מהו סרטן
סרטן השד בגברים
הגורמים למחלה
תסמיני המחלה
אבחון המחלה
קביעת סטטוס הורמונים, שלב המחלה ודרגתה
הטיפול במחלה
ניתוח
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
טיפול כימי (כימותרפיה)
טיפול הורמונלי
טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה)
הטיפול בסרטן שד גרורתי לעצמות
מעקב
הישנות מחלה
מחקרים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. תאים אלו מתחדשים באמצעות חלוקה מבוקרת אם התהליך תקין. אם התהליך יוצא משליטה בשל סיבה כלשהי, התאים ממשיכים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.
גידול שפיר הוא גידול מקומי, שהתאים שלו אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף, אך אם הם ממשיכים להתחלק ולהתרבות, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.
גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת פלישה והתפשטות, וכן מתאים נוספים המקיפים ותומכים בהם. ללא טיפול גידול כזה עלול לפלוש לרקמות ולאיברים סמוכים ולפגוע גם בהם. לעיתים תאים ניתקים מהגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה, ושם הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים פיזור משני או גרורה.
קיימים יותר מ־100 סוגי סרטן באיברי הגוף השונים, ולכל אחד מהם שם, מהלך מחלה וטיפול הייחודיים לו.
תאים סרטניים יכולים להתפתח גם בגוף הגבר – ברקמת השד המעטה מאחורי הפטמות. סרטן השד נפוץ בנשים הרבה יותר מאשר בגברים, ושכיחות המחלה בגברים היא פחות מ־1.5% מסך המקרים של סרטן שד חודרני. לפי נתוני רישום הסרטן בישראל, הסיכוי לחלות בסרטן השד במהלך החיים הוא בערך 1:1,000 לגבר לעומת 1:8 לאישה. מדי שנה מאובחנים כ־60 גברים בישראל כחולי סרטן שד.
אלה הם סוגי סרטן השד העיקרים שבהם יכולים לחלות גברים:
סרטן שד לא חודרני (DCIS) – סרטן שד מסוג זה הוא סרטן בשלב המוקדם ביותר שנמצא בתוך צינוריות החלב בלבד ולא התפשט לרקמות סמוכות או לאיברים אחרים. לעיתים גידולי DCIS עלולים להפוך לחודרניים. הסוג הזה של סרטן שד נפוץ בגברים פחות מאשר בנשים – כ־10% ממקרי סרטן השד בקרב גברים הם מהסוג הזה.
סרטן שד חודרני (Invasive breast cancer) – מרבית גידולי השד בקרב גברים הם גידולים חודרניים שפלשו לרקמות הסמוכות לשד. יש סוגים שונים של סרטן שד חודרני: סוג 1 הוא הנפוץ ביותר, וסוגים 2–6 נפוצים פחות.
הגורם לסרטן השד בגברים עדיין אינו ברור לגמרי, אך נראה שיש גברים שהסיכוי שלהם לחלות בסרטן השד הוא גבוה מהממוצע. הסיכון לסרטן שד בגברים עולה עם הגיל, והמחלה מופיעה בדרך כלל אחרי גיל 60. סרטן השד שכיח יותר בגברים השייכים לקבוצות הסיכון אלה:
היסטוריה משפחתית של סרטן השד מהווה גורם סיכון לסרטן שד בעיקר בנשים. אולם גברים עם היסטוריה משפחתית של סרטן שד או של נשאות של מוטציה גנטית המעלה סיכון לסרטן השד נמצאים גם הם בסיכון מוגבר. דוגמאות למקרים כאלו הן:
גבר שבגופו מוטציה בגנים BRCA1/2, בעיקר בגן BRCA2, נמצא בסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד במהלך חייו. אומנם הסיכוי שלו לפתח סרטן שד עדיין נמוך (כ־5%–6%), אולם סיכון זה גבוה פי 80–100 יותר מהסיכון של גברים באוכלוסייה הכללית.
מוטציות בגנים נוספים הקשורים לסיכון לחלות בסרטן השד, אם כי במידה פחותה מ-BRCA, הם CHEK2 PALB2.
אם אתה שייך לאחת מקבוצות הסיכון האלה, עליך לשוחח עם רופא המשפחה שלך. ייתכן שהוא יפנה אותך לבדיקה באחת ממרפאות הייעוץ הגנטי, המיועדות לאנשים שייתכן שיש להם סיכוי רב יותר לחלות בסרטן עקב ההיסטוריה המשפחתית.
גברים שבגופם יש הורמון אסטרוגן ברמה גבוהה, או גברים שנחשפו לטיפולי קרינה חוזרים (בעיקר בגיל צעיר), הם בסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד. גורמים המעלים את רמות האסטרוגן בגוף הם שחמת הכבד, שימוש ממושך במריחואנה ונטילת תרופות הורמונליות הניתנות כטיפול בסרטן הערמונית. גורמים אלו עשויים להעלות במעט את הסיכוי לחלות בסרטן השד בגברים.
גברים עם תסמונת על שם קליינפלטר (Klinefelter’s syndrome), תסמונת גנטית נדירה המתבטאת בקיומם של שני כרומוזומי מין נשיים מסוג X בגופו של הגבר), הם בסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד מכיוון שבגופם רמות גבוהות יותר של אסטרוגן ורמות נמוכות יותר של אנדרוגנים.
בנוסף, פגיעה באשכים על רקע דלקת, טראומה או אשך טמיר שלא טופל, קשורה לעלייה קלה בסיכון לסרטן השד בגברים, ככל הנראה על רקע חוסר איזון בין רמת הטסטוסטרון לרמת האסטרוגן.
השמנת יתר היא גורם סיכון לסרטן השד בגברים כמו גם בנשים, וייתכן שגם היעדר פעילות גופנית וצריכת אלכוהול רבה מעלים את הסיכון לחלות בסרטן השד בגברים.
התסמין הנפוץ ביותר הוא גוש באזור השד, אולם עלולים להופיע גם תסמינים אחרים, כגון שינוי בגודל השד או בצורתו, כיבים בעור, הפרשות מהפטמה או שקיעת הפטמה פנימה. תסמינים אפשריים נוספים הם פריחה או אדמומיות על הפטמה או מסביב לה או גוש בבית השחי. תסמינים אלה לא תמיד נגרמים על ידי סרטן, אבל אם אתה מבחין באחד מהם, עליך לפנות לייעוץ רפואי בהקדם.
בדרך כלל האבחון יתחיל אצל רופא המשפחה. אם הרופא יחשוד שמדובר בסרטן השד, הוא יפנה אותך למרפאת שד במרכז רפואי לבדיקות. ייתכן שתתבקש לעבור את אחת הבדיקות שלהלן או את כולן.
ממוגרפיה היא בדיקת רנטגן מהירה של השדיים, ומטרתה לזהות שינויים בשד.
בדרך כלל בדיקת אולטרה־סאונד (דימות על־שמעי) יעילה יותר מממוגרפיה לאבחון סרטן השד בגברים. בדיקה לא פולשנית זו נעשית באמצעות סורק של גלי קול באנרגיה גבוהה. הוא בונה תמונה תלת־ממדית, ובאמצעותה ניתן לראות אם הגוש מוצק או מכיל נוזלים. בזמן הבדיקה מורחים מעט ג'ל שקוף על אזור השד, ועליו מעבירים מכשיר דמוי מיקרופון כדי לסרוק את השד ולקבל את התמונה התלת־ממדית שלו.
בבדיקה הזאת לוקחים דגימה (ביופסיה) של תאי רקמה מהאזור החשוד בשד באמצעות מחט (הבדיקה בהרדמה מקומית באמצעות זריקה). את התאים האלה בודקים במיקרוסקופ כדי לברר אם הם סרטניים. לעיתים עושים ביופסיה של בלוטות הלימפה מתחת לזרוע כדי לבדוק אם הסרטן התפשט אליהן. הבדיקה הזאת עשויה להתבצע יחד עם הביופסיה של גידול בשד או בזמן ניתוח להסרת הגידול בשד.
בדיקות דם עושים כדי להעריך את מצב בריאותך הכללי.
הבדיקות להלן מומלצות, בדרך כלל, רק לחולים בשלב מתקדם של המחלה. רוב הגברים החולים בסרטן שד בשלב מוקדם, אינם זקוקים לבדיקות אלו.
סריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת)
בדיקת CT (Computed Tomography) היא סריקה לא פולשנית של החלק הפנימי של הגוף והפקה של תמונה באמצעות תצלומי רנטגן שצולמו מזוויות רבות. מחשב משלב את התצלומים האלה לתמונת תלת־ממד מפורטת. הסריקה מדגימה מעין פרוסה או חתך רוחב של הגוף. רואים בה את העצמות, את האיברים ואת הרקמות הרכות בצורה ברורה יותר מאשר בתצלומי רנטגן רגילים.
לעיתים מקבלים בזריקה לווריד חומר ניגוד המבוסס על יוד לפני הסריקה כדי ליצור תמונה ברורה יותר של חלקים מסוימים בגוף. אפשר לקבל את חומר הניגוד גם כנוזל לבליעה, אבל הדבר תלוי באזור הגוף הנסרק. אם בעבר הייתה לך תגובה אלרגית ליוד, יש לדווח לצוות מכון ההדמיה לפני הבדיקה.
סריקת PETח(Positron Emission Tomography)
סריקת PET היא בדיקת דימות המאפשרת לאתר אזורים שקיימת בהם פעילות מטבולית מואצת (מצב האופייני, למשל, לגידול סרטני) בעזרת כמות קטנה של גלוקוז רדיואקטיבי. גידולים סרטניים סופגים גלוקוז, לכן החומר נראה באזורים שבהם יש גידולים כאלה ואפשר לא רק לאתר אותם, אלא גם לעקוב אחר מידת ההתפשטות שלהם.
סריקת CT־PET
בדיקה שמשלבת סריקת CT וסריקת PET, והיא מאפשרת לבחון ביתר דיוק את האזורים בגוף שבהם קיימת ספיגה מוגברת של החומר FGD. ניתן לצפות בתמונות של כל בדיקה בנפרד או של שתיהן יחד. השילוב של התמונות מסייע באבחון המחלה ובמעקב אחר התפתחותה.
סריקת MRIח(Magnetic Resonance Imaging)
סריקת MRI (דימות בתהודה מגנטית) היא בדיקה לא פולשנית של האיברים הפנימיים באמצעות תהודה מגנטית. היא יוצרת תמונות תלת־ממדיות של הרקמות הרכות בגוף, שלעיתים קשה לראות בבדיקות דימות אחרות. מכונת ה־MRI היא מכונה גדולה בצורת צינור, היוצרת שדה מגנטי חזק סביב המטופל ולא חושפת אותו לקרינה.
לעיתים מזריקים לווריד חומר ניגוד הנקרא גדוליניום (הוא שונה מחומר הניגוד המשמש בסריקת CT, וכמעט אינו גורם לתגובה אלרגית), כדי לראות את התמונה בצורה ברורה יותר: גדוליניום מצטבר סביב תאים סרטניים, והם נראים בהירים יותר בתמונה.
מיפוי עצמות
בדיקת מיפוי עצמות מסייעת באבחון אזורים בלתי תקינים בעצם. הבדיקה נעשית באמצעות זריקה (לווריד, לרוב בזרוע) של כמות מעטה מאוד של חומר בעל רדיואקטיביות נמוכה. עצם נגועה בגידול סרטני סופחת כמות רבה יותר של חומר רדיואקטיבי מעצם בריאה, וכך המכונה הסורקת מזהה אזורים חריגים ומדגיש אותם.
זיהוי הסוג של הגידול ושלב המחלה יסייע לרופאים לקבל את ההחלטות הטובות ביותר בנוגע לטיפול המתאים ביותר בשבילך.
סרטן השד שבו כמות מוגברת של קולטנים (רצפטורים) להורמון אסטרוגן (ER) ו/או פרוגסטרון (PR) נקרא חיובי לקולטני הורמונים. רוב המקרים של סרטן השד חיוביים להורמונים, לכן ניתן לטפל בהם בטיפול הורמונלי. טיפול כזה מוריד את רמות האסטרוגן, חוסם קולטני אסטרוגן או משפיע על רמות האנדרוגן (הורמון גברי).
בכ־10%–20% ממקרי סרטן השד יש יותר מדי קולטני HER2 או עותקים של הגן HER2. הגן HER2 מייצר חלבון שנמצא על התא הסרטני וחשוב לצמיחת תאי הגידול. סוגי הסרטן האלה נקראים HER2 חיובי, וניתן לטפל בהם באמצעות תרופות המכוונות נגד חלבון HER2.
אם לתאי סרטן השד אין קולטני אסטרוגן או קולטני פרוגסטרון, ואין להם יותר מדי HER2, סוג הסרטן הזה נקרא טריפל נגטיב (Triple negative breast cancer). הגידולים האלה אינם מגיבים לטיפול הורמונלי או לטיפולים מכוונים HER2, אך ניתן לטפל בהם בכימותרפיה ובטיפול אימונולוגי, המשפעל את מערכת החיסון.
המונח "שלב המחלה" (stage) מתייחס להיקף הגידול הממאיר ולמידת התפשטותו. הגידול הסרטני עלול להתפשט לאיברים אחרים בגוף באמצעות הדם או דרך מערכת הלימפה, שהיא חלק ממנגנוני ההגנה של הגוף המסייעים לו להתמודד עם דלקות ומחלות. המערכת עשויה מרשת של בלוטות לימפה (קשריות) המחוברות בצינוריות עדינות ומכילות את נוזל הלימפה. הרופאים יבדקו, בדרך כלל, את בלוטות הלימפה הקרובות לאזור הגידול כדי לקבוע את שלב המחלה.
השיטה המקובלת לתיאור השלבים בסרטן השד בגברים נקראת TNM:
T - מתייחס להיקף הגידול הסרטני (Tumor), גודלו ומידת התפשטותו לעור ולדופן בית החזה.
N - מתייחס למידת התפשטות הגידול הסרטני לבלוטות לימפה (Nodes).
M - מתייחס להתפשטות הגידול הסרטני לאזורים אחרים בגוף (סרטן גרורתי, Metastatic).
שיטה רווחת אחרת לקביעת השלבים במחלה מבוססת על גודל הגידול ועל מידת התפשטותו, ויש בה ארבעה שלבים:
שלב 0: זה הוא השלב המוקדם ביותר של סרטן השד, ומגדיר גידול שאינו חודרני.סרטן שד מסוג DCIS הוא גידול בשלב 0.
שלב 1: בשלב הזה הגידול הוא בגודל של 2 ס"מ או פחות, הוא לא התפשט לבלוטות הלימפה, אך אם כן התפשט אליהן, הגידול בבלוטות הלימפה הוא מיקרוסקופי (פחות מ־2 מ"מ).
שלב 2: בשלב הזה הגידול הוא בגודל של 2–5 ס"מ או גידול שהתפשט לכמה בלוטות לימפה בבית השחי.
שלב 3: בשלב הזה הגידול התפשט למספר רב של בלוטות לימפה בבית השחי או לבלוטות לימפה אחרות, למשל הבלוטות שמעל עצם הבריח. ייתכן שהוא גם התפשט לדופן החזה.
שלב 4: בשלב הזה המחלה גרורתית, כלומר הסרטן התפשט לאיברים מרוחקים בגוף, כגון עצמות, כבד, מוח או ריאות, או לבלוטות לימפה הרחוקות מהשד.
קביעת הדרגה (grade) של המחלה היא בהתאם למראה של תאי הגידול הסרטני תחת מיקרוסקופ ובהתאם למידת הדמיון (או השוני) לתאים רגילים לא סרטניים (התמיינות, Differentiation). הדרגה מסייעת לקבוע באיזו מהירות עלול הגידול הסרטני להתפתח. יש שלוש דרגות המחלה:
דרגה 1: דרגה נמוכה, ופירושה שהתאים הסרטניים ממוינים היטב ודומים מאוד לתאי השד התקינים. לרוב מדובר בגידול שמתפתח לאט ואינו נוטה להתפשט.
דרגה 2: דרגה מתונה, ופירושה שהתאים הסרטניים נראים פחות דומים לתאים רגילים.
דרגה 3: דרגה גבוהה, ופירושה שהתאים נראים בלתי תקינים (התמיינות נמוכה), צפוי שיתפתחו במהירות, וקיים סיכוי רב יותר שיתפשטו.
הגידול הסרטני בסרטן השד בגברים דומה לגידול בסרטן השד בנשים, לכן גם הטיפול זהה, בדרך כלל. ההחלטה לגבי הטיפול תלויה במצב בריאותך הכללי, בשלב המחלה ובדרגתה ובמאפייני הגידול, כלומר אם הוא חיובי להורמונים, אם יש בו חלבונים מסוג HER2 וכדומה.
ניתן להפנות שאלות לרופא מומחה בפורום סרטן השד. כמו כן ניתן לקבל מידע נוסף ללא תשלום בפנייה בשיחת חינם למוקד 'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן: 1-800-599-995
סרטן השד בגברים מטופל, בדרך כלל, באותו אופן כמו סרטן השד בנשים. אלה אפשרויות הטיפול: ניתוח, טיפול כימי (כימותרפיה), טיפול בקרינה (רדיותרפיה), טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה), טיפול הורמונלי ואימונותרפיה.
בסרטן שד מסוג DCIS (סרטן שד לא חודרני) וגם בסרטן שד פולשני בשלב מוקדם הטיפול המומלץ הראשון הוא לרוב ניתוח להסרת הגידול. כדי לוודא שכל הגידול הוסר, יסיר המנתח גם אזור קטן של רקמה בריאה מסביב לגידול.
לעיתים הרופאים עשויים להמליץ על טיפול מערכתי בכימותרפיה או על טיפול הורמונלי לפני ניתוח. הטיפול הזה נקרא טיפול נאו־אדג'ובנטי, והוא נועד לצמצם את נפח הגידול לקראת הניתוח, ולהפחית את הסיכון להישנות של הגידול אחרי הניתוח.
לאחר הניתוח אפשרויות הטיפול כוללות טיפול כימי, טיפול ביולוגי, טיפול בקרינה, טיפול הורמונלי או אימונותרפיה. הטיפול הזה נקרא טיפול משלים (אדג'ובנטי), ומיועד גם הוא להפחית את הסיכון להישנות המחלה.
תכנון הטיפול המיטבי עבורך ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי, שכולל מנתחים, רדיולוגים, פתולוגים ואונקולוגים. בבית החולים יש אנשי צוות נוספים שיכולים לעזור לך לפי הצורך, כגון תזונאים, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, יתחשבו הרופאים בגילך ובמצב בריאותך הכללי, בסוג מחלתך, בשלב שלה ובדרגה שלה.
הרופא המטפל ידון איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר עבורך, או יציע לך לבחור בטיפול אחד מבין כמה אפשרויות. אם עליך להחליט איזה טיפול מתאים לך ביותר, חשוב לוודא שכל אפשרויות הטיפול והשפעותיו ידועות וברורות לך. אין צורך לחשוש לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי. לעיתים קרובות הכנת שאלות מראש ונוכחות של חבר קרוב או בן משפחה בפגישה עם הרופא עוזרות לברר את כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
אנשים רבים חוששים מהטיפולים נגד מחלת הסרטן בשל תופעות הלוואי האפשריות, אבל, לרוב, ניתן לשלוט בתופעות הלוואי באמצעות תרופות. חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם שחלה, והוא משתנה בהתאם למחלתו הראשונית ולמצבו הכללי.
כאשר הגידול ממוקם בשד ובבלוטות הלימפה האזוריות, מטרת הטיפול היא ריפוי. כאשר הגידול התפשט לאיברים אחרים (שלב 4), מטרת הטיפול להפחית את התסמינים ולהאריך את החיים. הטיפולים הקיימים היום יעילים יותר מהטיפולים שהיו בעבר וכרוכים בדרך כלל בתופעות לוואי קלות בלבד. כדאי לשוחח עם הרופא כדי להבין מהן תופעות הלוואי הצפויות ואילו יתרונות יש בטיפול.
אם בחרת שלא לקבל טיפול אונקולוגי, ניתן לקבל טיפול לשליטה בתסמינים. הטיפול הזה נקרא טיפול תומך או טיפול פליאטיבי.
אומנם צוות רב־תחומי של מומחים יקבע מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך, אבל אפשר לקבל חוות דעת רפואית נוספת, וזו זכותו המלאה של כל אדם על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו". אם בחרת לקבל חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית חבר קרוב או בן משפחה. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו.
לפני קבלת כל טיפול שהוא יסביר לך הרופא על סוג הטיפול והיקפו, על מטרותיו, על יתרונותיו וחסרונותיו, על סיכונים ותופעות לוואי ועל טיפולים אפשריים אחרים. לאחר מכן הוא יבקש ממך לחתום על טופס הסכמה מדעת – מסמך הצהרה שבו מביעים הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
מכל אפשרויות הטיפול בסרטן השד בגברים ניתוח הוא הבחירה הנפוצה הראשונה. אולם גברים, בדרך כלל, אינם יכולים להסתפק רק בהסרת הגוש (כריתת שד חלקית, Lumpectomy) משום שרקמת השד בגברים היא קטנה מאוד, והגידול נמצא, לעיתים קרובות, ליד הפטמה או מתחתיה. במרבית המקרים יש להסיר את כל רקמת השד ואת הפטמה (כריתת שד מלאה, Mastectomy). אם יש רקמת שד במידה מספקת, ניתן לבצע ניתוח משמר שד, ולאחר מכן מקובל גם לטפל בקרינה (רדיותרפיה).
ייתכן שבניתוח יוסרו גם בלוטות הלימפה בקרבת השד, חלק מהן או כולן. אם הגידול קטן, ובדיקת האולטרה־סאונד באזור בית השחי תקינה, ייתכן שתוסר רק בלוטת לימפה שנקראת בלוטת הזקיף (Sentinel lymph node biopsy – SLNB), כדי לבדוק שאין בה תאים סרטניים. הסרה מלאה של בלוטות (Axillary lymph node dissection – ALND) תתבצע אם קיימות בלוטות לימפה מוגדלות שמכילות תאים סרטניים. הסרה מלאה של בלוטות הלימפה עלולה להגדיל את הסיכוי לנפיחות של הזרוע, שנקראת בצקת לימפטית או לימפדמה. אם הזרוע שלך נפוחה, מתוחה או כואבת לאחר ניתוח בלוטות לימפה, דווח לצוות המטפל.
ראה מידע נוסף על לימפדמה – בצקת לימפטית או נפיחות בגפיים - כאן.
בטיפול הזה משתמשים בקרני אנרגיה גבוהה כדי להשמיד תאים סרטניים. הטיפול משמש להפחתת הסיכון שהסרטן ישוב ויתפתח לאחר הניתוח. טיפול בקרינה לאחר ניתוח מומלץ לגברים מסוימים בהתאם לסוג הניתוח, לגודל הגידול ולמספר בלוטות הלימפה הסרטניות מתחת לזרוע.
הסוג הנפוץ ביותר של טיפול בקרינה הוא טיפול בקרינה חיצונית: הקרינה מוקרנת ממכונה מחוץ לגוף. אם הטיפול בקרינה ניתן בזמן ניתוח לכריתת גוש בשד, הוא נקרא טיפול קרינתי תוך ניתוחי.
לעיתים הטיפול בקרינה ניתן גם כדי להקל תחושות כאב או חוסר נוחות הנגרמות בשל התפשטות המחלה לאיברים אחרים בגוף, למשל לעצמות.
טיפול בקרינה עלול לגרום לתופעות לוואי, לרבות עייפות, נפיחות בשד, אדמומיות, שינוי צבע העור או היפר־פיגמנטציה, כאב או צריבה בעור המלווים לעיתים בשלפוחיות או בקילוף העור.
ראה מידע נוסף על טיפול בקרינה לאזור השד כאן.
קיימות כמה בדיקות גנטיות להערכת הסיכוי להישנות המחלה בחולי סרטן שד בשלב מוקדם, למשל Oncotype Dx, Mammaprint. הבדיקות האלה יעריכו את הסיכוי להישנות המחלה ואם החולים יפיקו תועלת מטיפול כימי לאחר הניתוח. הבדיקות מבוצעות, בדרך כלל, ברקמות שהוסרו בזמן הניתוח. יש לציין שנכון לעכשיו לא קיים מידע בנוגע לאמינות בדיקות אלו בגברים עם סרטן השד, לעומת נשים, ולכן לא ברור אם כדאי להשתמש בהן.
הטיפול הכימי הוא טיפול באמצעות תרופות כימיות (ציטוטוקסיות) כדי להשמיד תאים סרטניים. הטיפול הכימי בסרטן שד בגברים ניתן, לרוב, כדי לצמצם את הסיכוי להישנות המחלה (טיפול אדג'ובנטי). לעיתים הטיפול הכימי ניתן גם כדי לצמצם את היקף הגידול לפני הניתוח (טיפול נאו־אדג'ובנטי).
בדומה לטיפול בסרטן השד בנשים, גם בטיפול בסרטן השד בגברים החלטות הטיפול מתקבלות בהתאם לסוג הגידול ולמאפייניו. הרופא שלך ישוחח עימך בנוגע לצורך בטיפול כימי.
להלן רשימה של תרופות כימיות המשמשות לטיפול בסרטן השד בגברים:
בטיפולים אדג'ובנטיים משלבים, בדרך כלל, כמה תרופות כימיות. להלן חלק מהשילובים המקובלים:
אם סרטן השד נשנה (חזר), הטיפול שיוצע לך יהיה תלוי בטיפולים הקודמים שקיבלת. לרוב, הטיפול מוגבל לתרופה אחת. אלה התרופות המקובלות: דוסטאקסל , פקליט קסל, וינורלבין – Vinorelbine (נבלבין®, ®Navelbine)*.
תופעות הלוואי של הטיפול הכימי תלויות בתרופה ובמינון, והן כוללות עייפות, זיהומים, בחילות והקאות, נשירת שיער, אובדן תיאבון, שלשולים או עצירות וחוסר תחושה ועקצוצים. רוב תופעות הלוואי חולפות, בדרך כלל, לאחר סיום הטיפול, אך תופעות לוואי מסוימות, כגון חוסר תחושה ועקצוץ של האצבעות והבהונות (נוירופתיה) ואובדן פוריות, עשויות להימשך לצמיתות. ניתן להיעזר בתרופות כדי להקל את תופעות לוואי.
ראה מידע נוסף על הטיפול הכימי כאן
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה ובעלות שמות מסחריים אחרים.
מרבית סוגי סרטן השד זקוקים להורמון אסטרוגן כדי להתפתח ולגדול. אסטרוגן הוא הורמון המין הנשי, אך גם בקרב גברים מצויה כמות קטנה של ההורמון הזה במערכת הדם. לטיפול ההורמונלי השפעה מכרעת בצמצום כמות האסטרוגן בגוף, ומשתמשים בו כדי למנוע את הישנות מחלת הסרטן לאחר הניתוח אם הגידולים שנמצאו הם חיוביים להורמונים (ER positive cancers). כמו כן משתמשים בטיפול הורמונלי כדי לצמצם את הגידול הסרטני אם הוא מופיע שוב לאחר הניתוח הראשוני. משך הזמן המומלץ לטיפול ההורמונלי הוא לפחות 5 שנים לאחר הניתוח, ולעיתים עד 10 שנים.
הטיפול ההורמונלי המקובל ביותר בסרטן השד בגברים הוא באמצעות התרופה טמוקסיפן –Tamoxifen (טמוקסיפן)*. תופעות הלוואי השכיחות של טמוקסיפן הן גלי חום, עייפות ובעיות בתפקוד המיני.
טיפול הורמונלי אחר כולל תרופות ממשפחת מעכבי ארומטאז (Aromatase inhibitors), כגון התרופות האלה:
התרופות האלה מפחיתות את ייצור האסטרוגן בגברים. מעכבי ארומטאז ניתנים, בדרך כלל, אם אי־אפשר ליטול טמוקיספן, אם הטמוקסיפן הפסיק להשפיע או אם הסרטן נשנה.
תופעות הלוואי של תרופות מסוג מעכבי ארומטאז כוללות הידללות עצם וכאבי שרירים ומפרקים.
חלק מהאסטרוגן בגברים מיוצר ישירות באשכים. חוסמי ארומטאז אינם חוסמים את ייצור ההורמונים באשכים ולכן יש צורך לקחת אותם יחד עם זריקת גוסרלין – Goserelin (זולדקס®, ®Zoladex)*, החוסמת את ייצור ההורמון באשכים.
תרופה הורמונלית אחרת הניתנת בזריקה, לעיתים לאחר שכבר ניתן טיפול הורמונלי בעבר, היא התרופה פולבסטראנט – Fulvestrant (פסלודקס®, ®Faslodex)*. תופעות הלוואי העיקריות של פולבסטראנט הן גלי חום, בחילות קלות, כאב ראש וכאב מקומי באזור הזריקה.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
נוסף לתופעות הלוואי שתוארו לעיל לגבי כל תרופה, גברים עלולים להרגיש גם ירידה בחשק המיני וקושי להגיע לזקפה.
ראה מידע נוסף על הטיפול ההורמונלי כאן
המחקר הרפואי המתקדם הביא לידי אפיון מנגנונים מולקולריים רבים האחראיים להתפתחות הגידול הסרטני. למנגנונים האלה פותחו תרופות חדישות וממוקדות המנטרלות את פעילותם. קיימים סוגים שונים של טיפולים ממוקדי מטרה, וכל אחד מהם פועל באופן שונה.
ככלל הטיפול הביולוגי מכוון נגד התא הסרטני, ומטרתו היא לחסום את הצמיחה ואת ההתפשטות של התאים הסרטניים. להלן חלק מהתרופות הביולוגיות המקובלות בסרטן השד בגברים.
תרופות נגד HER2 פועלות על ידי חסימת היכולת של קולטני HER2 לקבל את אותות הגדילה בסרטן שד חיובי ל-HER2. על ידי חסימת אותות הגדילה, תרופות אלה יכולות להאט או לעצור את הצמיחה של סרטן שד חיובי ל-HER2.
רשימת התרופות הפועלות באופן הזה כוללת:
כל התרופות הללו ניתנות בעירוי לווריד.
התרופות להלן ניתנות בצורת טבליה:
תרופות ממשפחת מעכבי PARP פועלים על ידי חסימת חלבוני PARP. מונעת מתאי הסרטן מלתקן את הפגם הגנטי שלהם וגורמת למותם. בעקבות זאת חלה האטה או עצירה של התפתחות הגידול הסרטני. המשפחה כוללת בין השאר את התרופה טלזופאריב – Talazoparib (טלזנה®, ®Talzenna)* ואולפאריב - Olaparib (לינפארזה® - ®Lynparza)* הניתנות בצורת טבליות.
הטיפול המקובל בסרטן השד מסוג טריפל נגטיב הוא באמצעות תרופות אימונולוגיות אשר מתפעלות את מערכת החיסון של הגוף. תרופות אלה כוללות:
שתי התרופות ניתנות בעירוי לווריד.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה ובעלות שמות מסחריים אחרים.
כאשר סרטן השד התפשט לעצמות, ניתנות תרופות למניעת נזק בעצמות. התרופות האלה ניתנות גם למניעה של אוסטאופורוזיס (דלדול עצם) ולטיפול בו בעקבות הטיפולים בסרטן השד. להלן הסוגים העיקריים של תרופות למניעת נזק בעצמות.
ביספוספונטים
התרופות האלה חוסמות את התאים ההורסים את העצם, הנקראים אוסטיאוקלסטים. להלן דוגמאות לביסוספונטים:
התרופה ניתנת לחולים הסובלים מפגיעה בתפקוד המונעת מהם לקבל טיפול ב־Zoledronic acid, ולגברים החולים באוסטאופורוזיס לאחר מיצוי הטיפולים הקיימים בסל.
התרופה ניתנת בזריקה תת־עורית, בדרך כלל אחת בארבעה שבועות.
לאחר השלמת הטיפול יש להמשיך בדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וצילומי רנטגן. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא על חששות ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין הפגישות עם הרופא מבחינים בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות, יש לדווח לרופא או לפנות אל בית החולים בהקדם האפשרי.
ניתן להפנות שאלות ולקבל ייעוץ רפואי ומקצועי בפורומים שונים של האגודה למלחמה בסרטן
אם סרטן השד חוזר לאחר טיפול ראשוני, הוא עשוי לחזור ולהתפשט בשד או בבלוטות הלימפה האזוריות. מקרה זה נקרא הישנות מקומית או אזורית. אם הסרטן מופיע באיברים אחרים בגוף, הוא נקרא הישנות מרוחקת או הישנות גרורתית. אם חושדים שהמחלה נשנית, עורכים סבב נוסף של בדיקות כדי לעמוד על מידת ההישנות.
תוכנית הטיפול במחלה חוזרת עשויה לכלול חלק מהטיפולים שתוארו למעלה, כגון ניתוח, קרינה, טיפול כימי, טיפול ביולוגי וטיפול הורמונלי. קיימים היום טיפולים יעילים מאוד לסרטן שד חוזר, ורבים מהם אינם כרוכים בתופעות לוואי משמעותיות.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה ומסוג המחלה והסיכוי להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. להמשך
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן