לתרומה
חפש
סרטן השד
סרטן השד - מידע כללי

סרטן השד מהו

עוד בנושא

מבוא

הגורמים לסרטן השד

סרטן השד וגנטיקה

תסמינים של סרטן השד

דרכי האבחון

סוגי גידולים בשד

קביעת שלב המחלה

הטיפול בסרטן השד

ניתוח

טיפול בקרינה (רדיותרפיה)

טיפול כימי (כימותרפיה)

טיפול הורמונלי (אנדוקריני)

טיפול מכוונן (ממוקד מטרה)

מעקב

מחקרים קליניים

שינויים בהרגלי החיים, והתמודדות עם תופעות לוואי בתקופת הטיפולים

התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן

מילון מונחים - סרטן השד

מערך התמיכה, המידע והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן - לחולות, למחלימות ולבני משפחותיהן





מבוא

המידע המובא בהמשך עוסק בסרטן השד, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול. בסוף כל פרק מובאות שאלות אותן תוכלי להפנות לצוות המטפל. חשוב שתהיי שותפה בתהליך הטיפול ובקבלת ההחלטות: ודאי שאת מקבלת הסברים מלאים מהצוות הרפואי, ואל תחששי לשאול שאלות ולבקש הבהרות כאשר מידע כלשהו אינו ברור לך.

'יד להחלמה'® - לתמיכה בחולות סרטן השד שירות של האגודה למלחמה בסרטן, המונה מאות מתנדבות, אשר התמודדו או מתמודדות כיום עם 0רטן השד ועומדות לצד מתמודדות חדשות בכל שלבי הגילוי ושגרת החיים, וכן לצד מתמודדות עם סרטן שד גרורתי. מתנדבות 'יד להחלמה' מותאמות לנשים שחלו בגיל, בסוג הטיפול ובשפה, ומסייעות להן בהתלבטויות השונות ובמתן מידע ותמיכה רגשית ומעשית, מתוך ניסיונן האישי. המתנדבות עוברות הכשרה מקצועית, והן יכולות לכוון את הנשים שחלו לאנשי מקצוע מתאימים ולפעילויות האגודה למלחמה בסרטן, בנושאים כגון זכויות, קבוצות תמיכה, סדנאות מחלימים, התאמת פאות ועוד. נשים המעוניינות בתמיכה וסיוע, ונשים המעוניינות להתנדב ולהצטרף למעגל התמיכה של 'יד להחלמה' מוזמנות לפנות בטל. 1-800-36-07-07 או בלחיצה על הכפתור הוורוד או בדוא"ל: yad@cancer.org.il



מהו סרטן?

איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. סרטן הוא מחלה של תאים אלה. תאים בחלקים שונים של הגוף עשויים להיות שונים זה מזה בתפקוד ובמראה, אולם רובם מתחדשים באותה צורה, כלומר באמצעות חלוקה. בדרך כלל חלוקת תאים זו מתרחשת באופן מסודר ומבוקר. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, ממשיכים התאים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים. סרטן השד הוא שמה של מחלת סרטן ממאירה, המתפתחת בתאי השד.


תאי סרטן

בגידול שפיר התאים אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף - אך אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.

גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות. ללא טיפול, הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעיתים תאים ניתקים מן הגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף, דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה. כשתאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים 'גרורות'.


האבחנה הסופית, אם מדובר בגידול שפיר או סרטני, נקבעת על ידי בדיקת הדגימה (ביופסיה) של הרקמה החשודה תחת מיקרוסקופ במעבדה. חשוב להבין שלמחלת הסרטן אין גורם או סוג אחד של טיפול. קיימים מאות סוגי סרטן שונים, לכל אחד מהם שם, התנהגות וטיפול הייחודיים לו. סוגי סרטן השד הם רבים, חלקם שכיחים יותר, חלק נדירים יותר.


מבנה השד

שד האישה מורכב מאונות (Lobes), בלוטות חלב (Milk Glands או Lobules) וצינוריות חלב (Milk Ducts), רקמה שומנית ורקמת חיבור. בכל שד 12-10 אונות. כל אונה מכילה בלוטות חלב שמייצרות את החלב במהלך ההיריון ובתקופת ההנקה. האונות ובלוטות החלב מחוברות באמצעות צינוריות החלב, המובילות את החלב אל הפטמה. השרירים הנמצאים על גבי הצלעות והצלעות עצמן נקראים 'דופן החזה'.

מבנה השד

כמות רקמת השומן בשד קשורה לנתונים גנטיים (תורשתיים) ותזונתיים של האישה. השד מושפע מתהליכים טבעיים של גיל, מחזור חודשי, היריון והנקה, נטילת גלולות למניעת היריון והפסקת הווסת. קיימים הבדלים בגודל, במרקם ובצורת השד בין אישה לאישה. רקמת החיבור בשד היא רקמה גמישה הנוטה להתרופף או להימתח במהלך חיי האישה, בהתאם לשינויים הורמונליים בגופה ולשינויי משקל.


רקמת השד ממשיכה אל בית השחי (זנב השד) עד לבלוטות (קשריות) הלימפה של בית השחי, שקוטרן הרגיל פחות מ-1 ס"מ. בבלוטות אלו, המהוות חלק ממערכת הלימפה הממוקמת בכל חלקי הגוף, זורם נוזל הלימפה, המנקז את השד, כמו את איברי הגוף האחרים, ומסייע בהגנה על הגוף מפני מחלות. מערכת הלימפה משמרת את מאזן החלבונים והנוזלים בתאי הגוף, על ידי ניקוז עודפים שנותרו מפעולת מחזור הדם, מובילה את תאי המערכת החיסונית אל מחזור הדם, ומאפשרת תגובה חיסונית יעילה נגד גורמים זרים.


מהו סרטן השד?

סרטן השד הוא צמיחה א-נורמלית של תא אונות השד או צינוריות החלב בשד. תאים אלו גדלים באופן לא מבוקר ועלולים להתפשט אל אזורים אחרים בגוף. הן נשים והן גברים עלולים לחלות בסרטן השד, אם כי סרטן שד בגברים הוא נדיר.

לחצו כאן למידע בנושא סרטן שד בגברים ול'מילון מונחים באונקולוגיה'. למידע נוסף ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. 




האזינו לפודקאסט "מדברים עם מומחים על סרטן השד בו תמצאו מענה לשאלות רבות על סרטן השד בכל הנוגע למניעה, אבחון, טיפול ושיקום. פרקי הפודקאסט הועלו גם לערוץ היו-טיוב שלנו לנוחיותכן.

לחצו כאן להאזנה לפודקאסט




חזרה למעלה


הגורמים לסרטן השד

הסיבות לסרטן השד עדיין אינן ידועות במלואן, אולם קיימים מספר גורמים המעלים את הסיכון לחלות בסרטן השד. חשוב לציין כי גם אם לאישה יש גורם סיכון אחד או יותר היא לא בהכרח תחלה בסרטן, כפי שהיעדר גורמי סיכון אינו ערובה לכך שהיא לא תחלה בסרטן.


מין (מגדר)

סרטן השד נפוץ הרבה יותר בנשים מאשר בגברים - סטטיסטית, יש פחות מגבר אחד חולה לכל 100 נשים חולות. על פי נתוני רישום הסרטן הלאומי בישראל, מדי שנה מאובחנים כ-75 גברים החולים בסרטן השד, בהשוואה ליותר מ-5,400 נשים.


גיל

הסיכון לחלות בסרטן עולה עם הגיל. מנתוני רישום הסרטן הלאומי בישראל נמצא כי סרטן השד שכיח יותר בקרב נשים בגילים 50 ומעלה, וכ-78% מהחולות מאובחנות בגילים אלה. כ-15% מהחולות מאובחנות בגיל 49-40 וכ-6% מהחולות מאובחנות מתחת לגיל 40.



היסטוריה משפחתית

נשים שבמשפחתן אובחנו קרובות או קרובים עם סרטן שד או שחלה, בעיקר אם מדובר בקרבה ראשונה (אם או אחות), או נשים שאובחנו כבעלות מוטציה גנטית המעלה את הסיכון לחלות (כדוגמת נשאיות למוטציה בגן BRCA1 או BRCA2), נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד.


היסטוריה רפואית ומבנה שד

אישה שחלתה בעבר בסרטן שד או במצבים טרום ממאירים כגון DCIS, (Atypical Ductal) ADH (Lobular Carcinoma In Situ) LCIS ,(Ductal Carcinoma In Situ Hyperplasia, מחלת שד שאינה סרטן), או אישה בעלת מבנה שד צפוף, נמצאת בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד. המונח ישד צפוף׳ מתייחס למצב בו רוב רקמת השד עשויה בעיקר מרקמת חיבור ומעט מאוד רקמת שומן. מצב זה מאפיין במיוחד נשים צעירות.


טיפולים בקרינה (רדיותרפיה) לאזור החזה בגיל צעיר

אישה שעברה טיפולים בקרינה לבית החזה (בדרך כלל כטיפול במחלת לימפומה מסוג הודגיקין), בעיקר בגיל בו מתפתח השד, נמצאת בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד.


גורמים הורמונליים המעלים את הסיכון לסרטן השד:

  1. נשים הנוטלות טיפול הורמונלי חלופי (HRT) לטיפול בתופעות גיל המעבר, במיוחד טיפול המשלב אסטרוגן ופרוגסטרון, למעלה מ-10 שנים. עם הפסקת הטיפול פוחת הסיכון. לנשים אלו מומלץ להקפיד על מעקב רפואי צמוד, ולקחת את הטיפול לפרק זמן קצר ככל הניתן.
  2. נשים שלא ילדו מעולם, או שילדו בגיל מבוגר, לאחר גיל 35.
  3. נשים שלא הניקו כלל, או שהניקו פחות משנה.
  4. נשים שקיבלו מחזור חודשי בגיל צעיר (לפני גיל 11) או נכנסו לגיל המעבר בגיל מבוגר יחסית (אחרי גיל 55).


אורח חיים

במחקרים מדעיים מסתמן קשר ברור בין עלייה בסיכון לחלות בסרטן השד ובין השמנת יתר, היעדר פעילות גופנית, תזונה לא נכונה, צריכת אלכוהול מוגברת ועישון.

לקבלת חוברת בנושא מניעה ואבחון מוקדם של סרטן השד ושמירה על אורח חיים בריא ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. 






סרטן השד וגנטיקה

מרבית מקרי סרטן השד (90-85%) אינם קשורים לסיפור משפחתי קודם או לגורמים גנטיים תורשתיים מוכרים. בנשים מתחת לגיל 50 שחלו בסרטן שד יש שיעור גבוה יותר של גידולים הקשורים לשינוי גנטי תורשתי. במשפחות בהן כמה נשים חלו בסרטן שד או בסרטן שחלה, עולה הסבירות כי סרטן השד קשור לשינוי גנטי תורשתי, גם אם לא זוהתה בוודאות מוטציה מוכרת בגנים הידועים.


במחקרים מדעיים זוהו מספר גנים ששינויים תורשתיים בהם (מוטציות) קשורים לשכיחות גבוהה יותר של סרטן השד וסרטן השחלה. הגנים העיקריים שמעלים סיכון לסרטן שד וניתנים לאיתור בבדיקות הם הגנים PTEN ,BRCA1, BRCA2, TP53 ,PALB2. מוטציות אלו שכיחות בעיקר בקרב נשים ממוצא אשכנזי ועיראקי.

לסל התרופות והטכנולוגיות 2020 נכנסה בדיקה לנשאות גנטית לנשים יהודיות בריאות ממוצא אשכנזי על פי הצהרה עצמית וכולל גם מוצא אשכנזי חלקי, גם ללא סיפור משפחתי. הזכאות לבדיקה לא מחייבת ייעוץ גנטי מקדים ותינתן באופן חד פעמי במהלך חיי המטופלת. למידע נוסף לחצו כאן 


הגנים BRCA1 ו-BRCA2 מעלים במידה ניכרת גם את הסיכון לחלות בסרטן שחלה. כיום ישנם אמצעים שהוכחו כמפחיתים משמעותית סיכון זה, וגם לסרטן השחלה ניתן להציע או לתכנן מניעה, ובמידה רבה ריפוי והחלמה.


בנשים חולות סרטן שד, זיהוי שינוי גנטי מלמד שהן מצויות בסיכון גבוה לחלות גם בסרטן שחלה, כמו גם בגידולים סרטניים נוספים בשד. בנוסף, לזיהוי שינוי גנטי באישה שחלתה בסרטן שד עשויות להיות גם השלכות טיפוליות. בחולות הזקוקות לטיפול כימי (כימותרפיה) - קיום מוטציה עשוי להשפיע על בחירת סוג הטיפול הכימי. בנוסף, ישנם טיפולים היעילים באופן ספציפי לחולות סרטן שד תורשתי.


בכל מצב, לזיהוי שינוי גנטי באישה החולה יש השלכות לגבי קרובות משפחתה, שייתכן שירשו את אותו שינוי גנטי, ולכן אף הן נמצאות בסיכון.

חשוב לציין: במרבית המקרים, אישה שחלתה בסרטן שד ולא נמצא אצלה שינוי גנטי במוטציות BRCA1,2 אינה נמצאת בסיכון גבוה יותר מהסיכון הרגיל באוכלוסייה לחלות בסרטן שחלות. הערכת סיכון מדויקת תלויה בסיפור המשפחתי ובבדיקות גנטיות נוספות שניתן לעשות.


את המוטציות בגנים ניתן לאתר באמצעות בדיקת דם או רוק. בדיקות אלה אמנם מנבאות סיכון גבוה, אולם לא ניתן לחזות את גיל הופעת המחלה או את סוג המחלה (סרטן שד או שחלה).


ישנם כיום אמצעים יעילים למדי למניעת סרטן השד והשחלה בנשים נשאיות, אולם הם בעיקרם כירורגיים - הסרת שחלות מניעתית והסרת שד מניעתית.

לקבלת החוברת 'ניתוחים מפחיתי סיכון לסרטן שד ושחלה בנשים בסיכון גבוה', ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. 


מחקרים הצביעו גם על יעילות נטילת טיפול תרופתי להפחתת הסיכון לחלות בסרטן שד בקרב נשים בסיכון גבוה: טמוקסיפן לנשים לפני ולאחר סיום הווסת, ומעכבי ארומטז לנשים לאחר סיום הווסת. כיום כבר קיים מעקב של כ-20 שנה המוכיח יעילות זו.

ניתן לקרוא דפי מידע על תרופות אלה באתר האגודה למלחמה בסרטן. 

כמו כן, קיימים אמצעי מעקב יעילים המסייעים באיתור ואבחון מוקדם של נשים הנמצאות בסיכון גבוה. לפני ששוקלים ביצוע בדיקות אבחון גנטי, חשוב לקבל ייעוץ מקיף המסביר את היתרונות והחסרונות של הבדיקה והשלכותיה על מהלך המעקב והטיפול. קיימות מרפאות לייעוץ גנטי בבתי חולים שונים בארץ וכן בקופות החולים השונות. חשוב לקבל הסבר לשאלה אם לתוצאות הבדיקה תהיינה השלכות מעשיות על המשך המעקב והטיפול, גם לאישה וגם לקרובות משפחתה. חשוב לקרוא בעיון רב את טופס ההסכמה לביצוע הבדיקה לפני החתימה עליו.

מידע נוסף בנושא תסמונות סרטן תורשתיות ניתן למצוא בחוברת 'סרטן וגנטיקה' של האגודה למלחמה בסרטן. פני בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או לאתר האינטרנט של האגודה. 
תוכנית 'הסיכוי שבסיכון' נועדה להעלות את המודעות של חולות סרטן שד ושחלה לחשיבות קבלת ייעוץ גנטי. קיומו של גורם תורשתי למחלה הוא אמנם גורם סיכון, אך גילויו מעניק סיכוי למניעת מחלות סרטן נוספות בנבדקת ובבני משפחתה. התוכנית הוקמה על ידי האגודה למלחמה בסרטן בסיוע The Northern Charitable Foundation) NCF), ובשיתוף הקונסורציום הישראלי לאבחון גנטי של סרטן שד ושחלה הפועל בחסות האגודה למלחמה בסרטן. באתר האגודה ניתן למצוא שאלון אינטראקטיבי מיוחד, בעזרתו ניתן לברר את הסיכון לחלות, ובהתאם לכך לפנות לרופא משפחה לבירור נוסף בעזרת ייעוץ גנטי*. כמו כן לאגודה למלחמה בסרטן עלוני מידע 'הסיכוי שבסיכון' בשפות עברית, רוסית, ערבית ואנגלית. למידע נוסף ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. 
לרשימת המרפאות לייעוץ גנטי ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. כמו כן, ניתן לפנות לייעוץ בפורום נשאיות גנטיות ונשים בסיכון גבוה לחלות בסרטן השד והשחלות.


חשוב לזכור: כ-80% מהנשים שחלו בסרטן השד אינן משתייכות לקבוצת סיכון. לכן על כל אישה להיות מודעת לגופה ולהיבדק על פי ההמלצות. נשים הנמצאות בקבוצת סיכון גבוה, צריכות להקפיד על הבדיקות התקופתיות בתדירות המומלצת להן.


* לסל הבריאות 2020 נכנסה בדיקה לגילוי נשאות למוטציות בגנים BRCA2-1 BRCA1 לנשים יהודיות בריאות ממוצא אשכנזי על פי הצהרה עצמית וכולל גם מוצא אשכנזי חלקי , גם ללא סיפור משפחתי. הזכאות לבדיקה לא מחייבת ייעוץ גנטי מקדים ותינתן באופן חד פעמי במהלך חיי המטופלת. למידע נוסף לחצו כאן




תסמינים של סרטן השד

ב-90% מהמקרים הסימן הראשון לגידול סרטני בשד הוא נוכחותו של גוש בשד, אולם ישנם גם סימנים נוספים שחשוב לשים לב אליהם. אישה המכירה את שדיה יכולה באופן שגרתי לעקוב אחר שינויים במבנה שלהם ולגלות גושים או תופעות אחרות, שלא הורגשו ו/או נראו קודם לכן. כ-70% מהגידולים מופיעים בחלק החיצוני העליון של השד, הכולל גם את אזור בית השחי, אך מובן שיש לבדוק ביסודיות את כל אזור השדיים. למה יש לשים לב?


בשד:

  • גוש.
  • שינוי בצורה או בגודל השד.
  • שקע או בליטה בעור.
  • אי נוחות, או כאבים (תופעה שאינה שכיחה).
  • הופעת אודם וחום בשד, ללא קשר להנקה, או לזיהום.


בפטמה:

  • פטמה ששקעה פנימה לאחרונה.
  • גוש.
  • פצע שלא מחלים או אקזמה (פריחה) שאינה חולפת.
  • הפרשה מהפטמה (שאינה קשורה להנקה).


בזרוע:

  • גוש.
  • נפיחות בבית השחי.





דרכי האבחון

אבחון מוקדם - בדיקות שגרתיות

נכון להיום גילוי מוקדם הוא האמצעי היעיל ביותר לריפוי סרטן השד, וככל שהמחלה מאובחנת בשלבים המוקדמים, עולים סיכויי הריפוי לכ-90% ומעלה. במטרה להעלות את הסיכוי לאבחן את המחלה בשלביה המוקדמים, חשוב להקפיד על ביצוע מעקב שגרתי בהתאם להמלצות.


הכרת השדיים

בכל גיל ובכל מצב, אם מרגישים בגוש או בשינוי כלשהו בשד, חשוב לפנות לרופא ולדרוש לברר את טיבו.


בדיקת רופאה

מגיל 30 לערך ניתן להיבדק אחת לשנה על ידי כירורגית שד. הכירורגית בודקת את השדיים ואת בלוטות (קשריות) הלימפה בבית השחי ובצוואר בבדיקה ידנית. הבדיקה מתבצעת במצב ישיבה ושכיבה. בהתאם לצורך ולשיקול דעתה, הרופאה תמליץ על בדיקות נוספות. יש לציין כי בדיקת שדיים ידנית לא הוכחה כמפחיתה את התמותה מסרטן שד.


ממוגרפיה

בדיקת ממוגרפיה היא בדיקה המשתמשת בקרינת רנטגן בעוצמה נמוכה במטרה לאתר גידול סרטני בשד, לשלול את קיומו, או לאתר את מיקומו, אם הוא אינו ניתן למישוש. התהליך פשוט ונמשך מספר דקות. לעיתים קרובות ניתן לזהות בבדיקת ממוגרפיה גידול עוד לפני שניתן להרגישו בבדיקה ידנית על ידי רופאה. רוב מכשירי הממוגרפיה בישראל עומדים בתקנים הבינלאומיים ונמצאים במעקב סדיר של בקרת איכות.


בבדיקה לוחצים את השד בין שני משטחים, פעם מלמעלה למטה ופעם מהצדדים. לעיתים הלחץ גורם לאי נוחות או לכאב במשך שניות אחדות. אם את חשה בכאב - אל תחששי לדווח לטכנאית. היא תשתדל, ככל הניתן, להפחית את הלחץ שהמכשיר מפעיל. ביום הבדיקה רצוי לא להשתמש בדאודורנט, אבקת טלק או תכשירים כלשהם על השדיים ומתחת לבית השחי.

למידע נוסף בנושא בדיקת ממוגרפיה והאופן בו ניתן לשפר את תחושת הנוחות במשך הבדיקה, פנו בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. 

 

  • מכשיר הממוגרפיה פולט קרינה ברמה נמוכה ביותר. הוכח במחקרים רבים כי התועלת מהשימוש בו גבוהה בהרבה מנזק אפשרי.

  • על פי המלצות המועצה הלאומית לאונקולוגיה, על נשים מגיל 50 ומעלה לבצע בדיקת ממוגרפיה אחת לשנתיים, במכונים שאושרו על ידי משרד הבריאות. הודות ליוזמת האגודה למלחמה בסרטן, מפעילות כל קופות החולים תוכנית לאומית לסריקה בממוגרפיה ומזמינות את הנשים הנמצאות בגיל המתאים לבצע את הבדיקה בהתאם להמלצות.

  • נשים שלהן קרובת משפחה מדרגה ראשונה שחלתה בסרטן השד, ונשים הנמצאות בסיכון גבוה, מומלץ כי תבצענה בדיקת ממוגרפיה פעם בשנה, מגיל 40 או בהתאם להמלצת הרופא.

  • לנשים הנמצאות במעקב רפואי בשל אבחונן כנשאיות למוטציות גנטיות תורשתיות, או נמצאות בסיכון גבוה לחלות בסרטן שד מסיבות אחרות, ולנשים הנמצאות במעקב בשל ממאירות במעי הגס, השחלה, או הרחם - מומלץ לבצע בדיקת ממוגרפיה על פי שיקול דעתה של הרופאה המטפלת (בדרך כלל בגיל צעיר יותר ובתדירות גבוהה יותר).

  • מתחת לגיל 50 מבנה השד הוא בדרך כלל צפוף וסמיך, וישנה פעילות הורמונלית המקשה על איתור שינויים בשד בבדיקת ממוגרפיה.

  • נטילת הורמונים חלופיים לאחר הפסקת המחזור החודשי עשויה גם היא לגרום לשינויים בצפיפות רקמת השד הנראים בצילום הממוגרפיה. לכן, לפני ביצוע הבדיקה, חשוב שהנבדקת תציין אם היא נוטלת הורמונים חלופיים, ובמשך כמה זמן.


בדיקת הממוגרפיה יעילה ב-90-80% מהמקרים. זוהי הבדיקה היחידה שהוכחה כמפחיתה את התמותה בכ-25%. עם זאת, מבנה שד צפוף עלול להסתיר ממצאים בשד, ולכן לעיתים יש צורך לבצע בדיקות נוספות, כגון אולטרה-סאונד. נשים צעירות יותר צריכות לקבל הפניה רפואית מיוחדת לביצוע בדיקה זו.


ממוגרפיה דיגיטלית וטומוסינתזיס

בטכנולוגיות חדישות אלו התמונה מושגת על ידי מערכת אלקטרונית, בליווי אמצעים טכנולוגיים שאינם משנים מהותית את מהלך הבדיקה מבחינת הנבדקת, אך יוצרים תמונה בעלת יכולת אבחונית טובה יותר. התמונות נשמרות במחשב ועל דיסק, ולא על סרט צילום. הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת עיבוד ממוחשב של התמונה לאחר ביצוע הצילום. לבדיקה זו מספר יתרונות:

  • יכולת הגדלת ממצאים שונים, כגון הסתיידויות קטנות, ללא צורך להזמין את האישה לבצע צילום הגדלה נוסף (יכולת ההגדלה עצמה קיימת גם בממוגרפיה שאינה דיגיטלית).
  • הצילומים נשמרים במחשב ואין סכנה כי יאבדו.
  • שיפור ניגודיות התמונה מאפשר להדגיש ממצאים בתמונת הממוגרפיה ובכך לשפר לעיתים את דיוק הבדיקה.
  • יצירת "חתכים" רנטגניים בעומק הרקמה, כדי להבהיר ממצאים שונים הנצפים בה.


אולטרה-סאונד (Ultrasound, US, ABVS)

בדיקת האולטרה-סאונד אינה מהווה בדיקת סריקה, אלא בדיקה משלימה. היא יכולה לשמש בדיקה לנשים צעירות מאוד, לבדיקת קשריות הלימפה בבית השחי, לבירור ממצאים שעלו בבדיקות דימות אחרות, במקרה של שד צפוף מדי לסריקת ממוגרפיה ולהכוונת מחט ביופסיה במקרה הצורך.


דימות תהודה מגנטית (MRI)

בדיקת MRI של השד מומלצת לסריקה תקופתית במקרים הבאים:

  • בנשים שזוהו כנשאיות של מוטציות בגנים BRCA1/2.
  • נשאיות מוטציה בגנים נוספים הקשורים לעלייה בסיכון לפתח סרטן שד, כגון PTEN ,P53 PALB2 CDH1 ,STK11.
  • נשים שטופלו בקרינה לבית החזה בצעירותן עקב מחלת לימפומה מסוג הודג'קין.
  • נשים לאחר ייעוץ גנטי, שהוגדרו עם סיכון של מעל 20% לחלות בסרטן השד, ושאינן שייכות לקבוצה אתנית בה יש שכיחות למוטציות המוכרות.
  • מעקב לשד שני לנשאיות שחלו בסרטן שד.


לקבוצות אלו הבדיקה ניתנת חינם על ידי כל קופות החולים במסגרת סל הבריאות.


הגישה היא שהאבחון המוקדם של סרטן השד, כמו גם המעקב אחר נשים הנמצאות בסיכון, צריכים להיות מותאמים לסיכון האישי של כל אישה לחלות, ולמבנה השד שלה כפי שנראה בבדיקת הממוגרפיה, תוך שימוש בשילוב מספר אמצעי הדמיה (דימות).


בנשים מעל גיל 50, שמבנה השד שלהן אינו צפוף, השימוש בבדיקת ממוגרפיה כבדיקת סריקה יחידה מספק. נכון להיום זה אמצעי הסריקה היחידי שהוכיח את יכולתו להפחית תמותה ממחלת הסרטן.

למידע בנושאי אבחון מוקדם של סרטן השד, בדיקת ממוגרפיה ורשימת מכוני הממוגרפיה המאושרים ללא תשלום - פנו בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. 


אבחון ממצא שהתגלה בשד

להבדיל מבדיקות הסריקה השגרתיות, שנועדו לבדיקת נשים בריאות ללא תסמינים, הרי כאשר האישה עצמה, או הרופאה המטפלת, מאתרים ממצא או מעלים חשד כזה, יעשה שימוש במספר בדיקות הדמיה כדי להגיע לאבחנה או כדי לשלול קיומו של גידול סרטני או ממצא המצריך המשך טיפול.


אם הבחנת בשינוי בשד:

  1. בקשי מהרופאה הפניה למרכז שד כוללני, הכולל צוות רב-מקצועי, שהוכח כיעיל יותר לאבחון ובמידת הצורך לטיפול בסרטן השד.
  2. אם התשובה בממוגרפיה שלילית, כלומר לא אובחן חשד לגוש ממאיר, אך את מרגישה בגוש, ו/או בוצע ניקור של השד או בית השחי במחט עדינה (FNA - Fine Needle Aspiration) והתשובה שהתקבלה הייתה שלילית - אל תסתפקי בכך, בקשי לדעת מה מציע הצוות הרב-מקצועי לעשות, כדי לשלול לחלוטין אפשרות קיומו של גידול סרטני.
  3. בררי אם ניתן לבצע ביופסיה במחט עבה (Core Needle Biopsy - CNB) בהנחיית אולטרה-סאונד, ממוגרפיה או אפילו MRI. בדיקה כזו חיונית כיום כדי לתכנן טוב יותר את הטיפול בכלל, ואת הטיפול הכירורגי בפרט, אם התוצאה חיובית.


כאשר מתגלה ממצא כלשהו בשד, הרופאה עשויה להיעזר גם באמצעי האבחון שלהלן:


אולטרה-סאונד (Ultrasound, US, ABVS)

האולטרה-סאונד מבוצע כבדיקה משלימה לבדיקת הממוגרפיה, בעיקר כדי להבדיל בין גוש ציסטי (המכיל נוזל) לבין גוש מוצק. הבדיקה אינה כרוכה בקרינה ומבוצעת במקביל או בהמשך לממוגרפיה, אך לא במקומה.


בדיקת תהודה מגנטית (MRI - Magnetic Resonance Imaging)

בדיקה המתבצעת באמצעות מגנט, ללא קרינת רנטגן. זוהי הבדיקה הרגישה ביותר לאבחון מוקדם של ממצאים חשודים או להערכה מדויקת של היקף מחלה ידועה בשד. היא מסייעת לעיתים באבחון מחלה ממאירה בשד שלא אותרה בבדיקות אחרות, והסתמנה בקשריות לימפה נגועות בבית השחי ללא מקור ידוע. לפני הבדיקה מוזרק חומר ניגוד (שאינו יוד) לווריד, ואבחנת הגידולים נעשית על סמך צביעה מוגברת ובולטת יותר של האזור החשוד, בהשוואה לרקמת השד סביבו. הבדיקה מעניקה מידע לגבי אספקת הדם בשד, כאשר ההנחה היא שבאזורי גידול סרטני תימצא אספקת דם מוגברת וחשודה. בדיקת ה-MRI מצטיינת ברגישות גבוהה לתהליכים סרטניים (100-95%) אולם מאתרת גם ממצאים לא סרטניים, ולכן לעיתים תבוצע ביופסיה במהלך הבדיקה.

בדיקת MRI תתבצע במקרים הבאים:

  1. לפני ניתוח, לקביעת שלב המחלה בעת האבחון (staging) - נעשה לעיתים על מנת לברר אם מדובר במחלה מפושטת באותו שד, בירור המשפיע על ההחלטה אם לבצע ניתוח משמר שד (למפקטומי) או כריתת שד (מסטקטומי), או כדי לברר אם ישנם מוקדי מחלה גם בשד השני.
  2. לבדוק שאריות גידול סרטני בשד לאחר ניתוח - בקרב נשים עם שוליים חיוביים (הכוונה לרקמה הנותרת מסביב לגידול) לאחר ניתוחים משמרי שד למטרת בדיקת שארית גידול בשד. ניתן לבצע בדיקת MRI כבר לאחר כשלושה שבועות מהניתוח.
  3. למציאת מקור ראשוני לגידול - במקרים של סרטן גרורתי בבית השחי, או באזור אחר בגוף, כאשר הבדיקה הידנית, הממוגרפיה והאולטרה-סאונד נמצאו תקינות.
  4. בדיקת סריקה בנשים נשאיות גנים לסרטן שד ונשים בסיכון.


בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (סיטי, Computerized Tomography - CT)

בדיקת זו אינה משמשת כלי לאבחון של סרטן השד, עקב רמת הקרינה הכרוכה בה ודיוקה המוגבל. עם זאת, משתמשים בה כדי לאבחן גרורות באזורים אחרים בגוף, אם יש חשש לכך, או למעקב עתידי.

בדיקות מיפוי עצמות

בדיקות המשמשות לאיתור גרורות בעצמות ולעיתים גם לקביעת שלב המחלה בעת האבחון (staging), במיוחד במקרים בהם מדובר בגידול נרחב יחסית או במחלה מתקדמת, כאשר נמצאו קשריות לימפה נגועות. לפני בדיקות אלו מוזרק חומר רדיו-אקטיבי לווריד. לאחר המתנה של כשעתיים-שלוש תתבצע סריקה של כלל הגוף במשך 20 עד 30 דקות. בהתאם לצורך, יבוצעו מיפויים נוספים לאזורים מסוימים להדגמת ממצאים חשודים ו/או בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת של פליטת פוטון יחיד (SPECT - Single-Photon Emission Computed Tomography).

בדיקת טומוגרפיה באמצעות פליטת פוזיטרונים (פט סיטי, PET CT - Positron Emission Tomography)

בדיקה זו משלבת סריקת CT ומיפוי. הבדיקה מתבצעת לאחר הזרקה לווריד, בדרך כלל בזרוע, של כמות קטנה מחומר רדיואקטיבי מיוחד, הנקלט בתאים הסרטניים. התאים הסרטניים פעילים יותר מהתאים הבריאים, ולכן הם ייראו בבירור על גבי הסורק. בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל לכל הגוף, למעט הרגליים, אלא אם כן ישנה סיבה מיוחדת. הבדיקה מסייעת בקביעת שלב המחלה המדויק, ומאפשרת לבחון את תגובת הגידול לטיפול. כאשר ישנו חשד להישנות מחלה, לשיטה זו חשיבות להערכת מוקדי מחלה בלתי ידועים, בעיקר בהישנות מקומית, בהם הבדיקה מזהה גרורות מרוחקות. בחולות סרטן שד גרורתי בדיקה זו היא בעלת ערך בהערכת תגובתה של המטופלת לטיפול שנבחר עבורה. גם לבדיקה זו רגישות גבוהה מאוד ויש בה שיעור לא מבוטל של ממצאים המתבררים בהמשך כלא קשורים לסרטן השד, או אפילו חסרי חשיבות כלל.

ביופסיה

ביופסיית מחט עבה (Tru-Cut או Core Needle Biopsy)

בדיקה זו לרוב אינה כרוכה בכאב, נעשית בהרדמה מקומית ונמשכת זמן קצר בלבד. במהלך הבדיקה מוחדרת מחט חלולה, תוך כדי מישוש הגוש, אם הוא נמוש. במידה והגוש, או גבולותיו, אינם ודאיים, ייעשה שימוש בהנחיית אולטרה-סאונד במהלך הבדיקה. בעזרת המחט מוצאת רקמה בצורת גליל צר מהגוש. מקובל לקחת בין 3 ל-6 גלילים, הנשלחים לבדיקה פתולוגית.


תוצאות הבדיקה הפתולוגית יינתנו עד שבועיים לאחר ביצוע הביופסיה, בהתאם למעבדה אליה נשלחה הדגימה. התשובה שתתקבל תהיה מדויקת לא רק לגבי תאים בודדים, אלא גם לגבי מיקומם והתייחסותם לרקמה סביב להם. כמו כן, ניתן לבדוק בדגימה את הימצאותם של קולטנים (רצפטורים) מיוחדים על גבי התאים הסרטניים - עובדה המסייעת בקביעת אופי הטיפול שייבחר.


ביופסיית מחט עבה בסיוע ואקום (Mammotome)

ביופסיה זו מיועדת לדגימת ממצאים, או גושים קטנים והסתיידויות אשר זוהו בבדיקת סריקה בממוגרפיה. בדיקה זו נערכת בשכיבה על הבטן, בהרדמה מקומית, בהכוונת ממוגרפיה ממוחשבת המנתבת את מחט הביופסיה ישירות אל הממצא, בהנחיה מרחבית על ידי מחשב. מהלך הבדיקה כולל החדרת מחט חלולה ובתוכה מכשיר חד, המחוברים למערכת ואקום. המכשיר נע בתוך רקמת השד בתנועה סיבובית ומוציא דגימת רקמה מהאזור המיועד לבדיקה. דיוק האבחנה רב יותר, מאחר והמכשיר דוגם את הרקמה באותו אזור באופן מדויק. בדרך כלל, בתום תהליך הדגימה תשאיר הרופאה הבודקת "קליפ" מתכתי קטן באזור שנדגם, כדי לזהותו בעתיד, אם יידרש. קליפ זה אינו מפריע או צפוי לגרום לבעיות כלשהן.

ביופסיית מחט דקה (FNA)

ביופסיה זו מיועדת למצבים ייחודיים כמו ציסטה בשד, והיא אינה מדויקת כמו ביופסיית מחט עבה. באמצעות מחט דקה נלקחים תאים מהציסטה ולעיתים יבוצע אולטרה-סאונד על מנת לסייע בכיוון המחט באופן מדויק. הבדיקה מתבצעת בהרדמה מקומית לאזור החדרת המחט.

ביופסיה ניתוחית (דגימת רקמה, Excisional Biopsy)

במקרים נדירים לא ניתן לאבחן בוודאות באמצעי האבחון שהוזכרו אם הממצא הוא ממאיר או שפיר ונדרשת ביופסיה כירורגית פתוחה של הממצא. אם הליך זה הומלץ - יש לשקול זאת היטב, ואולי אף לשמוע חוות דעת נוספת. הפעולה יכולה להתבצע בהרדמה כללית או מקומית, והדגימה חייבת להישלח לבדיקה פתולוגית.


לפי תקנות משרד הבריאות הביופסיה מתבצעת בנפרד מהניתוח המלא. האישה רשאית וזכאית לבקש הפרדה בין פעולת הביופסיה, בכל דרך בה תתבצע, ובין הניתוח המלא. הפרדה זו מאפשרת לאישה שהות נוספת להכין את עצמה, להתייעץ ולהיות שותפה בבחירת סוג הניתוח. העיכוב הקצר בין האבחנה ובין הניתוח אינו פוגע בסיכויים להחלמה. לא נהוג היום, למעט במקרים חריגים מאוד, לבצע את הניתוח כולו ללא ידיעה מראש מה אפיוניו הפתולוגיים של התהליך בשד. אם האישה מחליטה על ביצוע מידי של הניתוח לאחר הביופסיה, נבדק הגוש שנכרת במיקרוסקופ, בעוד האישה עדיין נמצאת בהרדמה. לצורך הבדיקה מוקפא הגוש ולכן הבדיקה נקראת חתך קפוא (Frozen Section). כאמור, גישה זו מתאימה רק למקרים חריגים ביותר, אך עדיין משמשת, בחלק מהמקרים, לצורך החלטה על היקף הניתוח הנדרש בבית השחי.


סוגי גידולים בשד

גידולים שפירים

גושים בשד הם תופעה נפוצה. בכ-80% מהנשים החשות בגוש מדובר בגידולים שפירים (כיסיות), או בשמם המוכר יותר, ציסטות, המהווים שקיקי נוזל שמקורם בתהליכים הורמונליים ברקמת השד. סוג שכיח נוסף של גושים שפירים בשד הוא פיברואדנומה - רקמה סיבית בלוטית. שליש עד מחצית מהנשים בעולם המערבי חוות בעיה כלשהי בשדיים, כגון נפיחות, כאב, רגישות, גושים ועוד.

ציסטות: נשים רבות בגיל הפוריות (40-30) חשות במצב המכונה 'שדיים ציסטיים' (Fibrocystic Breasts). במצב זה מתפתחים כיסים המכילים נוזל בשד אחד או בשניהם. הכיסים עלולים להתנפח ולגרום לכאבים שיכולים להיות קשורים, לעיתים, למחזור החודשי (וסת). בדרך כלל, עם סיום דימום המחזור החודשי, הציסטות נוטות להצטמק. מצב זה אינו מחלה, אלא מיוחס לשינויים הורמונליים שעובר גוף האישה בעקבות המחזור החודשי. אין קשר בין הופעת ציסטות אלו ובין גידול סרטני בשד. עם זאת, אישה בעלת שדיים ציסטיים חייבת להכיר את שדיה היטב, כדי שתוכל להבחין בשינוי כלשהו שחל בהם ואם חל שינוי - לפנות מידית לרופאה המטפלת בה. הזמן הטוב ביותר לביצוע בדיקה זו הוא כשבוע ימים לאחר תחילת המחזור, כשהנוזלים בציסטות נספגים. בנוסף, על האישה להקפיד על ביקורת רפואית שגרתית בהתאם להמלצות.


פיברואדנומה (Fibroadenoma): גידולים שפירים בשד, שמקורם אינו בתעלות החלב, אלא ברקמת החיבור שביניהן. מצב זה שכיח מאוד בנשים צעירות (בדרך כלל, עד גיל 35-30). גידולים אלו אינם מהווים סיכון, וניתן לזהותם בבירור באולטרה-סאונד. בגושים קטנים (פחות מ-1 ס"מ), בנשים צעירות ללא גורמי סיכון, ניתן לקבוע את האבחנה על בסיס האולטרה-סאונד בלבד. בגושים מעל ל-1 עד 2 ס"מ - מומלץ לבצע ביופסיית מחט בהנחיית אולטרה-סאונד. גידול שפיר מסוג זה עשוי להיספג מעצמו, להישאר ללא שינוי שנים רבות, או לגדול. יכולים להיות מספר גידולים, בשד אחד, או בשניים. אם במהלך המעקב אחר הגידול מתברר כי הוא מתפתח - יומלץ על הסרתו. גידול אחר מאותה משפחה, אך נדיר הרבה יותר, הוא גידול פילודס (Phyllodes Tumor) העלול להופיע בצורתו השפירה או הממאירה. אם הביופסיה מעלה חשד לגידול מסוג זה מומלץ להסירו, גם אם מדובר בצורתו השפירה.


גידולים פפילריים של השד: 

גידולים פפילריים של השד הם קבוצה הטרוגנית של גידולים שמתפתחים מתוך צינוריות החלב, ומתאפיינים במבנה כרוביתי. הקבוצה כוללת מגוון של גידולים, שברובם שפירים. במקרים נדירים הגידול יכול להכיל תאים אטיפים (תאים עם שינויים קלים שאינם מספקים על מנת לקבוע אבחנה של סרטן), ואף תאים סרטניים. כשמזהים תאים סרטנים בגידול הוא נקרא סרטן שד פפילרי. סרטן שד פפילרי יכול להיות פולשני (כשהתאים הסרטניים אינם מוגבלים לצינוריות החלב) או לא פולשני (תאי הסרטן מוגבלים לצינוריות החלב). 

הגידול השפיר נקרא פפילומה, ובדרך כלל מצוי בצינוריות שקרובות לפטמה ומהווה את הסיבה השכיחה ביותר להפרשה דמית מהפטמה. פפילומה יכול גם להתייצג כגוש קטן או קבוצת הסתיידויות בממוגרפיה.

באופן כללי הגידולים הפפילריים נוטים להיות הטרוגניים, כלומר ניתן למצוא באותו הגידול אזורים עם מראה שפיר ואזורים אחרים שבהם ימצאו מאפיינים של גידול סרטני. על סמך ביופסיה מלעורית ע'י מחט, לא פעם קשה להבדיל בין גידול עם שינויים קלים (אטיפיה) לבין גידול עם מרכיב לא פולשני, ואף בין גידול לא פולשני לגידול פולשני. מכאן הצורך במקרים רבים להוציא בשלמות גידולים פפילריים גם אם לא נראו בהם תאים סרטניים בביופסיית המחט.

הטיפול בסרטן שד פפילרי זהה לסרטן שד אחר ומבוסס על שלב המחלה (גידול פולשני או לא, גודל הגידול, מעורבות קשריות לימפה והמצאות גרורות מרוחקות) והמאפיינים המולקולריים שלו (ביטוי של קולטנים לאסטרוגן, פרוגסטרון ו-HER2). סרטן שד מסוג פפילרי נוטה לבטא קולטנים לאסטרוגן פרוגסטרון, נוטה פחות לערב את בלוטות הלימפה, מגיב יותר לטיפול ונוטה להיות בעל פרוגנוזה טובה יותר מסוגים שכיחים יותר של סרטן צינוריות חלב פולשני.

הטיפול המקומי כולל ניתוח ויכול לכלול הקרנות, שנועדו למנוע את חזרת הסרטן בשד. טיפול תרופתי משמש למניעת חזרת המחלה או התפשטותה לחלק אחר בגוף, ועשוי לכלול טיפול אנדוקריני (הורמונלי), כימותרפיה וטיפול המכוונן לחלבון HER2. לעתים קרובות סוגים שונים של טיפול משמשים יחד כדי להשיג את התוצאה הטובה ביותר.

אם מגלים גוש בשד, אין לדחות את הביקור אצל הרופא. כל ממצא בשד מחייב בדיקה וחשוב לא לדחותה. ברוב המקרים, כאמור, אין מדובר בגידול ממאיר, אך במידה וכן, גילוי מוקדם הוא המפתח לריפוי. כאמור, גם גברים יכולים לחלות בסרטן השד, אולם השכיחות בגברים קטנה פי 100 מזו שבנשים. 


גידולים ממאירים (סרטניים)

סרטן שד לא-חודרני Ductal Carcinoma in Situ) DCIS)

זהו גידול סרטני בשלב מוקדם, הממוקם בתוך צינוריות החלב בלבד (נקרא לעיתים גם 'גידול טרום-חודרני' או 'סרטן שד תוך-צינורי'). גידולים אלו עלולים להכיל בתוכם מוקד של גידול סרטני חודרני, כך שאם אינם מטופלים בשלב מוקדם, הם עלולים להתפשט לרקמות סמוכות ולאיברים מרוחקים. כיוון שאין דרך לנבא באלו מקרים מצב זה עלול לקרות, הצוות הרפואי יטפל במחלה בהתאם. אישה שחלתה בסרטן שד לא חודרני נמצאת בסיכון גבוה מעט יותר מהאוכלוסייה הכללית לחלות בגידולים נוספים בשד הפגוע, או הבריא, ולכן עליה להיות במעקב שגרתי ולבצע ממוגרפיה אחת לשנה. מרבית הנשים אינן חוות תסמינים מוקדמים, כך שהגידול מתגלה בבדיקת ממוגרפיה שגרתית. כיום, כאשר בדיקת הממוגרפיה מתבצעת בישראל באופן שגרתי אחת לשנתיים כחלק מהתוכנית הלאומית לנשים בגיל 50 עד 75, מקרים רבים יותר של סרטן שד מסוג זה מתגלים. במקרים רבים גידולים אלה לא הופכים להיות חודרניים, אבל לא ניתן לדעת מראש אלו מהם יהפכו לכאלה.

סרטן שד חודרני

רוב הגידולים בשד הם מהסוג החודרני (Invasive Breast Cancer). פירוש הדבר שתאים סרטניים חדרו את דופן צינוריות החלב או הבלוטות, והתפשטו לרקמת השד. שני הסוגים הנפוצים הם:

  • קרצינומה דקטלית (Ductal Carcinoma) שמקורה בצינוריות החלב, מהווה את מרבית מגידולי השד החודרניים (כ-80%).
  • קרצינומה לובולארית (Lobular Carcinoma) שמקורה ברקמה בלוטית, מהווה כ-15-10% מגידולי השד החודרניים.


סוגי סרטן שד נפוצים פחות

מחלת פאגיט (Paget's Disease of the Nipple): מחלה המתבטאת בתסמינים הדומים לאקזמה של העור על הפטמה, או באזור העטרה. לעיתים בנשים הסובלות ממחלת פאגיט, המחלה מלווה בגידול סרטני פולשני מאחורי הפטמה. במקרים אחרים מדובר בגידול סרטני מסוג סרטן שד לא חודרני (DCIS). מחלת פאגיט היא מחלה נדירה יחסית המאובחנת באישה אחת או שתיים, מתוך 100 חולות סרטן שד.

המחלה נפוצה בעיקר בקרב נשים בשנות ה-50 לחייהן, ונדיר מאוד שמאובחנת בקרב גברים. תסמיני מחלת פאגיט דומים לאלו של מחלות אחרות בעור, כגון אקזמה, דרמטיטיס או פסוריאזיס. התסמין הראשון הוא פריחה קשקשית אדומה, שאינה חולפת על הפטמה, לעיתים גם על העטרה. עם הזמן האישה עלולה לחוש כאבים, עור הפטמה והעטרה עלול להפוך לדלקתי, וייתכנו דימומים, כיבים ופצעים על עור השד. בחלק מהנשים הפריחה מלווה בגרד ובצריבה. לעיתים מופיעות גם הפרשת נוזלים ושקיעתה של הפטמה. רק במחצית מהנשים המאובחנות במחלת פאגיט ניתן לחוש בזמן האבחון בגוש בשד. תהליך אבחון המחלה דומה לאבחון סרטן השד, וכולל ביופסיה, ממוגרפיה ואולטרה-סאונד. כאשר התופעות הנ"ל מתמשכות, יש לפנות לכירורגית על מנת לשלול קיומה של מחלה זו.

סרטן שד דלקתי (Inflammatory Breast Cancer): סרטן שד דלקתי הוא מצב נדיר יחסית, בו גידול סרטני בשד חודר לתוך תעלות הלימפה