות), עד להוצאת הנקז שהושאר לאחר הניתוח. תרגילים אלו חיוניים עד מאוד למתיחת הצלקת, להבטחת תנועה חופשית של הכתף והזרוע, ולשמירה על גוף זקוף.
בתקופת ההחלמה חלק מהנשים מגלות שנוח להן לישון עם כרית מתחת לכתף בצד של הניתוח. בתנוחה זו, הזרוע מונחת לצד הגוף או מכופפת קלות מעבר לראש. אם את רגילה לישון על הבטן, את יכולה להשתמש בכרית אחת או שתיים, כדי לתמוך את האזור הרגיש של מקום הניתוח.
שחייה מומלצת מאוד, לא רק כתרגול, אלא גם להרגשת בריאות ורעננות כללית. אם את נעזרת בפרוטזה חלקית או מלאה תוכלי להשתמש בבגד הים הקודם שלך, לאחר שתתקיני בחזייה כיס להבטחת יציבות הפרוטזה החלקית. אם את זקוקה לבגד ים חדש - קיימים דגמים אופנתיים בשוק שיתאימו לצרכייך. אין צורך בהזמנת בגד ים מיוחד!
התרגלי לשאת את ארנקך או חבילות מתחת לזרועך, כאשר המרפק כפוף (כמו החזקת תינוק) וזאת כדי למנוע משיכת הכתף בצד המנותח.
בעת שכיבה - השתדלי להחזיק את זרועך מעל ראשך. בעת ישיבה - השעיני את הזרוע בגובה הכתף על גבי הספה, או משענת הכיסא.
המשיכי לתרגל את פעילות היד. עם הזמן ישתחרר מתח הצלקת. כשתשובי לאיתנך, הפעילות היומיומית בבית תהווה תרגול מעשי עבורך. לכן, ככל שתהיי פעילה יותר כך יתחזקו השרירים והיד תחזור לכושרה.
תוכלי לחזור בהדרגה לסוגי הספורט והתחביבים בהם עסקת לפני הניתוח. יש לשים לב שכל עוד הצלקת הניתוחית לא הגלידה - חשוב להיזהר בביצוע פעילויות הדורשות את מאמץ הזרועות, כגון: נהיגה, שחייה או טניס, ולעשות זאת בהדרגה.
טפחי את עצמך ואל תזניחי את הופעתך החיצונית. הופעה נאה משפרת את מצב הרוח, שכן ידוע כי:
"להיראות טוב - להרגיש טוב יותר" (ראי מסגרת בהמשך).
בתקופה הראשונה לאחר הניתוח, העור סביב האזור שנותח עלול להיות רגיש. התייעצי עם הרופא בנושא. אל תשתמשי על דעת עצמך במשחות שונות. אם את מקבלת טיפול קרינתי, ״תכן שיינתנו לך הוראות מיוחדות כיצד לטפל בעור, ויש למלא אותן במדויק.
כשאת רוחצת את מקום הניתוח, עשי זאת בעדינות, ונגבי ללא שפשוף.
כשיש פצע ניתוחי בבית השחי, אסור למרוח משחות וקרם גוף. אם אינך עוברת טיפול קרינתי והפצע הניתוחי החלים, אין מניעה להשתמש בדאודורנט. אם הצוות הרפואי אישר לך שימוש בדאודורנט בעת קבלת הטיפול הקרינתי יש להקפיד לבחור תכשיר נטול אלומיניום ואלכוהול.
קיימות שיטות שונות בכל הקשור בניתוח ובטיפולים שלאחריו. אין מקרה אחד דומה למשנהו. אל תשווי את מצבך עם מצבן של אחרות והימנעי מהסקת מסקנות שעלולות להיות מוטעות.
שימי לב לשינויים בשדייך ובגופך והקפידי על ביקורי המעקב אצל הרופאה המטפלת בך במכון האונקולוגי, על פי התדירות שתיקבע לך.
פרויקט 'להיראות טוב - להרגיש טוב יותר' של האגודה למלחמה בסרטן
בפרויקט זה, המתקיים בבתי החולים, במרכזי התמיכה ובסניפי האגודה בקהילה, מוענקים לחולות ומחלימות, ללא תשלום, ייעוץ תדמיתי, טיפולי טיפוח, איפור וקוסמטיקה. הקו המנחה את הפרויקט הוא לסייע בהתמודדות עם תופעות הלוואי הקשורות במראה החיצוני, לשפר את ההרגשה האישית ואת הדימוי העצמי. להצטרפות ומידע ניתן להתקשר למרכזת הפרויקט במח' השיקום והרווחה של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721618.
כהשלמה לטיפול הניתוחי, נשים רבות מקבלות טיפולים נוספים, כגון טיפול קרינתי, כימי, ביולוגי או הורמונלי, במטרה להפחית את הסיכון לחזרת המחלה או להתפשטותה. השיקולים הרפואיים בבחירת הטיפול המשלים קשורים בגיל האישה, סוג הגידול, הימצאות קשריות נגועות ומצבה הכללי של האישה. לעתים הטיפול כולל שילוב של כמה שיטות.
זהו טיפול המשלים את הטיפול המקומי לאחר הניתוח, במטרה להפחית את הסיכון להישנות מחלה מקומית באזור שנפגע. טיפול זה ניתן בעיקר לנשים שעברו כריתה חלקית, ולעתים גם לאחר הסרה מלאה של השד. מדובר בסדרת טיפולים הניתנת יום-יום, חמישה ימים בשבוע, במשך שלושה עד שבעה שבועות. כל טיפול אורך כמה דקות, ונעשה במסגרת אשפוז יום (אינו מצריך אשפוז בבית החולים).
ניתן לשאול את הרופאה המטפלת, ולהיעזר גם באחות מתאמת שד או אחות קרינה
איזו הכנה נדרשת לטיפול זה?
מהי סימולציה?
כמה זמן ״משך הטיפול כולו?
כמה טיפולים בקרינה מתוכננים עבורי?
האם מתאימה לי קרינה תוך ניתוחית?
כמה זמן נמשך כל טיפול קרינתי?
מהם הסיכונים ותופעות הלוואי הצפויות לי מהטיפול?
מהן השלכות הקרינה על שחזור שד בשלב מאוחר?
כיצד אוכל לשמור על העור באזור המטופל?
האם אוכל להמשיך ולנהל אורח חיים רגיל בתקופת הטיפולים בקרינה?
האם צריך להישמר במיוחד מחשיפה לשמש?
האם הקרינה מסוכנת לבני משפחתי ולסביבה?
אם אני מתקשה להגיע מדי יום לקבלת הטיפול, מה ניתן לעשות?
האם ישנם הסדרי לינה בתקופת הטיפול הקרינתי?
טיפול בו משתמשים בתרופות כימיות במטרה להרוס תאים סרטניים בגוף. המונח 'כימותרפיה' מתייחס למספר רב של תרכובות כימיות הנישאות בזרם הדם ומגיעות לכל חלקי הגוף. טיפול כימי ניתן לפני ניתוח או לאחריו, כטיפול במחלה פעילה או כטיפול מונע.
כדי להשיג מטרות אלו, קיימות מספר תוכניות טיפול המשלבות כימותרפיה:
תאי הגידול הבלתי נראים, או את אלה שלא הייתה אפשרות להוציאם בניתוח. כימותרפיה לאחר ניתוח נקראת טיפול אדג'ובנטי (Adjuvant) או טיפול משלים.
התרופות הכימיות הורסות תאים סרטניים באמצעות הפרעה למחזור החיים שלהם. התאים המושפעים ביותר הם אלו המתחלקים מהר יותר. מאחר שהתרופות הכימיות מפריעות להתחלקות תאים במנגנונים שאינם ספציפיים לתאים הסרטניים, הן עלולות להשפיע גם על רקמות גוף בריאות, בעיקר של אלו בהן חלוקת התאים היא מהירה, לדוגמה בריריות מערכת העיכול, מח העצם וזקיקי השיער. עקב כך, ייתכנו בעקבות הטיפול הכימי תופעות לוואי הקשורות במערכות אלו, כגון שלשולים, פצעים בפה, נשירת שיער וירידה בספירת הדם. עם זאת, גם רקמות בריאות, שחלוקת התאים בהן אינה מהירה עלולות להינזק.
קיימת שונות רבה בין התרופות השונות: במנגנון הפעולה שלהן, בטווח הפעילות שלהן נגד גידולים שונים ובטווח הרעילות שלהן. חשוב לזכור, שלרוב תופעות הלוואי יש היום טיפולים המפחיתים את עוצמתן ומקלים את התחושה הכללית. כמו כן, מרביתן זמניות, מאחר שהתאים הבריאים הם בעלי יכולת התחדשות מהירה. כימותרפיה ניתנת בעיקר בעירוי לווריד או דרך הפה (מתן פומי, כלומר בליעת כדורים). כל אדם מגיב באופן שונה לטיפול. חלק מהחולות לא יסבלו מתופעות לוואי, ואילו אחרות עלולות לסבול מתופעות לוואי בדרגות שונות. במסגרת הטיפול ינקוט הצוות הרפואי צעדים כדי למנוע את תופעות הלוואי או להפחית את עוצמתן.
קיימות עדויות בספרות המקצועית כי לנשים נשאיות של המוטציה בגנים BRCA1/2, כדאי לשקול שילוב של טיפול בתרופה כימית ממשפחת הפלטינום (Platinum). המצבים בהם יש לשקול זאת:
נכון להיום, אין מקום לשילוב של תרופה ממשפחת הפלטינום בטיפול הכימי המשלים לאחר ניתוח.
לנשאיות עם מחלה גרורתית יש אפשרות לטיפול ממוקד מטרה, בתרופות ממשפחת מעכבי פארפ (PARP Inhibitors), ש׳מנצל׳ את המוטציה הגנטית הנוכחת בגידול כדי לחסל את התא הסרטני. הטיפול מומלץ לכל אישה עם סרטן שד על רקע מוטציה בגנים BRCA1/2. מומלץ להתייעץ עם הרופאה המטפלת על האפשרות להשתתף במחקר קליני שיאפשר חשיפה לתרופות ממשפחת מעכבי פארפ. הדבר תקף לכל שלבי המחלה.
באתר האינטרנט של האגודה קיים מאגר מידע של מחקרים קליניים המתקיימים בישראל. כמו כן, ניתן למצוא באתר מידע על התרופות השונות ותופעות הלוואי שלהן. מידע וסיוע ניתן לקבל במרכז המידע של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721608.
עם התפתחות הטיפולים האונקולוגיים והעלייה בשיעור ההחלמה בעקבות הטיפולים הכימיים, עולים נושאים שונים הקשורים באיכות החיים של המטופלת, בהם שמירת הפוריות בנשים צעירות. השפעת הטיפולים במחלת הסרטן על כושר הפוריות העתידי של המטופלת, תלויה בעיקר בגיל האישה, בסוג הטיפול, בתוכנית הטיפול ובמשך הטיפול.
חשוב מאוד לקחת נושא זה בחשבון לפני תחילת הטיפול במחלת הסרטן, ולדון עם הרופאה המטפלת באפשרויות לשימור פוריות ובסיכונים הכרוכים בכך. עם ההתקדמות הטכנולוגית והמדעית שופרו האמצעים השונים לשמירת פוריותן של נשים המתמודדות עם סרטן השד. הטיפולים מתבצעים בטרם השחלות נפגעות באופן משמעותי מהטיפול הכימי, וכוללים דיכוי שחלתי בזמן טיפולים כימיים, הפריית ביציות, שימור עוברים או ביציות ועוד - על מנת לאפשר היריון בעתיד. (ראי פרק העוסק בהרחבה בהמשך).
אם מחלת סרטן השד אובחנה בזמן היריון, והאישה נזקקת לטיפול כימי - חשוב מאוד כי היא תדון עם הרופא בנימוקים בעד ונגד המשך הריונה. השיקולים בהם יש לדון קשורים לשבוע ההיריון בזמן אבחון המחלה ולטיפולים שעליה לעבור. לרוב, אבחון סרטן שד בזמן היריון אינו מחייב את האישה לבצע הפלה. ניתן לתת טיפול כימי בזמן השליש השני והשלישי להיריון, ניתן לבצע ניתוחי שד בזמן היריון, אך אסור לתת טיפולים בקרינה בתקופה זו. דחיית הטיפול הכימי תלויה בהיקף המחלה, עד כמה מתקדם ההיריון, ובסוג הטיפול הכימי אותו עתידה לקבל המטופלת. (ראי פרק העוסק בהרחבה בנושא בהמשך).
מומלץ שאישה שמאובחנת בזמן היריון תטופל במרכז רפואי גדול על ידי צוות רב מקצועי (מולטי-דיסציפלינרי) המנוסה באבחנה וטיפול של נשים בהיריון עם סרטן שד. צוות רב מקצועי מנוסה ידע אילו בדיקות הדמיה ותרופות כימיות מותרות בזמן היריון, וצוות מומחה למעקב יבצע ניטור היריון בסיכון גבוה. חשוב לציין שניתן לתת טיפולים כימיים מסוימים בזמן ההיריון ללא חשש לפגיעה בעובר.
מידע על שיטות לשימור פוריות: הפריית ביציות, שימור עוברים, הקפאת ביציות בשלות, הקפאה והשתלת רקמת שחלה, דיכוי שחלתי בזמן טיפולים כימיים, הבשלת ביציות ותרומת ביציות, כמו גם מידע מקיף בנושא היריון וסרטן השד - ניתן לקרוא בהמשך.
התפתחותם ופעילותם של תאי השד מושפעים מהורמונים נשיים שונים, החשובים הם אסטרוגן ופרוגסטרון, שמקורם בשחלות. לתאים המושפעים מהורמונים יש קולטנים (רצפטורים) מיוחדים המסייעים להם לקלוט את ההורמונים מהדם ולהעביר אותם לתאים. להורמונים יכולה להיות השפעה על התאים הסרטניים בשד, בדומה לתאים הבריאים. הוכח כי שינוי מכוון בסביבה ההורמונלית בשד מעכב את התפתחות הגידול הסרטני. מסיבה זאת, יש לבדוק את כמות הקולטנים לאסטרוגן ופרוגסטרון בכל אישה המאובחנת כחולה בסרטן השד, מיד לאחר הסרת הגידול בניתוח (לעיל, בפרק 'בדיקות בזמן הניתוח ולאחריו').
טיפולים הורמונליים מכוונים רק נגד גידולים סרטניים בשד עם קולטנים חיוביים לאסטרוגן ו/או לפרוגסטרון, ואינם ניתנים לחולות עם גידולים שליליים לקולטנים אלו. קיימים מספר טיפולים הורמונליים המותאמים לאישה על פי המצב ההורמונלי האישי שלה (אם היא לפני או אחרי גיל המעבר), שלב המחלה והפרופיל הרפואי שלה, כל זאת בהתייעצות עם הרופאה המטפלת.
טיפול זה נמצא בשימוש רחב בנשים בכל הגילים. תרופות אלה מדכאות את תהליך קשירת האסטרוגן לקולטן שעל פני התא הממאיר. התרופה העיקרית במשפחה זו היא טמוקסיפן ציטראט - Tamoxifen Citrate - (טמוקסיפן טבע® - Tamoxifen Teva)*.
ארומטז הוא אנזים האחראי על השלב האחרון בתהליך ייצור אסטרוגן בבלוטת יותרת הכליה וברקמת השומן. הטיפול בתרופות אלו מדכא את ייצור האסטרוגנים ומונע את הגעת האסטרוגן לתאים הסרטניים. טיפול זה יעיל בקרב נשים ששחלותיהן אינן פעילות, ומתאים למטופלות הנמצאות לאחר גיל המעבר או מטופלות ב-GnRH analogues - תרופות שמדכאות את התפקוד השחלתי. לדוגמה: אנסטרוזול - Anastrozole (ארימידקס® - ®Arimidex)*, לטרוזול Letrozole - (פמרה® - ®Femara)*, ואקסמסטיין - Exemestane (ארומזין® - ®Aromasin)*.
טיפול הניתן לנשים באופן זמני או קבוע, המעכב לחלוטין את פעילות השחלות, בדומה למצב השחלות לאחר גיל המעבר. לדוגמה : גוסרלין - Goserelin (זולדקס® - ®Zoladex)* ולאופורליד אצטאט - Leuprolide acetate (לוקרין® - ®Lucrin)*.
טיפול הניתן לנשים חולות סרטן שד גרורתי בעל מנגנון פעולה ייחודי החוסם את הקולטן לאסטרוגן באופן מוחלט והורס אותו. לדוגמה: פולבסטראנט - Fulvestrant (פסלודקס® - ®Faslodex)*.
תרופות הפועלות בדומה להורמון פרוגסטרון, ומשנות את הסביבה ההורמונלית סביב הגידול הסרטני. טיפול זה ניתן בעיקר כאשר טיפולים הורמונליים קודמים שניתנו הפסיקו להשפיע על התקדמות המחלה. לדוגמה: מגסטרול אצטאט - Megestrol Acetate - (מגייס® - ®Megace)*, מדרוקסיפרוגסטרון - Medroxyprogesterone (פרוברה® - ®Provera)*.
מאחר שמקורותיו של ההורמון אסטרוגן שונים בנשים צעירות ופוריות לעומת נשים מבוגרות (הנמצאות בגיל אל-וסת) מותאמים טיפולים הורמונליים שונים לשתי קבוצות גיל אלו בדגש על שלב המחלה של האישה (מוקדם או מתקדם).
כיום יש מספר רב של אפשרויות לטיפול הורמונלי בנשים צעירות שחלו בסרטן השד - הטיפול יכול להיות על ידי נטילת תרופת טמוקסיפן, בין 5 ל-10 שנים, או יכול לכלול דיכוי שחלתי ושילוב של מעכבי ארומטז - האפשרויות הן רבות וצריכות להיות מותאמות לפי שלב המחלה, גורמי סיכון ומצבה הגופני של המטופלת. כל זאת עם ליווי צמוד של האונקולוגית המטפלת.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
עם התפתחות חקר הסרטן והמדע העוסק בנושא המנגנונים המולקולריים המשפיעים על סרטן השד, פותחה גם 'שפה חדשה' לאפיון הגידול הסרטני בשד, אשר הוטמעה במהירות והפכה לשפה המקובלת כיום. נקודת המפנה בטיפולים החדשניים בסרטן השד הגיעה עם התרופות 'ממוקדות המטרה'. המחקר הרפואי המתקדם הביא לאפיון מנגנונים מולקולריים רבים האחראים להתפתחות הגידול הסרטני. למנגנונים אלה פותחו תרופות חדישות וממוקדות המנטרלות את פעילותם. החלוקה לסוגי גידולים סרטניים בשד קשורה לאופי הגידול הספציפי שאובחן ולטיפולים המתאימים לו:
גידולים בעלי קולטנים חיוביים ל-HER2 - גידולים בעלי ביטוי יתר של חלבון הנקרא HER2.
גידולים שאינם מבטאים אף אחד מהקולטנים/חלבונים המוזכרים לעיל, נקראים גידולים מסוג טריפל נגטיב (שלילי לשלושת הקולטנים - Triple Negative).
טרסטוזומאב - Trastuzumab (הרצפטין® - ®Herceptin)*
טרסטוזומאב הוא נוגדן לקולטן HER2 (חלבון המצוי בתא הסרטני). התרופה נקשרת לקולטן וכך מונעת את התפתחותו של הגידול הסרטני. היות והקולטן מצוי רק בכ-20% מהחולות, זהו שיעור המקרים בהם הוא יכול להועיל, ולכן הטיפול מחייב בחירה מראש של חולות מתאימות. בדומה לתרופות אחרות, גם לטרסטוזומאב תופעות לוואי, בעיקר אלרגיות. בחלק קטן מאוד של המקרים התרופה עלולה לפגוע בתפקוד הלב, ולפיכך מתבצע מעקב מתאים אחר החולות הנוטלות תרופה זו. טרסטוזומאב רשום בסל התרופות כטיפול משלים לסרטן שד מוקדם, וכן לטיפול בסרטן שד גרורתי.
לפטיניב - Lapatinib (טייקרב® - ®Tykerb)*
תרופה ביולוגית הניתנת דרך הפה, המבוססת על עיכוב פעילות ייחודי של הקולטנים HER2-ו- HER1, הנמצאים בגידולים סרטניים שונים, כולל סרטן השד. התרופה נקשרת לקולטן בתא הסרטני ומעכבת את התפתחותו. השימוש בלפטיניב בשילוב קפציטאבין - Capecitabine (קסלודה® - ®Xeloda)*, הוכח כיעיל בעיכוב התפתחות הגידול הסרטני בקרב חולות סרטן שד בעלות HER2 שמחלתן נמצאת בשלב מתקדם או גרורתי, והתקדמה למרות טיפול בהרצפטין או בסוגי טיפול אחרים. לפטיניב רשום בסל התרופות לטיפול בחולות סרטן שד גרורתי בקווי טיפול מתקדמים.
פרטוזומאב - Pertuzumab (פרג'טה® - ®Perjeta)*
תרופה זו הוכיחה את יעילותה כאשר היא ניתנת בשילוב עם טרסטוזומאב וכימותרפיה, ומפעילה 'חסימה כפולה' של מסלול החלבון HER2. התרופה נמצאת בסל התרופות בישראל לטיפול בקו ראשון לחולות סרטן שד גרורתי בשילוב טרסטוזומאב וכימותרפיה, ונכנסה לסל התרופות של 2015 לאינדיקציה של טיפול טרום ניתוחי.
טרסטוזומאב אמטנזין - Trastuzumab Emtansine (קדסיילה® - ®Kadcyla)*
שילוב של טרסטוזומאב -1DM (תרכובת כימית). הטרסטוזומאב נצמד לתאים הסרטניים החיוביים ל- HER2 ומעכב את התפתחות הגידול הסרטני, ורק לאחר ספיגתו בתאים הסרטניים משתחררת התרכובת הכימית ישירות לתוכם ופוגעת בחומר התורשתי שלהם (ה-(DNA. התרופה נמצאת בסל התרופות בישראל לטיפול בחולות סרטן שד גרורתי בעלות HER2 חיובי, בקווי טיפול מתקדמים.
אוורולימוס Everolimus (אפיניטור® - ®Afinitor)*
תרופה מקבוצת מעכבי האנזים TOR ו-mTOR
(Mammalian Target of Rapamycin) - המעכבת את המסלול המאפשר את צמיחת התא הסרטני ובניית כלי דם סביבו, ומונעת את התפשטותו. התרופה ניתנת בקווי טיפול מתקדמים בשילוב התרופה ההורמונלית אקסמסטיין, לחולות סרטן שד גרורתי שעברו את גיל המעבר, בעלות קולטנים חיוביים לאסטרוגן, ו/או לפרוגסטרון (+HR) ושליליים ל-HER2. התרופה נמצאת בסל התרופות להתוויה זו.
דנוסומאב - Denosumab (אקסג'יבה® - ®XGEVA)*
תרופה הניתנת במקביל לטיפול האונקולוגי, לטיפול בגרורות לעצמות, כדוגמת הטיפול בביספוספונטים (חומצה זולדרונית, פמידרונט). התרופה נכנסה לסל התרופות 2015 לנשים עם תפקוד כלייתי פגוע שאינו מאפשר מתן ביספוספונטים.
בווציזומאב - Bevacizumab (אווסטין® - ®Avastin)*
נוגדן חד-שבטי המכוון נגד החלבון הטבעי VEGF ומשפיע על התפתחות כלי הדם סביב התאים הסרטניים (תהליך הנקרא אנגיוגנזיס). חסימת החלבון מעכבת את התפתחות כלי הדם, וכך הגידול הסרטני אינו מקבל את החומרים הדרושים לו כדי לצמוח. בנוסף, הפגיעה בכלי הדם מפריעה לגידול הסרטני לשלוח גרורות לאיברים מרוחקים ועוצרת את התפשטות המחלה. קיימים חילוקי דעות לגבי מידת התועלת של שילוב בווציזומאב עם טיפול כימי בחולות עם סרטן שד גרורתי. תרופה זו אינה נמצאת בסל התרופות בישראל לטיפול בסרטן השד.
פאלבוציקליב - Palbociclib (איבראנס® - ®Ibrance)*
תרופה שאושרה על ידי ה-FDA לטיפול בסרטן שד גרורתי. התרופה שייכת למשפחת מעכבי החלבון 4/6 cyclin-dependent) CDK kinase) הפועלת בשילוב עם התרופה לטרוזול - Letrozole (לטרוזול טבע® - ®Letrozole Teva)* ממשפחת מעכבי ארומטז. היא ניטלת דרך הפה (בטבליות) ומכוונת לסרטן שד עם קולטנים חיוביים לאסטרוגן ושליליים ל-HER2.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
בזמן כתיבת דף המידע, והודות להתקדמות בחקר הסרטן ובפיתוחם של אמצעי טיפול יעילים וחדישים יותר, ישנן תרופות חדשות נוספות הנמצאות עדיין בתהליכי מחקר ורישום בעולם.
ניתן לשאול את האונקולוגית המטפלת ולבקש הסבר נוסף מהאחות מתאמת השד
מה ניתן לעשות כדי לשמור על הפוריות?
על פי מה קובעים את סוג הטיפול?
אילו תרופות יינתנו במהלך הטיפולים?
האם יש תרופות המתאימות לי שאינן בסל הבריאות?
האם יש טיפולים חדשים כלשהם, או מחקרים קליניים העשויים להתאים, גם אם הם ניתנים בבתי חולים אחרים?
מהן תופעות הלוואי הצפויות מהטיפול וכיצד ניתן להתמודד עמן? (אם ינשור השיער, מתי צפויה הנשירה?)
כמה זמן יימשך כל טיפול שיינתן לי?
מהו מספר הטיפולים הצפויים?
האם יינתנו בנוסף לטיפול הכימי טיפולים נוספים (ביולוגי, הורמונלי וכד')?
אילו בדיקות יש לבצע לפני ובמהלך הטיפולים?
מה יכול לדחות או למנוע את קבלת הטיפול בזמן?
האם אוכל לקבל טיפול באמצעות צנתר מרכזי?
האם יש תופעות מיוחדות עליהן יש לדווח מיד לצוות המטפל?
האם יש לשנות הרגלים מסוימים, כגון הרגלי אכילה או שינה?
האם אוכל לנהוג לאחר הטיפול, או שכדאי להגיע עם מלווה?
האם צריך להישמר מאנשים החולים במחלה מידבקת או שחוסנו בחיסונים פעילים?
האם אוכל להמשיך בשגרת החיים הרגילה שלי בתקופה זו? האם אוכל להמשיך לעבוד כרגיל, לקיים יחסים אינטימיים וכד'?
האם מומלץ לבצע פעילות גופנית ואיזו? (האם יש מסגרת המופעלת בבית החולים או בקהילה?)
האם ניתן להיעזר ברפואה משלימה להקלה ולחיזוק בזמן הטיפולים?
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
המעון ע"ש סר צ'ארלס קלור הפועל במטה האגודה למלחמה בסרטן בגבעתיים, הוקם ומופעל על ידי האגודה במטרה לשמש בית לחולי סרטן המקבלים טיפולים במכונים האונקולוגיים של בתי החולים באזור מרכז הארץ (אסותא, שיבא, סוראסקי ודוידוף) ומתקשים לחזור יום-יום לביתם. מדי יום מוסעים המטופלים, בליווי מתנדבים, לקבלת הטיפול בבית החולים, ושבים למעון להמשך טיפול מקצועי ומסור, כמו גם לפעילויות פנאי והעשרה. צוות המעון הינו בעל ניסיון בטיפול תומך-סיעודי-אונקולוגי, ונמצא בקשר רצוף עם הרופאים המטפלים במכונים האונקולוגיים ובקהילה. הפנייה למעון מבוצעת על ידי שירותי הרווחה במכונים האונקולוגיים, וקופות החולים משתתפות בהוצאות השהייה במקום.
קיימת חשיבות רבה לכך שאישה המתמודדת עם סרטן שד תימנע מהיריון. עם אבחון המחלה, ובזמן הטיפול הראשוני, יש להתייעץ בנושא זה עם הרופאה האונקולוגית המטפלת. כימותרפיה אמנם פוגעת במידה מסוימת בפוריות האישה, אך עדיין קיימת אפשרות שאישה העוברת טיפולים במחלת הסרטן, תהרה במהלך הטיפול.
הטיפולים במחלת הסרטן עלולים לגרום לתופעות לוואי שונות, אך ברוב המקרים ניתן להמשיך ולנהל אורח חיים כמעט רגיל. עם זאת, במהלך הטיפולים ומעט גם לאחריהם יהיה צורך בהתאמת אורח החיים ליכולת ולתחושות האישיות. מומלץ להקדיש זמן למנוחה ככל הניתן, ולהימנע מפעולות הדורשות מאמץ רב. גם אם התפקוד היומיומי השתנה בדרך כלשהי - אין לראות בכך כישלון אישי. מומלץ להיעזר בבני המשפחה, בקרובים ובחברים, שישמחו להושיט יד בכל עניין.
מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הצביעו על כך שפעילות גופנית סדירה, כגון הליכה מתונה במשך חצי שעה ביום, משפרת באופן ניכר את תחושת העייפות, ותורמת להעלאת רמת התפקוד היומיומי ולשיפור מהותי באיכות החיים. מחקרים אף מראים כי פעילות אירובית של 45 דקות 4-3 פעמים בשבוע עשויה להפחית את הסיכון להישנות הסרטן שד.
הטיפולים השונים במחלה משפיעים על התיאבון ועל טעמי המזון, ולעתים אף גורמים כאבים ופצעים בפה. ישנם מקרים בהם אכילת מזונות קרים או פושרים עדיפה. מומלץ להיעזר בדיאטנית, ולבדוק כיצד ניתן להתגבר על תופעות הלוואי השונות המשפיעות על התזונה. תזונה מאוזנת חשובה ביותר בתקופת הטיפולים, כאשר קיים עומס רב על הגוף, והוא זקוק לכל משאב אפשרי כדי להשתקם ולהחלים.
האגודה למלחמה בסרטן מקיימת פעילות תמיכה ורווחה ענפה במרכזי התמיכה ובסניפי האגודה ברחבי הארץ, וכן סדנאות לבישול בריא. למידע נוסף והצטרפות ניתן לפנות למח' שיקום ורווחה או למרכזי התמיכה השונים של האגודה למלחמה בסרטן ברחבי הארץ (מידע נוסף על פעילויות האגודה בפרק נפרד).
בשנים האחרונות נפוץ יותר השימוש ברפואה משלימה כמסייעת בשיפור איכות החיים, ותומכת בתקופת הטיפול במחלה ולאחריהם. קיים מגוון רחב של טיפולים שביכולתו לסייע לאישה החולה ולהקל עליה את תהליך ההתמודדות עם מחלת הסרטן, כגון: דיקור סיני, עיסוי, נטורופתיה ועוד. טיפולי רפואה משלימה עשויים לסייע בהקלת תופעות הלוואי של הטיפולים ותסמיני המחלה, כמו כאבים, בחילות והקאות, תשישות, הפרעות בשינה ועוד. בשנים האחרונות החלו המרכזים הרפואיים השונים המטפלים בחולי הסרטן, לשלב את עולם הרפואה המשלימה בעולם הרפואה המקובלת (קונבנציונלית) במטרה לתמוך בתהליך ההתמודדות של החולה ולסייע לה בחזרה לשגרת החיים.
נפיחות לאורך הזרוע או חלק ממנה בצד המנותח. מערכת הלימפה מנקזת נוזלים מכל אזורי הגוף ומחזירה אותם למחזור הדם. לעתים בעקבות הטיפולים והניתוח נפגעת יכולת ההובלה של מערכת זו. כתוצאה מכך, עלולה להופיע עם הזמן נפיחות בזרוע או ביד בצד שנותח. כטיפול מונע מומלץ מאוד לשמור על הצד המנותח: להימנע מפצעי חבלה, דקירות, חתכים, זיהום ומדידות לחץ דם. חשוב להימנע מלחץ עודף באזור שנותח (רצועות חזייה הדוקות, נשיאת תיק על כתף זו) וממאמץ יתר. בכל מקרה של הופעת זיהום ביד יש לפנות לרופאה.
אם וכאשר מופיעים סימני נפיחות - מומלץ לקבל טיפולי פיזיותרפיה משולבים של עיסוי, תרגול, שימוש בשרוול או בגרב אלסטיים וחבישות לחץ. אם הנפיחות מופיעה באופן פתאומי ,מומלץ לפנות לרופאה המטפלת לבדיקה. משך הטיפול והאינטנסיביות שלו מותאמים לחומרת הנפיחות של המטופלת.
בכל מקרה, מומלץ לפנות לייעוץ ולטיפול אצל אנשי מקצוע מומחים לנושא, שרבים מהם הוכשרו בסדנאות שקיימה האגודה למלחמה בסרטן. בצקת לימפטית היא אמנם סיבוך משני כתוצאה מהטיפול במחלת הסרטן, אולם היא עלולה להוביל לקשיים ולמגבלות, לכן, כדאי ורצוי מאוד להימנע ממנה או לטפל בה במסגרת השמירה הכוללת על הבריאות והחזרה לשגרת החיים הרגילה.
הטיפולים השונים בסרטן השד עלולים לגרום להפסקת המחזור החודשי ולהקדמת תסמיני גיל המעבר בנשים צעירות (בגיל הפוריות). מצב זה עלול להוסיף למצוקה הנפשית והגופנית הנגרמת מאבחון המחלה והטיפולים. מעבר להשלכות הנפשיות, נשים אלו עלולות לחוות טרם זמנן את תופעות גיל המעבר. בטווח הרחוק עולה הסיכון שלהן לירידה מהירה בצפיפות העצם (אוסטיאופורוזיס) ולתופעות קרדיו-וסקולאריות (בעיות בתפקוד הלב וכלי הדם).
נשים רבות מתקשות להשלים עם ההפסקה המוקדמת של הווסת ואובדן הפוריות, במיוחד אם קיוו להביא ילדים לעולם. באופן טבעי, הופעת המחזור החודשי נפסקת, על פי רוב, בין אמצע שנות ה-40 לאמצע שנות ה-50, וכתוצאה מכך מופיעות תופעות האופייניות לגיל המעבר, כגון: גלי חום והזעת יתר, יובש בנרתיק, עלייה בתכיפות מתן השתן, ירידה בחשק המיני, עייפות, יובש בעור, כאבים, בעיות ביכולות הריכוז והזיכרון, ושינויים במצב הרוח. תופעות אלו, המשתנות מאישה לאישה, צפויות לחלוף בהדרגה עם הזמן.
גלי חום
מומלץ ללבוש ביגוד קל ולהתקלח במים פושרים. לרוב, גלי החום מופיעים בשעות הערב. חלק מהנשים מגלות כי מצבים מסוימים גורמים להחרפת גלי החום, כגון: מזג אוויר חם, שתיית משקאות חמים, שתיית משקאות המכילים קפאין כמו תה וקפה, צריכת אלכוהול או אכילת מזונות חריפים. מומלץ לרשום או לזכור מהם הגורמים שבעקבותיהם מופיעים תסמינים אלו, ולהימנע מהם. במקרה של גלי חום קשים - יש להתייעץ עם הרופאה המטפלת.
יובש בנרתיק
מומלץ להתייעץ עם רופאת נשים בנוגע לשימוש בתכשירים שונים לטיפול בתופעה זו.
עור יבש
בזמן הרחצה ניתן להוסיף שמן תינוקות או שמנים טבעיים למי הרחצה. אפשר גם ליטול תוספת אבץ, ויטמין B או שמן פשתן.
תכיפות במתן שתן
מומלץ להקפיד על שתייה מרובה (כליטר וחצי ביום). כמו כן, ניתן לבצע תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן (הנקראים גם תרגילי קגל, Kegel exercises). אם מופיעים כאבים בזמן מתן שתן, צבע השתן עכור או שהשתן מדיף ריח לא נעים - יש לדווח לרופאה.
בעיות שינה
גלי חום, הזעה וחרדה פוגעים באיכות השינה. ניתן להיעזר בכדורי שינה (על פי מרשם רופא), צמחי מרפא מרגיעים, האזנה למוזיקה מרגיעה, ביצוע תרגילי הרפיה, דמיון מודרך, עיסוי או מדיטציה.
אורח חיים בריא
כדי להתמודד עם תופעות גיל המעבר, מומלץ לאמץ אורח חיים פעיל, להקפיד על תזונה עשירה בסידן, בפירות ובירקות טריים ולהימנע ממזונות מעובדים, מעישון וממשקל יתר.
צפיפות העצם
כיום קיימות כמה תרופות יעילות נגד אוסטיאופורוזיס. יש מקום לבצע בדיקה לצפיפות העצם, ובמידת הצורך לשקול טיפול תרופתי מתאים.
רפואה משלימה
ישנו מגוון טיפולים מהרפואה המשלימה, כגון רפלקסולוגיה, שיאצו, דיקור סיני, הרפיה, נטורופתיה, צמחי מרפא שונים והומיאופתיה, המסייעים בהתמודדות עם תסמיני גיל המעבר. כיום טיפולים אלו זמינים במסגרת המכונים האונקולוגיים ובקופות החולים בהשתתפות עצמית.
הקדמתן של תופעות גיל המעבר עלולה להיות קשה ומשמעותית בעיקר עבור נשים צעירות, הנאלצות להתמודד במקביל לתופעות הלוואי של הטיפולים, גם עם דימוי גופן שנפגע. שינויים אלו משפיעים לא רק על תחושותיה של האישה, אלא גם על יחסיה עם בן/בת הזוג, בני המשפחה והסביבה.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה שירות ייעוץ מיני ארצי ללא תשלום לחולות סרטן ובני/בנות זוגן על ידי אחות אונקולוגית מומחית בתחום זה ללא צורך בהפניה רפואית. למידע נוסף ולקביעת תור ניתן לפנות לאחות ויועצת מיניות באגודה למלחמה בסרטן, בטל. 03-5721643.
עם סיום הטיפול הפעיל תוזמני לביקורת תקופתית אצל הרופאה שטיפלה בך. המעקב למחלימות מסרטן השד כולל בדיקת רופאה אונקולוגית, מספר פעמים בשנה, בדיקות הדמיה של השדיים (בדרך כלל ממוגרפיה ואולטרה-סאונד, ולעתים MRI) ומעקב תקופתי אצל כירורגית שד. צילומי רנטגן, סריקות CT ,PET-CT ובדיקות דם אינם חלק מהמעקב השגרתי המומלץ לאחר ההחלמה מסרטן השד. בכל מקרה של שינויים במצב הכללי, או כשמתעוררות שאלות, חשוב להיוועץ בצוות המטפל בהקדם האפשרי.
כ-21% מהנשים המאובחנות עם סרטן שד הן צעירות בנות פחות מ-50, והן מתמודדות עם מכלול תופעות לוואי הקשורות לאבחנה ולטיפול, ולכן יש חשיבות רבה למעקב ולטיפול הגינקולוגי.
הסיבות שבגללן חולות בסרטן שד נזקקות למעקב גינקולוגי הדוק הן: ההשלכות שיש להפסקה המוקדמת של המחזור החודשי בעקבות הטיפולים הכימיים; מעקב אחר הטיפול ההורמונלי והשלכותיו (טמוקסיפן, מעכבי ארומטז ודיכוי שחלתי); בדיקת השינויים ברחם ובשחלות בעקבות טיפולים תרופתיים; ביצוע התערבויות ניתוחיות כגון כריתת שחלות לפרוסקופית; ומתן ייעוץ גנטי לגבי נשאות מוטציות המגבירות את הסיכון לחלות בסרטן שד ושחלה.
חולות סרטן שד, בייחוד נשים צעירות, סובלות מתופעות לוואי הנגרמות בגלל הפסקת ייצור והפרשת הורמוני השחלה, בעיקר אסטרוגן. שינויים אלו יכולים להתרחש בעקבות הטיפול הכימי, הטיפול ההורמונלי המשלים או בעקבות ניתוח לכריתת שחלות. לרוב, לנשים שחלו בסרטן שד לא ניתן טיפול הורמונלי חלופי המכיל אסטרוגן, ועל כן יש לטפל בתסמינים המפריעים לאיכות החיים בדרכים אחרות.
התופעות העיקריות המשפיעות על נשים צעירות הן יובש נרתיקי וגלי חום בטווח המיידי, והשפעות שונות על העצמות, כלי הדם, העור וכו' בטווח הארוך.
נושא חשוב אחר, ייחודי לאוכלוסיית הנשים הצעירות שחלו בעבר בסרטן שד או שאובחנו כעת כחולות בו, קשור בהכוונה, בייעוץ ובטיפול בכל הקשור בתכנון משפחה, אמצעי מניעה, היריון ומעקב היריון, שימור פוריות וטיפולי פריון ויחסי אישות. כאשר מאובחן סרטן שד באישה צעירה, יש לכך השלכות רבות על יחסי הזוג וכן על בנות המשפחה הקרובה, בגלל העלייה בסיכון עקב הקירבה המשפחתית, ובשל האפשרות לסרטן שד תורשתי. על כן יש להתייעץ עם הרופאה לגבי ההיבטים השונים, ולמצוא מענה שיתאים לאישה ולבנות משפחתה.
למרבה הצער, כמה מסוגי הכימותרפיה עלולים לגרום לאי פוריות. אי פוריות היא חוסר היכולת להרות או להוליד ילד, והיא יכולה להיות זמנית או קבועה, בהתאם לתרופות שיינתנו למטופלת. חשוב מאוד לדון עם הרופאה המטפלת בסיכוני אי הפוריות במלואם בטרם יחל הטיפול.
אם תהיה חשיפה לטיפול כימי הפוגע בתפקוד השחלתי, ההשפעה יכולה להתבטא בצורות ובדרגות שונות: מאי סדירות המחזור ועד הפסקה זמנית שלו או הפסקה מוחלטת. במקרה של הפסקה מוחלטת, האישה עלולה לחוש גלי חום ובהמשך לסבול מיובש בנרתיק. אם הפגיעה אינה מוחלטת, מחזור הדימום החודשי יכול לחזור.
כאמור, אחת מתוצאותיו המאוחרות של הטיפול הכימי במחלת סרטן השד היא עקרות ואובדן התפקוד השחלתי. השחלה מתפקדת כל עוד קיים בה מאגר של ביציות השמורות בתוך הזקיקים הראשוניים (primordial follicles). במשך חיי האישה חלק מהזקיקים מתפתחים לביציות בשלות, אך הרוב מתנוון.
ככל שחולפות השנים, מאגר הזקיקים מתדלדל עד שמספרם מגיע לרמה קריטית נמוכה, המחזור מפסיק והאישה נכנסת לגיל המעבר. לכן יש קשר ישיר בין גיל האישה בעת החשיפה לכימותרפיה למידת החלמת התפקוד השחלתי לאחר טיפול כימי. כאשר ניתן טיפול כימי לאישה מתחת לגיל 35, המחזור החודשי שלה יתחדש בדרך כלל עד שנה מסיום הטיפולים. אישה בת יותר מ-40 הנחשפת לאותן תרופות תסבול בדרך כלל מכשל שחלתי קבוע.
מקובל להניח כי הביציות אינן יכולות להתחלק ולגדול במספרן, ועל כן אין תחליף לביציות שנהרסו. כימותרפיה גורמת להרס רב יותר מהרגיל של הזקיקים. אם כל המאגר נפגע - השחלה אינה מתפקדת, המחזור מפסיק והאישה לא תוכל להרות בעתיד. יתר על כן, אף במקרים בהם המחזור החודשי ממשיך ומופיע באופן סדיר לאחר הטיפולים, קיימת שכיחות גבוהה יותר של עקרות והפסקת המחזור בגיל צעיר עקב הידלדלות מאגר הזקיקים.
חשוב לקבל ייעוץ מתאים לפני הטיפולים בנוגע לסכנה הטמונה בטיפולים שהמטופלת הצעירה עומדת לקבל. הסיכון לאבד את כושר הפוריות משתנה בהתאם למחזורי הטיפול הכימי, והוא תלוי בגיל האישה בזמן החשיפה לטיפולים ואם האישה נחשפה לטיפולים כימיים בעבר. יש לזכור כי קיים גם משקל משמעותי לשנים שיחלפו מעת אבחון המחלה ועד לקבלת היתר להרות. בקרב נשים שגילן מעל 35, המתנה של כמה שנים בטרם ניסיון להרות עלולה לפגוע באופן משמעותי בכושר פוריותן. אם נושא הפריון הוא בעל חשיבות למטופלת, חשוב כי תקבל ייעוץ לגבי אפשרויות שימור פריון שונות הפתוחות בפניה, בטרם תחל את הטיפול הכימי.
בשנים האחרונות מתבצעים טיפולי פריון שמטרתם לשמר את יכולת האישה להרות וללדת בעתיד. הטיפולים מתבצעים בטרם השחלות נפגעות באופן משמעותי מהטיפול הכימי, והם נועדו לשמור עוברים, ביציות או זקיקים ראשוניים עבור האישה על מנת לאפשר היריון בעתיד.
שימור עוברים (ביצית מופרית) בחנקן נוזלי למשך תקופה ארוכה הוכח כיעיל, ונמצא בשימוש שגרתי במסגרת טיפולי פוריות. אם ניתן, מומלץ לנשים לעבור טיפולי הפריה חוץ גופית (IVF) והקפאת עוברים לפני מתן טיפול הפוגע בשחלות. לא ניתן ליישם טיפול זה בקרב ילדות ונערות. בנשים לא נשואות יש להשתמש בזרע תורם למטרות ההפריה. ביצוע מחזור הפריה חוץ גופית דורש את דחיית הטיפול האונקולוגי למשך כמה שבועות, אך לעתים המצב הרפואי אינו מאפשר דחייה בטיפול לתקופה כה ממושכת.
על מנת להשיג מספר רב של עוברים יש צורך במתן טיפולים הורמונליים כדי לגרות את השחלות. הטיפול גורם לעלייה ברמת האסטרוגן בדם, מצב הדורש התייחסות מיוחדת בנשים החולות בסרטן השד, משום שזו מחלה המושפעת מרמת ההורמונים בגוף. לשם כך, תוכננו פרוטוקולים ייחודיים לגירוי השחלות באוכלוסיית נשים זו. פרוטוקולים ניסויים אלו משתמשים בתרופות כמו טמוקסיפן או מעכבי ארומטז המקטינים את החשיפה של הגידול הסרטני לאסטרוגן.
ניתן לשאוב ביציות בשלות מתוך השחלה במחזור הפריה חוץ גופית (IVF) ולהקפיאן ללא הפרייתן עם זרע. בהליך זה אין צורך בבן זוג או בבנק הזרע. מבחינת הגירוי השחלתי, שאיבת הביציות, דחייה במתן הטיפול הכימי והסכנות ההורמונליות - הטיפול זהה לטיפול המתואר בהקפאת עוברים. בספרות הרפואית פורסמו מחקרים ממרכזים מובילים המראים שיעורי יעילות דומים בהקפאת ביציות בשלות בהשוואה להקפאת עוברים.
בישראל יחידות הפריה הטמיעו טכנולוגיה זו אך טרם פורסמו נתונים לגבי יעילות ובטיחות. הצלחת הקפאת ביציות בשיטת הוויטריפיקציה תלויה באופן ישיר בגיל האישה. לנשים עד גיל 35 מומלץ להקפיא 20-16 ביציות כדי לממש את האפשרות להרות מהן בעתיד. בממוצע ניתן להקפיא 8-6 ביציות בשלות במחזור טיפול. מעל גיל 36 מסתמן כי היעילות של הקפאת ביציות פחותה באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית, ובמקרים כאלה מומלץ לשקול להפרות חלק מהביציות ולהקפיאן כעוברים.
כאשר יש צורך לשמר את פוטנציאל הפוריות לפני טיפולים כימיים, ניתן להוציא רקמת שחלה ולשמרה בהקפאה עד לאחר סיום הטיפולים. הקפאת הרקמה נעשית בניתוח לפרוסקופי בהרדמה מלאה. אם מתברר לאחר סיום הטיפולים והחלמת האישה כי התפקוד השחלתי אבד ומאגר הזקיקים נהרס בשל הטיפולים, ניתן להשתיל בחזרה לגוף את רקמת השחלה שהוקפאה, ולהשתמש במאגר זקיקים זה לצורכי פריון. ניתן להקפיא רקמת שחלה לצורכי שימור פוריות בנשים ללא צורך בבן זוג.
מאז 2005 דווח בספרות הרפואית על יותר מ-200 השתלות שחלה. נכון להיום פורסמו לידות של מעל 60 תינוקות בעקבות השתלת שחלה. (בישראל ידוע על כ-14 תינוקות עד לכתיבת שורות אלו.) השיטה עדיין נחשבת ניסויית, אך לאור ההצלחות במרכזים שונים בארץ ובעולם, משרד הבריאות שוקל לשנות את מעמד השיטה להליך ניתוחי מקובל.
בהשתלת רקמת שחלה שנלקחה מאישה חולת סרטן קיים חשש כי תאי מחלה יסתתרו בתוך רקמת השחלה המוקפאת. עד כה לא דווחו מקרי הישנות מחלת הסרטן לאחר השתלה, למעט מקרה אחד באוסטרליה שם הושתלה רקמת שחלה מאישה עם סרטן שחלות. על מנת להקטין באופן משמעותי את הסיכון, מתבצע חיפוש למציאת תאי סרטן ברקמה. פיסות שחלה נלקחות לבדיקה פתולוגית לשלילת הימצאות תאי סרטן בשחלה. עד כה לא דווח על הימצאות תאים ממאירים ברקמת שחלה בחולות סרטן שד.
כ-10% ממחלות סרטן השד בנשים צעירות מופיעים על רקע הימצאות מוטציות בגנים כמו BRCA. לנשים אלו מומלץ לעבור כריתת שחלות מניעתית עם השלמת הקמת המשפחה או על פי גיל היארעות סרטן השחלה במשפחתן. במרכזים רבים לא נהוג על כן להקפיא רקמת שחלה כאשר גנים אלו מתגלים. אף על פי כן אין לשלול באופן גורף השתלת שחלה בנשים אלו - לצורך היריון. בנשים המאובחנות בגיל 40-35, ללא ילדים, ואשר מעוניינות לשמר את פוריותן, יש לשקול הקפאת רקמת שחלה בנוסף להקפאת ביציות או עוברים.
מחקרים מעידים כי דיכוי פעילות השחלה בזמן טיפולים כימיים עשוי להגן על השחלות מפני פגיעה הנגרמת מטיפולים כימיים. מחקר רב מרכזי (POEM) שפורסם לאחרונה הראה במעקב הנמשך שנתיים שחולות סרטן שד עם רצפטורים שליליים להורמוני מין שטופלו בכימותרפיה בנוסף לדיכוי שחלתי הראו מידה פחותה של פגיעה שחלתית, ילדו יותר ילדים, ולא נמצאה עלייה בסיכוני הישנות ותמותה מהמחלה בהשוואה לנשים שהשתתפו במחקר וטופלו בכימותרפיה ללא דיכוי שחלתי. גם בגידולי שד עם רצפטורים חיוביים להורמונים נוספו עדויות כי תוספת דיכוי שחלתי מקטינה את הסיכון לפגיעה שחלתית ללא עלייה בסיכון לתחלואה או להישנות המחלה. טיפולים אלו מיועדים לנערות ונשים לאחר ההתבגרות המינית ואינם יעילים בילדות.
קיימים גם מחקרים אחרים אשר לא הוכיחו הגנה תרופתית על השחלות. אם האישה בוחרת בטיפול זה, מומלץ להתחיל בו לפני הטיפול הכימי. בנוסף, טיפול זה מונע דימום מוגבר או בלתי סדיר בזמן הכימותרפיה ואף משמש למניעת היריון. חסרונות הטיפול, בעיקר אם הוא ניתן לאורך זמן, מתמקדים בתופעות הקשורות בחוסר אסטרוגן, כמו גלי חום ודלדול העצם. מכך נובע כי קיימת חשיבות גדולה להביא נתונים אלו בפני האישה העומדת להתחיל טיפול ומעוניינת בשימור פוריותה.
דרך זו פתוחה בפני נשים אשר נותרו עקרות בעקבות הטיפולים הכימיים או הקרינתיים, ולא ביצעו פעולות לשימור פריון, או שאפשרויות שימור הפריון שבהן הן נקטו לא הצליחו כמצופה. ביציות אלו אינן מכילות את החומר הגנטי של מקבלת התרומה, אולם הזרע נלקח מבן הזוג, והביצית המופרית מוחזרת לרחם של מקבלת התרומה. האישה שקיבלה תרומת ביצית עוברת את כל שלבי ההיריון, ויולדת את הילד. לשם הכנת הרחם לטיפולי תרומת ביצית יש צורך בטיפול הורמונלי, הכרוך במתן תכשירי אסטרוגן. על המטופלת לברר אם תוכל לקבל טיפולים אלו לתקופה מוגבלת.
טכנולוגיה חדשה הנמצאת בשלבי פיתוח ויכולה להוות פתרון נוסף לחולות סרטן שד המעוניינות לשמר את פריונן. בהליך זה ניתן לשאוב ביציות ללא גירוי השחלות, אלא לגרום להבשלת הביציות מחוץ לגוף, בתנאי מעבדה, ולאחר מכן להפרות אותן ולהקפיא עוברים או את הביציות. שיעור ההצלחה בטיפולים אלו נמוך משיעור ההצלחה בטיפולי הפריה חוץ גופית והקפאת עוברים סטנדרטית, אך היתרון הוא בכך שהמטופלת יכולה להתחיל את הטיפול בסרטן השד מוקדם ככל האפשר.
מטופלות רבות שואלות על ההשפעה של הריונות קודמים על התחלואה בסרטן השד, זאת בשל הקשר הידוע בין השפעה הורמונלית, בעיקר של האסטרוגן, ובין מחלת סרטן השד. חשוב להדגיש כי היריון בקרב נשים צעירות מגן מפני סרטן שד. גם היריון בגיל מבוגר יותר מגן מפני סרטן שד, ושכיחותו אף יורדת בקרב נשים לאחר הפסקת המחזור.
כאשר מחלת סרטן השד מאובחנת במטופלת במהלך היותה בהיריון והיא נזקקת לטיפול כימי, חשוב מאוד כי היא תדון עם הרופאה בנימוקים בעד ונגד המשך הריונה. השיקולים שבהם יש לדון הם שבוע ההיריון בזמן אבחון המחלה והטיפולים שעליה לקבל. ניתן לקבל טיפול כימי בזמן השליש השני והשלישי של ההיריון, ניתן לנתח סרטן שד בכל שלב בהיריון, אך אסור לקבל טיפול קרינתי בזמן היריון. כאשר המחלה מאובחנת בתחילת ההיריון יש לשקול ביצוע הפלה.
ישנן בדיקות הדמיה, כגון מיפוי עצמות, שלא ניתן לבצע בכל שלבי ההיריון, ולעתים יש לדחותן למועד מאוחר יותר. בשלבי היריון מתקדמים ניתן לקבל תרופות כימיות מסוימות, בהשגחה. לעתים ניתן לדחות את תחילת הטיפול הכימי עד לאחר הלידה. דחיית הטיפול הכימי תלויה בהיקף המחלה, בשבוע ההיריון ובסוג הטיפול הכימי שהמטופלת עתידה לקבל. בזמן היריון הצוות הרפואי מתייחס להשפעות אפשריות של הטיפול על האם ועל העובר. המטופלת תשוחח עם הרופאה המטפלת בנושא זה, ועליה להיות בטוחה כי היא מודעת לחלוטין לכל הסיכונים והאפשרויות, בטרם תקבל החלטות כלשהן.
ההחלטה אם להרות לאחר טיפול בסרטן שד מורכבת ומחייבת התייחסות לשלושה נושאים:
אחת השאלות החוזרות ונשנות בקרב חולות סרטן השד הקשורה להיריון היא לגבי הסיכוי להצלחת ההיריון ולהולדת עובר בריא. מחקרים רבים הדגישו שאין שכיחות גבוהה יותר של הפלות או מומים מולדים בנשים שטופלו בעבר (למעלה משנה) בתרופות כימיות. עם זאת, מקובל להיוועץ עם האונקולוגית והגינקולוגית לגבי עיתוי ההיריון הבא לאחר ההתמודדות עם מחלת הסרטן.
חשוב להתייעץ עם הרופאה המטפלת על תזמון ההיריון לאחר סרטן שד - לרוב ההמלצה היא לחכות כשנתיים, אך זה תלוי בפרטי המחלה האישיים של כל אישה. מאחר שהשימוש בגלולות למניעת היריון נפוץ מאוד בקרב נשים צעירות, וקיים איסור נטילת גלולות בקרב נשים צעירות אשר חלו בסרטן השד, יש להיוועץ עם רופאה לגבי אמצעי מניעה עם אבחון המחלה ובזמן הטיפול הראשוני. כימותרפיה אמנם גורמת לפגיעה בפוריות, אך קיימת אפשרות שאישה המקבלת טיפול כימי תהרה במהלך הטיפול. בכל מקרה חשוב להימנע מהיריון במהלך הכימותרפיה היות שהטיפול עלול לגרום נזק לעובר. במקרה הצורך יש להשתמש באמצעי מניעה לא הורמונליים, כגון קונדום או התקן לא הורמונלי.
בזמן הטיפול המשלים, הנמשך כמה שנים, יש להיוועץ לגבי אמצעי מניעה מתאימים. בחלק מהנשים השחלות ייפגעו בגלל הטיפולים הכימיים (ניתן לברר זאת באמצעות בדיקות), ובמקרים אלו לא יהיה צורך באמצעי מניעה. חשוב לזכור כי טמוקסיפן אינו משמש אמצעי מניעה וניתן להרות בטיפול זה.
זריקות חודשיות או תלת-חודשיות של GnRH-a (זולדקס) מונעות היריון באופן יעיל ביותר, ואין צורך באמצעי מניעה נוספים בתקופה זו. היריון בזמן טיפול בהרצפטין עלול להיות מסוכן לעובר, ותרופה זו אינה משמשת כלל כאמצעי מניעה. ככלל, חשוב לתכנן היריון לאשה שחלתה בסרטן שד ועל כן יש להשתמש באמצעי מניעה יעילים.
בשנים האחרונות נדונה השערה כי לנשים נשאיות מוטציות בגן BRCA יש פוטנציאל שחלתי נמוך משל נשים לא נשאיות. המחקרים שהראו ממצאים אלה בדרך כלל כללו קבוצות קטנות של נשים. לאחרונה פורסמה עבודה על תוצאות מחזורי הפריה חוץ גופית בנשים נשאיות בהשוואה ללא נשאיות, הן בנשים בריאות והן בכאלה שחלו. במחקר לא נמצא הבדל בתפקוד שחלתי כפי שבא לידי ביטוי במחזורי גירוי הורמונלי ושאיבת ביציות. מחקר נוסף דרוש לאימות הנחה זו.
לנשים נשאיות יש 'חלון פוריות' צר יותר - מומלץ להן לעבור כריתת שחלות מניעתית, ואם הן חלו לפני שהשלימו את בניית המשפחה הן נאלצות להמתין כשנתיים לפני שיוכלו לממש את רצונן. נשים הידועות כנשאיות מופנות למרכזי ייעוץ לנשאיות כדי לאפשר להן לתכנן את עתידן בהיבט זה.
קיימת גם סוגיה סוציו-רפואית: מאיזה גיל יש לערוך בדיקות אבחון ומעקב לבנות של נשים נשאיות. הרצון לספק רפואה מונעת מול החשש להכביד רגשית על נשים צעירות מגביר את הצורך בייעוץ מתאים.
ניתן כיום לאבחן בעוברים נשאות של מוטציות בגנים המעלים סיכון לסרטן שד ושחלות. שיטה זו (PGD) כרוכה בהפריה חוץ גופית. ניתן לשקול גם ביצוע אבחון בעוברים שהוקפאו טרם התחלת הטיפול הכימי והופשרו לצורך היריון באישה שהחלימה.
נשים צעירות שעברו טיפולים אונקולוגיים יכולות לחוות שינויים ניכרים בכל הקשור ליחסי אישות. בהיעדר ייצור של הורמוני השחלה - עקב דיכוי תרופתי או פגיעה בתפקוד השחלתי - קיימת תחושה של יובש ברירית הנרתיק, תופעה הגורמת לנשים להימנע מיחסי מין. בנוסף ייתכנו שינויים במצב הרוח וירידה מורגשת בדחף המיני. ההשפעה של תופעות אלו על יחסי בני הזוג היא ברורה. מומלץ להתייעץ עם הרופאה המטפלת לגבי שימוש בתכשירי סיכה או טיפול אסטרוגני מקומי כדי להקל את התופעות. לעתים כדאי לשקול ייעוץ מיני או זוגי על מנת להקל על בני הזוג להתמודד עם המציאות החדשה.
קבלת האבחנה על מחלת סרטן השד היא רגע קשה אשר עלול להוביל לתגובות רגשיות שונות. נשים עשויות לחוות עצב, פחד וחרדה, בלבול ואובדן. החרדה מפני הבדיקות והטיפולים ומפני העתיד שכיחה ביותר, כך גם תחושות של עצב, ורצוי להתייחס אליהן כאל שלב טבעי בהתמודדות עם המחלה. עם זאת, כל אישה מגיבה בדרך שונה ובעוצמה שונה, ונדרש לה זמן כדי לעבד את רגשותיה בדרכים הייחודיות לה ולאופייה. אין דרך אחת נכונה להתמודדות. משמעות המחלה שונה מאישה לרעותה, וכל אישה רכשה לעצמה במהלך חייה דרכי התמודדות המתאימות לה. היי קשובה לגופך, אל תחמירי עם עצמך, אלא הכירי את התחושות והרגשות שאת חווה ומצאי את אותם הדברים אשר מסייעים לך להרגיש טוב.
על אף הרגשות הקשים הנלווים לאבחנה ולטיפולים, נשים מדווחות גם על תחושות חיוביות של הכרה מחודשת בערכן העצמי בזמן ההתמודדות עם המחלה. חלקן משנות את השקפת עולמן על החיים כשהן מתמודדות עם מחלתן. המטרות וסדרי העדיפויות משתנים, ההתייחסות לדברים שבעבר נראו בלתי משמעותיים, זוכים עתה להיבט מזווית ראייה שונה. אמונה דתית והגשמה עצמית, בדרכים שונות, גם הן יכולות לבוא לידי ביטוי. צמיחה מתוך החוויה הקשה הזו אפשרית ומדווחת יותר ויותר בשנים האחרונות.
שיחה עם הצוות המטפל יכולה לעזור בהפחתת אי הבהירות והחרדה, והשתתפות פעילה בהחלטות הקשורות לטיפול בך תוכל להשיב את תחושת השליטה במה שקורה לך. מחקרים הראו שנשים שבחרו להיות שותפות פעילות בהחלטות על גורלן, ודרשו רמה מסוימת של שליטה במצבן, התמודדו טוב יותר עם האבחנה, הטיפולים ותופעות הלוואי. מומלץ להכין שאלות לרופאה ולצוות המטפל, בדומה לשאלות המופיעות כאן, לרשום את דבריהם ולבקש הבהרות לתשובות בלתי ברורות. ידע לעתים קרובות הוא כוח, אולם לא עבור כולן. את יכולה לבחור מה את רוצה לדעת וכמה את רוצה לדעת. רוב הנשים רוצות לדעת מהי המחלה שאיתה הן נאלצות להתמודד, כיצד ניתן לטפל בה ומהם הסיכויים להצלחת הטיפול.
חשוב לזכור: כל שאלה היא לגיטימית ויש זכות לדרוש תשובה ברורה.
את אינך לבד. הורים, אחים, אחיות, ידידים או חברים לעבודה מהווים מקור לתמיכה וסיוע. תמיכה טובה נמצאה כמסייעת להתמודדות עם המחלה וכמגנה בפני דיכאון וחרדה. אנשים קרובים רוצים לעתים לעזור ולא יודעים איך - הנחי אותם, שתפי אותם, בקשי את העזרה לה את נזקקת וקחי לעצמך את המרחב והפרטיות להם את זקוקה. הבחירה את מי לשתף ועד כמה היא שלך, אך שיתוף יכול לעזור לאנשים הקרובים לך לתמוך בך, ואילו הסתרה לעתים קרובות תובעת אנרגיות מיותרות בזמן זה. אם לא תבטאי את הקשיים שלך, את הצרכים שלך, עשויה לקום מחיצה בינך ובין הקרובים לך ותחווי תחושות של בדידות. עם זאת, הבחירה את מי וכמה לשתף היא בידייך בלבד.
ישנן משפחות המתקשות לדבר על מחלת הסרטן או לחלוק את רגשותיהן עם אחרים. ישנם בני משפחה שחושבים שאין לספר לחולה שיש לה סרטן בשל החשש כי לא תוכל להתמודד עם הידיעה. חשוב לדעת כי על פי חוק זכויות החולה, כל חולה זכאי למידע על מחלתו. ניסיון לא לספר לאישה על מצבה, מאלץ את המשפחה להסתיר ממנה מידע. גישה זאת עשויה להקשות מאוד על המשפחה כולה, לגרום לתחושות חרדה ובדידות אצל המטופלת, וליצור מתיחות בין בני המשפחה.
בכל מקרה, בתהליך האבחון אנשים נוטים לחשוד כי הם חולים בסרטן, גם אם הדבר לא נאמר להם מפורשות. לכן יש לספר לאישה על מחלתה, לאפשר לה לבטא את פחדיה, חששותיה ותחושותיה, ולסייע לה ישירות בתהליך ההתמודדות. האזנה קשובה לחולה מצד קרובים וחברים עשויה לסייע לה מאוד. אין להאיץ באישה לדבר על מחלתה. חשוב לאפשר לה לעשות זאת כאשר היא מוכנה לכך.
בנוסף, גם בני המשפחה מתמודדים עם המחלה וחווים מגוון רחב של תחושות ורגשות: עצב, פחד, חוסר אונים ועוד. במחקרים רבים נמצא כי בני זוג מטפלים מדווחים על רמה גבוהה יותר של דיכאון וחרדה מהחולות עצמן. טפלו בעצמכם! מצאו את מקורות התמיכה עבורכם, ואם אתם זקוקים לכך פנו לסיוע מקצועי.
לקבלת החוברת 'לדבר, להקשיב, להבין', המעניקה כלים לבני משפחה וחברים התומכים בחולת סרטן, ניתן לפנות ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או באתר.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה בפריסה ארצית קבוצות תמיכה לבני זוג המתמודדים עם מחלת הסרטן של אחד מהם. להצטרפות ולמידע נוסף ניתן לפנות למח' שיקום ורווחה באגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721678.
אחת המשימות הקשות ביותר עבור הורה היא להסביר לילד שאמו חלתה בסרטן. עם זאת, הורים אינם יכולים ואינם צריכים להגן על ילדיהם מפני המציאות באמצעות הסתרת מידע, אלא להקנות לילדים כלים כדי שיוכלו להתמודד עם המציאות.
חשוב לשוחח עם הילדים. ילדים לרוב חשים כאשר דבר מה אינו כשורה, והם גם חשופים למקורות מידע רבים. חשוב לשמר תחושות של אמון ושותפות, אשר עשויות למנוע חששות, דיסאינפורמציה ובדידות.
שיתוף הילדים חשוב, אך אין הכוונה לחשיפת כל האמת כולה בפניהם, ללא סינון. ההחלטה מה לספר צריכה להיות מותאמת לשלב ההתפתחותי שלהם, לבגרותם ולאופיים.
הדרך בה מדברים חשובה לא פחות מהתוכן. נתבו את השיחה בעדינות וברגישות, ובדקו אם אינכם מעמיסים על הילדים יותר מדי. תנו להם זמן לעכל את הדברים. הדגישו את הקשר המשפחתי ואת חשיבותן של הירתמות והתמודדות משותפות.
זכרו כי לא מדובר בשיחה חד-פעמית, אלא בתהליך מתמשך שתעברו עם הילדים לכל אורך ההתמודדות עם המחלה.
הסבירו לילדים בלשון פשוטה וברורה באיזו מחלה מדובר, במה המחלה שונה ממחלות סרטן אחרות שאליהן הם אולי כבר נחשפו, הסבירו כי לא מדובר במחלה מידבקת וכי אין היא קשורה כלל להתנהגותם. אל תבקשו מהם לשמור סודות. הסבירו מה צפוי לקרות, אילו טיפולים תקבלי ומה עומד להשתנות בבית בתקופת הטיפולים.
עודדו אותם לשאול שאלות בזמן השיחה או אחריה וכן עודדו הבעה רגשית.
לנערות בגיל ההתבגרות קשה במיוחד להתמודד עם מחלתה של אימן. על אף שלעתים הן בוגרות, הן לא תמיד מתנהגות כמצופה מהן או מתגייסות לעזרה, ומתקשות לפעמים להביע אמפתיה. כל אלו נובעים מקושי ולא מחוסר אכפתיות. הקושי שלהן מקורו בתהליכי ההתבגרות שהן עוברות לצד החשש מאובדן השד של האם או היותו של השד גורם מסכן עבור אימן. הזדהות עמוקה עם האם, שקיימת פעמים רבות בגיל זה, יכולה להתבטא גם בפחד לחלות בעצמן. קושי נוסף נובע מהצורך שלהן בגיל הזה לשהות עם בני גילן, ולא להתרכז בבית.
כאשר מדובר בשמירה על איכות החיים בתקופת ההתמודדות עם מחלת הסרטן, עולה באופן טבעי שאלת המיניות. המיניות היא חלק חשוב בחיי כולנו. מיניות אינה רק קיום יחסי מין, אלא כוללת גם קרבה, מגע, חום, קשר והנאה.
התמודדות עם סרטן השד קשורה לעתים קרובות לשינויים בגוף ובתחושת הנוחות עמו. ניתוחים וטיפולים כימיים והורמונליים עשויים לזמן שינויים בדימוי הגוף, בתחושות החשק המיני, וגם ליצור עומס רגשי גדול. גם בן הזוג של האישה עשוי לחוות קשיים מול המצב החדש ולהתמודד עם תחושות שונות. הצורך בתמיכה, באינטימיות ובאהבה עשוי להיתקל בחומות של שתיקה ומבוכה. דווקא מתוך רצון להיטיב ולהתחשב, עשוי להיווצר מרחק. הדרך להתמודד עם המרחק היא תקשורת גלויה, פתוחה וכנה בין בני הזוג. קשיים אלו הם טבעיים ושכיחים מאוד, אולם בני הזוג יכולים ללמוד להכיר את הצרכים החדשים והקשיים המוכתבים על ידי השינויים הגופניים ,ולמצוא מה נעים, מה גורם לאי נוחות או לכאב ומה מהנה. פתיחות ונכונות הם אלה שיסייעו לך להתמודד עם המצב החדש ולמצוא הנאה וסיפוק.
חשוב לציין שגם אם נפגע תפקוד כלשהו, אין זה סופם של חיי המין. כמעט תמיד ישנן דרכים חלופיות לקבל ולהעניק הנאה, ולהעצים את מה ששמור ומתפקד.
כיום, במקרים רבים של סרטן שד המאובחן בשלבים הראשונים, מוצעת לאישה אפשרות ניתוח משמר שד. זכותה של כל אישה לברר את כל האפשרויות הטיפוליות העומדות בפניה, ולקבל את מלוא המידע, כולל היתרונות והחסרונות שלהן. ישנן נשים שיבחרו לשמר את השד, אם זה ניתן מבחינה רפואית, ואחרות יעדיפו להסיר את כולו. לצד קבלת מידע רפואי וייעוץ מקצועי חשוב לברר את ההיבטים הרגשיים והפסיכולוגיים של כל אחת מהאפשרויות. על כל אישה לבחון את רגשותיה והשקפותיה ואת ההשלכות שהיא צופה על דימוי הגוף שלה, נשיותה ומיניותה, המהווים חלק בלתי נפרד מחייה.
יש להדגיש כי משמעות אובדן השד אינה זהה כלל לאובדן הנשיות. חוויית נשיות היא תחושה אשר קשורה למשתנים רבים ואינה קשורה בלעדית לכריתה. אם יש לך בן/בת זוג, שיחה פתוחה וגלויה איתו/ה מומלצת במהלך תהליך קבלת ההחלטות. רצוי לשוחח על נושא זה גם עם אחד מאנשי המקצוע - אחות, עובדת סוציאלית או פסיכולוגית. אובדן השד הוא אובדן אשר לעתים קרובות מלווה בתחושות אבל על השד שאיננו. תהליך זה הוא טבעי, ואם הוא מתרחש באופן נכון הוא מסתיים בהסתגלות למצב החדש.
לאחר הניתוח חשוב שתהיי קשובה לעצמך, גלי מה עושה לך טוב, מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך מבחינה פיזית ונפשית. את בתהליך שבו את לומדת להכיר את גופך ולהסתגל אליו, להרגיש בו נוח מחדש ולאהוב אותו כפי שהוא. האתגר הוא להרגיש שלמה, נשית וסקסית גם לאחר השינויים. זה אפשרי! אם תרצי, מתנדבת 'יד להחלמה' של האגודה למלחמה בסרטן תשמח לייעץ לך מניסיונה האישי ולהעניק לך תמיכה וסיוע.
השדיים והפטמות הם מקור להנאה מינית עבור נשים רבות. נגיעה בשדיים היא חלק מקובל מהמשחק המקדים. ישנן נשים אצלן גירוי השדיים מוסיף להתרגשות המינית ואצל אחרות מגע בשדיים אינו ממלא תפקיד מרכזי ביחסי המין. ניתוח משמר שד עלול להשפיע על רגשותיה של האישה כלפי גופה, על תחושותיה בשד שנותח, במיוחד אם לאחר הניתוח בוצעו טיפולים בקרינה לשד הפוגעים בהנאה ממגע בשדיים. ניתוח כריתת שד עלול להשפיע על יכולת הגירוי המיני, במיוחד אם בעבר חוותה האישה גירוי באמצעות מגע בשדיה. ישנן נשים המרגישות כי הניתוח השפיע על דימוין העצמי, שהן נשיות פחות משהיו, ואילו אחרות אינן מרגישות כי נשיותן נפגעה, למרות אובדן השד.
צלקות הניתוח ותקופת ההחלמה משתנות מאישה לאישה. ישנן נשים הנהנות ממגע באזור הניתוח, לאחר החלמת הצלקת. נשים אחרות אינן נהנות ממגע באזור זה, ולעתים לא ייהנו גם ממגע בשד ובפטמה בצד שלא נפגע. חלק מהנשים שעברו כריתת שד מרגישות שלא בנוח בעת קיום יחסי מין בתנוחה שבה הן מעל בן זוגן, כיוון שאזור השד החסר בולט יותר בתנוחה זו.
לעתים רחוקות מתפתח כאב כרוני בחזה ובכתפיים לאחר הסרה מלאה של השד. ניתן להקל את הכאב באמצעות תמיכה באזורים הכואבים בכריות. כדי להפחית את חוסר הנוחות, מומלץ להימנע מתנוחות שבהן משקל הגוף מכביד על החזה או הזרוע.
לאחר ניתוח הסרה חלקית של השד, או הסרת גוש, יושלם הטיפול במחלה באמצעות טיפול קרינתי. במהלך תקופה זו העור רגיש, ולעתים אדמומי וכואב, אולם התחושה בשד ובפטמה אמורה להישמר. שחזור שד עשוי לשקם את צורתו וגודלו של השד שנפגע, אך לא בכל המקרים מושגת תחושה דומה לשד טבעי. עם הזמן תחושת השד המשוחזר תהפוך רגישה וטבעית יותר.
שחזור שד מסייע לחלק מהנשים לחוש נשיות, מושכות ונינוחות ביחס לגופן. חשוב להדגיש כי ניתוח שד או טיפול בקרינה לשדיים אינם מפחיתים פיזית את תשוקתה המינית של האישה. כמו כן, הם אינם מפחיתים את יכולתה לייצר סיכה וגינלית, להרגיש תחושה באיברי המין וליהנות ממנה, לחוות הנאה מינית ולהגיע לאורגזמה.
מיניות פירושה חיים. עבור כל אדם זהו מקור לחום, מגע, קרבה ואהבה. מיניות היא צורך בסיסי לכל אדם באשר הוא, ללא קשר לגילו או למחלתו. למרות הידע הרב הקיים על השפעותיהן של המחלה והטיפול על המיניות, פעמים רבות המטופלת והצוות הרפואי זונחים את נושא המיניות ואינם דנים בו, בעיקר בשל מיתוסים מוטעים, תרבות ואורח החיים, מבוכה, משקעים מהעבר, אופי חיי הזוגיות, ותגובת הסביבה.
המשמעות של להיות חולה סרטן היא לעתים לאבד חלק מהיכולות הפיזיות ומהכישורים הטכניים, אך לעולם לא לאבד את הצורך לאהוב ולהיות נאהב. לפיכך, אחת ממטרות הייעוץ המיני באגודה למלחמה בסרטן היא להבין שאושר בחיים הוא להיות נאהב בזכות עצמך, גם ולמרות ההתמודדות עם קשיים פיזיים ונפשיים כתוצאה ממחלת הסרטן.
ההתמודדות עם סרטן השד אינה רק התמודדות אישית שלך. בן הזוג מתמודד אף הוא ועשוי לחוות קשת רחבה של תחושות. מחקרים אף מעידים כי בני זוג בריאים מדווחים לעתים על רמות גבוהות יותר של דיכאון וחרדה מבנות זוגם החולות. מצד אחד הם רוצים לתמוך ולסייע ככל האפשר, ומצד שני הם עשויים לחשוש, לפחד, להיעצב ולא לדעת איך לעזור. קשרים בין-אישיים, ובעיקר בין בני הזוג, עשויים להשתנות ולקבל משמעות חדשה.
חשוב כי תחלקי את רגשותייך עם בן הזוג מוקדם ככל האפשר. אתם יכולים לעבור התמודדות זאת יחד ואף להעמיק את הקשר ביניכם. אפשרי לו לעבור את המשבר שלך יחד איתך, אל תדחי אותו מעלייך. גם הוא חווה חששות ופחדים ולעתים אינו יודע כיצד להגיב למצב החדש. אם תסתגרי מפניו, יקשה עליו לשמש לך אוזן קשבת וכתף תומכת. לכן, חשוב מאוד לשוחח עם בן הזוג על הרגשות והתחושות המתעוררים כתוצאה מהמחלה ומהניתוח - כדי למנוע פירוש מוטעה של תגובות שונות למצב החדש, הן מצד האישה והן מצד בן הזוג. במידת הצורך, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי.
ניתוח שד אינו מהווה מחסום מפני התקשרות עם גבר. נשים רבות שהתמודדו עם סרטן השד מצאו בן זוג לאחר שהחלימו. את תחליטי מתי לספר לבן הזוג שהכרת על התהליך שעברת. זה לא חייב להיות מיד עם היכרותכם, בדומה לנושאים אינטימיים אחרים שאינם מוצגים במפגש הראשון בין בני זוג. עם התקדמות היחסים ביניכם ובניית הערכה והבנה הדדיות, יגיע גם הרגע לגילויים אישיים, כולל החוויה האישית שעברת. הגילוי האישי יעמיק את הקשר ביניכם, אם הוא כן ומבוסס.
המציאות בה נמצאות נשים המתמודדות עם סרטן השד עשויה להשפיע על החלטתן להקים משפחה. עיקר דאגתן של נשים אלו במהלך הטיפולים הוא שמירת יכולתן העתידית להרות. נשים צעירות המתקשות להרות או מאבדות את יכולתן להרות או שמומלץ להן שלא להביא ילדים לעולם, מתמודדות עם רגשות ואתגרים ייחודיים. במקרים אלו מומלץ להיעזר בתמיכה ובסיוע המוענקים לחולות ביד להחלמה' בטל. 1-800-36-07-07.
נשים צעירות רבות משקיעות זמן ומאמצים מרובים בבניית קריירה, ולרוב נשענות על הכנסתן כדי לפרנס את עצמן ואת בני משפחתן. לכן, נשים צעירות חולות סרטן לא רק נאלצות להתמודד עם הדאגה לבריאותן, אלא גם עם החשש מאיבוד מקום עבודתן ועם הדאגה לעתיד הכלכלי שלהן. בישראל, כמו ביתר מדינות העולם, קיימים חוקים המעניקים תמיכה והקלות לחולות הנאלצות להיעדר מעבודתן בשל מחלה או להפסיק את עבודתן.
"לאחר הטיפול בסרטן השד - ידעתי שחיי השתנו לתמיד. שום דבר לא יכול לחזור להיות כפי שהיה. בכיתי על מה שאיבדתי, אך במקביל, הרגשתי שקיבלתי הזדמנות לחיים חדשים" (נ')
קודם כל חשוב להדגיש כי תום הטיפולים אינו מציין את סוף ההתמודדות הנפשית עם המחלה. את עשויה דווקא אז לחוש את הקושי. נשים רבות אינן מבינות כיצד זה ייתכן שדווקא עם תום הטיפולים הן חוות עצב וקושי. תהליך זה הוא טבעי. כעת, כאשר הגוף והנפש אינם במצב הישרדותי ולא צריך להתמודד עם קשיי הטיפולים, ניתן לעבד את כל מה שאירע. הסביבה לעתים אינה מבינה זאת, וישנה ציפייה לחזרה לשגרה, לחיים, דווקא כשההתמודדות הרגשית מתרחשת. מצב זה עלול לגרום תחושות של בדידות וקושי. חשוב להסביר זאת לקרובים לך, לדבר, לשתף, לעזור להם להבין ולקחת לעצמך את הזמן שאת צריכה על מנת להחלים.
מחלימות מביעות לעתים תכופות צורך להבין מהי המשמעות של מחלת הסרטן בחייהן כעת. למעשה, רבות מגלות שמחלת הסרטן גרמה להן להתבונן על חייהן באופן שונה ולחפש כיוונים חדשים. חלק מהן יהרהרו על רוחניות, על מטרותיהן בחיים ועל היקר להן ביותר. שינויים אלה הם בדרך כלל חיוביים. רבות חשות בנות מזל או מבורכות על כך שהצליחו לשרוד את הטיפולים, והן נהנות בכל יום מחדש. חלק חשות שמשמעות חייהן נעשית ברורה יותר, לאחרות משמעות המחלה משתנה לאורך הזמן או שהיא מלווה ברגשות מעורבים.
רבות מגלות כי גם התמודדות עם משבר כמו מחלת סרטן עשויה להעניק כוחות מחודשים, לאפשר צמיחה והתפתחות ולהעצים את היכולות האישיות.
תקופת סיום הטיפולים יכולה להיות זמן מתאים להביט קדימה לעתיד. אירועים חדשים והתחלות חדשות יכולים להביא כמובן גם לתחושת הקלה ושמחה. כעת, עם סיום הטיפולים, מומלץ לקחת פסק זמן למנוחה ולחשיבה מחודשת, להעניק זמן להחלמה אישית ומשפחתית, ולהתחיל לחיות ללא שגרת המחלה, שהיוותה במשך זמן ממושך את מוקד החיים. המצבים המשמעותיים בחיים, בין שהם טובים ובין שהם רעים, מעניקים לעתים הזדמנות לגדול, ללמוד ולהעריך מה חשוב באמת.
רבות שהתמודדו עם מחלת הסרטן והחלימו מתארות את חווייתן כמסע. אין זה בהכרח מסע שהן בחרו לעצמן, אך לעתים הוא מעניק להן הזדמנות להתבונן בדברים מזווית שונה.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה בפריסה ארצית את פרויקט 'מחלימים לחיים בריאים'® המלווה מחלימות מסרטן בדרכן חזרה לשגרת חיים בריאה. במסגרת התוכנית, המופעלת במהלך השנה במרכזי האגודה ובסניפיה, מתקיימים מפגשים בהנחיית אנשי מקצוע בנושאים רלבנטיים, כגון תזונה מותאמת למחלימים, התמודדות עם תופעות לוואי, אינטימיות ומיניות ועוד. למידע נוסף והצטרפות ניתן לפנות לטל. 03-5721678.
לקבלת החוברת 'עם הפנים לעתיד - מדריך למחלימים ממחלת הסרטן' ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או לאתר האגודה.
אם ברצונך להתנדב במסגרת האגודה למלחמה בסרטן בפרויקטים שונים, בפעילות האגודה בסניפיה ברחבי הארץ, או להצטרף למערך מתנדבות 'יד להחלמה' - פני למח' שיקום ורווחה באגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721678.
ההתמודדות עם סרטן השד היא תהליך מורכב, המלווה בחרדות ושינויים בתחומים רבים: גופניים, נפשיים, משפחתיים וחברתיים. במרכזים לבריאות השד בבתי החולים עומדים לרשות האישה אנשי מקצוע היכולים לתת לה הדרכה, תמיכה, הכוונה וליווי. האגודה למלחמה בסרטן מסייעת בהקמה ובשיפוץ של מרכזי שד כוללניים ברחבי הארץ, בהם האישה נמצאת במרכז וצוות רב-מקצועי מטפל בה. בנוסף, האגודה מפעילה מערך מידע, סיוע, הדרכה ותמיכה ארצי, ללא תשלום, לחולות סרטן השד, למחלימות ולבני משפחותיהן:
פרויקט של האגודה למלחמה בסרטן המורכב כולו מנשים מתנדבות שהתמודדו עם סרטן השד ועברו הכשרה מיוחדת המאפשרת להן לעמוד לצד נשים המתמודדות עם המחלה. המתנדבות מותאמות לחולות בגיל ובשפה, ומסייעות להן בהתלבטויות השונות, במתן מידע ותמיכה רגשית ומעשית, מתוך ניסיונן האישי.
נשים המעוניינות בתמיכה וסיוע וכן נשים הרוצות להתנדב ולהצטרף למעגל התמיכה של 'יד להחלמה׳ מוזמנות לפנות בטל. 1-800-36-07-07 או בלחיצה על הקישור הוורוד בקטגוריית סרטן השד שבאתר האגודה למלחמה בסרטן.
שירות שהוקם ביוזמת האגודה למלחמה בסרטן ומופעל בתמיכתה במרבית בתי החולים בארץ. במסגרת השירות אחיות ועובדות סוציאליות מלוות את האישה שחלתה בסרטן השד מרגע האבחון, ומעניקות לה ״עוץ, הכוונה, תמיכה וליווי בתהליך הטיפול, המעקב והשיקום. האחיות והעובדות הסוציאליות נפגשות במהלך השנה במטה האגודה לקבלת הדרכה ועדכון שוטף. פרטים ניתן לקבל בשיחת חינם ל'טלמידע'® בטל. 1-800-599-995 או במחי שיקום ורווחה של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721678.
פרויקט במימון האגודה למלחמה בסרטן שבו אנשי מקצוע מתחום הקוסמטיקה, האיפור ועיצוב השיער מטפלים בהתנדבות בחולות סרטן במכונים האונקולוגיים, בסניפי האגודה למלחמה בסרטן ובקהילה. המטופלות מקבלות טיפול קוסמטי והדרכה כיצד לטפל בעור ובשיער, או כיצד להתאים תספורת או פאה. כל זאת, במטרה לשפר את מצב הרוח וההרגשה וכך לסייע בתהליך ההתמודדות עם המחלה ועם תופעות הלוואי של הטיפולים. בנוסף, ברחבי הארץ פועלים מרכזי טיפוח והשאלת פאות מטעם הפרויקט. למידע נוסף ולהצטרפות ניתן לפנות לטל. 03-5721618.
פרוייקט ייחודי של האגודה למלחמה בסרטן שמטרתו לחשוף חולים ומחלימים מסרטן ליתרונות הבריאותיים הגלומים בפעילות הגופנית, לעודדם לשלב פעילות מתוכננת ומובנית בשגרת חייהם, ולהעניק לאלו שיבחרו להשתלב בתכנית, ייעוץ וליווי מקצועי. הפרוייקט מופעל במכונים האונקולוגיים ברחבי הארץ. למידע נוסף ולהצטרפות לתכנית ניתן לפנות בטל. 03-5721618.
האגודה מפעילה קבוצות תמיכה ללא תשלום בהנחיית אנשי מקצוע ברחבי הארץ, בהן קבוצות תמיכה לזוגות, קבוצות תמיכה לנשים צעירות בגילאי 20 עד 40 המתמודדות עם מחלת הסרטן, קבוצת תמיכה לנשים בריאות הנמצאות בסיכון ועוד.לפרטים ולהצטרפות ניתן לפנות לטל. 03-5721678.
האגודה למלחמה בסרטן מעניקה ייעוץ בנושאי מיניות לחולות סרטן (וגם לחולים) ולבני משפחותיהן. השירות ניתן חינם לכל פונה, וכולל מידע על אודות השלכות מחלת הסרטן על המיניות ודימוי הגוף, ״עוץ באשר לאפשרויות טיפול ושיקום תפקוד מיני ופוריות, והכוונה למומחים מקצועיים בתחום. לאגודה גם חוברת מיוחדת המוקדשת לנושא זה. לקביעת תור והתייעצות ניתן לפנות לטל. 03-5721643 או לפורום מיניות באתר האגודה למלחמה בסרטן.
כאשר אחד מההורים חולה בסרטן, המשפחה כולה נכנסת לתקופת התמודדות קשה ומורכבת, כולל ילדי המשפחה. מתוך רצון להקל על ההורים בתקופה זו, ולסייע להם במתן תמיכה ומידע, מפעילה האגודה שירות הדרכת הורים במסגרתו ניתנים כלים, הדרכה וסיוע בהתמודדות עם שאלות כגון 'כיצד לספר לילדים', 'כיצד להתמודד כמשפחה בתקופת הטיפולים' ועוד. באגודה גם חוברת מיוחדת 'מה אספר לילדיי על מחלת הסרטן שלי' שניתן לקבל ללא תשלום בפנייה בשיחת חינם ל'טלמידע'® בטל. 1-800-599-995. למידע נוסף והצטרפות ניתן לפנות לטל. 03-5721678.
תוכנית ייחודית בפריסה ארצית המלווה מחלימים מסרטן בדרכם חזרה לשגרת חיים בריאה. במסגרת התוכנית, המופעלת בכ-40 סניפי האגודה במהלך השנה, כמו גם במרכזי התמיכה, מתקיימים מפגשים בהנחיית אנשי מקצוע בנושאים הרלבנטיים, כגון תזונה מותאמת למחלימים, התמודדות עם תופעות לוואי, אינטימיות ומיניות ועוד. ישנן קבוצות מיוחדות, 'מחלימות לחיים בריאים' לנשים מחלימות מסרטן השד, וכן חוברת הדרכה מיוחדת למחלימים מסרטן 'עם הפנים לעתיד', הניתנת לכל פונה ללא תשלום. למידע נוסף והצטרפות ניתן לפנות לטל. 03-5721678.
מרכזי התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן פועלים כיום בגבעתיים, חיפה, ירושלים ועפולה, בשיתוף פעולה עם 'בית אידי-מעגן' בבאר שבע, ובסניפי האגודה ברחבי הארץ. מרכזי התמיכה משמשים בית בקהילה לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם. המרכזים מציעים מגוון פעילויות המסייעות בהתמודדות הנפשית והפיזית עם המחלה, כגון קבוצות תמיכה, פעילויות גו,-נפש (כגון יוגה, צ'י קונג), סדנאות אמנות שונות, בישול בריא ועוד - והכל ללא תשלום. בנוסף, המרכזים מעניקים תמיכה, ליווי ומידע לכל אורך תהליך ההתמודדות, השיקום וההחלמה. למידע נוסף ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.
האגודה מפעילה את מוקד 'טלמידע'® הטלפוני בשפות עברית, רוסית וערבית ומפיצה חומרי הסברה רבים ומגוונים בשלוש השפות ובכל הנושאים, כולל סרטן השד. כמו כן, האגודה מפעילה מרכז מידע המקושר למאגרי מידע ברחבי העולם ואתר אינטרנט המתעדכן באופן שוטף, וכולל מאגר מחקרים קליניים עדכניים. אפשר לפנות ל'טלמידע'® בשיחת חינם. 1-800-599-995 ולמרכז המידע: info@cancer.org.il או: 03-5721608.
האגודה מפעילה את מוקד התמיכה הטלפוני בשפות עברית ורוסית, המעניק עזרה ראשונית מיידית לחולי סרטן והקרובים אליהם, הנמצאים במצוקה נפשית וזקוקים לסיוע תמיכתי ראשוני ולאוזן קשבת. בהתאם לצורך, הפונים מנותבים להמשך טיפול בבית החולים או במסגרת הקהילה. ל'טלתמיכה'® ניתן לפנות בטל. 1-800-200-444.
באתר האגודה ישנו מערך פורומים נרחב הכולל 18 פורומים בנושאים שונים, בהם פורום אינטרנטי העוסק בנושא סרטן השד, ומנוהל במשותף על ידי שלושה אנשי מקצוע: כירורגית, אונקולוגית וכירורג פלסטי, פורום לנשים נשאיות הנמצאות בסיכון, פורום בנושא תזונה לחולי סרטן, פורום בנושא מיניות ופוריות, פורום בנושא זכויות חולים ועוד. גולשי האתר מעלים שאלות אישיות רבות, הנוגעות למחלה, ונענות על ידי המומחה המתאים.
האגודה למלחמה בסרטן עומדת לצדך מרגע האבחנה ומאחלת לך בריאות איתנה.